בעיקר באך – ביקור בטורינגן

הביקור היה מרתק, מיוחד ומעצב. כמו כל דבר הנוגע לגרמניה, אין דבר שהוא פשוט: לכל רבדים ומשקעים. רבדים אלה יוצרים בלבול מסוים. אין זה ביקור רק בעיירות מצועצעות, כנסיות מרשימות, יערות מדהימים בשלכת ודרכים ירוקות. יש כאן משהו נוסף. חלקו היה ידוע "בתוכנית הטיול" וחלקו, כדרכם של טיולים צץ ועלה במהלך הביקור.

ובכן, מה ב"תוכנית"? הרעיון המרכזי היה לסייר בעקבות אבני הדרך המרכזיות בחיי יוהן סבסטיאן באך. באך, לטעמי ולדעת רבים ומומחים ממני, גדול היוצרים המוזיקליים בכל הזמנים ואחד מגאוני התרבות בכל הדורות. באך חי ויצר בעיקר באזור טורינגןThuringen ("תורינגיה" כפי שנקרא ב"עברית") בגרמניה (המזרחית) מדרום מערב לעיר לייפציג Leipzig. רוב חיי באך עברו באזור מצומצם זה - עשרות ק"מ בין עיר לעיר. לעיתים נדירות יצא מאזור זה לתקופות קצרות אך תמיד שב לחצרות אצילי האזור ולכנסיות שספקו לו מקום עבודה. התופעה אינה מייצגת יוצרים בעלי שיעור קומה בתקופתו. לדוגמה המלחין הנדל שנולד באותה שנה כמו באך -; 1685 ולא רחוק ממקום הולדת באך (בעיר האלה Halle ) היה איש העולם הגדול ונדד בין גרמניה ללונדון. רבים מטיילים בעקבות באך, יש כאלה המבקרים כל כפר וכל עוגב עליו ניגן באך בחייו. אנחנו לא היינו כאלה פנאטיים. בגרמניה יש מאות דרכי תיור נושאיות. אחת הדרכים היא דרך "מרטין לותר" וחלק מ"אתרי באך" חופפים את אתרי דרך זו.

ל"טיול באך" שלעצמו עתיר חוויות, נוספו ביקורים אותם אתאר בהתפתחות הסיפור.

טוב כמעט ומתחילים: הסדר לתיאור המסע יהיה לפי תחנות חיי באך -; לא בהתאמה לסיור הכרונולוגי של הטיול שלנו. מידי פעם נקפוץ בזמן מאות שנים אחורה או קדימה.

הערה טכנית אחרונה: חווית ביקור מסוג זה כדאי ללוות גם בהדגמות מוזיקה. אתר youtube הוא מקור אדיר לקטעי מוזיקה. אני אפנה על פי הצורך למילות חיפוש באתר זה לשמיעת קטעים רלוונטים. חיפוש בויקיפדיה יוסיף עומק וידע לחלק מהנושאים אותם אסקור.

עכשיו מתחילים.

באך נולד כנצר למשפחת נגנים שחייתה בטורינגן מאות שנים. סיפורו של יוהן סבאסטיאן באך החל באייזנך, סיפור המשפחה מתחיל ארבעה דורות קודם לכן. ויטוס באך הגיע מהונגריה והתיישב בכפר וכמר (Wechmar) לא רחוק מהעיר ארפורט (Erfurt). היות ובאזור קיימת מודעות רבה לשימור בכלל ונושאי באך בפרט, גם ביתו של אותו ויטוס מטופח ומתוחזק. על דלת הבית מצוי לוגו של טיפוח העיירה. פשוט לוגו יפה ששווה לחלוק את מראהו.

נחזור לאייזנך, בחלקה הוותיק זו אחת מעיירות הבונבוניירה הגרמניות. בחלק המודרני והמתועש מצויים מפעלי "אופל". בעיירה הרבה אתרים. עיקרם והחשוב שבהם הוא טירת וארטבורג (Wartburg) הנישאת מעל אייזנך. יש בגרמניה טירות מתויירות ומצועצעות יותר (לדוגמה טירת Neuschwanstein של לודויג המשוגע בבווריה) אך בודאות אין חשובות יותר. אלף שנות היסטוריה בלב התרבות הגרמנית הביאו לכך שהמקום הוא חלק בלתי נפרד מהמורשת הגרמנית. עלילת האופרה "טנהויזר" של ואגנר מתרחשת שם בימי הביניים (עוד נחזור למלחין אנטישמי זה). מרטין לותר, אבי הפרוטסטנטיות, כשברח מנציגי הכנסייה הקתולית שהתירו את דמו, הסתתר בעילום שם בטירה ושם תרגם את התנ"ך לגרמנית -; אחד המאורעות החשובים בהתפתחות ההיסטורית האירופאית. הטירה מרשימה מאד. נגישה ברכב אך אנחנו השקענו ועלינו אליה ברגל מאייזנך. חצי שעת טיפוס מאומצת ממקום הלינה והליכה ביער מרהיב זהוב בשלכת. (האמת היא שביום שהגענו לאייזנך בשעות אחר הצהרים עלינו לאזור הטירה עם הרכב לנצל את היום היפה ו"לתפוס צילום" מחשש שביום שנגיע לביקור סדור, מזג האוויר לא יהיה ידידותי. תוך כדי העלייה ברכב אמרנו לעצמנו שאין סיכוי שננצל את שבילי ההליכה ביער ונעלה רגלית -; אבל כאמור עשינו זאת) בטירה עצמה יש מסלול מוגדר לסיור, בעיקרו מוצגת ההיסטוריה של אליזבט נסיכה הונגריה שחייתה שם לפני כ 700 שנים וקיים תיעוד מפורט ביותר ונדיר של חייה ושל חיי האצולה בימי הביניים. בסיור באגפי הטירה גם עוברים את החדרון בו תרגם לותר את התנ"ך. הטירה היא אתר מורשת של UNESCO ובצדק והביקור בה הינו חובה.

אייזנך עצמה מתהדרת בעוד אתרים. ראשית - באך נולד כאן וחי בעיר עד גיל 10 עת התייתם מהוריו. ביתו משמש היום מוזיאון. זה כנראה הבית אך יש דעות המשייכות את הבית לרחוב סמוך. המוזיאון עצמו מעניין ומוצגים בו כלי נגינה מהתקופה, מתקיימות בו הדגמות בנגינה בכלים שונים, משוחזרת התקופה והווי העיר בשלהי המאה ה 17. בכנסיה המקומית בה שר הילד באך במקהלה, מצוי אגן ההטבלה בו הוטבלו הוא ובני משפחתו.

מרטין לותר חי באייזנך גם כילד ולא רק בתקופת מחבואו בטירה. הבית בו גר אצל משפחה מקומית משמש כיום מוזיאון לתולדותיו. מעניין אך לא ממש חשוב. יש "אתרי לותר" חשובים יותר באזור דוגמת העיר ארפורט וכמובן ויטנברג. (Wittenberg). ההיסטוריה של אדם חשוב והיסטורי זה מחד ואנטישמי קיצוני מאידך לא היה המוטו של סיורנו.

ריכארד ואגנר המלחין הנודע בן המאה ה 19 (שנעשה במאה ה -20 לחביב השלטון הנאצי) חי באייזנך מספר שנים וביקרנו בביתו המרהיב המשמש אף הוא כמוזיאון השווה ביקור.

אגן ההטבלה בו הוטבל באך בשנת 1685

רחובות אייזנך הישנה תלולים למדי. באחד מרחובות אלה מצויה וילה קסלרינג בה שהינו מספר ימים. מקום חביב ונעים למדי.

הכנסיה בדורנהיים

באך התקדם בחייו ובילה מספר שנים בויימר ובעיר קתן. בתקופה זו בה עבד בחצרות אצילי האזור בתקופה זו המוזיקה שיצר התאפיינה ביצירות חילוניות ובויימר נוצרו חלק נכבד מיצירות העוגב האדירות שלו. שם גם נולדו שישה מילדיו מהם שנים שמתו סמוך ללידתם. ביקרנו בויימר ועל קתן ויתרנו. ויימר הייתה מאז ומתמיד הסמן הימני של התרבות הגרמנית. כמעט כל מי שמהווה אבן יסוד בתרבות זו חי ויצר כאן. העיר היא אתר מורשת של UNESCO.

"לב התרבות" מתרכז סביב פועלו של גתה. הוא ושילר יצרו כאן וקיימים מוזיאונים לכבודם בעיר. לא התיימרנו להפגין ידע ביצירותיהם וויתרנו על ביקור באתרים אלה. באך יצר כאן, המלחין ליסט ועוד רשימה ארוכה. באנו בסופשבוע של "פסטיבל הבצל". סתם אירוע לחגוג ברחובות ביום סתיו בהיר וצלול. אלפי דוכנים ממלאים את הרחובות. סוחרים ורוכלים לבושים בבגדים מסורתיים. בכל כיכר מופעי רחוב של מוסיקה. רבבות צובאים ברחובות ואווירה נינוחה ונעימה.

בויימר הוקמה בתחילת המאה ה 20 תנועת הבאוהאוס - תפיסה ארכיטקטונית שהשפיעה במיוחד על תפיסת הבנייה של תל אביב. התנועה בראשות גרופיוס השפיעה על ציירים פסלים ואומני עיצוב שונים. בלב ויימר מצוי מוזיאון הבאוהאוס, נכנסנו אך המוזיאון היה די מאכזב. חשבתי שיוצגו דגמים שהשפיעו על עיצוב בתי תל אביב אך -; נאדה. התנועה הייתה מהפכנית מידי לתפיסת הגרמנים בלב עיר התרבות שלהם ומרכז הבאוהאוס נדד לעיר דסאו הסמוכה ללייפציג. שם פעל עד לתקופה הנאצית. הנאצים מאסו בבאוהאוס והתנועה באה לקיצה באזור. בשנים האחרונות שופץ מרכז הבאוהאוס בדסאו (Dessau) וגם עיר זו היא אתר מורשת של UNESCO בזכות אותה תנועה.

ויימר- הכניסה לתיאטרון הלאומי עם פסלם של גתה ושילר. מסביב אווירת פסטיבל הבצל

שבעה ק"מ צפונה מויימר, ערש התרבות הגרמנית על גבעה מיוערת מצוי אחד מתהומות הפשע הגרמני: מחנה הריכוז והעבודה בוכנוואלד (Buchenwald). המחנה הוקם בשנות ה 30 למאה הקודמת במקביל להקמת שאר מחנות הריכוז הגרמניים. המחנה אכלס עצירים יהודים, מתנגדי משטר ובני מיעוטים נוספים. בזמן המלחמה נשלחו למחנה גם שבויים סובייטים. התנאים היו מחפירים והעצירים הועבדו בפרך במפעל נשק במחנה ובאתרים נוספים ברחבי האזור. לקראת סוף המלחמה הובאו למחנה רבבות עצירים יהודים ממחנות פולין שפונו בנסיגת הגרמנים. העצירים היו מורעבים ותשושים מצעדות המוות מפולין לגרמניה. חלק קטן מעצירים אלה זכה להישאר בחיים עד לשחרור המחנה בידי האמריקנים. רוב תיעוד סרטי השואה מקורו בתמונות משחרור מחנות אלה. ממחנות פולין נותר מעט תיעוד מצולם.

לאחר ההמולה בויימר ציפינו לשממה במחנה ולא כך היה. מגרש החניה מלא ומאות רבות מבקרים במחנה רובם גרמנים יחידים, משפחות כולל משפחות עם ילדים. מהמחנה נותרו מבני המנהלה ומספר מבני אבן. במבנה האפסנאות והחיטוי מצויה תערוכה המתארת את תולדות המחנה ועשרות מחנות הלווין שהיו כפופים למחנה זה. אנדרטאות מפוזרות בשטח המחנה, אנדרטה לנרצחים היהודים, לצוענים, לשבויים ועוד. היום יפה. האוויר נקי. העצים בשלכת והלב לא מאמין לזוועה שהייתה מנת חלקו של מקום נורא זה לפני למעלה משישים שנים. זוועה המצויה דקות מלב התרבות הגרמנית.

אנו יוצאים מהשער המעוטר בכיתוב הציני הנורא "כל אחד כגמולו". כק"מ מהמחנה מצויה אנדרטה ענקית שנבנתה בזמן השלטון המזרח גרמני. ממנה נשקפת ויימר כעל כף היד.

דיברנו בינינו האם ידעו תושבי העיר על המחנה? האם היו ערים לזוועה המתרחשת כשבע שנים אצלם ביער? הם בודאי ידעו משהו. רכבות עם אסירים עברו בעיר. העיר הייתה צומת רכבות לשילוחי היהודים למותם במזרח. חלק מהאסירים עבדו בעיר. היה ברור לכולם שיש ביער מתקן ענק. בוכנוואלד ומפעל הנשק במקום הופצצו ע"י בנות הברית. בהפצצה נהרגו עצירים רבים וגם עשרות שומרים גרמנים. שומרים אלה זכו לקבורת גיבורים המונית בויימר. תמונות מהלוויה מצויות במוזיאון. כל העיר נכחה בטקס הקבורה. לאחר השחרור הכריחו החיילים האמריקנים את תושבי העיר להיכנס למחנה ולצפות באלפי הגופות המתגוללות על הקרקע. התושבים כמובן זועזעו וטענו כמובן שלא ידעו דבר.

כל אחד כגמולו

50 ק"מ צפונה משם סמוך לעיר הקטנה נורדהאוזן (Nordhausen) מצוי מחנה דורה-מיטלבאו. Dora Mittelbau מחנה פחות ידוע אך נורא ביותר. המחנה הוקם לצורך ייצור טילי V2 - הנשק הסודי המתוחכם ביותר שיוצר ע"י הגרמנים. בנוסף יוצרו במחנה חלקי מטוסים. כדי למנוע הפצצת אתר אסטרטגי זה, הוקם המפעל במנהרות בלב ההר. מבוך של עשרות ק"מ של מנהרות ענק נחצב ע"י רבבות פועלי כפיה. רוב הפועלים היו שבויים והיו ביניהם יהודים רבים. עבודת פרך מתחת לאדמה בתנאי סניטציה נוראים גרמו לכך שתוחלת החיים של פועל חציבה הייתה כ 4-6 שבועות בלבד.