הגעתי למילאנו מוקדם מהמתוכנן רק כי מצאתי כרטיס פנוי לראות את הסעודה האחרונה. אי אפשר באמת לבקר פה בלי לקפוץ לראות את הפלא הזה. אבל הפלא היותר גדול היה ערב אחרי - בסעודת שישי של סטודנטים בבירת צפון איטליה
משפחת צמח מקהילת חב״ד במילאנו מארחים בכל שבת סטודנטים ישראלים שבאים ללמוד בעיר. כעיר בין לאומית, יש פה לא מעט ישראלים שבאים ללמוד. החל מרפואה כי זה קל יותר, דרך אופנה כי זה נחשב יותר, או כל דבר אחר - כי זה רחוק (וגם זול) יותר.
שיחת הערב בשולחן שישי הייתה שהגיעה זמרת ישראלית יחסית חדשה להופיע פה במילאנו ולא נמכרו כרטיסים. ״אני לא יודע בכלל מה היא עשתה פה״, ״מי בכלל אוהב אותה פה?״, ״לא פלא שנמכרו רק 200 כרטיסים״, אמרו סטודנטים שהגיעו להתארח.
שאלתי את עצמי אם הזמרת בעצמה התבאסה שהגיעו רק 200 אנשים.
שאלתי את אב המשפחה כמה סטודנטים מגיעים לארוחות אצלו בדרך כלל. אולי כדי לראות כמה הוא פופולרי ביחס אליה. בתגובה, הוא סיפר סיפור מצחיק על סדר טו בשבט שהוא אירגן לכל הסטודנטים הישראלים בשנים הראשונות שלו פה. הוא שיתף בכמה הכנות הם עשו, ואיך הם הצליחו להשיג כמויות אדירות של חומוס ופלאפל לכבוד האירוע, ובסוף - הגיעו רק שתי סטודנטיות ישראליות.
״ומה קורה היום?״, שאלתי אותו. ״הסעודה הכי גדולה שאירחנו הייתה עם למעלה מ-60 סטודנטים. הוצאנו את כל הרהיטים החוצה, היו סטודנטים שמילאו את הבית עד אפס מקום, ממש עד לדלת הכניסה״.
תהינו ביחד איתו אם זה יותר שמח לארח שישים סטודנטים או עשרה. הוא חייך קצת ואמר ״האמת, שאין לי תשובה״.
זה היה מעניין לגלות שלא משנה למשפחה אם באים לארוחת שישי שישים סטודנטים או שלושה, העיקר שיבואו - ובשביל מי שבא, משקיעים את כל הנשמה. גם כי ככה צריך לעשות, אבל בנינו - גם כי לטווח הארוך זה פשוט שווה את ההשקעה.
שאלתי את הסטודנטים הישראלים אם בסוף, למרות שהזמרת הישראלית לא הצליחה למכור את כל הכרטיסים, הייתה הופעה טובה.
״וואלה, דווקא כן״,
אף אחד לא באמת הופתע מהתשובה.
דיברנו על זה שגם אף אחד גם לא באמת יופתע אם בעוד שנתיים, היא תמכור אפילו 2,000 כרטיסים, או 20,000. צחקנו שכמו בארוחת שישי של סטודנטים במילאנו, היא עוד תמלא אולמות עד אפס מקום, ממש עד לדלת הכניסה.
בדרך חזרה למקום שבו אני ישן, נזכרתי שאפילו לסעודה הכי מפורסמת במילאנו, הגיעו רק קצת יותר מעשרה.