סקס ומעמד האשה בהודו
מדוע נכרכו סקס ומעמד האשה יחדיו? - משום שההתפתחות ההיסטורית כרכה אותם כך. למי שעיין בקאמה סוטרה ובמיוחד למי שראה את התגליפים במקדשים ההודיים ובראשם מקדשי קאג`רהו המפורסמים, חזקה עליו שיסבור, שבימים רחוקים, שטרם הכיבוש המוסלמי (1192), "המציאה" הודו את הסקס או לפחות הפכה אותו, בצורתו הפרועה ביותר, למוקד עולמה התרבותי. אמנם ההודים מדברים, בהקשר זה - כהקשר היחידי בו מותר להזכיר סקס - על ארוטיקה, אך עיניכם הרואות, כי לפנינו פורנו קשה. ההודים, המתקשים ליישב בין חגיגות הסקס, שחגגו אבותיהם לפני כ-1,000 שנה, לבין הפוריטניות הקיצונית במאה ה-21, מתרצים זאת בהיות הפסלים בגדר ספר הדרכה לדור הצעיר. ההסבר היה שובה את הלב, אילולא התמיהה מי רצה להדריך את הנוער כיצד לערוך מין קבוצתי רב משתתפים או כיצד לבעול סוסה בפומבי. הן תגליפים אלה והן מעמדן של אלילות הודו מוכיחים עד כמה רחוקה תרבותה המקורית מהפוריטאניות הקיצונית שלה כיום ומנחיתות מעמדן של הנשים בה.
האיסלאם הביא עמו את מושג ה-purda - ההפרדה הפיסית בין גברים לנשים, אשר הטביעה חותם כה עז על ההינדואיזם עד שלעתים נדמה לך שאתה בארץ מוסלמית. רק אחוז מזערי של בתי הספר בהודו הוא מעורב וזולת הערים הגדולות ו"המפוקרות" לא תראה בהודו נשים וגברים יחד כמעט בשום מקום. אמנם אין זו הפורדה הקלאסית, המונעת הראותן של הנשים לעיני הגברים, אך "מוסלמיותו" של ההינדואיזם, בהיבט זה, מתבטא במלוא קיצוניותו במינהגן של נשים הינדיות כפריות נשואות לכסות את פניהן כליל בצעיף דק. ראווי נהגנו סיפר לנו, שרעייתו (אותה נשא בגיל 30, כשהיא בת 14) מכסה כך את פניה בכל ביקור שלהם אצל הוריו או הוריה בכפרים הסמוכים לדאראמסלה שבצפון (לדבריו, לעולם אין בני כפר נושאים לנשים את בנות כפרם, אלא משדכים אותם לבנות הכפר הסמוך). להפרדה, שכאמור אינה קיימת דווקא במקדשים, יש גם יתרונות: נשים בהודו אינן עומדות בתור, אלא אם כן הן כה רבות, שצריך תור מיוחד בשבילן. תור הכניסה לקופת הטאג` מאהאל נראה כאינסופי. נתתי לתלמה כסף ותוך שתי דקות חזרה עם זוג כרטיסי כניסה, כשאיש אינו מוחה על כך שפשוט ניגשה לאשנב מהצד. למען האמת, גם גברים בהודו אינם עומדים בתור, אלא יותר נדחפים לתוכו. בתורים שבהם נאלצתי לעמוד הרגשתי די בבית, אם כי הריח שונה.
סאטי
תופעה חברתית ייחודית וקשה, הקשורה לנשים, היווה מינהג ה-sati, שאף אם אין לו עיגון הילכתי בדת, לא ניתן להתעלם מהזיקה שבין השניים. הדיבור על הסאטי בלשון עבר מהווה התעלמות מהמציאות ההודית, גם אם היא מציאות נדירה. ידוע על סאטי שבוצע ב-9.11.99 וסאטי נוסף, מאוגוסט 2002, נמצא בחקירה. מאז שס�אטי, אשתו של האל שיווה, לא הוזמנה לטקס הקרבת קורבנות, שערך אביה ומרוב עלבון הגיעה בלא הזמנה לטקס והשליכה עצמה על המדורה, הפכה "עשיית ס�אטי", קרי - התאבדות על גבי מדורה, לחובה לכל אלמנה הינדית, כשעליה לעשות זאת באש בה נשרפת גופת בעלה המנוח. על-פי המסורת, מטהרת האלמנה במותה לא פחות מ-3 משפחות: השתיים של הוריה וזו של בעלה. גם אם הבעל הוצא להורג בשל רצח בראהמין או בשל פשע כבד אחר, שריפתה עמו מטהרת אותו מחטאיו. לפי אחד המקורות, נאמר בוו�דות (כתבי הקודש ההינדיים), כי אשה אשר אינה שורפת את עצמה גוזרת על עצמה לנצח להוולד מחדש כאשה.
כבר בשנת 1829 נאסר הסאטי על-ידי המושל הכללי של הודו דאז. מובן שלא ניתן היה להעמיד לדין את מבצעות הסאטי, אך כל סיוע או שידול למעשה היו לעבירה. למרות חקיקה זו מעולם לא נענש איש בהודו בקשר למעורבותו בסאטי, תהיה חומרתה כאשר תהיה. המקרה המפורסם ביותר של סאטי בזמננו (4.9.1987) הוא שריפתה בחיים של Roop Kanwar, בת ה-16, 17 או 18, אשר עלתה מרצונה החופשי, או הועלתה בכוח, על ערימת העצים שנועדה לשריפת גופתו של בעלה ועלתה באש יחד עמו לעיני מאות צופים, שהוזמנו מראש לאירוע ושקראו בלהט את הקריאה המסורתית: "Sati mata ki jai! " (תחי גבירת הסאטי!). לא מיותר אולי להזכיר, כי בשלוש השנים הראשונות של המאה ה-21 נרצחו בכפרה של רופ 23 כלות, שלא סיפקו את הנדוניה המובטחת (נכון ל-1995 היה מספר הנשים, שמצאו את מותן המסתורי בתאונות בית שונות, לאחר שלא סיפקו את הסחורה - 4,835). 45 מבני משפחתה של רו�פ� ומאנשי הכפר,שנטלו חלק במדורה, הועמדו לדין על רצח ומקץ 9 שנים זוכו כולם, לאחר שבפני בית המשפט לא הובאו עדי ראיה (!) ולא נמצאה הוכחה, כי רופ היתה חיה בעת ההצתה. השופטים הנכבדים סברו, כנראה, שלא ניתן לשלול את האפשרות, שלאחר עלותה למוקד וטרם הצתתו מתה מאסטמה או מכלבת (נשמע, למרבה הגועל, מאד מוכר במקום ובהקשר שונים לחלוטין). בינתיים, בעקבות מחאותיהן של תנועות הנשים, נחקקה ברג`אסטן פקודת הסאטי (מניעה), אשר אסרה, בין היתר, לא רק סיוע לסאטי, אלא כל פעולה שיש בה משום ביטוי הערצה (glorification) למעשה. בשל הבעת תמיכה פומבית ומופגנת ב"התאבדותה" של רופ, הועמדו לדין 16 נאשמים וביניהם שופט, שר לשעבר, סגן נשיא הפרלמנט הראג`פוטי, עורך-דין וקצין בדימוס של חיל האויר ההודי. המשפט על גלגוליו השונים ארך 15 שנים (לא רק בישראל...) ונסתיים, בבית המשפט העליון, במרס 2004, בזיכויים של 11 הנאשמים (5 מתו במהלך המשפט), בהנמקות שונות ומשונות, המעידות היטב על הילכי הרוח של החברה הודית, לרבות רשותה השיפוטית. אחד הנימוקים העיקריים היה, שכיוון שלא הוכח שמותה של רופ נגרם בסאטי, לא יכלו הנאשמים, בהללם מוות זה במצעדם, להחשב כמפארים מעשה סאטי.הקדוש Puri Shankaracharya המשיך לגרוס, גם לאחר פרשת רופ, כי כל אלמנה הגונה חייבת לבצע סאטי וכשנשאל לגורל היתומים השיב: "זה הגורל! יסבלו הילדים או ימותו יחד עם אמם. סאטי חייב להתבצע בהתאם להינדואיזם". משהופנה לחוקים החדשים, אמר: "שום ממשלה ושום חוק אינם יכולים לעצור אשה מלבצע סאטי מרצונה".
האיסלם
דורות רבים נשלטה הודו על-ידי השושלת המוגולית המוסלמית, כשחלק לא מבוטל מאתריה הארכיטקטוניים הינו מוסלמי מובהק, ובראשם - הטאג` מאהאל. ערב העצמאות היו כשליש מתושבי הודו מוסלמים, דבר שגרם לחלוקה ולהקמת פקיסטן (כשמתוך האחרונה קמה לאחר מכן באנגלאדש). כיום חיים cהודו יותר מ-100 מיליון מוסלמים (כ-12% מהאוכלוסיה והחלק ה-12 מכלל המוסלמים בעולם), מה שהופך אותם לאוכלוסיה המוסלמית השלישית בגודלה בעולם. ההשפעות המוסלמיות cהודו ניכרות בעיקר בתחומי האדריכלות, האמנות והמזון, אך מלבד המסגדים הבולטים בשטח, וביניהם כמה מהגדולים והמפוארים בעולם כולו, אין השפעת האיסלאם הישירה מורגשת ברחוב ההודי. על ההשפעה ההיסטורית של האיסלם סיפרתי כבר לעיל.
דת הסיקים
מספרם של הסיקים בהודו מגיע ל-19 מיליון (מתוך כ-23 מיליון בעולם כולו). מרביתם מתגוררים בפ��אנג�`אב� (65% מאוכלוסייתה של מדינה זו) ומיעוטם בדלהי. קהילות סיקיות גדולות יש בארה"ב, קנדה ובעיקר בבריטניה. לא כל הסיקים בעולם הם הודיים במוצאם ויש ביניהם מבני לאומים אחרים שהצטרפו לאמונה ולאורח החיים הסיקי. סיקי הוא כל אדם, אשר מאמין באל אחד, ב-11 הגורוס ובטבילה, שנקבעה על-ידי הגורו ה-10, ואינו מאמין בדת אחרת. המקום הקדוש ביותר לסיקים הוא מקדש הזהב באמריטסאר, שהפגיעה בו, תוך שימוש בטנקים לדיכוי התקוממות לאומנית, בהוראת אינדירה גאנדי, הביאה עליה את רציחתה בידי שומרי ראשה הסיקים. דת הסיקים, הצעירה מבין הדתות המשמעותיות בעולם, נוסדה לפני כ-500 שנה בהודו. שמה של הדת בא מהמלה Sikh, שפירושה, בפאנג`אבית: תלמיד. יסודות הדת הסיקית הם אמונה באל אחד, שהוא כל יכול, חסר דמות וחסר מין (האם שמתם לב שבדתות אחרות הוא זכר מובהק?) ובתלמודם של עשרת הגורוס, מורי ההלכה, שחיו בהודו במאות 18-15, הנחשבים כרוח אחת ששכנה ב-10 גופים אנושיים (ושל מספר הוגי דעות מוסלמים והינדים מקובלים - ובכך הוא, כנראה, היחיד בעולם), כפי שקובצו ב- Sri Guru Granth Sahib, המוכר גם כ-Adi Granth. הגורו ה-10 קבע, שעם מותו לא יהיו עוד לסיקים גורוס, שיחיו וימותו, אלא ספר הקודש יהיה לגורו ה-11 והאחרון, שיחיה לנצח. הסיקים אכן מתייחסים כך לספר, כשבשעה 22:00, מלווים אותו, בטקס מרשים, מהמקדש למבנה הסמוך, ללינת לילה, ומחזירים אותו "לעבודה" בשעה 04:00 (ע"ע: החוויה המרשימה ביותר).
משום מעמדם הייחודי של 10 הגורוס, מהווה השימוש בשם גורו לכל מורה דת או יוגה, המקובל בהודו, עלבון קשה לסיקים. לפי האמונה הסיקית, כל בני האדם שווים, ללא הבדלי דת, מין או גזע. כולם בניו או בנותיו של הכל יכול - Vaheguru. הדרך לישועה אינה עוברת בהכרח בדת הסיקית וגם בני דתות אחרות יכולים לזכות בה. העיקרון המקודש, לפיו "אין הינדי ואין מוסלמי, אלא Ek ong kar - כולנו אחד", שנקבע על-ידי הגורו הראשון, עומד ביסוד יחסם של הסיקים לזרים עד היום. כל זר הוא אורח רצוי ב-gurdwara ("דלת אלוהים") הסיקיים, בתנאי שיסיר נעליו, יכסה את ראשו, לא יעשן ולא יהיה שיכור. לכל gurudwara אכסניה, המיועדת לכל ולאו דווקא לסיקים בלבד, וחדר אוכל, המחלק ארוחות חינם (מרק עדשים חריף וצ`אפאטי - מין פיתה הודית) לכל דיכפין, תהיה דתו אשר תהיה. הסיקים, שמקדשיהם מצטיינים בנקיונם ועובדיהם מסרבים לקבל תשר, שלא כדרך הטבע ההודי, הוכיחו לנו, את יחסם הרציני למצוות הכנסת אורחים, כאשר בעת ביקורנו במקדש הזהב (עליו נספר בנפרד) דאגו לנו ולשאר הזרים למקומות, מהם נוכל להיטיב לראות את הטקס. כל היוצא ממקדש סיקי, בין לאחר תפילה ובין לאחר ביקור תיירותי, מקבל prasad - מזון מיצווה, שמיצווה לכל המאמין בחיידקים ובהרעלות מזון, לשאתו עמו עד הפגישה עם הקוף או הכלב הראשון, אך הרחק מעין הסיקים. במקדש סיקי אין כהן, אלא granthis, שהם סיקים מלומדים ומיומנים בקריאה (ליתר דיוק - שירה) בגורו גראנת סאהיב, בלא כל מעמד דתי מועדף.
בסוף המאה ה-17, לאחר הוצאתם להורג של הגורו החמישי והתשיעי, על-ידי השליטים המוסלמיים, הפכו הסיקים לכת דתית-צבאית, כשאחת מ-5 מצוות העשה העיקריות של דתם היא נשיאת חנית בכל עת. אחרי ההטבלה, אותה הנהיג, כאמור, הגורו האחרון, על כל סיקי ללבוש או לשאת תמיד את ה-5K (5 Kakaars): Kesh - שיער בלתי גזוז, Kanga - מסרק עץ קטן, Kara - צמיד, Kirpan - חנית קטנה, בה מחוייב הסיקי להגן על האמת, ו-Kachha - תחתוני כותנה ארוכים; ולהתפלל 5 תפילות. עם זאת, הסובלנות הסיקית מכירה בהשגת תכלית האמונה בהדרגה ומקבלת כסיקים גם את אלה מבני דתם, שאינם מקיימים את 5 ה-K במלואם, כגון שאינם חובשים תרבוש או שמסתפרים. כל הגברים הסיקיים נושאים את השם Singh (אריה), בעוד הנשים מכונות Kaur (נסיכה), אך לא כל מי שנושא שמות אלה הוא בהכרח סיקי. הסיקים אינם מאמינים שיום מסויים בשנה קדוש מימים אחרים והם מאמצים לעצמם את חגי ארצות מגוריהם. חובתו של כל סיקי להלחם בחמש רעות: אגו, כעס, רדיפת בצע, תאווה וחומרנות. עליו להאבק באלה באמצעות שביעות רצון, צדקה, אדיבות, צניעות וגישה חיובית. עליו להמנע מ"חשיבה בלתי הגיונית", דוגמת עליות לרגל, צומות, טבילות בנהרות, מילה, פולחן קברים, פולחן פסל או תמונה, כיסוי פני נשים וכדומה; מהתקשרות לנכסים; הקרבת קורבנות מסוג כלשהו; חיים מחוץ למשפחה, כמו נזירות, קבצנות, סגפנות או יחסי מין מחוץ לנישואין; שקר, לשון הרע ורכילות; בשר, סמים, עישון ואלכוהול או הכרה בכתות, לרבות כמורה.
הג`איניזם
מקור שמו של הג`איניזם, במלה jina - מנצח או כובש, שהיא תוארו של כל Tirthankar (ראה להלן). זוהי דת הודית, שהתפתחה במאה ה-6 לפני הספירה, במקביל להתפתחות הבודהיזם, והיא המוזרה מכולן, לפחות בעיני המתבונן המערבי. מספר המאמינים בג`איניזם הינו קטן יחסית - כ-5 מיליון, אך למרות מספרם הצנוע (במושגים הודיים, כמובן) בולטים הג`אינים (פחות מחצי אחוז מאוכלוסיית הודו) בתחומים רבים, וזאת בשל היותם נימנים בדרך כלל עם שכבות אמידות יותר בחברה ההודית, היותם משכילים (לפי סקר 1991, אחוז יודעי קרוא וכתוב בקרב הג`אינים הוא הגבוה ביותר בהודו), ומשום שרבים מעקרונותיה המוסריים של דתם אומצו על ידי ההינדים, לרבות משנתו של מהאטמה גנדי, על עקרון אי-האלימות שבמרכזה. חוקרים רבים סבורים, כי הצמחונות ההינדית, שאינה תיאולוגית-דוקטרינרית, היא תוצאת השפעתו של הג`איניזם, שהוא הדת היחידה בעולם, שכל מאמיניה מצווים באורח מוחלט על צמחונות קיצונית. בהתאם לאמונה הג`אינית, דתם מהווה קודיפיקציה של אמיתות אוניברסליות נצחיות, המופיעות באנושות ונסוגות וחוזר חלילה, כאשר הופעתן כרוכה בתורותיהם של בני אדם, שהשיגו את ההארה. לשיטתם, היו 24"מוארים" כאלה, הנקראים tirthankaras, החל ב- Dev Rishabha, שחי לפני מיליארדי שנים, וכלה ב-Mahavira, שחי בין השנים 599 - 527 לפנהס. לפי אמונת הגאינים, היקום מעולם לא נוצר, והוא לעולם לא יפסיק להתקיים. הוא נצחי אך לא בלתי משתנה, מכיוון שהוא עובר סדרה אינסופית של שינויים או עליות וירידות. כל אחת מהעליות או הירידות הללו מחולקת ל-6 תקופות עולם (yuga). התקופה הנוכחית היא התקופה החמישית של אחת מהתנועות המחזוריות האלה, והפעם בירידה. התקופה האחרונה , תהיה "Chatha Aara" או התקופה השישית. לכל אחת מן התקופות יש אורך קבוע של כמה אלפי שנים. כשהירידה תושלם, אפילו הגאיניזם עצמו יאבד בנצח:
"התקופה השישית תהיה גרועה עוד יותר. אורך חייו של אדם יהיה רק שש עשרה עד עשרים שנה והוא יהיה נמוך כמו גמד... אך אז תתחיל התנועה האיטית כלפי מעלה כאשר החצי השני של המחזור יתחיל. תהיה השתפרות הדרגתית, עד שבתקופה השישית, הצרכים של האדם ימולאו על ידי עצי משאלות, וגובהו של אדם יהיה שישה מייל, ולא יהיה רוע בעולם". אז, במהלך העליה הבאה, הגאיניזם יתגלה מחדש על ידי טירתאנקארים חדשים (שוב 24 כאלה), אך הוא יאבד שוב בירידה הבאה, וכך הלאה. על-פי הג`איניזם רק נזיר יכול להגיע למוקשה. מי שאינו מקבל על עצמו את גזירותיה הקשות של הנזירות יגיע לשחרור ממעגל הסאמסארה רק לאחר שיוולד וימות 8,400,000 פעם.
בג`איניזם שני זרמים. ההבדל הניכר לעין בין שתי המסורות הוא שנזירי דיגאמבאר (מילולית: "בגדי חלל") הבכירים אינם לובשים דבר, בעוד הסווטאמבארים, שפירוש שמם הוא:"בגד לבן", לובשים גלימות לבנות. הדיגאמבארים אינם רואים את עצמם כעירומים, אלא כלובשים את "הסביבה" . על-פי אמונתם, משקף מינהג זה, החל רק על הסגפנים שבהם, את הסירוב לדרישות הגוף לנוחות ולרכוש פרטי. לנזירים העירומים רק מטאטא נוצות טווס וקליפת אגוז למים. לפי הזרם הדיגאמבארי, הטירתאנקאר ה-19, Malli Nath, היה אשה. למרות זאת, סבורים הם שאשה אינה יכולה להגיע למוקשה, אלא לאחר שתיוולד כגבר. על שני הפלגים מקובל, כי הטירתאנקאר הבא יוולד בתחילת התקופה השלישית של מחצית סיבוב הזמן הבא, דהיינו - בעוד כ-81,500 שנה (נחכה בסבלנות). מקובל לסבור, כי הג`איניזם הינו בבסיסו דת אתאיסטית, משום שהג`אינים אינם מאמינים באלוהים, במובן של יישות-על כל יכולה. כיוון שליקום אין ראשית ואין אחרית, מובן שלמושג של בורא עולם אין קיום בג`איניזם.
לפי הג`אינים, האדם יכול להשתחרר מהשעבוד ולהגיע לגאולה - Moksha, רק על ידי שילוב של tri ratna (שלושה יהלומים): התנהגות נכונה, ידיעה נכונה ואמונה נכונה. ההתנהגות הנכונה היא דחיה מוחלטת של שקר, גניבה, תשוקה, תאוות בצע ואלימות,כשהאחרונה היא החמורה מבין 5 הרעות. המוטו הג`איני: "Ahisma paramo dharma" (אי-האלימות היא הדת העליונה) אומץ על-ידי גנדי ותנועתו. המצווה העיקרית בדת הג`אינית, הנובעת מעקרון אי-האלימות, היא שימור חיי כל חי, ללא יוצא מהכלל. המחמירים במצווה זו מתהלכים, כשפיהם מכוסה, כדי למנוע חלילה בליעת זבובון תוך כדי שאיפת האויר. מטאטא נוצות הטווס משמש את הנזיר הג`איני העירום לטאטוא דרכו, לבל ידרוס חלילה נמלה. על כל הג`אינים נאסר כל עיסוק שיש בו חשש פגיעה ביצור חי ולכן רק מיעוטם עוסק בחקלאות. כמו כן אסור להם לאכול בשר, דגים וביצים ואף ירקות שורש, מחשש שבלא לדעת יאכלו חרקים זערוריים. גאינים אדוקים אינם אוכלים, שותים או נוסעים לאחר שקיעת השמש ותמיד קמים לפני זריחת השמש. הגאיניזם, כמו ההינדואיזם, אינו מקבל מומרים גברים. נשים יכולות להתקבל לדת עם נישואיהן לגאין, אך אשה ג`אינית שנישאת להינדי, ממשיכה להיות ג`אינית. לעומת צניעות האדם, המקדשים הג`אינים (היינו - ב-5 מהם) מצטיינים בנקיונם הכמעט אירופי ובעושר קישוטיהם, כאשר הדת מצווה על כל מאמין לתרום ביד רחבה להקמה ולתחזוקה של מקדשים ובתי חולים לבעלי חיים. הסמל המקודש בג`איניזם הוא הסוואסטיקה - צלב הקרס (ראה להלן).
סמלים
הסמל הנפוץ ביתור בהודו הוא ה-om, הנראה כספרה 3 עם תרמיל על הגב ॐ. זוהי "אם המאנטרות", המסמלת את "תמצית הייקום" או "המציאות העילאית". השני בנפוצותו הוא סמל ה-swastika, קרי - צלב הקרס, אותו רואים לא רק בכל מקדש, אלא גם על גבי בתים, חנויות ומשאיות. באחד המקדשים פגשנו קבוצת מטיילים, שמהסמל והכיתוב שעל כובעיהם למדנו, שהם מ-Swastika Travels. לא ניאו-נאצים, כמובן, אלא סתם הודים. אני יודע, שהסוואסטיקה, כמו מגן דוידנו, היא סמל הינדי עתיק יומין, מה גם שזו ההודית הפוכה בכיווניה לצלב הקרס הנאצי, אך כנראה למי שילדותו הרכה עברה בצילו של צלב הקרס קשה לעכל גם את היפוכו ההודי. מקום שלישי בליגת הסמלים ההודיים תופס המגן דוד. חלק מהאתרים, דוגמת היכל קברו המדהים של הקיסר המוגולי הומאיון, מקושט במגיני דוד בלבד ויוצר הרגשה "ביתית".
