נעים להכיר - גיאנה

נתחיל באופן דידקטי משהו, בשיעור גיאוגרפיה קצר. גאנה, גינאה, גינאה המשוונית וגינאה ביסאו מצויות באפריקה. גינאה החדשה-פפואה מצויה בין אוסטרליה למזרח הרחוק ואילו גיאנה (GUYANA) מצוייה בדרום אמריקה בין ונצואלה סורינאם וברזיל. הבריטים קוראים לה גיאנה. המקומיים מבטאים זאת גאיאנה (כמו ב"היי גיא"). משמעות שמה של גיאנה היא "מדינה עם הרבה מים". וכן- השם מעיד על המדינה. יש שם הרבה מים. המקומיים די צוחקים על כך שרבים בעולם לא שמעו מימיהם על מדינתם ואם מישהו שמע משהו אז חושבים שהם באפריקה. המדינה די ענייה ורואים זאת די מהר. המצב לא מובן: יש להם אוצרות טבע רבים וגידולים חקלאיים מגוונים והעסק משום מה לא עובד.

נסעתי לביקור קצר בתחילת 2007 כחלק מטיול במספר מדינות בים הקריבי. גיאנה לא משופעת בטיסות בין לאומיות הנוחתות בה, למעשה נדמה לי שאין כלל טיסות טרנס-אטלנטיות המגיעות לשם והטיסות הרחוקות ביותר הן ממיאמי.
 נסעתי למטרה עיקרית אחת והיא - לראות ולחוות את מפל קאיטור Kaieteur (http://www.kaieteurpark.gov.gy), לדעת רבים, המפל היפה והמרשים בעולם. אמרתי רבים וכיזבתי קלות. להערכתי מגיעים למפלים בין 2000 ל - 4000 תיירים בשנה. המקום נידח וקשה/יקר להגעה. לשאלה למה להגיע למדינה הזו - זו התשובה. יש במדינה גם אטרקציות נוספות, אך תופעת הטבע האדירה הזו היא המגנט המושך אליו את המבקרים המועטים.
מבחינה גיאוגרפית, באזור גבול גיאנה וונצואלה, קיים הנוף היפה בעולם ובכלל יש איזה קו נופי המקשר אזורים אלה לנופי דרום מזרח ונצואלה.
 כמובן שטיול לוגי וסביר היה משלב שני אזורים אלה. אך הגיון לחוד ופוליטיקה לחוד. חוסר אפשרות להוציא בארץ ויזה לוונצואלה והעדר מעבר יבשתי בין המדינות, שינו את תוכניתי.

כדי להגיע לכאן עברתי דרך ברבדוס משם יש טיסה יומית, כך גם מטרינידד וכן מסורינאם. המראה הנגלה מחלון המטוס ק"מ רבים לפני שבכלל טסים מעל המדינה משמש כמתאבן לחוויית המים הצפויה.
 בשלב כלשהו האוקיאנוס הכחול הופך לחום עכור. כל מי שמכיר את הסחף העצום, שנהר האמזונס שופך עשרות רבות של קילומטרים לתוך הים, לא יופתע. כאן אין אמזונס אך נהרות גיאנה, המוכרים פחות, ענקיים בכל קנה מידה אירופאי. נהר האסקויבו (Essequibo) למשל, רוחבו למעלה מ - 10 ק"מ בעשרות הק"מ האחרונים שלו והסחף שלו מעכיר את הים ק"מ רבים מהחוף. גם בהמשך, נהר דמהררה (Demarara), הסמוך לג'ורג'טאון הבירה, כולו חום אפרפר. אכן נהר קטן אך רוחבו כק"מ וחצי... הנהרות לא מזוהמים. המדינה איננה ממש מתועשת אך הסחף העצום באזורים אלה מונע את ההנאה ממראה נהר רחב כחול ורוגע. המדינה נראית שטוחה לחלוטין סמוך לג'ורג'טאון: שדות אורז ללא סוף והיכן שהיער לא בורא, הג'ונגל שולט בשלל גווני ירוק.

נחיתה וקדימה לביקורת דרכונים. הפקיד הופך והופך בדרכוני. טוען שהויזה איננה תקינה. אני מסביר בנימוס ובאורך רוח, מראה לו שהזמנתי לינה וסיורים מחברת תיירות, שאני מתכוון לעזוב במועד הנקוב בכרטיסי הטיסה שלי וכו' וכו'. לאחר כרבע שעה הוא נעתר. הדרכון נחתם ואני בגיאנה.

הזמן הקצוב והרצון למצותו היה המניע לסגירת כל תוכנית הביקור מראש עם חברת תיירות מקומית. מי שגם קרא מעט במדריכי תיירות על המדינה ושוטט מעט באתרים דוגמת virtualtourist התרשם שהמדינה איננה בטוחה בלשון המעטה: ממליצים להימנע מלצאת רגלית בלילה, כניסה לאזורים מסוימים בג'ורג'טאון משולה לכניסה למחנה ג'באליה, יש כבישים במדינה בהם אסור לעבור ושאר ירקות. היות שכך והיות השדה מרוחק כ 50 ק"מ מהעיר וללא תחבורה ציבורית לשם, הזמנתי נהג שיחכה לי וייקח אותי למלון. נכון, יקר יותר ממונית אך בסופו של דבר השתלם. הזמן בו הגעתי הוא ערב שבת, ג'ורג'טאון איננה ירושלים אך העסקים נסגרים ולא רציתי להישאר סוף שבוע ללא מזומן מקומי. כך שעברנו גם אצל חלפן לפני שסגר את הבסטה.

בדרך מהשדה, כ 10 ק"מ מדרום לעיר גומרים לבנות אצטדיון חדש ענק לקריקט ומלון חדיש הסמוך לו. קריקט זה עסק רציני כאן ובחודש מרץ 2007 מתקיימים משחקי גביע העולם (המונדיאל של הקריקט) ומדינות הקריבים, וגיאנה ביניהן, מארחות את האליפות. בגיאנה לוקחים את האליפות מאד ברצינות. מקווים לבואם של תיירים רבים שאולי יעלו אותם על מפת התיירות העולמית.

האוקינוס העכור

מלון אריאנצה (http://www.ariantzesidewalk.com) נחמד והצוות אדיב מאד. התארגנתי ויצאתי לגיחה ראשונה לעיר על מנת לקנות מספר פריטים לפני שכל החנויות ייסגרו לסופשבוע. דבר בו די קל להבחין הוא המאמץ הניכר ליצור אווירה בטוחה ברחוב. כנראה חלק מהמאמץ הלאומי וההתרגשות ערב אירוח תיירים רבים ונבחרות שיבואו לאליפות הקריקט. שוטרים בכל פינה מברכים לשלום. גם סתם אנשים, המזהים בקלות את התיירים המועטים ברחובות, מברכים לשלום. בכבישים עצמם כאוס מוחלט, מי שחוצה כביש עושה זאת על אחריותו... אף נהג לא מתכוון לעצור או להאט!

למחרת בבוקר אספו אותי לטיסה לקאיטור. לקאיטור אפשר להגיע באחת משלוש דרכים, כאשר שתיים מהן רלוונטיות לתיירים: הקלה – הזמנת מקום ליום טיול בטיסה למפלים. היום כולל טיסה של כשעתיים, סיור של שעתיים, טיסה של שעה למפלים נוספים והביתה. הדרך הקשה יותר היא דרך היבשה: הזמנה דרך סוכנות נסיעות; נסיעה ברכב עד כמה שניתן להגיע; משם עם סירה במעלה נהר פוטארו ולבסוף עליה רגלית מפרכת לאזור המפלים. זה עסק של מינימום ארבעה ימים ויש כמובן צורך במדריך ובסבל.

האפשרות השלישית זהה לאפשרות השנייה אך ללא תאום עם משרד נסיעות – אופציה די קלושה לביצוע עצמאי.

בהיותי מהרמאים והממהרים בחרתי באופציה הראשונה (בהמשך אספר לכם חוויות מי שטייל בדרך היבשה ושיתף אותי בחוויותיו). המיניבוס אוסף את התיירים לשדה המקומי המיועד למטוסים קלים (מעין שדה דוב הצמוד לתל אביב). סמוך לשדה התעופה יש וילות ובתי פאר מרשימים מאד. יש עשירים בעיר אך מה שמדהים הוא שהרחובות והדרך לשדה כולה בורות ומהמורות גם בשכונה אמידה שכזו. ואני מתכוון לבורות ממש!

למטוס האיילנדר נכנסנו תשעה + הטייס. אלה כל האנשים שיראו היום את המפלים. באמצע שבוע לא תמיד יש טיסה כי אין מספיק תיירים. הטיסה כיפית והטייס מצוין. השמיים זרועים ענני סערה והוא מנסה להימנע מלהיכנס אליהם ולטלטל אותנו ואת נשמתנו. הג'ונגל נראה כמו משטח גבשושי ירוק. כאשר מנמיכים המראה הוא כמו טיסה מעל ברוקולי אין סופי.

שדות הברוקולי האין סופיים

מדי פעם טסים מעל נהר מתפתל, רואים בדרך מפלים רבים אך אנחנו רוצים את ה- מפל! עשרות ק"מ מהמפל הטייס מסב תשומת ליבנו למראה באופק ואני כולי צמרמורת. מתקרבים ומנמיכים מעל הברוקולי ומעל הקניון הענק וקירותיו האנכיים והנה המפל במלוא הדרו. הטייס עושה "ויש" מצד אחד כדי שנוכל לצלם ו"ויש" מצד שני לצלמי הצד השני ונוחת במשטח נחיתה קטן ובוצי למחצה.

לורנס גיבסון, אחראי הפארק הלאומי, מקבל את פנינו. בכל סוף העולם הזה מצויים שני אנשי הפארק ויש בית הארחה קטן בו שהו שני מטיילים בעת ביקורנו. כשני ק"מ מהמפלים מצוי כפר של שבט אינדיאני, אחד מתשעה המצויים ברמות גיאנה. אנחנו מתחילים בסיור שנמשך כשעה וחצי בו לורנס מסביר על הגיאוגרפיה, ההיסטוריה, החי והצומח. כדי להתרשם מבעלי החיים כאן ומגולת הכותרת - ממראה נדיר של יגואר בסבך, צריך להיות כאן בשעות הערב או הבוקר המוקדמות ולצורך זה קיים כאן בית ההארחה. אנחנו נסתפק במועט וכמובן במפל עצמו. באזור יש צמח ענק ממשפחת האננס ובין ענפיו במים המצטברים מהגשמים, מצויה צפרדע זעירה (כ - 2 סנטימטר) ורעילה ביותר - הצפרדע המוזהבת של קאיטור Colostethus beebei. לורנס מנסה לאתר לנו אחת וכשהוא מצליח אנחנו מנסים לצלם בזהירות כפולה: הצפרדע ביישנית למדי ונעלמת מהר מאד והסיבה המלחיצה יותר: כדאי שלא תקפוץ במקרה אל הצלם התורן ותיגע בעורו המזיע!

בכל מקום בשבילים זורמים מים. הלחות כמעט מאה אחוז וכל שנייה צפוי גשם. רסיסי מים מהמפל שעדיין איננו נראה, מכסים אותנו לפרקים. המים הזורמים בנהרות יערות הגשם הינם שקופים חומים. המים טהורים אך מיליארדי העלים והענפים הנופלים אליהם נחלטים במים והנהר הופך לחום אדמדם - ממש נהר תה.

השביל מגיע לנקודת התצפית הראשונה. המיוחד כאן שיש מספר נקודות תצפית ממש על המצוק למול המפל. אנחנו כק"מ מהמפל והמראה לא נתפס. איך להסביר את התופעה? יש כאן מספר תמונות ובחיפוש תמונות בגוגל ניתן לראות תמונות רבות וטובות יותר. תמונות לא מעבירות את העוצמה. האם לציין את הגובה (228 מטר לנפילה הגדולה ועוד כ-15 מטר נוספים)? את ההשוואה למפלים אחרים? זה לא ממש בכיוון. גם לשלוח אתכם לגיאנה לצפייה במפלים ובניית שפה לחוויה המשותפת בינינו לא נראה פתרון מיידי ישים. בסוף אשלח אתכם לשם אך כרגע זה לא ממש עוזר לי.

לשפה משותפת, פשוט יותר להגיע לת"א, ללכת לירקון לחלקו הרחב ליד העיקול צפונה ברחוב אוסישקין. זה הרוחב של נהר פוטארו שנופל במפלי קאיטור. טרטור נוסף ואחרון - עדיין בת"א על גבול רמת-גן: ליד תחנת רכבת ארלוזרוב תביטו מזרחה למגדל "שער העיר", הגבוה במדינה. גובהו הוא כ-240 מטר, כמעט כגובה מפל קאיטור. כעת תדמיינו שמראשו נופל הירקון הרחב במכה אחת. אכן מחזה שלא רואים כל יום.
 עכשיו אני מקווה שיש לנו קצת שפה משותפת.

השוו את זה:

עם זה:

הרוח משנה את כיוונה, שינוי זעיר בלחות והנה כל המפל מכוסה לרגע בערפל שנעלם שניה לאחר מכן. הריאות נושמות את האוויר עתיר החמצן ועל הפנים רסיסי מים. המראה אדיר והמצלמות עובדות במרץ. השביל ממשיך ליער הגשם. לורנס מסביר על העצים השונים. שמעתי מדריכים רבים בחיי ויש לציין שהבחור די קולח בהסבריו ובעל הומור דק. הגישה הנוחה יחסית במטוסים מביאה לפארק חוקרים רבים. ידע עדכני של זואולוגים ובוטנאים מגיע בצורה בלתי אמצעית ישירות ללורנס והוא משתף אותנו בעדכונים מחזית המדע ממש.
 יצאנו מהסבך הישר לנקודת התצפית השניה, כ - 250 מטר מהמפל. ציפיתי לרעש מחריש אוזניים. יש רעש אך לא אדיר. הקניון דמוי הפרסה אליו נופל המפל, משמש כנראה קונכייה אקוסטית ממנה הרעש מופנה מאתנו והלאה למורד הקניון. גם כאן המראה עוצר נשימה. צריך קצת זהירות בהתלהבות: אין כאן מעקה ובקלות ניתן לעוף 250 מטר לערוץ.

אין יתושים ולורנס מראה לנו שבשטח יש עשרות רבות של צמחים טורפי חרקים. בהמשך הוא מראה לנו צמחים זעירים (מספר מילימטרים) צמודי קרקע הלוכדים נמלים בקורים דביקים.

אנו מגיעים לנקודה האחרונה: שפת המפל עצמו. מכאן לא ניתן כמובן לראות המפל הנופל ממקום בו אנו מצויים רבע ק"מ מטה מאתנו. ישנו משטח סלע התלוי מעל לתהום עטור בשלט אזהרה. לורנס עולה עליו וכך גם אנחנו. הוא כאן 15 שנים ומימיו לא נפל מהמפל ואנחנו סומכים על שיקול דעתו ... מכאן ניתן ממש לגעת במים בנקודת נפילתם לתהום. שפע מי התה האין סופי הזה נופל ונעלם בתהום. משאיר רעש עמום וקשת מרהיבה.

ההגעה לגיאנה מתישה והטיול לכאן יקר למדי אך הכל מתגמד למול החוויה הרב חושית בנקודה זו!

חזרנו למטוס ואנחנו טסים למפלי אורינדויק (Orinduik) על גבול ברזיל. מצפון נשקף הנוף האופייני לדרום מזרח ונצואלה; הר רוריימה, הגבוה במדינה, נשקף בנוף המצדות הנראה מהמטוס. המטוס נכנס לנחיתה מעל ברזיל ונוחת בשטח גיאנה, עשר דקות הליכה לתצפית על המפל. חשבתי שיהיה כאן איזה אנטי קליימקס אך המפלים מרשימים למדי. זו סדרת מפלים שגובהם כ - 40 מטר ורוחבם כחצי ק"מ. ניתן לרדת למפל עצמו ובחלקו הרגוע והרדוד גם להתרחץ ... וואלה כמו בסחנה! שעה במפל, מספר תמונות וחזרה למטוס. שוב אנחנו מעל לברוקולי. סמוך לג'ורג'טאון סופת גשם נוראה, המטוס בנחיתה ואין הרבה אפשרויות תמרון. הטייס המנוסה מנחית אותנו בעדינות דרך מסך המים וזהו. נגמר אחד מימי הטיול המדהימים שחוויתי.

מפלי אורינדיוק

אחד מהטיולים שהזמנתי למחרת לאזור נהר אסקויבו מתבטל מחוסר תיירים. חשבתי שזו העונה אך מסתבר שאוגוסט צפוף יותר. חוץ מזה לא מעט אנשים דחו הגעתם לתקופת הקריקט. נו טוב. מי שמתכוון להיות כאן שבועיים ויותר, מן הראוי שיסע גם לבקר בשמורת איבוקרמה. שמורת יער גשם גדולה (http://www.iwokrama.org/home.htm). השמורה מצויה על הכביש המוליך ללתם Lethem על גבול ברזיל. יש אוטובוסים על הקו והדרך נחשבת לעמוסה יחסית ובשל כך בטוחה. לא הייתי שם אך תתרשמו מהאתר שלהם. שמעתי שמעניין.

במלון פגשתי תייר בריטי שחזר מארבעה ימים מסע לקאיטור דרך היבשה. הם היו שניים והסיפור עלה לו כ-700$. שני דברים הלהיבו אותי בתיאוריו: תאור השיט במעלה נהר פוטארו והמצוקים שרגל אדם לא דרכה בהם המיתמרים מעליו. דבר שני הוא תיאור העלייה המפרכת מהנהר לרמת המפל. הבחור בכושר טוב. הוא יוצא כל בוקר וערב להליכה וריצה וממנו הבנתי שזה לא סיפור פשוט: עלייה תלולה, לחות גבוהה ושביל בוצי.

שאלתי אותו אם הוא לא מפחד ללכת ולרוץ בעיר בחושך. לטענתו לא. הוא כאן מספר שבועות, רק במקרה אחד מישהו נפנף לו משהו בסגנון נו נו נו - דיר באלק להסתובב כך בחושך אבל חוץ מזה אין בעיות. יצאתי איתו לפנות בוקר להליכה נמרצת על שובר הגלים לחוף האוקיאנוס. זו חומה המגנה על העיר שחלקה בנוי בגובה הנמוך מפני הים. הים העכור מצד אחד והעיר המתעוררת מצד שני. אנשי עסקים ממוצא הודי חולפים על פנינו בג'וגינג בוקר. לא היה אחד שלא ברך אותנו ביום טוב.

מאוחר יותר יצאתי לעיר לראות מה יש לה להציע. הארכיטקטורה היא של בתי עץ ויש בתי עץ קולוניאלים רבים. לא ממש התלהבתי ממראה מבנים אלה. יפים – נכון, אך לא משהו מרגש. מה שמעניין יותר זו הקתדרלה המרכזית. עד לפני מספר שנים זה היה מבנה העץ הגבוה בעולם. יש למבנה פרופורציות יפות והוא אסתטי למדי.

על שטרות הכסף זה נראה כך:

ובמציאות יש קצת כבלים ובלגן וזה נראה כך:

במרכז העיר היו פעם רמזורים. כולם מנופצים ולא מתוקנים. כנראה האופי של הנהגים כאן הוא שדי טוב להם עם הבלאגן. ואז נתקלתי בסכנה האמיתית כאן וזה לא ממש משעשע: ראשית נוהגים כאן כמו בבריטניה – בצד שמאל של הכביש. צריך להיות ערני מהיכן יבוא הנהג שכל תכליתו היא לכסח את הולך הרגל הנמלט על חייו. בין הכביש למדרכה יש לרוב תעלת ניקוז ברוחב ועומק של מטר. לרוץ בכביש וליפול לתעלת בטון כזו ולג'יפה הזורמת בה זו אכן סכנת נפשות.

כלי הרכב כאן זו פרסומת לטויוטה. 80% רכבי טיויטה 20% ניסאן וכל השאר לכל השאר...

מלא טוסטוסים ברחוב ולכול הרוכבים קסדות דמוי קסדות נאצים... בפעמים הראשונות שראיתי די נעצרתי. ממש נראות כמו קסדות של חיילים גרמנים ממלחמת העולם השנייה. ואז בחנויות ראיתי שאלה קסדות פלסטיק לאופנוע שהן הזולות ביותר. לאחר מספר שעות התרגלתי גם לזה. יש שווקים מעניינים אך המוכרים המזהים תייר (על פי צבע עורו) די אגרסיבים ולאחר זמן קצר יצאתי מהשוק. שוק נוסף המצוי ברחוב ROBB קצת יותר סימפטי. החנויות די דלות.

יש גנים בוטאנים בעיר, למעשה זה משהו כמו פארק הירקון - מעין ריאה ירוקה של העיר. מה שיפה הוא שפע הנופרים ופרחי הלוטוס המצוי כאן. גם בעיר עצמה, בלב Toyotaland, רואים בתעלות המים והג'יפה פרחי לוטוס. כן, לפעמים גם רואים ברחוב איזה סוס חופשי מסתובב ותרנגולות הנסות על נפשן.

מי שרוצה לאכול היטב ב"שמורת טבע" תיירותית כדאי וילך למלון הטוב בעיר ל"מרידיאן" על חוף הים. יש שם ארוחות ערב במזנון מגוון במחיר יחסית סביר.

קצת פרקטיקה:

ויזה ניתן להשיג בארץ. לא יקר 20$. יש בארץ קונסול כבוד ומשרד נסיעות אחד העוסק בכך: ליר טורס בת"א: 03-6912666 ולבקש את אלישע או את איקי.

גיאנה איננה יעד תרמילאי: די יקר שם. אין תשתית לינה סבירה וזולה ממש. גם הטיולים די יקרים. מספר סוכנויות מארגנות פעילויות שם. אני פניתי לוילדרנס אקספלורר

( http://www.wilderness-explorers.com )
 תזמינו את מה שצריך אך שימו לב שבאופן טבעי ינסו להכניס לכם הצעות יקרות. לכל המחירים יש להוסיף 16% מע"מ. אין חובה בנהג מהשדה – סעו במונית זה זול יותר.

סעו באוגוסט או בסוף ינואר סוף עונת הגשמים והמפלים במלוא הדרם.

יופי של ביקור!