שליחת הודעה

הבלוג של דן צ

הילד שמטייל באצבעו על מפות האטלס - זה אני. גם היום.

טיול במקסיקו עם ילדים

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של דן צ

דן צ

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של דן צ

17/01/2011 עודכן: 13/10/2011

5,247

האם אפשר לטייל שם עם ילדים? בודאי שאפשר. יש מה לעשות והחוויות הייחודיות נותרות לזמן רב.

שלא בדומה לחוויות הנדחסות לתוכנו דוגמת חווית ביקור בפרקי שעשועים, כאן החוויות שונות. לטוב ולרע בעיקר לטוב. אם מודעים ליעד הנסיעה ולמה שיש להציע לו על יתרונותיו ומגבלותיו ניתן למצות ולבנות טיול עתיר חוויות משפחתיות ממדינה זו.

ראשית אציין שנסענו לפני כעשור. בדרך כלל אני מעדיף לא למחזר חוויות מלפני זמן רב שכזה כי דברים משתנים. למרות זאת החלטתי בכל זאת להציג את רשמינו מאז כי יש יחסית מעט מידע על טיולי משפחה במקסיקו. בגלל הזמן שחלף מוצע לבדוק היכן הדברים עומדים לפני נסיעה.

למה בכלל נסענו דווקא לשם?

אירוע משפחתי משמח: חתונה. למעשה חתונה כפולה: שלב א' -; חתונה אזרחית בפני שופט בגוודלחארה והשלב השני לאחר מספר ימים - חתונה יהודית במקסיקו סיטי. שני עוגנים אלה בנו את שלד המסע שנמשך כשבועיים. המרחק בין שתי הערים הגדולות במקסיקו הוא למעלה מ -500 ק"מ
מי שלא רוצה לטייל יכול לכאורה לגמוע אותם בנסיעה רצופה על הכביש המהיר המחבר בין הערים.

הייתה לנו דילמה איך לבנות מסלול כך שיכלול אתרים שיעניינו אותנו ויעניין את הילדים (גילאים 12 ,10 ,8) ולא ישברו אותנו בנהיגה. זה היה ביקורי השני במקסיקו. בביקור הקודם טיילתי באזור יוקטן והבנתי שנהיגה במדינה זו חוויה לא פשוטה. ואכן כך, נהיגה במקסיקו סיטי היא חוויה די
מורטת עצבים.

אנחנו בנינו מסלול בו נסענו צפון מערבה ממקסיקו סיטי לכיוון הערים הקולוניאליות ובראשן גואנחוואטו Guanajuato משם לשהיה של מספר ימים בגוודלחארה. חזרה לכיוון דרום לאזור אגם פאצקוארו Patzcuaro, אורואפן Uruapan והר הגעש פאריקוטין Paricutin. בימים בהן היינו
במקסיקו סיטי - ביקרנו בעיר, באזור סוצ'ימילקו Xochimilco וכמובן בפירמידות בטאוטיחוואקן Teotihuacan

בתיאור אתמקד בפן המתאים לטיולי משפחות ובחוויות הדרך. יש כמובן יעדים נוספים אך לא מעניין פרק זה.

נתחיל בטיסות - ארוכות ואין דרך לקצר. לכל אחד יש את הטיפים שלו כיצד להעביר את הזמן לעצמו ולילדים. הטוב ביותר זה בשינה.. טסנו דרך מדריד. דווקא קונקשן גרוע שחייב אותנו ללון בעיר שבר את רצף הטיסה והועיל להתמודדות עם הטיסות.

שכרנו ואן. זו הייתה ההפתעה הראשונה. במקסיקו חלק מכלי הרכב, במיוחד הקטנים מיוצרים במקום ורוב היתר מגיע מארה"ב. בדמיוני היינו אמורים לקבל ואן צנוע (מסדר גודל אירופאי או יפני) בפועל קיבלנו ואן ענק: סוואנה ארוכה. לילדים היה כיף. לכל אחד הייתה שורת כסאות עם שפע
מקום גם למזוודות. החיסרון -; תמרון רכב ענק זה ברחובות ובחניונים זו חוויה מורטת עצבים. במיוחד ביום הראשון. רכב אמריקני עם מנוע בנזין משמעו צריכת דלק משמעותית. בסוף הסתדרנו. כנראה שאין ממש יכולת לשלוט ברכב המתקבל מהשכרה ובסוף מסתדרים עם מה שיש.

יעדים עיקריים במקסיקו סיטי וסביבתה. אם נוריד חלק מהביקור בכנסיות, רוב היעדים ה"כלליים" מתאימים גם למשפחות.

מרכז העיר הזוקאלו מעניין מכמה היבטים. ראשית כל הזמן יש בו פעילות של רקדנים ונגנים בביגוד אצטקי הרוקדים בכניסה לחורבות העיר האצטקית -; טמפלו מאיור. הם שרים ורוקדים ומתפרנסים מטיפים. זה נחמד ושווה צפייה העניין הוא באגרסיביות שלהם ובדרישתם לטיפ נדיב בעיניהם
ואינני זוכר מהו. מלבד זה הביקור במרכז היה נחמד גם ברחובות סביב וגם בחנויות. אירוע חביב נוסף הוא הנפת וקיפול הדגל. במרכז הרחבה קיים תורן ענק ועליו דגל המדינה בגודל של מגרש. אחת ליום מניפים אותו ואחת ליום מקפלים. משהו בדומה לטקס החלפת משמרות בארמונות בתי
מלוכה שונים באירופה. נכחנו בהורדת הדגל. דגל כזה נישא על ידי מחלקת חיילים שבטקס מוקפד מורד מקופל ונישא מהרחבה. אטרקציה שווה. לאלו הלנים בסמוך -; שילכו לזוקאלו ברגל. לכל האחרים ואנו ביניהם יש למצוא חניה בתשלום בחניון מסודר.

המוזיאון הלאומי האנתרופולוגי הוא המוזיאון החשוב בעיר ואולי במדינה. היה לנו ברור שנבקר בו. להפתעתנו הילדים התלהבו במידה. גם שם יש מופעים של מחול ומוזיקה. סמוך לשם מצוי גן החיות. גן חיות כמו רבים אחרים. מטופח ובו ניתן לראות בעלי חיים מקומיים כמו יגואר וכדומה. את הביקור במוזיאון ובגן החיות עשינו ברגל. הרכב הושאר בחניון המלון הקרוב למרכז ובכך חסכנו פקקים, חניה. מכאן משמעות נוספת -; לא היה חשש ומניעה מבחינתנו ללכת בשעות היום ברגל. באותו יום בשעות אחר הצהרים יצאנו שוב ברגל לזונה רוסה. זה רובע עם בתי קפה רבים, חנויות מעוצבות, סדנאות של אומנים. שונה ממה שאנו רגילים ביום יום ועניין אותנו ואת הילדים שמצאו שם כר נרחב לרכש מזכרות במחיר סביר שחורגות מג'אנק חנויות מזכרות רגילות.

שני טיולי יום שיצאנו עם רכב מהמלון הם לסוצ'ימלקו ולטאוטיחוואקן. שתי מילים ארוכות לשני יעדים שונים זה מזה, נגישים בקלות ושווים ביותר.

סוצ'ימילקו מצויה בדרום מקסיקו סיטי. האתר עליו נבנתה העיר היה בעבר אגם בו הייתה העיר האצטקית שנכבשה על ידי הספרדים. האגם נוקז והקרקע שמשה לבניית העיר החדשה. קרקע זו היא גם חלק מבעיות העיר המצויה באזור מועד לרעידות אדמה -; האדמה הרכה עליה בנויים בניינים רבים. השריד לאותו אגם מצוי בסוצימילקו. קילומטרים רבים של תעלות מים רחבות. מבוך אמיתי ביניהם גנים, מסעדות ומקומות בילוי. עולים על גונדולה מיוחדת לכמה זמן שתסכמו עם בעל הסירה וקדימה. עם ההגעה ברכב לאזור יתלבש עליכם אחד מבעלי הסירות מרגע זה אתם "שלו" גם אם תנסו מו"מ עם מפעיל אחר הם לא יסכימו לגזול את הלקוח מקולגה. לא נורא. המחיר לא קורע והחוויה שווה. צריך לזכור לשריין סכום קטן גם כטיפ למשיט עצמו.

השיט נינוח והאזור יפה. בתעלות שטות גם סירות ועליהן מריאצ'יס המנגנים לפי הזמנה: מתקרבים לסירות המזמינות אותם, לרוב לזוגות בתהליכי חיזור כאלה ואחרים ושרים להם קצת שירי אהבה. אתם יכולים להזמין או סתם להקשיב לשירה שהוזמנה על ידי אחרים. אפשר לעצור מידי פעם ולרדת לבית קפה או סתם למשתלה ירוקה על אחד האיים ולהמשיך. אני כבר לא זוכר אם היינו שעתיים או שלוש אך הזמן עבר ביעף ובנעימים.

טאוטיחואקן זה אחד האתרים המדהימים באזור ובמקסיקו בכלל. שרידים של העיר האצטקית המדהימה עם עשרות מבני ענק ובראשם שתי הפירמידות הענקיות: פירמידת השמש ופירמידת הירח. האתר מצוי כשעה נסיעה מהעיר. קל ונגיש וניתן לבקר בו מספר שעות וגם יום שלם. המקום ענק ומרווח ומשרה תחושת התפעלות וענווה בפני אלו שתכננו ובנו מקום נשגב שכזה. אז מה עושים? מטיילים ומתרשמים. הבנים ואני ביניהם עלינו לראש שתי הפירמידות הגדולות די מתיש ושווה כל טיפת זעה שכמעט ולא ניגרת במקום יבש זה. הבנות הבינו את הפרינציפ באמצע הפירמידות וחיכו לנו באחת ממדרגות (מזל שהפירמידות בנויות ממדרגות) הצופות לעיר המדהימה. גם באתר זה יש מופעי ריקוד ומוזיקה.

השלב האחרון לקצה הפירמידה

במקסיקו סיטי שהינו במלון מריה קריסטינה -; מלון ותיק במרכז הסמוך כפי שציינתי למוזיאון ולזונה רוסה. למלון חניון סדור ומאובטח.

הנסיעה לגוודלחארה דרך הערים הקולוניאליות

הערים הקולוניאליות סן מיגל דה איינדה, דולורס הידלגו וגואנחואטו יש ארומה ישנה ורגועה למרות שאינן יעדים לילדים הם מצאו עניין מסוים בערים. אלה ערים שמגיעים אליהם תיירים גם זרים וגם מקומיים ויש די אתרים לסייר בהם ומסעדות נעימות לבלות מספר שעות. גואנחואטו היא עיר הבנויה בטופוגרפיה בלתי אפשרית רוב הכבישים ודרכי הגישה הם במנהרות די מבלבלות אך מרגע שיוצאים לאוויר הנוף מדהים והעיר מקסימה. אוותר על מעט תיאורי התברברות בדרך וארכז את הדיון בסוגיית הנהיגה וההתמצאות לפרק נפרד בתיאור מסענו. שוב אציין שערים אלה אינן יעד למשפחות בפני עצמן אך עדיף לבקר שם כעניין לגדולים ובכלל על פני נסיעה משעממת ישר לגוודלחארה.

גוודלחארה היא עיר ענקית ורוב הפעילות שלנו בה סבבה סביב האירועים המשפחתיים לכן הפעילות הנוספת הייתה יחסית מצומצמת אבל בכל זאת:

טלאקפאקה Tlaquepaque זו עיר או פרבר של גוודלחארה: הרבה סדנאות אומנים ואווירה לטינית נינוחה ורדומה משהו. הרבה אומנים עובדים בבתי המלאכה שלהם הפתוחים לרחוב וברחוב עצמו והיוו אטרקציה לילדים.

חצי יום נסענו לכיוון אגם צאפאלה Chapala. יש שם מספר עיירות אומנים נחמדות (אני שונא את המילה ציוריות) במיוחד היה נחמד להסתובב ברחובות אחיחיק Ajijic.

אחת האטרקציות החיוביות והלא מתוכננות הייתה השהיה שלנו בעיר במלון קאנטרי פלאזה. גם למלון זה חניון סדור ומאובטח והעיקר, למלון בריכה קטנה ממש בתוך הלובי כלומר לא בחוץ. לילדים זו הייתה אטרקציה לשעות ולנו לא הייתה בעיה בזמן שהם בילו בבריכה ונתנו לנו יכולת מנוחה ללא חשש וללא צורך ללוות אותם לכל מקום.

בדרך חזרה למקסיקו סיטי משכנו קצת דרומה. לפני יותר מ -60 שנה התפרץ מכלום הר געש חדש. במשך חודשים עלה וגבה פלט אפר ולבה ומחק את כל כפרי סביבתו. לאחר שמחק את סביבתו נרגע ונרדם. אזור הר הגעש פריקוטין היה יעד עיקרי לביקור בדרך חזרה. חונים באתר ובחניון סמוך ומשם ברגל. להגיע ממש להר הגעש עצמו יש צורך במדריך והליכה במסלול קשה למדי. מאידך ניתן להגיע ברגל לשולי האזור המכוסה לבה ולשרידי כנסיית סן חואן שכוסתה בלבה. יתר בתי הכפר העשויים עץ נשרפו ונותר מבנה הכנסייה החרב. מהחניון יוצאים להליכה של שעה + במורד השביל לכנסיה החרבה. משם קצת קריעה לעלות את הדרך חזרה.ניתן לשכור סוס או חמור לדרך חזרה. בחזרה שניים מילדנו שהעלייה התישה אותם עלו על סוס. השלישי לא נשבר ויחד עם הוריו המתנשפים הגיע לחניון. מן הראוי לציין שרוב ההליכה היא בגובה של 2500 מטר ויותר (גם הביקור בטאוטיחואקן הוא בגובה מעל 2000 מטר). נכון -; זה לא ההימלאיה ואין מחלת גבהים אך יש לקחת את הגובה בחשבון כי הליכה דומה בגובה פני הים קלה יותר.

כל האזור מלא עשרות הרי געש רדומים. ניצלנו את עובדת היותנו מנוידים ושהינו במלון מחוץ לעיר אורואפן -; במלון יפהפה עם גנים ונוף הרים מרהיב הנקרא בשם מלא הדמיון "מלון נוף הרים".

היעד הבא שכדאי לדבר עליו הוא פאצקוארו. עיר זו הסמוכה לאגם באותו השם. היא עיר תיירותית. באגם הסמוך פעלו דייגים שדגו בעזרת רשתות דוגמת פרפר. בהרבה תמונות מקסיקניות רואים את הדייגים עם רשתותיהם המיוחדות. במרכז האגם אי קטן ותלול בשם חאניצו Janitzio ועליו כפר קטן. רצינו להפליג באגם לעבר הכפר ולראות את הדייגים. עד כאן תיאוריה. וכעת למציאות. כאתר תיירות מסודר המזח מלא ספינות המתמלאות מהר בתיירים. האגם מזוהם ואפור. כנראה שדגים רבים כבר לא ממש חיים בו. גם הדייגים כבר לא מתפרנסים מדיג אלא ממופע לתיירים. הספינה עוצרת ליד האי. ה"דייגים" עושים הצגה ודוחקים לקבל טיפ. קצת עצוב. הכפר על האי יפה אך די ממוסחר. טיילנו בו מעט ושבנו. בהפלגה עצמה יש מריאצ'יס כך שניתן להרוויח ולשמוע שירים שהזמינו אחרים אלא אם כן אתם רוצים להזמין שיר בעצמכם.

האי חאניצו

ה"דייגים"

כמה נושאים כללים

אוכל

אוכל הוא נושא מעט בעייתי. לא למבוגרים אלא לילדים או לפחות לילדים שלנו. האוכל ברובו חריף ולא מוכר.

בארוחת בוקר לצד החביתה מגישים כמעט כבררת מחדל פריחולס שזה מעין חומוס טחון משעועית חומה. טעים למדי אך נראה כמו קיא ולמרות ניסיונותינו לשכנע לנסות לטעום -; הוטל וטו מוחלט. למדנו להזמין חביתה נטו.

גם הגואקמולי -; סלט אבוקדו המוגש במקומות רבים הורד מהפרק לאחר שהובן לאחר הטעימה הראשונה שהוא חריף. אני ליקקתי את האצבעות -; מבחינת הילדים וטו 2.

מה כן -; בן אחד אימץ בבקרים טוסטים עם ריבה. בן שני התלהב ממרק העוף שמוצע כמעט בכל מסעדה. בגוודלחארה לאחר הפצרות עצרנו בנווה המדבר האולטימטיבי -; מקדונלדס. גם כאן ארעה תקרית: הקטשופ חריף. לשמחתנו היו איתנו שקיות קטשופ מהארץ ותקרית זו נפתרה.

מרק מקומי העשוי מפרחי קישואים אומץ אף הוא.

אוכל מהסופר -; בסוף מצאנו מה שמתאים לילדים.

נושא כאוב: כאבי בטן ושאר התוצרים ללא צורך בפרוט. זה קורה. כמעט בלתי נמנע. להקפיד על שתייה מבקבוקים ולהפעיל שיקול דעת באוכל. לרוב זה עובר לאחר יום. אם קורה ויקרה - לקחת בתכנון זמני הנסיעה עצירות התרעננות. על הכביש המהיר אין תחנות דלק ותחנות עצירה. צריך לרדת במחלפים לצורך זה.

שווקים

יש בכל מקום אנחנו ביקרנו בעיקר בדוכני מזכרות למיניהם ואומנות מקומית זה עניין גם את הילדים. לרוב המקומות לא היו צפופים אך יש להיזהר מכייסים. לוודא כמובן שהילדים איתכם.

נהיגה

סיפור לא פשוט. במיוחד בערים והיו לנו כמה כאלה בדרך. הנהיגה המקומית פראית. קו לבן הוא המלצה. רמזור למרבה ההפתעה הוא המלצה שמכבדים. הכיכרות הענקיות במקסיקו סיטי מסובכות כי נוסעים בהן בשני הכיווניים ויש בהן רמזורים. צריך להתרגל ורצוי מהר. בסוף מסתדרים. כולם מסתדרים.

התמצאות.

כיום יש GPS ואני מניח שהחיים פשוטים. ללא קשר ל GPS, אני אוהב אבל ממש אוהב לנווט ללא מכשיר ונסיעה בניווט לפי מפה זה אתגר וחוויה. למרות זאת היו התברברויות. השילוט בכבישים לא מספק וצריך להיות ערני לפניות המשולטות ממש ברגע האחרון. ביום הראשון קנינו מפה טובה של מקסיקו סיטי ואטלס דרכים מפורט ששימש הן כעזר ניווט והן כעזר לתכנון מסלול נסיעה ובחירת אטרקציות בדרך והיו עוד מעבר לאלו שציינתי.

המדריך ששימש אותנו הוא מדריך Lonely Planet.

איננו דוברים ספרדית מלבד ספרדית בסיסית של תיירים וקצת מעבר לה.

לא ארחיב בנושא החתונות אך אלה היוו עבורנו מפגש עם דרך חיים לא מוכרת ואלה היו גם חוויות לילדים: אווירה שונה, להיות אטרקציה דוברת עברית. לשחק עם ילדים זרים להם, לקחת חלק בטקסים לא מוכרים כולל החתונה עם החופה שהתנהלה באופן שונה מהמוכר לנו.

שורה תחתונה -; יעד לא פשוט מחייב הכנות ומודעות לקשיים אפשריים. חווית הביקור נשמרת שנים .