השתחררתי מהצבא לפני חודש והכל מסביבי נהיה מטורף. פתאום צריך גם להרוויח כסף וגם לשמור על קשר עם החברים וגם למצוא עבודה וגם לשלם ביטוח לאומי (את זה עד עכשיו לא הבנתי איך עושים). הטיול הזה היה הכרחי - כי הוא בעיקר הפסקה. למדתי את זה בדיעבד במוזיאון הבריטי בלונדון


המסורת הכי מעניינת שגיליתי בלונדון עד עכשיו היא ״תה אחר הצהריים״ - afternoon tea האנגלי. בכל יום, אחר הצהריים, מוציאים קנקן תה ועושים הפסקה. זו לא איזה פקודה של המלכה - אבל מלך מי שיהפוך את זה לחובה.

זה קצת דומה ל״סיאסטה״ הדרום אמריקאית וגם קצת מזכיר את ה״אין להרעיש בין 2-4״ הישראלי. אבל בטיול הזה זה בא לי בול, כי רק השתחררתי ונכנסתי ללופ של מבוגרים. ובנינו, אפילו מדיבורים על הטיול הייתי צריך הפסקה.

הלכתי ל״תה אחר הצוהריים״ המפורסם במוזיאון הבריטי אחרי שהזמנתי לשם מקומות מראש. המלצרית הביאה לי תפריט והצבעתי לה על מה שאני רוצה. היא צחקה עליי, ״אתה מקבל פה את כל התפריט״. בהתחלה לא האמנתי למה שהיא אמרה, אבל אמרתי ״אוקיי, רק שיהיה צמחוני בבקשה״. היא רשמה את זה ונעלמה.

תוך כמה דקות, הגיע קנקן תה וכוס חלב. המורה הבריטית שלי לאנגלית תהיה גאה בי שזכרתי בזכותה כמה תה וכמה חלב לשים. קצת אחרי זה קיבלתי את ״כל התפריט״ שהמלצרית הבטיחה. קיבלתי מגדל של סנדוויצ’ים ועוגיות מהטעימות שאכלתי, בחיי.

נשארתי שם כמעט שעה, והאוכל והתה באמת היו טעימים - אבל לא רק מזה נהניתי. נהינתי מזה שמישהו אשכרה נתן לי להיות בהפסקה. בלי לחשוב על מה אני כותב לכם מחר, בלי להסתכל אם מחירי הטיסות ירדו, בלי לבדוק כמה כסף נשאר לי.

אולי זה היה לא מנומס מצידי, אבל המלצרית שאלה אותי משהו כמו ארבע פעמים אם אני מוכן כבר לקבל ממנה חשבון וקבלה. ביקשתי להישאר עוד קצת. היא חייכה. ברור שהבאתי לה על זה מדבקה.

לפעמים החיים הם כזה מירוץ שכל מי שנכנס אליו מפסיד. אני חושב שההפסקות האלה הן מה שעוזרות לאנשים לנצח. אני חושב שלא סתם הבריטים פה כל כך מנומסים וטובים ואדיבים. אולי זה מה ששומר בן אדם שפוי - לנשום עמוק, לקחת שלוק, ולצאת להפסקה.


להצטרפות לקבוצת וואטסאפ שקטה עם הבלוג בכל יום >> https://chat.whatsapp.com/HETx2JRGizX78bgR10rLRy