מצד אחד, הבלוג של היום הוא אישי. מצד שני, זה סיפור שחשוב לי לספר כי הוא חלק בלתי נפרד מהמסע שלי מסביב לעולם. הוא נוגע במקום גיאוגרפי שהיה לי מאוד חשוב לי להגיע אליו, וגם בבן אדם שאני מאוד אוהב - סבתא שלי נורית, זכרונה לברכה
אוגוסט 2019, קצת לפני סיום הטירונות
סיימנו שיעור מחלקתי וכולם יצאו מהכיתה. המפקדת שלי ביקשה שאשאר. ידעתי מה היא הולכת להגיד לי, אז מיד הלכתי לחדר. עליתי על מדי א׳ ונסעתי ללוויה של סבתא.
סבתא שלי נורית ז״ל, לא התייחסה למוות כמילה גסה. היא סבלה שנים ממחלה כרונית חשוכת מרפא, ולמרות כל התחזיות של הרופאים היא נשארה בחיים פי משהו כמו ארבעה ממה שצפו. איך היא עשתה את זה? דמיינה שהיא בריאה.
היא הייתה מעבירה הרצאות בכל הארץ על כמה חשוב לדמיין שטוב לכם. על מה המשמעות של חשיבה חיובית. ככה שגם על מוות יכולנו להרשות לעצמנו לדבר, כי תמיד דיברנו על איך מנצחים אותו.
בגלל שהמוות תמיד דפק בדלת, סבתא שלי לא התביישה לעשות לי הכנה. ״בלוויה שלי, תשמיעו את השיר Imagine של ג׳ון לנון. ופרחים. שיהיה המון ירוק מסביב בבקשה״.
אני על מדי א׳ בדרך ללוויה ויודע שיש לי משימה.
ספטמבר 2019, חודש אחרי שסבתא נפטרה
הלוויה של סבתא היתה בדיוק כמו שהיא תכננה לעצמה. הרבה אנשים, השיר Imagine של ג׳ון לנון, והרבה פרחים. הרבה ירוק בסביבה.
הגיע הזמן לבחור מה לרשום על הקבר של סבתא. בהתחלה ניסחנו דברים כמו ״אוהבים אותך״ או ״מתגעגעים אלייך״, אבל ידענו שזה לא מה שסבתא הייתה רוצה.
אם מתישהו ייצא לכם לבקר בבית הקברות בדימונה, תדעו שיש שם קבר אחד עם כיתוב לא שגרתי. ״You may think I’m a dreamer but I'm not the only one״ - משפט מהשיר שסבתא כל כך אהבה.
דצמבר 2019, אני נוסע לאיטליה לבד
עברו כבר כמה חודשים ועדיין לא מצאתי מהמוות נחמה. ביקשתי אישור טיסה לחו״ל מהצבא ונסעתי לשבוע לבד באיטליה, לנקות קצת את הראש.
באחד הימים נכנסתי לחנות מזכרות שאני אוהב במיוחד. היו שם תיבות נגינה. אחת מהן ממש רצתה שאקנה אותה.
קניתי תיבות נגינה של השיר Imagine לכל המשפחה. שמתי גם אחת בקבר. ואני מפעיל אותה בכל פעם שאני עולה לביקור.
מאי 2022, טיול אחרי צבא. חוזר לאיטליה
לפני קצת פחות מ-70 ימים הגעתי למקטע שלי באיטליה. הייתה חנות מזכרות ספציפית שחיפשתי. רציתי לחדש את המלאי ולקנות לעצמי עוד כמה תיבות נגינה.
ממש ליד תיבות הנגינה של Imagine, מצאתי תיבת נגינה אחת עם שיר שנוגע בי לא פחות. שיר שמלווה אותי כל המסע - באוזניות, בזמזומים, וגם במדבקה של המסע.
את שתי התיבות, של Imagine ושל What a wonderful world, אני לא מוציא מהתיק מתחילת המסע. חיכיתי שיגיע הרגע הנכון להפעיל אותן לראשונה.
היום, מעגל אימג׳ן, סנטרל פארק, ניו יורק
קמתי בבוקר ונשמתי עמוק. היום זה היום. הלכתי ברגל עם שני השירים באוזניות ועם שתי תיבות הנגינה.
אני יושב בצמוד למעגל IMAGINE ומפעיל את השיר של סבתא, שכאילו קוראת לי לדמיין שאני נמצא בעולם נהדר. אני מסיים סיבוב אחד של התיבה ומוציא את התיבה השנייה. ״אני לא צריך לדמיין יותר״, אני אומר לעצמי בראש. אולי גם לסבתא. ״אני תכף מסיים להקיף את העולם. ויש לנו עולם נהדר״.
המשכתי ללכת ברגל בסנטרל פארק לאסוף את הדברים שלי לקראת הנסיעה לשדה התעופה. אני שומע את השיר של סבתא באוזניות ויש כל כך הרבה ירוק מסביבי. אני כמעט יכול לשמוע את סבתא שוב מבקשת - ״בלוויה שלי תשימו את השיר Imagine. ושיהיה הרבה ירוק מסביב בבקשה״.
תמצאו לעצמכם מקומות בעולם שאתם אוהבים כי הם מזכירים לכם אנשים. מקום בהם מישהו שאתם אוהבים אוהב לטייל. מקום שבו נפגשתם עם אדם שאתם לא יכולים לשכוח. מקום שנכנס לכם כל כך עמוק ללב - כך שאם צריך, תקיפו את כל העולם כדי לבקר בו.
לכל הבלוגים שפורסמו עד היום >> https://www.lametayel.co.il/blogs/4174554
להצטרפות לקבוצת וואטסאפ שקטה עם הבלוג בכל יום >> https://chat.whatsapp.com/HETx2JRGizX78bgR10rLRy
