ביקור בארץ הירוקה - חלק I

מבוא קצר

את רשמי הביקור אעלה בשני חלקים. בנוסף יצורף פרק קצר על הביקור המהיר באיסלנד בדרך חזרה ארצה.

לאזור זה כמעט ואין דומה בעולם: נופים שלא מן העולם הזה, אוכלוסיה מיוחדת, צליל שפה מוזר ולא מוכר. למרות האקזוטיקה זו עדיין סביבה ורמת חיים אירופאית אמנם צנועה ובחלק מהמקרים רמת חיים דלה אך זו עדיין דנמרק.

אפשר לטייל חודשים אך נראה לי שבחודש ניתן למצות את רוב חוויות הביקור מאי ענק זה. אם אנסה ל"תרגם" חודש בגרנלנדית : מלבד משמעת הזמן המשמעות היא עלות לא מבוטלת. זה יעד יקר לביקור.

מבחינת זמן טיילנו 11 ימים נטו באי. על הקפיטל הנדרש -; אזכיר זאת לקראת הסוף.

תכננתי שנים לבקר בגרנלנד. זה עדיין יעד לא מוכר עם אי ודאות גדולה יחסית בסנכרון הדוק של טיסות ופעילות. יצאנו לדרך עם פערי ידע מסויימים והסתמכות על מדריך לונלי פלאנט לאזור בגרסתו האחרונה (2005) שבתחומים מסוימים אינה מעודכנת. האתר הנהדר של משרד התיירות של גרנלנד תרם רבות אך הנסיעה חייבה מספר הימורים בתכנון. לשמחתי רובם צלחו. נתחיל.

הגוש הענק על מפת העולם משך תשומת ליבי מילדות. תמונות שחור לבן באנציקלופדיות וספרי גיאוגרפיה חשפו נופי הרים דרמטיים חשופים מצמחיה וקרחוני ענק. אסקימואים (כפי שהיה נהוג לקרוא להם טרום עידן הפוליטיקלי קורקט) בבגדי עור כלבי ים. אני מפנטז על נסיעה לשם מזה כ 20 שנים. כל שנה העסק נדחה. משנה לשנה יקר יותר להגיע ולטייל שם ובאופן מפתיע ובניגוד לטיולים בשאר העולם, גם קשה יותר ועוד אסביר עובדה מתמיהה זו.

סקירה גיאוגרפית ותיירותית קצרה:

מידע ניתן למצוא כמובן בכל מקור דוגמת ויקיפדיה ואחסוך לעצמי פעולות Cut & Paste. בשטח הענק הזה שגודלו פי 100 משטח מדינת ישראל גרים כ- 55,000 תושבים המנסים להגדיר את ישותם הפוליטית. האי כפוף לדנמרק אך בועט בסמכותה בכל דרך. החל בהתנתקות מהאיחוד האירופאי וכלה בדרישות אוטונומיה. למעשה גרנלנד היא על סף עצמאות מלאה. אחת הסיבות לעיכוב בניתוק המוחלט מדנמרק היא הסובסידיה הדנית לכלכלת האי המהווה חלק ניכר מהכנסתו. זו ארץ קשה. חלק ניכר מהאוכלוסייה עוסק במלאכות מסורתיות בעלות רווח נמוך יחסית והאזור יחסית לסקנדינביה ולקנדה השכנה די עני. גם האינואיטים בקנדה שלא הסתנכרנו לחיי השפע המערביים די עניים.

חלק מהרצון באוטונומיה נוגע למיצוי הרווח מזכויות הדיג המדלדל ולכריית מחצבים שיש סיכוי למצוא אותם באי הענק. תיירות היא ענף מתפתח אך העונה הקצרה, הקושי בתעבורה ומיעוט התשתית מביא לכך שזהו אחד מיעדי התיור היקרים ביותר. נדמה לי שרק צפון קנדה יקר ממנו.

אוכלוסיית גרנלנד מרוכזת ברובה בחוף המערבי ושם גם שני עוגני התיירות העיקריים: אזור העיירה אילוליסאט (בשנים האחרונות, שמות המקומות שבו לשמם האינואיטי) בו מצויים הקרחונים הגדולים בחצי הכדור הצפוני המניבים את הרי הקרח האדירים ביותר ואזור הקצה הדרומי עם הנוף הבלתי נתפס של מצוקי הרים וים. בין שני אזורים אלה ניתן להפליג במשך כ 3.5 יממות במעבורת חוף על פני כ 1200 ק"מ של אחד האזורים היפים על פני כדור הארץ. באמצע דרך זו נמצאת הבירה נוק Nuuk הדבר הקרוב ביותר להגדרת "עיר" שגרנלנד יכולה להציע.

התיירים בגרנלנד מנסים להגיע בעיקר לאחד או לשני המוקדים שציינתי. ביקור בשני מוקדים אלה הינו יקר למדי וצורך זמן רב. ניסיתי למצות שני אתרים אלה אך לא הסתייע בידי והעדפתי להתמקד ביסודיות יחסית באזור הדרום.

מבחינת מרחקים ותחושה גיאוגרפית, הדרום הוא סביב קו רוחב 61 - 62 כלומר לא ממש צפוני -; כמו אוסלו וצפונה מעט. אזור אילוליסאט הוא כבר מעבר לחוג הקוטב וכמובן עיירות החוף ממשיכות צפונה עד לעיירה אופרנאוויק - קו רוחב 72 ומעלה.

כמה מילים על אזורים נוספים. בחוף המזרחי של גרנלנד גרים כ 10% מתושבי האי והם זוכים לביקור של כרבע מתיירות האי. הסיבה פשוטה: לאזור ניתן להגיע בקלות יחסית בטיול יום בטיסה מאיסלנד. תיירים רבים מבקרים שם לכמה שעות או מוסיפים עוד 3-4 ימים באזור.

כמה מאות גרים בחלק הצפון מערבי באזור טולה, אזור שכמעט אינו מתויר ויקר מאד להגיע לשם.

 באי קיימים שני שדות תעופה בהם יכולים לנחות מטוסים גדולים. (3 שדות אם נכלול את השדה בצפון האי בבסיס האמריקני טולה): נרסארסואק בדרום וקנגרלוסואק במרכז החוף המערבי. שניהם נבנו ע"י האמריקנים במלחמת העולם השנייה. אין כביש או דרך המחברת את ישובי גרנלנד. התחבורה ביניהם היא בטיסות או במעבורת החוף. בחלק מהאזורים, יזמים פרטיים פותחים בקיץ קווי ספינות לניוד תיירים.

אין מעבורת סדירה בין איסלנד או קנדה לגרנלנד. יש מעבורת חוף פנימית ועוד נדבר בה.

שתי סוגיות נוספות:

השם: באנגלית Greenland, הכיתוב בעברית הוא גרנלנד ולא גרינלנד. וכך גם אכתוב. כך נכתב בזמנו באינציקלופדיה העברית וכך מגדיר גם הסמן הימני של הכתיבה כיום: מתקן שגיאות שלWord . שנית אירופה או אמריקה? אמריקה בגיאוגרפיה -; אירופה בחבל הטבור לדנמרק ובריבוי התיירים היחסי משם. התרבות והמנטאליות ייחודיים. טוב נפסיק לחפור ונתחיל בטיול.

הדרך לאיגליקו

לא רק ירוק בנאנורטאליק

סיירנו בגרנלנד בחלקה הדרומי 11 ימים לשם הגענו מאיסלנד. בנוסף שהינו בחזרה באיסלנד 3 ימים נוספים שתוכננו כ-buffer לסנכרון טיסות וחשש לעיכובים עקב מזג אוויר גרוע ונוצלו לסייר קצת באזור.

מאד רציתי לבקר גם באילוליסאט -; עיירת הרי הקרח. בשנת 2009 נפתחה לראשונה אפשרות זולה יחסית לשילוב אזור זה עם האזור הדרומי. חברת אייר איסלנד החלה לטוס לשם במחיר סביר יחסית (הכול יחסי..) ישירות מריקיאוויק. הרבה קלטו זאת והטיסות לאילוליסאט היו מלאות חודשים רבים מראש. אי לכך התמקדנו בדרום הירוק עתיר ההיסטוריה וממש בקצה הדרומי, ההררי עם הנוף המופלא.

הטיסות הזולות ביותר מאירופה היו דרך איסלנד. טיסה ישירה עם אייר גרנלנד מקופנהגן אמורה הייתה לעלות הרבה יותר. המראנו משדה התעופה הקטן של ריקיאוויק. משהו הדומה לשדה דב לטיסות פנים. הטיסה עם מטוס של חברת התעופה אטלנטיק איירוייז של איי פארו. פחות משעתיים ואנו בגרנלנד בנרסרסואק, ישוב זעיר שקיומו סובב סביב השדה. שם גם יושב ג'קי מחברת Blue Ice איתו תיאמנו את החלק הארי מביקורנו באזור. הוא כולבויניק המארגן פעילות, לינה, מפעיל מספר ספינות, אכסניות, מחנות בשטח וחדרים שונים. כמעט מונופול על התיירות העצמאית באזור. השנה החל להפעיל גם קווי העברות הלאה דרומה מהאזור בו הוא מוכר את שרותי התיירות. אימפריה בהתהוות!

הרי קרח בים הם אחד המחזות הנפוצים והמרשימים לצפייה בביקור בגרנלנד. רוב שטח האי מכוסה בכיפת קרח שאורכה כ 2500 ק"מ רוחבה משתנה ועובייה מגיעה לכדי 3 ק"מ ויותר. מסת קרח עצומה זו לוחצת וגולשת מטה מתמוססת מעט בקיץ ומחפשת מוצא לכיוון הים ושולחת לשונות קרח - קרחונים ובהגיעם לים נשברים מקרחונים אלה גושי קרח (הרי קרח) הצפים בים. תאור פשטני להחריד אך יספק שפה משותפת להמשך.

התמונות הבאות המעט מטושטשות מהטיסה מראות חלק מכיפת הקרח בדרום גרנלנד. גובה הכיפה כאן כ 2000-1700 מטר והרי הגרניט האדירים מבצבצים דרכה. ניתן לראות מספר קרחונים ואת הרי הקרח שהם פולטים לים. מראה מרהיב שלא ציפיתי לו הוא תוצר ההמסה על גבי הקרחונים עצמם: שלוליות מי קרח כחולות מנמרות את פני הקרחון המחורץ.

יש אלפי קרחונים באי. חלקם כלל לא מגיע לים ולא יוצר הרי קרח. קרחונים אלה נמסים לאיטם לאגמים ומהם למפלי מי קרח ונחלים קצרים השוצפים לים.

הקרחון הענק הפעיל ביותר בגרנלנד מצוי ליד העיירה אילוליסאט ומייצר הרי קרח מפלצתיים עצומים שגובהם כ- 500 מטר (90% מנפחם מצוי מתחת לקו המים) ורוחבם מאות רבות של מטרים. הרי קרח אלה הדחוסים בפיורד מדרום לאילוליסאט, נדחקים מערבה עד שנתקלים בזרם הים המתחיל לסחוף אותם דרומה והם מתחילים במסעם ונמסים לאיטם. הסחיפה מביאה הרים אלה לתוך הפיורדים הרבים של גרנלנד והם נתקעים שם במשך שנים עד להמסתם. אחרים ממשיכים דרומה מגרנלנד ויוצאים ממי הקרח הקפואים (טמפרטורת הים כשהיינו הייתה כ 3 מעלות) מתחממים ונמסים מהר. חלקם זוכה לכבוד ולככב בסרט טיטאניק וכמעט כולם נמסים לפני הגיעם לאזור ניופנלנד.

קרחונים פעילים אחרים שופעים גם הם המון הרי קרח אך לא מפלצות כמו אלה מאילוליסאט.

הגודל לא נתפס. התמונות חוטאות למראה ואינן מעבירות את תחושת העומק והגודל. צילמתי מאות מאלה. מהים, מהיבשה ומהאוויר. בתמונות בעיקר מהאוויר רואים את החלק המצוי בים כרוח רפאים. הרי קרח אלה מתבקעים לעיתים ברעש דמוי ירי תותחים עמום ורחוק. התהפכות בים של הר קרח המתרחשת עם שינוי מרכז הכובד שלו עלולה להיות מסוכנת ולהניב גלי ענק מקומיים. חלק מהרי הקרח מסיים את חייו על החוף אליו הוא מוטח בגאות הגבוהה.

הר קרח ליד קאקורטוק

ועוד אחד מהאוויר

ההיסטוריה של האי מוזרה ועל גבול המסתורית. אני מודה שבמקרים רבים פרקי היסטוריה מקומית הנטחנים עד דק לאוזני התייר השבוי בידי מדריכיו הם די משעממים. שכחתי זה מכבר את שושלות מלכי תאילנד. המידע איזה מלך בנה איזה ארמון או גן באירופה גם כן חולף בראש לעיתים כזמזום. בגרנלנד הסיפור מוזר ממש ועל גבול המסתורי ואתאר אותו עוד מעט.

האי יושב וננטש מספר פעמים ע"י אינואיטים באלפי השנים האחרונות. בסוף המאה העשירית קצת לפני סוף המילניום הגיע אריק האדום הוויקינגי לאי, סייר לחופיו, ראה כי טוב והלך לשווק בנורבגיה ובאיסלנד את הרעיון לגור בארץ הירוקה (קופירייטר אמיתי!) עשרות ספינות עם מתיישבים קנו את הרעיון ויצאו מנורבגיה ואיסלנד, קרוב למחצית מספינות אלה לא הגיע ליעדן ואבד בים הסוער. כשהגיע האדם הלבן לאי הירוק, האי הענק היה ריק מאדם. האינואיטים שגרו בו בעבר נטשו את האי לפני אותה תקופה ונעלמו. הם חזרו להתיישב באי לאחר תחילת ההתיישבות הלבנה.

המדברים על התחממות גלובלית לא ערים לעובדה שסביב שנת 1000 העולם היה חם יותר מהיום. שטחים נרחבים בגרנלנד שכיום ריקים כמעט לחלוטין מאדם עקב חוסר מוחלט של סביבת מחיה היו פנויים מקרח וויקינגים רבים התיישבו שם. נבנו עשרות חוות וישובים זעירים שנותקו בחורף הקשה ושבו לתחייה בקיץ עם חזרת ספינות אספקה ומסחר שפקדו את האי. באותה תקופה האינואיטים שבו לאי מצפון, נדדו דרומה והגיעו כנראה למגע עם התושבים הנוצרים של דרום האי.

ביקרנו בכמה אתרים הסטורים ובמיוחד בשני החשובים שבהם: במקום ההתיישבות הראשונית "בראטהיליד" Brattahilid המצוי בתחומי הישוב קאסיארסוק Qassiarsuk וב"גארדאר" Gardar המצוי באיגליקו Igaliku . בראטהיליד התגלתה בחפירה ארכיאולוגית וכיום רוב החוקרים משוכנעים שזה אכן המקום. האתר שוחזר למתכונת ה"כפר" המקורי. בקיץ, כשמגיעים תיירים, פעמיים ביום יוצאת בריגיט ב"בגדי ברונהילדה" מסורתיים ועושה הצגה ומספרת ושרה במתכונת סאגה איסלנדית את סיפור ההתיישבות והתנצרות הישוב באי. הכנסייה שנבנתה ובית המגורים ששימש את הכפר העתיק מדהימים בקוטנם ובסגפנות ובפשטות אותם הם משדרים. כל הכפר גר במבנה ארוך אחד בצפיפות ללא פרטיות ששימש מגורים, לאוכל ושירותים. הכנסייה גודלה כ 4X2 מטר בלבד.

אין כמעט עצים באי. רובם הינו תוצרי סחף בים מסיביר הרחוקה. הם היו יקרים מפז ושימשו לתיקון אוניות. לכן הבניה היא בעיקר מעפר וסלעים ונמוכה מאד. השרידים מעידים על מתן צורך לסביבת מחייה ומתן שרידות בסיסית. לא האדרה של אל או מלך, לא הפגנת ראוותנות ממנה אנו מתרשמים משרידים בכל העולם, לא הגנה בפני אויב או פולש לא קיים -; רק קיום מינימאלי והכרחי של החיים עצמם במקום מבודד וקשה זה.

גארדאר מצויה באיגליקו כמה עשרות ק"מ מבראטהיליד. גם שם הוקם ישוב ולקראת שנת 1100 עם התמסדות הנצרות באי, הגיע והתיישב שם הבישוף של גרנלנד. גם כאן החורבות הן על שטח מצומצם וסגפניות ובעיקר מעוררות מחשבות על חיי האנשים במקום. התיישבות שהתקיימה קרוב לארבע מאות שנה.

אלפי האנשים שחיו בגרנלנד באותה תקופה התפרנסו ממכירת צמר, פרוות ושנהבי אריות ים. המסחר עם אירופה התקיים בקיץ באופן סדיר ומאות חוות צצו לאורך החוף והגיעו צפונה עד לאזור נוק ומעבר לה. הרצון לחקור ולנדוד של הויקינגים השפיע על ליף אריקסון בנו של אריק האדום שבשנת 1000 המשיך לחקור מה מצוי ממערב והגיע לאמריקה ממש והתיישב בוינלנד (ארץ היין) בצפון האי ניופנלנד. אזור ההתיישבות בלאנס או מדואז (L'Anse aux Meadows ) נחפר ושוחזר. שלא כמו בגרנלנד, ההתיישבות באמריקה, שרדה שנים בודדות וננטשה.

לקראת שנת 1400 אירעו מספר אסונות שהביאו בתזמונם ההרסני להכחדת ההתיישבות: כדור הארץ התקרר והחלה "תקופת הקרח הקטנה" שניתקה חלק מהישובים. כדי שהכבשים ישרדו בקור צומצם מועד גז הכבשים ותנובת הצמר פחתה. שנהבי פילים הגיעו לאירופה מאפריקה ודחקו את המסחר בשנהבי אריות ים. אחת משתי ספינות המסחר לאי טבעה במזג האוויר שהלך והתקרר. ברית הסחר האירופאית ה"האנזה", השתלטה על נמל המסחר העיקרי בברגן נורבגיה וכך בשילוב של הידרדרות במזג האוויר, ללא מניע מסחרי חזק וסיכון הולך וגובר, הספינות חדלו להגיע והאי ותושביו נשכחו וננטשו. כעבור עשרות שנים נזכר מישהו שפעם גרו שם אלפים רבים ומעניין מה הולך שם אך עד שחזרו לאי עברו מאות שנים וכשחזרו לאי הופתעו לראות שנעלמה כל האוכלוסייה הלבנה. כנראה נכחדה אך לא נמצא דבר כולל גופות או שלדים מאותה תקופת עלומה פשוט נעלמו ללא שריד וללא כל תיעוד. האם נהרגו ע"י האינואיטים שכן שרדו את תקופת הקור או קרה להם משהו אקזוטי אחר? אין כל שבב מידע ועדות. מסתורין אמיתי.

הסיפור מעורר צמרמורת. את ההתרשמות החזקה שלי מסיפור זה אנסה להסביר באמצעות התמונה הבאה המתארת את אזור איגליקו וההרים מעל היישוב : ההר משמאל מעל איגליקו גובהו כ 1750 מטר. ממנו יש תצפית טובה על חלק ניכר מדרום גרנלנד. על פסגתו התגלו שרידי מחסה ששמש כנראה צופים/תצפיתנים שנשלחו מגארדאר לראות האם מתקרבות ספינות. המחשבה על צופה הנדרש לטפס בקור הנורא להר זה ומחכה לשווא לספינות שלא יגיעו מדכדכת למדי ומפנימה במעט את התקופה הקשה ההיא.

ההתיישבות הלבנה התחדשה לפני כ 300-250 שנים סיפור פחות דרמטי ולא ארחיב בו.

ההרים מעל איגליקו

הבית הארוך: מגורי הויקינגים באתר בראטהיליד

אתר גארדאר באיגליקו

כיום שני האתרים שציינתי סמוכים יחסית לשדה התעופה וקלים יחסית לביקור. 10-15 דקות הפלגה וחציית הפיורד ומגיעים לקאסיארסוק: (40 תושבים) הישוב הינו מרכז חוות כבשים נוספות באזור. שלווה ונוף. על בראטהיליד כבר סיפרתי. מכאן ניתן לצאת לטרק של מספר ימים לעיירה נארסאק.Narsaq אני הסתפקתי בהליכה לחוות טאסיאוסק Tasiusaq (10 תושבים). המסלול אורכו כ 16 ק"מ עם עליה וירידה של כ 500 מטר ודי סחט ממני זעה ומאמץ. בדרך נופים יפים והפיורד בצד השני של ההר חנוק בהרי קרח.

נוף כללי קסיארסוק

הדרך לחוות טאסיאוסק

אזור חוות טאסיאוסק עם הרי הקרח בפיורד

לאיגליקו מגיעים בשיט של כ 25 דקות משדה התעופה בפיורד מלא הרי קרח. למעשה לא מגיעים לאיגליקו אלה לאיטילק (15 תושבים) ומשם ברגל במשך כשעה לחציית מיצר היבשה לאיגליקו המצויה בצידו השני של חצי האי (כ 60 תושבים). הן בקאסיארסוק והן באיגליקו שהינו שני לילות באכסניה. איגליקו היא בסיס יציאה לטרק שמשכו 4-6 ימים לכיוון קאקורטוק.

כמה מילים על ביקור וסיור באזור שדה התעופה נרסרסואק. השדה הוקם במלחמת העולם השנייה ע"י האמריקנים כנקודת אספקה למטוסים שהוטסו מארה"ב לבריטניה. במקום צמח בסיס ענק -; יש אומרים שלמעלה מ 10,000 איש שירתו שם. הבסיס צומצם בתום המלחמה והמשיך לתפקד חלקית בתקופת המלחמה הקרה. מספר ק"מ מהשדה הוקם בית חולים בעמק נסתר שתפקד על אמצע שנות החמישים כולל בתקופת מלחמת קוריאה. הקיום הלא סביר של בית החולים במקום הנידח והלא סביר הזה הביא לתיאוריות קונספירציה רבות מסגנון X-Files. מאזור בית החולים נותרה כיום ארובה בלבד.

כמה ק"מ נוספים משם ניתן במסלול הליכה קשה למדי לטפס ולהגיע לכיפת הקרח. בקצת פחות מאמץ ניתן לבקר בעמק הפרחים, אתר מעניין אך השנה החמה עם מיעוט הגשמים, בשדה הענק קרחות רבות. בנרסרסואק יש מלון ואכסניה. משרד הנסיעות והמידע של ג'קי מצוי שם וכן נציגי חברת טאסירמיוט המוציאה קבוצות רבות בעיקר מספרד לטיולים פעילים באזור.

בעמק הפרחים ליד שדה התעופה בנרסרסואק

X-Files -; שרידי בית החולים המסתורי

קאקורטוק Qaqortoq (לשעבר יוליאנהאב Julianehab )

קאקורטוק הינה העיירה הגדולה ביותר בדרום גרנלנד -; כמעט 4000 תושבים. הגענו אליה בספינה מאיגליקו. לעיירה טופוגרפיה קיצונית, מצוקית ותלולה למדי. שהינו בה יומיים ב B&B בוילה עם נוף מדהים בחלק הגבוה של העיר. הצרה היא שיש לעלות ולרדת כ 130 מטר בכל יציאה למרכז. כמות כלי הרכב 4X4 בעיירה מדהימה ומוזרה כי לכאורה אין כבישים מחוץ לעיירה. הכמות הינה תוצר של הטופוגרפיה והצורך בניוד. כמו שאמרו לנו: "תדמיינו איך זה לטפס שיפועים אלה בחורף ובעיר מכוסה בשלג ובקרח". מה שכן ממש לא צריך להיות מנוי בחדר כושר כדי לקיים שגרת יום בעיירה.

הצבעים העזים של הבתים מגוונים את אפרוריות גווני הקרקע והעדר צמחייה. פרחי קיץ יש בשפע אך צמחיה נוספת אינה בנמצא בעיירה ועם קמילת הפרחים נראה שרק גווני הבתים מצילים את המצב. מבחינת נוחות לתייר יש בעיירה מקומות לינה מסוגים שונים, חנויות רבות, הזדמנויות לחויות וצילום ואפשרויות לצאת לסיורי יום בספינות לאתרים סמוכים. בערב הראשון החלה לחדור ממערב חומת ערפל כצונאמי איטי וענקי. בבקר הייתה העיר מכוסה בערפל שהתפזר לאחר שעה וגילה נוף מרהיב וראות מדהימה לעומק הים ולהרי הקרח העצומים הנסחפים דרומה. אם דיברתי על מזג אוויר אז כמה מילים: התברכנו במזג אויר מצוין ברוב הביקור. טמפרטורה כמעט 20 מעלות. יום אחד בקאקורטוק הגיעה הטמפרטורה ל 23 מעלות! ביגוד קל ורק בבוא הרוח ובעיקר בבקרים ובלילה היה צורך במעיל.

מבינים מה אמרתי בנוגע לחדר כושר?

ערפל חודר מהים

ומכסה את העיר

בבקר הערפל מתפזר ונגלה נוף העיר

ונוף הרי קרח הנסחפים דרומה הממלאים את הים עד לאופק

קאקורטוק בתים צבעוניים

האמנית מקאקורטוק Aka Høegh קצה במראה הסלע החשוף בעיר והחלה בפרויקט הנקרא "אבן ואדם" והחלה לגלף ולפסל את סלעי העיר באמנות סביבתית. אמנים נוספים מגרנלנד ומחוצה לה הצטרפו וכיום באתרים רבים בעיר ניתן ליהנות מאמנות מרהיבה ומקורית זו. אומנות מקומית הנמכרת בעיקר לתיירים היא גילוף בקרן של דמויות מרושעות למראה: Tupilak או Tupilaq

שני Tupilaq עם מדריך LP ששימש נאמנה במסע.

הבגד הלאומי הוא מלכת מחשבת של רקמה ואריגה בחרוזים מעיין שכמיה ארוגה בצפיפות עם חרוזים זעירים וצבעוניים מחזה מרהיב וכבד ללבישה. הבגד לגברים פחות מרהיב. לובשים זאת באירועים רשמיים (אפילו מלכת דנמרק לבשה זאת בטקס הרחבת האוטונומיה לאי) וכמובן כהצגה לתיירים. המחזה המרהיב ביותר ללבישת בגד זה הוא ביום הראשון ללימודים בו הילדים מגיעים בבגד הלאומי (קראתי -; ראיתי תמונות -; לא נכחתי בגרנלנד ביום זה)

פרויקט אבן ואדם

דוגמאות לבגד הלאומי

עד כאן חלק I