חלק II - שחריסבז (Shakhrisabz)
מבוכרה המסלול הרגיל מוליך לסמרקנד. ללא הארכה משמעותית של הדרך ניתן לבקר גם בשחריסבז. לא רבים מגיעים לשם. הסיבה מדוע הטיולים המאורגנים מדלגים על ביקור במקום נעוצה בדרך. הדרך מתפתלת במעבר הררי אשר אסור לתנועת כלי רכב גדולים דוגמת אוטובוסים. אתרי העיירה מצויים לאורך הרחוב הראשי. מדרום מקבץ מאוזילאומים כחולי כיפה ביניהם גם כנראה קברו של האמיר טימור (Amir Temur) או טימורליין (Tamerlane). טימור הנ"ל שלט במאה ה 14 ביד ברזל באימפריה האדירה שלו במרכז אסיה מסמרקנד ומשחריסבז. החזיק בידו עוצמה אדירה ועושר מופלג, גם עושר תרבותי ורוחני. באוזבקיסטן הוא גיבור לאומי. מצפון לרחוב הראשי של העיר מצוי אק סאראי (Ak Sarai), שרידי ארמונו המפואר של טימור. מהארמון שרד רק חלק משער הכניסה המעוטר שגובהו 40 מטר. ניתן רק לדמיין כיצד נראה הארמון השלם! אתרי העיר ובהם כמובן השוק מצויים בין שני אתרים אלה. סיירנו מספר שעות בעיר, טולקין אסף אותנו ומשם לסמרקנד דרך מעבר ההרים. לראשונה בטיול נראה קצת נוף הררי. הדרך מתפתלת ומגיעה לקו השלג. בשיא הדרך, המעבר מושלג לחלוטין. משם סוף סוף לסמרקנד.
שחריזבז
 סבלים מחוץ לשוק בשחריזבז (*)
סמרקנד (Samarkand)
לא בכדי סיפרתי ששר החוץ היפני נלקח לביקור בעיר. את כולם לוקחים לשם. הרג'סטאן (Registan) בעיר הוא האתר המרכזי במדינה ובצדק. שלוש מדרסות מהגדולות מהיפות ומהמעוטרות מסודרות בצורת האות ח. מחזה נדיר של ארכיטקטורה אקזוטית, צבע, פרופורציות והוד. גם כשאנחנו ביקרנו בבוקר היה במקום איזה VIP שלא תהינו על קנקנו. מופע פולקלור עשיר בצבע ומשתתפים נערך לכבודו ושאר המבקרים באתר זוכים מן ההפקר במופע מוזיקה וריקודים במשך כמעט שעה.
רגסטאן

רגסטאן

רגסטאן


בעיר אתרים רבים: שוק ענק, מאוזוליאומים מהם ראינו כבר בבוכרה. מה שאין במקום אחר זה "שהר אי זינדה": (Shahr I Zindah). שדרת אתרי קבורה בצמוד לבית הקברות. ספקטאקל של יצירות מופת בקרמיקה ועיצוב. גם בסמרקנד די נוח לסייר באתרים ברגל. המרחקים סבירים והדרך נוחה.
 
שהר אי זינדה
שהר אי זינדה (*)
לקראת ערב שבנו לרג'סטאן. אמור להיות מופע אור קולי ותהינו איך המקום נראה בחשכה. האתר נסגר זה מכבר. שעות אחר הצהרים המאוחרות ואנחנו יושבים אל מול האתר המופלא הזה. שוטר במדים מצטרף אלינו ופותח בשיחה באנגלית בסיסית. הוא מפקד המשמר ברג'סטאן (זה אתר לאומי ונשמר ע"י כוח מיוחד). השיחה לבבית והבחור נחמד. לאחר זמן מה הוא מפתיע אותנו בהצעה: הוא יקח אותנו למקומות באתר שסגורים לקהל הרחב ואסורים לביקור תמורת סכום מסויים. מה למשל? לעלות לראש המינארט של מדרסה אולוגבק (Ulughbek), המדרסה הענקית השמאלית, אם עומדים עם הפנים לרחבה, המקושטת בשני מינארטים צרים. אני הייתי משוכנע שהמינראטים הצרים למדי האלה הינם לקישוט בלבד ואטומים מבפנים. כנראה שלא. היינו טיפה חשדנים אך לבסוף התגברנו על החשדנות התמקחנו על המחיר וסיכמנו שאם אכן זו תהיה חוויה שאין כמוה נשלם לו את הסכום אותו ביקש מלכתחילה.
 
רגסטאן
אולוג בק - טפסנו לקצה של המינרט שלו
נכנסנו אחריו לאתר. הוא הלך לחדר המשמר לקחת פנס ואכן הלכנו אחריו למדרסה אולוגבק. הוא פתח שער נעול והתחלנו לטפס לקומה השניה. מטפסים עוד והנה אנחנו בתוך המינארט, צר להפליא. השוטר נתן את הפנס למירב ואנחנו מטפסים/ נדחקים בקושי כאשר השוטר סוגר. אני אוכל את הלב שלא לקחתי מצלמה. עצרנו, אין מרפסת אלא פשוט חור בראש המגדל דרכו ניתן לדחוק את הגוף החוצה ולראות את האתר. מירב נדחקת ראשונה והנה אני מבחין בפלשים של מצלמתה. אשת חיל, הנציחה את החוויה. היא נדחקת מטה ואני עולה לראש המגדל. ממרומי המינארט שגובהו כ 25 מטר, הרג'סטאן פרוס מתחת כפי שבודדים זכו לראותו. מוזהב באורו האחרון של יום, מדרסה שר דור (Sher Dor) ממול עם האריות הנראים כנמרים לא יכלה להראות מרשימה יותר. לא יאמן. מתחילים בירידה החשוכה מהמינארט. בתור הדרן הוא פותח לנו את הקומה השניה במדרסה הסגורה אף היא לקהל. חזרנו לרחבה ושילמנו לו כפי שהבטחנו עבור החוויה: ששה דולר תבין ותקילין.
לאחר ביקור זה המופע האור קולי (ביפנית) היה קטן עלינו וויתרנו.
רגסטאן
 אחד מה"אריות"
רגסטאן

רגסטאן
 כך זה נראה מהקרקע
רגסטאן
ומקצה המינרט (*)
אל המלון בו שהינו (מלון פרטי קטן בשם פורקאט) מגיע מדריך מבוגר דובר אנגלית בשם אכבר המחפש פרנסה. ביקשנו את שרותיו למספר שעות לסיור ברובע היהודי ולבית הקברות היהודי בעיר. בדומה לבוכרה, יהודים רבים עזבו את העיר אך עדיין קיימת נוכחות נכבדה הן ברובע הישן והן בעיר החדשה.
אכבר מתגלה כמוקד ידע לא מבוטל והסיור איתו היה פורה ועבר בנעימים.
בית הכנסת
 בבית הכנסת בסמרקנד
כמה מילים על הדרך לטשקנט. בעצם מיותר. הדרך משעממת, הערים בדרך מכוערות. טולקין דוהר, הוא אמור לפגוש קבוצה מישראל שאמורה לנחות ולהדריכה במסלול אותו עבר איתנו. בחור עסוק וחרוץ. נפרדנו ממנו בכניסה למלון. רק טוב להגיד עליו.
טשקנט (Tashkent)
העיר הגדולה במדינה ובמרכז אסיה כולה. מטיילים נוטים לוותר על ביקור בה. אמת, אין בה אתרים דוגמת שאר הערים שתיארתי אך עדיין ניתן להשקיע בעיר מספר ימים. לעיר שדרות יפות ככרות ומזרקות, עיר בירה שמחד אינה מלאה בגינונים אירופאים ומאידך איננה אסייתית. יש בה כצפוי אזורי כיעור סובייטי ועוני מרכז אסייתי אך יש בה אווירה ששווה חקירה. סיירנו רבות בעיר ביקרנו בגנים, במוזיאונים רבים והלכנו לבית האופרה לשמוע ולחוות.
המוזיאון המרכזי לאומנות מוזר משהו. יש בו מקבץ מכל הבא ליד: קצת יצירות אומנות של אמנים אירופאים לא ידועים במיוחד, אמנות (art) מקומית. אגפים שלמים סגורים ושומרים אנטיפטיים בכל פינה. אגף האומנות (craft) מהמזרח מעניין יחסית. הפתעה מסויימת חווים כאשר בלב מוזיאון לאמנות אנחנו מגלים אגף של מוזיאון שעווה: בובות מנהיגי עולם וסלבריטיס כלל עולמיים: דמויות הארי פוטר וגיבורי שר הטבעות.. איסור הצילום במוזיאון נאכף כאן בקיצוניות. צלם מקומי אשר לו חזקה על צילום המבקרים עם הארי פוטר הוא היחידי המצלם כאן! קסם אמיתי, ובאמת מה הסיכוי לפגוש בחדר אחד גם את דמבלדור וגם את גנדלף?
מוזיאון אחר לגמרי הוא המוזיאון לאומנות (craft) שימושית ברחוב צדדי. המקום מתגלה כראוי ביותר לביקור: מעשי ריקמה, צורפות, גילוף. מגוון נאה ולא מגובב מוצג במוזיאון שגם מבנהו מותיר הרגשה נעימה ומרווחת.
 
רקמה
עבודת רקמה
1
וקצת אדום
לצורך הקוריוז ועניין בסיסי שלי נגשנו לראות את מוזיאון הגאולוגיה. מוזיאונים בעולם נוטים יותר לתצוגות חווייתיות ומאירות עיניים ופחות להציג לראווה כל פריט באוספו של המוזיאון. האוסף המלא יוצג לחוקר המעוניין בפריטים מסויימים. לא כאן, כאן מוצג הכל והרבה!.
בכניסה מנסים לסחוט מאיתנו הזרים סכום מופקע ללא קבלה. לאחר "מו"מ", שלל הקופאים המובטלים מכניסים אותנו פנימה. מנהל המוזיאון, ד"ר לגאולוגיה, אדם חביב לבבי ולא דובר כל שפה מערב-אירופאית מדריך אותנו אישית במוזיאון הענק והחשוך בו מוצגים אין ספור פריטים. הוא מדליק לנו אור בכניסה לתצוגות השונות. איננו גאולוגים ועד מהרה הגענו לרוויה. הוא מוליך אותנו לעוד ועוד מוצגים. לבסוף הכניס אותנו לאולם המאובנים המרשים אשר כולם נמצאו במדינה. הנה קצת עניין. הוא נותן לנו להחזיק ולמשש פריטים שונים שבעולם פריטים דומים נעולים בחרדת קודש בארונות זכוכית. אינני יודע אם זו מדיניות המקום או פריבילגיה שלנו כזרים. המקום מוצג לפי תקופות גאולוגיות. ב"שיחה" איתו אני מתבלבל בתקופות והוא כמובן מתקן אותי בצחוק. היה שווה ולו לצורך הביקור באולם האחרון. הודינו לו, נתנו לו טיפ על מאמציו. עוד חוויה לשלל חוויות המדינה.
בילוי ערב תרבותי הוא ביקור באופרה המקומית. על לוח המודעות בבית האופרה תלויות מודעות באותיות קיריליות ואיננו מצליחים להבין מה מוצג היום. עובר אורח מקומי מסביר לנו בפנטומימה מתי יש אופרה ומתי באלט (אופן ההסבר מושאר לדמיון הקוראים). בקיצור, הבנו שהיום תוצג אופרה של מוצרט. בסדר אין בעייה. בסופו של דבר הסתבר שקנינו כרטיסים, במיקום מצויין לערב גאלה בה מיטב זמרי המקום ישירו אריות מאופרות ידועות, אופציה קלילה יותר ממוצרט. תזמורת האופרה מנגנת בכלים מקומיים ולא בכלי נגינה מערביים. מוזר ומיוחד. טרם ההופעה פגשנו קבוצת ישראלים שבאה לצפות באופרה. מדריכם הוא ב.צ. יהושוע כותב הספר "דרך לבנה" שליווה אותנו. ניגשנו אליו, שוחחנו מעט. ניצלנו את ההזדמנות ושיבחנו את ספרו.
הערב עצמו היה כיף אמיתי, קליל, איכותי. בונבון לסיום.
אוזבקיסטן מרתקת לביקור. הביקור לא טריוויאלי אך בודאות אין צורך לטייל בקבוצה או עם מדריך צמוד. תחושתי האישית היתה שהמקום בטוח. לא נדבקו אלינו קבצנים או גנבים, בלילות חשנו בטוחים להסתובב ברחובות. במקומות רבים נתקלנו בהסברת פנים וחום. הפער בשפה בר גישור בלימוד מילות נימוס והצבעה (למשל במסעדה) על מה שרוצים. רוב השלטים כתובים באותיות לטיניות. דוברי תורכית יסתדרו בנקל. בטשקנט, צעירים רבים דוברים אנגלית.
1
ראינו אתרים נוספים במקומות בהם ביקרנו, לא הרחבתי כי אינני נוטה לכתיבת דו"ח ביקור. לא היה משעמם (מלבד חלק מהדרכים). אני רק מקווה שהמדינה לא תתמסחר ותתקלקל כאשר מסות תיירים יגלו אותה.
אוכל : האוכל הבסיסי די טעים ואינו "היפר אקזוטי": התבשיל הבסיסי פלוב או בפי עדות אחרות פילאף -; אורז עם כל מיני גודיס עם נתח בשר. בכלל המטבח עתיר בשר: בעיקר כבש וכמובן כל תוצרי "על האש": קבבים, שישליקים וכדומה. מרקים די שמנים עם בשר. במקומות רבים מוכרים כיסונים ממולאים - בבשר.
לחם - לרוב נמכר הלחם המסורתי העגול. מיוחד אך לא ממש הלהיב אותי
מוצרי חלב מבחר דל. שותים הרבה איירן, משקה יוגורט מדולל המקובל בכל המדינות הקרובות אתרנית לטורקיה.
פירות יש ויפים. פירות מיובשים בשפע.
שווקים -; בכל מקום ושפע גדול.
אוכל מערבי - יש. במסעדות איטלקיות נתקלנו בעיקר בטשקנט. פיצות וכדומה. בביקורנו ב 2003 לא נתקלנו במוסדות דוגמת מקדונלדס. יש הרבה מינימרקטים לצורך קניית מים בעיקר ועוד אי אלה פריטים. אני מניח שכיום יש גם סופרמרקטים. לא נתקלנו בסופרים גדולים בטיול לפני 8 שנים.
חברת דולורס פעילה. יש להם מספר אתרים מוצלחים. האם האנשים שבעזרתם יצא הטיול המוצלח לפועל עדיין עובדים בחברה? שווה בירור.
קצת פרטים טכניים:
הביקור דרש ויזה. הוצאת ויזה דורשת "מכתב הזמנה" פיקטיבי. נציגי חברת התעופה של אוזבקיסטן בארץ לרוב מוכרים חבילה של טיסה + ויזה ללא צורך במכתב הזמנה.
החברה שטיפלה בסידורי הקרקע היא חברת DOLORES אשר לה מספר אתרים עתירי מידע למשל: http://www.advantour.com או http://www.sambuh.com
כאשר בדקתי את האתרים לפני פרסום זה, נראה כשתי חברות שונות. לא התעמקתי.
נדמה לי שלחברת DOLORES היו נציגים בארץ. לא נעזרנו בהם.
אם אתם פונים ישירות, שימו לב שחלק מהצעת המחיר שלהם כולל הוצאת מכתבי הזמנה. אם אין לכם צורך בהם תוותרו ותחסכו.
התמונות עם ה (*) צולמו ע"י מירב