טירנה
כשליש מתושבי המדינה גרים בעיר וסביבתה. מרכז העיר מצוי בתנופת פיתוח אדירה והכול חפור. התוצאה ברדק תחבורתי מסביב. ממש במרכז סממני הבירה: כנסיה ענקית בבניה, מסגד מרכזי, אופרה, המוזיאון הלאומי. אנו מבקרים וממשיכים בסיור רגלי להיכן שגר בעבר הוג'ה. לפני 30 שנה היו יורים ללא שאלה בכל מי שהתקרב לאזור. רואים את בניין הנשיאות ושאר סממני השלטון. להוג'ה עצמו נבנה מעין אתר הנצחה במרכז. האתר נבנה עוד בתקופת הקומוניזם ונראה שהיום נעשה הכול כדי להזניח את המקום ובכלל יש תוכניות להרוס את המבנה ולנצל את הנדל"ן היקר עליו הוא נמצא.
![1]()
ביתו של הוג'ה
![2]()
ומבנה המוזלאום המיועד להריסה
יש שדרות רחבות ומוצלות, בתי קפה ומאות חנויות. בצד הפיתוח יש סממני שחיתות וכסף גדול המושקע בשחיתות זו. יש עשירים בעיר. מרצדסים מהדגם החדיש וכך גם שפע מכוניות הפאר האחרות.
לעיר יש פארק ענק. כמו לכל עיר גדולה. אבל זה לא מה שאתם חושבים. לא מטופח, האמפיתיאטרון בפארק מוזנח ודורש שיפוץ. בתחום הפארק מצוי בית קברות צבאי בריטי קטן למספר עשרות חללים ממלחמת העולם השנייה שנפלו כאן. הלכנו לאגם שידע ימים טובים יותר. רוכלים מנסים לגרד פרנסה עם מעט מוצרי מזון וסדקית. טיפה טעם מר.
ברחובות עצמם בתים בשלל צבעים. סדר בצד בלגן טוטאלי
אקט הסיום הפורמאלי של הטיול היה בארוחת ערב לכל הקבוצה במסעדה הסמוכה יחסית לביתו של אד. הוא מנצל את ההזדמנות ומביא את אשתו החתיכה מילנה ואת בנו בן השש להצטרף לקבוצה. הוא רואה אותם ליומיים במשך מחזור של שבועיים כך בכל עונת התיירות. אשתו עובדת בטלוויזיה ושניהם ממעמד הביניים הגבוה במדינה, גרים בבית דירות חדש ושניהם דוברי אנגלית.
במהלך הטיול היה נראה לאורלי ולי שאד די חש בנוח איתנו הישראלים: פתיחות ומנטאליות יחסית קרובים. מסתבר שלא טעינו ואף הופתענו. בתום הארוחה הוא ליווה את הקבוצה לתחנת מוניות סמוכה. מי שרצה לקח מונית ומי שרצה הלך כחצי שעה ברגל למלון. הוא עיכב אותנו כמה דקות עם איזה תירוץ עד שכולם התפזרו ואז הוא אמר שהם הוא אשתו ובנו ייקחו אותנו למלון ברכבו. קצת מחינו אך הוא אמר שממילא הוא נוסע לכיוון כדי לקנות משהו לבנו. הכול מתוכנן מראש אשתו הביאה בינתיים את הרכב מחניון הבניין לפינת הרחוב בה חיכינו. ונסענו. בודאי שנסענו. ואז שיחה חברית על פוליטיקה, מכוניות, גידול ילדים.
ממש הפתעה
לקראת סיום
כמה מילים על הקבוצה. בנסיעה בקבוצה יש מן הפשרה. פשרה על עצמאות מלאה בטיול ומסלול שלא תמיד תפור לתחומי העניין שלכם. פשרה בכך שאנשים זרים לכם נוטלים חלק בחווייתכם. מאידך יש גם יתרונות כי לעצמאות בטיול יש מחיר. היתרונות הם בעיקר במיצוי יעיל של הזמן, בחיסכון של זמן ומשאבי נפש בנהיגה. בטיול זה יש תפוקת ביקורים גבוהה במקומות שספק אם היינו מגיעים אליהם או נכנסים אליהם בטיול עצמי (לא כתבתי על כל יעד אליו הצלחנו להיכנס ולבקר).
הקבוצה הייתה טובה. ראשית היא הייתה קטנה. שנית, כללה אנשים שטיילו המון בעולם. חלקם בלמעלה מ -100 מדינות. דעתניים שלמעט אחד טרחן, הדעתנות תרמה לנסיעה. הדינאמיקה בקבוצה הייתה טובה. מן הסתם צריך לדבר אנגלית ברמה טובה כדי להשתלב בדינאמיקה מסוג זה. האם כתוצאה מכך אהיה חסיד של נסיעה בקבוצה - בספק. האם לקחת אופציה מסוג זה במהלך שיקולים לבחירת יעד ואופי טיול - בודאי.
השיקולים בהחלטה צריכים להיות תכליתיים ועל גבול האגואיסטים מה הכי מתאים לכם. כולל כמה זמן יידרש לתכנון טיול ועד כמה העצמאות בנסיעה שווה את מחירה.
טוב אז למה אלבניה?
עד עכשיו כתבתי כ - 6000 מילים בנושא. ועדיין צריך לתת תשובה למה אלבניה. יש הרים יפים יותר וחופים יפים יותר. כמעט בכל קריטריון יש מקומות העולים על המדינה. אנסה לתקוף את הסוגיה מכיוון אחר ומוכר לרבים. בהולנד מצוי אחד מהגנים הידועים בעולם "קויקנהוף". גולת הכותרת היא פריחת הצבעונים באביב. לפני שנים ביקרנו שם כמו מיליונים אחרים בעונה. הפרחים האדירים הכי יפים עם הצבעים הכי הכי. למרות הכול המקום לא דיבר אל שנינו גם ללא תיאום עמדות. פרחים בגודל צלחת ובגובה של ילד המסודרים בחלקות מלוקקות לא קנו אותנו. ללא כל פרובינציאליות אנו מעדיפים את גן הנדיב בזיכרון יעקב. גן הנדיב אמנם מלוקק מעט אך לא נראה מתאמץ. המראה קצת יותר שפוי וארצי. זו אולי הסיבה לחיבה שרחשנו לאלבניה. מקום יפה על ייחודו ופגמיו הוא קצת יותר שפוי וארצי ובשל כך מעניין. מי שרוצה נופים: נורבגיה לוקחת בגדול ואקזוטיקה אפילו יש בארץ אקזוטיקה מעניינת אך הסך הכולל הוא זה שחשוב.
טוב לפני שאסקל על ההגיגים נעבור לתכלס.
פרקטיקה
ויזה: לא צריך. כניסה ויציאה חלקה למדינה בשדה התעופה. מעבר הגבול עם מקדוניה בצפון אגם אוכריד עמוס משאיות אך לכלי רכב או ליחידים העסק די פשוט. המעבר הדרומי ליד מנזר סווטי נאום ריק כמעט לחלוטין.
כסף: מטבע מקומי יחסית יציב. כשביקרנו 1$ היה שווה בערך 100 לק וכך היה נוח להעריך מחירים. יש חלפנים רבים וכמובן כספומטים. כרטיסי אשראי בשימוש מועט.
מזכרות וקניות: לא ממש מצאנו. מוכרים רקמות ומעט מזכרות. לא בדיוק לטעמנו.
מדריכים כתובים: יש מעט. מהדורת Lonely Planet של הבלקנים כוללת את מדינות יוגוסלביה לשעבר + אלבניה ומצומצמת במידע על המדינה. אין מדריךLonely Planet ייעודי לאלבניה. המדריך הייעודי היחיד הוא מדריך Bradt שקשה להשיגו בארץ. יש לי מהדורה ישנה שלא ממש רלוונטית.
תנועה והתמצאות: הכבישים משולטים אך לא ממש באופן ברור. בכבישים אומנם עוקפים בפראות כולל על קו לבן אך לא נצמדים מאחור ולא מלחיצים בצפירות. נהגתי בעבר במדינות בעייתיות בעולם. שמחתי שלא נהגתי כאן. ניתן להתמצא. מפת אלבניה טובה היא בקנה מידה 1:220,000 הייתה לי ונעלמה. בטיול מצאתי מפה בקנה מידה 1:400,000 טובה לבקרה על מיקום אך לא ממש יעילה כעזר ניווט. GPS -; לא יודע. מפות אינטרנט צירפתי במהלך הפרקים. דלק, קצת יותר זול מהארץ תתרשמו מהמחירים.
מידע על שכירת רכב אמינה אין בידי משהו רלוונטי לטיול זה.
תחבורה ציבורית נראית כתחבורה יעילה. נראה לי בהחלט סביר לבצע טיול בתחבורה ציבורית + הזמנת מוניות ליום או כמה שעות בהתאם לצורך.
בטוח יחסית. להיזהר מבורות במדרכות. לא מצחיק ובחשכה סכנת נפשות. קורצ'ה המקום היחיד שנתקלנו בילדים קבצנים די אגרסיביים.
![בור]()
בור צנוע במדרכה
שפה: כיתוב באותיות לטיניות. השפה ייחודית ולא קרובה לשפות סלאוויות. מעט יחסית דוברים אנגלית. בעיקר צעירים.
מלונות: לא חסר. הרחבתי כבר. בקרוב אכניס לטיפים באתר.
אוכל: כנ"ל. מים: היו כאלה ששתו מברז ללא בעיות. העדפנו בקבוקים ומי מעיינות.
סיכום בקצרה: טיילנו הרבה בעבר ויש לנו למה להשוות. היה מעולה למרות הקשיים. בקרו באלבניה. מגיע לכם ומגיע להם.