ושוב נפתח בפתיחה הסטנדרטית - אתם חייבים להיות פה בשביל להבין מה קורה פה. אז כמו שכבר אמרנו במייל הקודם - אני באסאם, מדינה בצפון-מזרח הודו, אזור לא תיירותי כלל. אנחנו פה כבר שבוע ועד כה ראינו 4-5 תיירים בלבד (וכמובן אפילו לא ישראלי אחד). הגענו לפה, לאסאם, כי שמענו שיש פה פארק לאומי גדול "קזירנגה". הפארק הוא בית גידול לקרנף האסייתי, פיל אסייתי, באפלו וכו ... אז הייתה לנו דרך ארוכה ומייגעת מדרג`ילינג הנה.

וכעת לסיפור המעניין: הגענו לפארק ביום ראשון וראינו את המחירים לתיירים. מ א ו ד מ א ו ד יקר!!!!!!!! מאוד!!!! צריך לשלם על כל כניסה לפארק- 25 שקל!!! (ורצינו להיות פה כמה ימים), צריך לשלם על הכנסת מצלמה לפארק 50 שקל!!!, ולשלם עבור ג`יפ 55 שקלים לשעתיים! וכל זה מאוד מאוד יקר למוצ`ילרים(תרמילאים) כמונו.

 אז... הלכנו למנהל הפארק ועמית הציג אותנו כזואולוג וכצלמת מישראל... באנו להכין כתבה על הפארק לעיתון טבע ישראלי. רעיון אדיר, לא?! (והאמת היא שהחלטנו להכין כתבה על הפארק ועל אסאם, כך שלא נשקר...). הקיצר, מנהל הפארק אכל את מה שסיפרנו לו, ומאז יום ראשון, יש לנו כניסה לפארק חינם, הכנסת מצלמה בחינם וג`יפ חינם!!! אנחנו לא צריכים לשלם כלום. יותר זה, פגשנו משפחה מקומית מדהימה. הם התאהבו בנו לגמרי. אתמול הם לקחו אותנו לטיול בפארק עם הג`יפ שהם שכרו. ראינו קרנף ממש ממש מקרוב חוצה את הנהר. אחרי הטיול בפארק הם הזמינו אותנו לארוחת צהריים איתם. למה לא? ואחרי כל זה הם הזמינו אותנו אליהם הביתה למדינה ששוכנת מצפון לאסאם ונקראת "ארונאצ`ל פארדש". הם ממש מתעקשים על כך שנבוא אליהם, נתארח בביתם וניסע ביחד לטייל במדינה שלהם... אז בטח נעשה את זה אחרי שנסיים את הכתבה פה בקזירנגה... אז אנחנו פה, עושים חיים משוגעים, כל המקומיים מזמינים אותנו אליהם הבייתה, מזמינים אותנו לצ`אי ולארוחות צהריים. עושים מלא חברים מקומיים...

בפארק אין אינטרנט אז תפסנו טרמפים 22 ק"מ לעיירה הקרובה. כשהגענו לפה ראינו בית-ספר. ואנחנו הרי חייבים לעשות המון בלאגן מסביבנו. וכך היה. נכנסנו לבית הספר... תוך 10 שניות מאות ילדים (ואני ממש לא מגזימה) סגרו עלינו מכל הכיוונים, רמסו אותנו וביקשו חתימות. היינו שם משהו כמו חצי שעה, צילמנו מלא תמונות, שרנו שירים, חתמנו לילדים את חתימותינו ואכלנו עם המורות את ארוחת העשר שלהן... הילדים כל כך התרגשו לראות אותנו. זו הייתה הפתעה ממש גדולה לראות כמה התלהבות נוצרה סביבנו.

זהו לבינתיים.
אוהבת אתכם
בבה צ`ילי עז ההרים.

 נכתב וצולם ע"י אורית

יעדי הכתבה