הלילה עברתי חוויה שלא האמנתי שאי פעם אעבור - נסעתי באוטובוס לילי במשך 12 שעות בין שני אזורים בהודו. כמה הזוי זה? נסענו על שפת צוקים במהירות מוגזמת. כמה מוגזם זה? כמעט דרסנו כמה הודים בדרך. כמה אני מודה על החוויה? כנראה שמאוד. כי מתחתי את הגבולות שלי כמו שלא מתחתי כל המסע
אמשר, הבחור ההודי שישב לידי בנסיעת הלילה מדלהי לדראמסלה שאל אותי פעם בחצי שעה אם אני בסדר. ״למה אתה שואל?״, שאלתי אותו אחרי הפעם הרביעית. ״כי זו הפעם הראשונה שלך - וצריך להתרגל״ הוא השיב.
אמשר צודק - זה היה מסוכן. המורה שלי לנהיגה לימד אותי פעם שהמתכון המושלם לתאונה זה כששני אנשים שלא יודעים לנהוג פוגשים אחד את השני. ככה שבהודו יש בעיה, כי אף אחד לא יודע לנהוג.
״תודה שבחרתם לנסוע איתנו. הנסיעה לדראמסלה מיד תתחיל״
כמה דברים שחשוב לדעת על הדרכים בהודו:
1. הנהיגה פה הפוכה מבארץ, הנהג יושב בימין.
2. אם מצאתם מונית או אוטובוס עם חגורת בטיחות - זה הזמן שלכם ללכת למלא לוטו.
3. כדי להודיע שאתה פונה, עובר נתיב, או צריך שיפנו לך את הדרך - אתה צופר.
4. אל תתפסו אותי במילה, אבל לדעתי המהירות המותרת לנהיגה בהודו היא ∞.
5. הכבישים לעליה צפונה עוברים בצמוד לצוקים ובכבישים שחלקם עם נתיב אחד.
שלבו את הכל ביחד, ותבינו למה אמשר כל כך דאג לי.
״יצאנו לדרך. נגיע בעוד 12 שעות״
״תגיד, איך אתה הצלחת להתרגל לזה?״ שאלתי את אמשר. ״אה, זה קל. אני רגיל. אני עושה נסיעות כאלה כל הזמן, מאז שאני ילד. זה הרבה יותר קל לעשות דברים כאלה שאתה לאט לאט מותח את הגבול״. ביקשתי ממנו שיסביר. ״אני התחלתי בנסיעות קצרות יותר. ולאט לאט הארכתי אותן. קח טיפ - תנסה בהתחלה לא להסתכל מהחלון. תשמע אפילו כמה שירים באוזניות. אתה לא תשמע את הצופרים ולא תראה את הצוקים שאנחנו נוסעים עליהם. ואז לאט לאט תוריד את האוזניות, וכשאתה מרגיש ממש בנוח - תסתכל מהחלון.״
בארבע השעות האחרונות הסתכלתי. בדיוק כשהשמש זרחה. זה היה מרגש כי זה היה יפה. זה היה מרגש כי מתחתי את הגבול והרשתי לעצמי לראות באיזה מדינה יפה אני נמצא.
״ברוכים הבאים לדראמסלה. מאחלים לכם כאן שהות נעימה״
נפרדתי מאמשר לשלום ואמרתי לו תודה. ״נו, אז מכאן לאן תמשיך?״, הוא שאל אותי, ״יש לי המלצה לאוטבוס של 20 שעות אם תרצה״. צחקתי. ״חכה חבר, גבולות צריך למתוח לאט לאט. והנהגים פה נוסעים מהר מהר״.
מסע זו הזדמנות מצויינת למתוח את הגבולות שלכם. וגם הזדמנות מצויינת להחליט איפה הגבול שלכם עובר. הייתה לי נסיעה מאתגרת אבל גם מלמדת מאוד, שמתחה את הגבולות שלי עד כדי שיצאתי בתחושה שאין נסיעה הזויה שאני לא מסוגל לעשות.
ובכל זאת, יש גבול - נראה לי שאת הנסיעה חזור אעשה ברכבת :)
להצטרפות לקבוצת וואטסאפ שקטה עם הבלוג בכל יום
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
