בבלוג של היום אני לא הולך לחדש משהו על המדינה שבה אני נמצא. לא כי לא למדתי עליה משהו חדש היום, אלא כי יותר מהכל, למדתי משהו על עצמי. סיפור קצר שמתחיל בבחור בן 40 ברחוב בסינגפור ונגמר בכמה מחשבות על מחשבות

יום חמישי, בית חב״ד סינגפור

מיום חמישי האחרון אני מתארח בבית חב״ד בסינגפור. שאלתי את הרב של הקהילה אם הוא מכיר מלון זול וקרוב לחב״ד שאוכל להעביר בו את השבת והוא בתגובה שלח לי את המספר של מיכאל, אחד המאבטחים הישראלים שיש לו דירה בבניין של חב״ד ואמר שהוא ישמח לארח אותי. פייר, התרגשתי.

יום שישי, רחוב מרכזי

הנחיתה המוקדמת בחמישי והרצון להספיק לעשות מלא דברים בלי לנוח גרמו לכך שבשישי לא יכולתי לעשות הרבה. הייתי עייף, אז החלטתי לצאת לסיבוב הליכה קצר באיזור שבו אני ישן. כולם אמרו לי שבסינגפור הרחוב בטוח, ככה שבשונה ממדינות אחרות בהן ביקרתי הרשיתי לעצמי ללכת עם חזה זקוף ותחושה טובה. עד שבחור סינגפורי, בן 40 בערך, עצר אותי ברחוב.

תצפית על המרינה

כמה דקות אחרי זה

״אתה בר מזל, אתה יודע?״ אמר לי באנגלית הבחור מסינגפור. ״מה?״, לא הבנתי על מה הוא מדבר. ״יש לך חיים נהדרים, אבל אתה חושב יותר מדי״. חזרה לי לרגע תחושת חוסר האונים שהרגשתי בהודו. ברחתי משם מהר לפני שהוא ימשיך את השיחה.

יום שבת בערב, שדרת ברים

במהלך כל השבת לא חשבתי על הבחור שעצר אותי ברחוב, רק סיפרתי למיכאל שהייתה לי סיטואציה קצת מוזרה. האווירה הטובה בשבת די השכיחה את הכל, ובערב, כשמיכאל לקח אותי לבר עם כמה חברים שלו שעובדים בשגרירות בסינגפור, אחרי כמה כוסות של אלכוהול שכחתי לגמרי שהייתה לי אי פעם סיטואציה לא נעימה.

בשדרת ברים בסינגפור (בלבן - אני, מצלם את התמונה - מיכאל)

יום ראשון בבוקר, בית חב״ד

קבעתי עם מיכאל שבצהריים נלך לים עם החבר׳ה של אתמול. לא קבענו שעה מדויקת, פשוט אמרנו שנדבר אחרי הסידורים של הבוקר. אני אוהב לנצל את הלו״ז של המסע שלי כראוי, אז יצאתי לסיבוב בעיר.

כשהגיעה שעת הצהריים, לא הבנתי למה מיכאל לא שולח לי הודעה, הרי קבענו ללכת לים. מיד התחילו המחשבות לרוץ. ״אולי הוא לא רוצה שאני אבוא לים? אולי מישהו מהחברים של אתמול לא רוצה שאני אבוא? אולי עשיתי משהו לא בסדר אתמול? אמרתי משהו לא בסדר אתמול? אולי אני כבר צריך למצוא מקום אחר להתארח בו?״.

הייתה לי מחשבה לשלוח למיכאל הודעה. אבל בכנות, לא רציתי להציק.

יום ראשון בערב, בית חב״ד

התקשרתי למיכאל בדרך חזרה לשאול אם הוא בדירה כבר. הוא ענה לי ב ״אחי איפה היית כל היום? אתה לא מבין כמה חיכינו להודעה ממך! כולם שאלו איפה אתה״. שוב בראש רצו כל המחשבות ממקודם. ״באמת? אני הייתי בטוח שאתה תשלח לי הודעה״. שנינו הבנו שהייתה אי הבנה. ״הייתה לי מחשבה לשלוח הודעה,״ הוא אמר, ״אבל בכנות, לא רציתי להציק. אתה מטייל פה בקצב שלך. ידעתי שאין סיבה שלא תרגיש בנוח ברגע שאתה מסיים את הסיבוב לשלוח הודעה״. הוא צודק. כעסתי על עצמי. שוב חשבתי יותר מדי.

בסמוך למרינה בסינגפור

יום שני בבוקר, רחוב מרכזי

קמתי בבוקר קצת עייף, אז החלטתי לצאת לסיבוב הליכה קצר באיזור שבו אני ישן. קיוויתי למצוא בחור סינגפורי, בן 40 בערך, שיעצור אותי ברחוב ויתן לי תזכורת לזה שאני בר מזל, ושאהיה עוד יותר אם אפסיק לחשוב יותר מדי.

פארק פורט קנינג, סינגפור

להצטרפות לקבוצת וואטסאפ שקטה עם הבלוג בכל יום >> https://chat.whatsapp.com/HETx2JRGizX78bgR10rLRy