הרי הרוקיז
על הרוקיז בקנדה נאמר הכול. גם היום, לאחר ביקורים במקומות רבים בעולם, אני חושב שזה אחד מהאזורים הנופיים היפים בעולם הנגישים בקלות. בעיקר אזור באנף (הדרומי). רוב האתרים מצויים בסמוך לדרך המחברת את באנף לג'ספר. יש אגמים רבים לאורכה או בסמוך לה. ההימור היחידי הוא האם מזג האוויר ישתף פעולה. גשם או עננים עלולים לחסום את הנוף ואת עומקו הבלתי נתפס.
התכנון הבסיסי ליממה הראשונה:
נחיתה אחר הצהרים בקלגרי, נסיעה למלון Applause הסמוך לשדה. מפגש במלון עם בני משפחה. בשמונה בלילה איסוף של הבן מהשדה. חזרה בשאטל למלון. לינה ולמחרת בבוקר קבלת הרכב ויציאה לבאנף.
להלן הביצוע:
נחיתה אחר הצהרים בקלגרי. יצאנו תוך דקות החוצה (אנחנו נוסעים קל עם טרולים בלבד). הבן דוד מפתיע ומחכה לנו בשדה. התרגשות וחיבוקים ותוך 5 דקות אנחנו במלון. תשמעו, זה מלון מדהים. אבל ממש. בשנים האחרונות מחדשים את השדה בקלגרי ואת הכניסה לטרמינל הסיטו צפונה. נבנה שם אזור מלונות חדש ו Applause הוא אחד החדשים שנפתחו. במלון הכול מתוקתק. חדר ענק ומדהים אפילו טיפה מתוקתק מידי. למלון יש גם שירות שאטלים חינם לטרמינל. לנו יש עוד כמה שעות ואנו מוזמנים עם המשפחה לארוחת ערב במסעדה בעיר. בן הדוד מקפיץ אותנו חזרה לפגוש את הבן שנחת לאחר טיסה ארוכה וחזרה למלון ללינה לקראת הטיול.
הביקור ברוקיז
התכנון: יום באזור באנף ולינה בקנמור. זול יותר ופחות עמוס מבאנף. נסיעה צפונה במשך יום שלם בכביש 93 הידוע בשמו Icefields Parkway לג'ספר ולינה יומיים בעיירה הינטון ביציאה מהפארק לכיוון אדמונטון. יום נוסף באזור ג'ספר וחזרה דרומה תוך ביקור בפארק יוהו הסמוך לבאנף. לינה נוספת בקנמור ואת היום האחרון ברוקיז בטרם נחזור לקלגרי השארנו פתוח. התוכנית בגדול עבדה. תקלה קטנה בתכנון שלי הייתה שהינטון אכן סמוכה לפארק ג'ספר אך במרחק שעה נסיעה מהעיירה עצמה ומהאתרים סביבה.
אגב, בכל מקום יש זמינות רבה למידע ולמפות. גם היום יש לדעתי למפה איכותית וממוקדת, ערך רב לתכנון ומעקב בנסיעה, מה גם שאין כל קושי בניווט בפארקים אלה.
היום הראשון בבאנף היה במזג אוויר הפכפך ועננות נמוכה.
חציית הפארק צפונה בכביש 93 הייתה במזג אוויר נהדר. חזרה דרומה הייתה טיפה פחות. הפארק מלא במטיילים גם בימים של טרום שיא העונה. מפוצץ באוטובוסים עם מטיילים סינים. רבים נדחפים מעבר לגדרות ומונעים צילום נקי של הנוף האדיר הנשקף במקומות רבים בפארק. חבל אבל אפשר להסתדר.
היות והויזואליות האדירה של הפארק היא המשמעותית אז הינה התמונות. כן, גם לנו יש תמונות מדהימות מלייק לואיז ולייק פייטו.
גם חיות הפארק שתפו פעולה ואפשרו לצלמן. אז הנה כמה תמונות.
הינטון
כאמור בהינטון ישנו יומיים. שם תפס אותנו גשם רציני ולהלן הדילמה. מה נעשה ביממה שיש לנו שם. די חבל על הזמן (במשמעות המקורית של הביטוי) לנסיעה בגשם ועננות נמוכה במשך מספר שעות לכיוון ג'ספר וחזרה. מה עושים? במלון מייעצים לנו לראות את הפארקים הסמוכים לעיר. פארק עירוני בפאתי העיר הוא אזור גידול של בונים (Beavers), בפארק שבילי עץ על פני האגם והביצה. פארק נוסף במרחק חצי שעת נסיעה הוא פארק שוויצר. נכון, זה אחד מני פארקים מקומיים רבים, מינוריים ללא הגלורי של ג'ספר אך זה קרוב נוח וניתן למצות ביום הגשום שלפנינו.
החוויה הלא צפויה התגלתה כמוצלחת. גם הינטון העיר התגלתה כמקום לינה נוח בהיבט קניות ומסעדות.
לפארק הבונים כדאי לבוא או מוקדם בבוקר או בין ערביים. אז הבונים יוצאים מבתיהם באגם וניתן לראותם. את לוח הזמנים הזה במיוחד בבוקר, מכירים גם הדובים והקוגרים הרעבים לבשר הבונים. הומלץ לנו לא להיכנס ליער הסמוך בשעות הבוקר המוקדמות.
יצאנו אחר הצהרים לבונים. יש שבילים סדורים המוליכים למגדל תצפית. התחלנו ללכת. בשלב כל שהוא בני המשפחה המשיכו לכיוון המגדל ונותרתי מאחור. אני רואה מספר מקומיים המסמנים לי ששש. להיות בשקט והנה מספר בונים ממש מולי. מצלמה אין לי, העדשה נדפקה לגמרי. סלולארי? שיט! נשאר ברכב. אני מנפנף (בשקט!) ליתר בני המשפחה בעלי יכולות הצילום לבוא אך נאדה. (אנחנו באמת צריכים לעבוד על התקשורת הנפנופית בינינו.) בקיצור, הבונים לא נתפסו במצלמות המשפחה. למחרת, השכם בבוקר, לפני שנסענו חזרה לבאנף, עברנו שוב אצל הבונים. נזהרנו מדובים וקוגרים והתקרבנו לאט למקום בו ראיתי אותם. הם לא כאן. אולי הסיבה היא ששנייה לאחר מכן במרחק כמאה מטר מאיתנו אנחנו רואים חתול ג'ינג'י ענק חומק לתוך היער. די נבהל מאיתנו ואנחנו לא הספקנו להיבהל ממנו. הבנתם נכון. זה היה קוגר. שלושתנו ראינו וחווינו. זה היה מהיר והחוויה נותרה בנו גם אם לא במצלמותינו.
פארק שוויצר בנוי על שטח נרחב ויפה. אגמים ובידוד אמיתי . בילוי נוח למספר שעות.
החזרה דרומה היית במזג אוויר סביר קצת פחות מואר מהדרך הלוך. נכנסנו בדרך למספר שעות גם לפארק יוהו.
קנמור ודרומה
היום האחרון ברוקיז. בתכנון: נסיעה מקנמור דרומה בדרך 742 הנופית. זו דרך משנית. בדרך אליה אנחנו מבקרים בפארק האולימפי של קנמור בו במהלך אולימפיאדת החורף בקלגרי התקיימו תחרויות הסקי הנורדי (Cross Country). המרכז פעיל גם בקיץ וספורטאים רבים מתאמנים בו במסלולים עם מגלשי גלגלים.
דרך משנית 742 מתגלה כדרך עפר. נכון שרכב שכור מסוג טויוטה קורולה הוא בעל עבירות אין סופית אך אני לא מאלה שיכסח רכבים מה גם שהנסיעה די מטלטלת ולא נוחה ועוד עשרות ק"מ לפנינו. ויתרנו וביצענו עיקוף דרומה בכביש 40 המקביל. נכנסנו למרכז מבקרים של אזור Kananaskis נוח וידידותי וקיבלנו מידע ומפות לטיול דרומה שהיה בנופים מרהיבים לפחות כמו באנף ואף יותר מאזור ג'ספר. היה נהדר.
נושא נוסף לקראת סיום פרק זה - רכבות
לכאורה נושא ביזארי לתיירים אך לדעתי חלק מהחוויה. קנדה עשירה באוצרות טבע ובחקלאות. הפן הנגיש והמוחשי לעושרה וגודלה הלא נתפס של המדינה הוא ברכבות החולפות. רכבת משמעה רכבת באורך של יותר משני קילומטרים. לרוב יותר עם קרוב למאתיים קרונות. באחת מאלה שהייתה לי סבלנות לספור היו 131 קרונות ושלושה קטרים. רכבות שראינו עם ארבעה קטרים ארוכות יותר. רואים אותן בכל מקום אך החלק הדרמטי במסלול הרכבת הוא בעליה ממערב מכיוון בריטיש קולומביה באזור פארק יוהו למעבר ההרים Kicking Horse Pass. זה גבול אלברטה עם בריטיש קולומביה והוא גם ה Continental Divide . העלייה התלולה ממערב חייבה פתרונות של מנהרות מעוקלות שתכליתן לעלות את הרכבות האדירות לגובה הנדרש. היות והרכבות ארוכות משני קילומטרים ניתן לראות לכאורה 3 רכבות שונות היוצאות ונכנסות למנהרות והן למעשה אותה רכבת עם קטרים מתאמצים הרועמים ומרעידים את האדמה.
טוב כאן נפרד מהרי הרוקי וסביבתם המרהיבה. נחזור לקלגרי.
