הקדמה
הכל התחיל משיחת טלפון של אראלה והרי אשר הודיעו לנו כי הם רוצים לטייל אתנו בהודו עוד לפני פסח. רק לפני חודש וחצי חזרנו מדרום הודו, אבל מי אנחנו שנסרב? תוך כדי השיחה מפעילים את הגלגלים ומארגנים מסלול - כמה ימים, בעקבות חברתנו טובה, יוקדשו למדינת סיקים והשאר - לאזור רישיקש והארידואר, שתי הערים הרוחניות עליהן אנחנו חולמים מאז ביקורנו בווראנאסי ובעידודה של חברתנו רינה. לאראלה והרי לא איכפת מהו המסלול - העיקר שניסע ביחד. הם סומכים עלינו, מה שמטיל עלינו אחריות כבדה. אראלה היא חברת כנסת טרייה ומסגרת לוח הזמנים נקבעת על פי האילוצים שלה. בהמשך יתברר לנו כי יש בעיה עם אישור תקציב המדינה. אם התקציב לא יאושר - אראלה לא תוכל לנסוע וכך אנחנו במתח כמעט עד הרגע האחרון. אבל סוף טוב, הכול טוב. אנחנו יוצאים בטיסת טורקיש ב-31.3 ואראלה והרי מצטרפים אלינו בטיסת לופטהאנזה ב-1.4.
דלהי
1.4.05 יום 1 (ששי)
הגענו לדלהי בשעה 2:30 לפנות בוקר. השדה ריק וכל הסידורים הולכים מאד מהר. ההליך כבר מוכר לנו - נציגי החברה מחכים עם שלט (כמובן "מר תמר" - הרי לא ייתכן שאשה הכינה את הטיול). חשבנו שהעיר תהיה ריקה והנסיעה תעבור במהירות, אך הכביש מלא משאיות ושוב נחשפים לנהיגה ההודית המטורפת אשר לעולם לא נתרגל אליה. המלון Hans Plaza ממוקם במרכז, ליד קונאט פלייס. אנו מגישים את הואוצ`ר ואתו את תעודת הכתב של למטייל. לתדהמתנו פקיד הקבלה ממש מתרגש. הוא שולח אתנו מישהו לראות את החדר הממוקם בקומה ה-19 ומדגיש כי אם לא ימצא חן בעינינו הוא יכול להחליף. החדר מצוין והמראה הנשקף ממנו יפה מאד.
בשעה 10 הנהג בא לאסוף אותנו ולבקשתנו נוסעים למקדש הבהאים המעוצב כפרח לוטוס. לפני שנה ערכנו סיור מקיף בדלהי אך מקדש הבהאים היה סגור לקהל. זוהי הזדמנות להשלים את החסר. כבר חם בדלהי והחלטנו להוריד את הקצב. אבל הנהיגה המטורפת של הנהגים ההודים אינה נותנת מנוחה. מקדש הבהאים מרשים במבנה היפה שלו, בגניו ובנקיון והסדר השוררים בכל מקום. שעת התפילה. אנו מתיישבים בשקט ונכנסים לאווירה. שירה שקטה ומלודית ולאחריה קריאת שירה המשרה גם היא אוירה של קסם. במקום קריר ונעים מאד. קשה אפילו לחשוב על הבלאגן שהולך מעבר לפינה...
ממשיכים לעבר שוק Janpath. השוק בנוי ממקבץ חנויות קטנות לאורך הרחוב הראשי המוכרות מכל הבא ליד - בגדים, דברי עור, טקסטיל, בדים לסארי, צעיפים וכו`. כמו כן יש מדרחוב עם דוכנים קטנים ניידים משני צדדיו - שפע של בגדים צבעוניים, מזכרות, שעונים, פסלים, נחושת - הכל מכל בו.
ברחוב צדדי, לאורך המדרכה יושבים מוכרי הרחוב ומציעים שפע אדיר של רקמות צבעוניות, תכשיטים- בחלקם מקוריים ואולי אף עתיקים - יפהפיים, וילונות והכל כל כך זול ויפה ממש חגיגה לעיניים. אנחנו מספיקים רק להיכנס לחנות ולבחור מספר צעיפים כאשר לפתע תכונה תזזיתית מסביב. דוחפים אותנו עמוק פנימה, סוגרים את התריס של פתח החנות ומזרזים אותנו לגמור מהר, לשלם ולצאת. כבר לא איכפת להם אם נקנה או לא, מה שמאד לא אופייני להודים - העיקר שנצא החוצה. אומרים לנו כי אם לא נמהר לצאת אנו עלולים להיפגע. איננו מבינים מה קרה ולמרות שהסיטואציה קצת מפחידה, שואלים ומנסים להבין. מתברר כי יש שביתת מוכרים. המדינה הכריזה על החלת מס ערך מוסף והפוליטיקאים של הסוחרים מוחים. הסוחרים מסכימים אתם אבל בו בזמן גם מנסים לעשות עסקים. עד שהפוליטיקאים מגיעים, בליווי בעלי כוח, לבדוק האם השביתה נשמרת.
בצאתנו (בעלי החנות כיוונו אותנו לעבור לצד השני של הכביש, בכדי ל"טשטש עקבות" ובכדי שלא יזרקו עלינו אבנים או יכו אותנו במקלות) מבחינים כיצד השוק מתרוקן, בכל מקום תכונה רבה, החנויות כבר סגורות, תריסיהן מורדים ובעלי הדוכנים עסוקים בהתקפלות. גם מוכרי הרחוב מתקפלים. בהיותנו כבר במכונית ראינו את בעלי הזרוע והבנו כי היתקלות אתם יכולה להיות מאד לא נעימה.
הנהג שלנו אומר כי השביתה היא לכמה שעות. השוק קרוב מאד למלון. תכניתנו היא לחזור שנית אחר הצהריים בריקשה (חבל לנו על הנהג, הוא צריך עוד לחכות בלילה לאראלה והרי בשדה התעופה).
עם הגיענו למלון, משהו גורם לנו לנסות לברר האם יש חדר שמור לאראלה והרי. הפקידה לוקחת את הואוצ`ר, מעיינת בו, בודקת ואומרת כי אין לה הזמנה בשם זה. אבל מוסיפה כי לא תהיה בעיה, שיגיעו בלילה, יציגו את הואוצ`ר ויקבלו חדר.
אחר הצהריים, כבר לא כל כך חם בחוץ ואנחנו רעננים, לאחר מנוחה, יוצאים לתפוס ריקשה, מציינים את מחוז חפצנו ובעל הריקשה מנסה מיד את כוחו להסיתנו למחוזות אחרים. רק מענה תקיף מאד מצידנו מפסיק את ניסיונות התחמון והוא מובילנו בשלום לשוק. בעלי הדוכנים ומוכרי הרחוב חזרו למקומם, אך החנויות נותרו סגורות. הצבעוניות של מוכרי הרחוב מושכת אותנו. מתברר כי הם גם מאד נחמדים, הרבה יותר עדינים מבעלי הדוכנים. אילו יכולנו היינו קונים את כל הסחורה -הכל עולה פרוטות.. אבל המשקל - לא יכניסו אותנו למטוס ואנחנו רק בתחילת הדרך. בכל אופן כמה תכשיטים כפריים יפהפיים מוצאים את מקומם אל חיקנו. שמעון מנהל משא ומתן עם ילד קטן, וכנראה בגלל חביבותו והכבוד הרב שהוא נותן לילד - מקבל את הכל בזיל הזול. גם כמה וילונות מחליפים בעלות וכמה שעונים וכמה ארנקי כיס קטנים ששמעון מחפש כבר הרבה זמן. בקיצור - אנחנו מסודרים. ממהרים לתפוס ריקשה חזרה למלון, להניח את הרכש ולהמשיך למופע פולקלור. המופע נקרא Dances of India והוא מתקיים ליד שער ניו דלהי ב-Parsi Anjuman Hall, ממש לא רחוק מהמלון שלנו. לדברי פקיד הקבלה, כ-10 דקות הליכה ברגל. לשאלתנו מגיב נהג הריקשה כי הוא מכיר את המקום היטב אבל כמובן שכל שתי דקות הוא עוצר לשאול ו-10 הדקות של הליכה ברגל הופכות לחצי שעה נסיעה בריקשה. אנחנו צוחקים והוא צוחק ולבסוף הוא מביאנו למקום. המופע נחמד אך לא ברמה לה הורגלנו בקג`וראהו ובדרום הודו.
עם חזרתנו למלון, עדיין איננו שקטים ביחס לחדר של אראלה והרי. בירור אצל פקיד הקבלה מעלה כי המלון מלא, אין לו חדר מוזמן עבורם ואין לו היכן לשכנם, גם אם יציגו ואוצ`ר. רק לאחר שאנו דורשים בתוקף הוא מואיל להתקשר לסוכנת שלנו וזו מתקשרת לסוכנות בדלהי ואזי מתברר כי הם פשוט רשמו את השם לא נכון וחברינו מופיעים עם שם משובש. זה היה יכול להיות מאד לא נעים אילו צריך היה לערוך את הבירור הזה ב-1 בלילה ולהעיר את כל שרשרת הסוכנים משנתם. עכשיו אנחנו יכולים ללכת בשקט לישון.
דלהי - בגדוגרה - דרג`לינג
2.4.05 יום 2 (שבת)
את אראלה והרי אנו פוגשים ב-7 בבוקר במסעדת המלון הנחמדה הממוקמת בקומה ה-21. חיבוקים ונשיקות, החלפת חוויות וב-8 יוצאים לשדה התעופה של דלהי לטיסה לבגדוגרה. טיסה של שעתיים ובשעה 12:15 נוחתים בבגדוגרה. שם מקבלים אותנו נציג חברת סינדרלה והנהג ראג`ו. מהר מאד מסתבר לנו כמה ידיים בוחשות בקדרה - הסוכנות ממומבי אשר אתה התקשרנו וממנה קנינו את השרותים, Rush Me Travels, התקשרה עם חברת Nikita Tours, זו התקשרה עם שתי חברות, האחת לגבי דלהי, רישיקש והארידואר והשנייה לגבי סיקים - חברת Cinderella Tours and Travels. חברת סינדרלה, זאת אנחנו יודעים בדיעבד, התקשרה גם היא עם שני קבלני משנה לגבי שרותי רכב ונהיגה. האחד שיספק לנו שירותים עד עיר הבירה של סיקים - גנגטוק והשני מגנגטוק ועד לטיסתנו בחזרה לדלהי.
הנהג שפוגש אותנו בשדה התעופה הוא בשרות של חברת Shah Tours N Travels. בשלב הנוכחי עוד לא היינו מודעים למספר הגורמים החיים על חשבוננו ואף לא הבנו את משמעות העניין. נציג חברת סינדרלה והנהג ראג`ו נוסעים איתנו לעיר הקרובה, סיליגורי, לסדר אישורי כניסה לסיקים. סיקים היא אמנם אחת מהמדינות המרכיבות את הודו, אך לא תמיד היה זה כך. מלחמות רבות נערכו על השליטה במדינה. הבריטים, הנפאלים, הטיבטים, הסינים - כולם בחשו בקלחת, ורק בשנת 1976, בעקבות משאל עם, אוחדה המדינה סופית עם הודו. אך נותרו לה פריבילגיות מיוחדות, ביניהן חוקים מאד מחמירים ביחס לביקור תיירים - צריך לקבל אישור כניסה וגם אז לחלקים נרחבים של המדינה לא ניתן להיכנס, זאת מסיבות שונות שרק לחלק מהן הצלחנו להתוודע (מובלעת הודית בין בוטן, סין ונפאל, המורכבת בחלקה הגדול מפליטים טיבטיים). במהלך כל ביקורנו לא הצלחנו להשיג מפה טופוגרפית של המדינה. משיחות שערכנו הסקנו כי גם זוהי מדיניות מכוונת אשר בעולם המודרני אין להבין את פשרה.
אנחנו מגישים את הדרכונים שלנו ותמונות פספורט, הרי ממלא טפסים בשם כולנו ואז... למרבה הפתעתנו, הם דוחים על הסף את בקשתה של אראלה, בגלל דרכונה הדיפלומטי. אמנם חברתנו טובה הזהירה אותנו לא להשתמש בדרכונים דיפלומטיים ואראלה אף הביאה אתה את דרכונה הרגיל - אך לא מוטבעת בו ויזת כניסה להודו ועל כן הם אינם מוכנים לקבלו. אראלה פונה לשגרירות ישראל בהודו ונענית כי יש הסכם בין 2 המדינות אשר על פיו דיפלומטים יכולים לבקר בכל מקום, אך רק ביום שני ניתן יהיה לבדוק את הנושא. כיוון שלפי התכנית אנו אמורים להיכנס לסיקים ביום ג`, מחליטים להמשיך לדרג`לינג ולנסות לטפל בעניין ביום ב`.
המכונית שלנו היא Tata Sumo חדשה לגמרי. מתארגנים לנסיעה - האחד יושב ליד הנהג, שלושה במושב האמצעי והמזוודות מאחור. השעה כבר 2 בצהריים ולפנינו 3 שעות נסיעה לדראג`לינג. מטפסים במעלה ההר. לכל אורך הדרך יערות, הרבה עצי טיק, כפרים קטנים וככל שמתקרבים לדראג`לינג מטעי תה במורדות ההרים היוצרים תמונה בלתי נשכחת של קימורים קימורים ירוקים. הצבע של שיחי התה הוא גוון ירוק שאינו דומה לשום ירוק אחר. הוא מקבל גוונים שונים בעת הזריחה, עת העלים עדיין רטובים והשמש מנצנצת עליהם, במהלך היום כאשר מכה בו השמש בחוזקה או עת השמיים מעוננים. ושוב משתנה הגוון בעת השקיעה, אז נראים מורדות ההר כאילו קיפודים ירוקים השתלטו עליהם. הוסף את קוטפות התה המפוזרות בשטח ואתה בחלום. פה ושם משתלבת קבוצת בתים. עצים פורחים, חלקם בלבן, חלקם באדום ואף בורוד. ראג`ו הנהג אומר שזהו עץ הרודדנדרון וזוהי תקופת פריחתו ( אנחנו מכירים את הרודדנדרון בתור שיח שגם פריחתו מרשימה ביותר).
הכביש המשובש עולה ויורד, סובב בתוך הכפרים. המורדות תלולים ביותר וכל הדרך נראים גברים נשים וילדים סוחבים, בעזרת חגורות הקשורות למצחם, שקים, עצי תבערה ומיכלים גדולים של מים.
הרבה עגלות ידניות מלאות מיכלי מים נמשכות במעלה ההר על ידי נערים צנומים. עוד בצאתנו מסיליגורי חלפה על פנינו רכבת המסילה הצרה (Toy Train) - זוהי רכבת קטנה עם קטר זעיר הנוסעת על מסילה צרה עד דראג`לינג וחזרה. המקומיים בונים לעצמם מנשא, הבנוי מ-4 לאגרים וקורות עץ, ומנצלים את המסילה להובלת סחורות. הילדים משתמשים באותה השיטה למשחקים. מעניין מה קורה כאשר מגיעה הרכבת.
ככל שאנו עולים במעלה ההר מתקרר מזג האוויר, כבר מרחוק מבחינים בדראג`לינג - העיר נראית יפהפיה. היא מתפרסת על צלעות ההרים עטופה בעצים ובמטעי תה. הגגות נוצצים בשמש. רק כשמתקרבים מבחינים כי הגגות הם גגות פח והמבנים בחלקם הגדול עלובים ביותר. אבל גם ליד ובמרפסות הבתים הכי עלובים דואגים התושבים לטפח עציציה פורחת, מה שמיד משדרג את מראה הבתים בכמה רמות.
בכל מקום יושבות נשים ופולות לילדים כינים מהראש. לעתים יושבת סדרה, אמא וכמה בנות לפי סדר גילן, וכל אחת פולה את הכינים לזו שלפניה. המראה הזה יחזור על עצמו בימים הקרובים. עם כניסתנו לדראג`לינג מקבלת אותנו שקיעה מדהימה - השמש, כדור אדום כאש, נמצאת במרכז ההרים, כאילו היא מתכוונת לשקוע ביניהם והשמים אדומים-כתומים. למרות השעה המאוחרת אי אפשר להתאפק ועוצרים לצלם.
הדרך למלון הינה במעלה ההר התלול, כביש צר אשר אף נהג ישראלי לא היה מעלה בדעתו לעלות בו. סיבובים חדים ולבסוף כניסה למלון, ממש בלתי אפשרית, אשר גם נהגנו נאלץ לעשות אותה ברוורס. המלון, Cedar Inn, בנוי ברובו מעץ, משקיף על נוף יפהפה. בכל מקום מדרגות, כמעט לכל חדר עולים במדרגות נפרדות. אנחנו מקבלים חדרים דה לוקס הבנויים גם הם מ-2 מפלסים. המלון ריק. חוץ מאתנו זיהינו אורחת אחת. מתארגנים ויורדים לאכול. המנות זעירות והמחיר בשמיים, יחסית להודו. לאחר הארוחה שמעון מזמין את עצמו לשיחה עם הטבח הראשי ומבהיר לו את אי שביעות רצוננו. הנ"ל מבטיח לערוך מקצה שיפורים מחר בערב. את היום אנחנו מסכמים ב"מה יהיה אם לא יאשרו את כניסתה של אראלה לסיקים". אראלה מציינת כאלטרנטיבה את קג`וראהו וורנסי. אבל בשלב זה אנחנו אופטימיים. בכניסתנו למיטה מחכה לנו הפתעה בדמות בקבוקים חמים. פינוק אמיתי.
דראג`לינג
3.4.05 יום 3 (ראשון בשבוע)
את הבוקר אנו פותחים בביקור בפגודת השלום היפנית ובמקדש היפני. הפגודה המעוטרת בתבליטי קיר יפים, נבנתה על ידי ארגון בודהיסטי יפני. נשקף ממנה נוף יפה של העיר. המקדש היפני ריק מאדם. לשאלתנו משיב ראג`ו כי התפילה נערכת בבוקר ואחר הצהריים. אנו מבהירים לו כי במקדש ריק אין לנו עניין ומסכמים אתו לשוב שנית אחר הצהריים, בשעת התפילה.
יורדים לכיוון העיר. השוק הנגלה לפנינו קורא לנו אליו. ראג`ו נוסע לחפש חניה ואנחנו מוצאים את עצמנו בלב השוק המקומי. שעה ארוכה אנו מסתובבים במעלות ומורדות העיר, בלב השווקים התוססים. המון אדם. דמויות ופרצופים שונים לגמרי מההודים אותם אנו מכירים. גם הלבוש שונה. הרבה מהגרים טיבטיים, מקומיים בני שבט לפצ`ה.
כמעט ולא רואים נשים בסארי. זהו שוק מקומי גזעי. תבלינים, ריחות קטורת. סמטאות צרות ודחוסות עד אפס מקום. מבוגרים בתלבושת מסורתית מוכרים את מרכולתם מייצור עצמי - קצת ירקות, קצת פירות, חמוצים ועוד כל מיני מאכלים שאיננו מכירים. שמעון והרי מגלים מאפיה מקומית וכולנו נהנים מלחם טרי ומתוק, בננות, אננס ופפאיה ששמעון חתך כדרכו בקודש.
ממשיכים לאווה ארט גאלרי - זוהי גלריה המציגה את עבודותיה של אווה, חלקן הגדול תמונות מעשה רקמה אשר רק במבט בוחן ניתן להבחין שזו רקמה. הן נראות ממש כמו ציורי צבע שמן. חלק מהתמונות הן אכן ציורים בצבע שמן. המחירים בשמיים - מאות ואלפי דולרים.
גן החיות עם דובי הפנדה האדומים, הדובים ההימלאיים השחורים ושפע הציפורים בכל צבעי הקשת מקבל אותנו עם טפטוף קל. מנזר דארג`יה צ`ולינג גומפה - בכפר סונדה - מגיעים בשעת התפילה. הנהג אומר לנו כי יש הרבה אנשים במקום ושואל האם אכן אנחנו רוצים להיכנס. אנחנו מבהירים לו שנית כי ללא האנשים אין לנו עניין במקום. חלק מהתפילה היא חסויה. לא ניתן למבקרים להיכנס. עם מתן האות אנחנו נכנסים בשקט, מתיישבים ומאזינים לתפילה. הנזירים יושבים ב-2 שורות. האחד מהם שר למיקרופון והשאר מצטרפים בקטעים המתאימים.
הגומפה היא מנזר בודהיסטי טיבטי. אין כלום בינה לבין המקדשים ההינדואים בהודו. הגומפות מאד צבעוניות ומעוטרות במוטיבים טיבטיים ייחודיים. ראג`ו הנהג מסביר לנו כי על כל גומפה יש 8 סימנים/ציורים המלמדים על החיים:
- The Golden Parsol (או Dug) - מסמל את בודהה, מסמל את חום השמש ומגן מהגיהנום
- The Treasure Vase (או The Bhumpa) - מסמל את הבריאות הטובה, אריכות החיים, הרבה כסף
- The White Conch Shell (או Dhungkar) - מסמל את העבודה הטובה והדיבור היפה, כמו הקול של ה-Conch, קיים בעיקר בזמן הפוג`ה
- The Victorious Banner (או Gyaitsen) - מסמל את ניצחון הטוב על הרע, היפה על הרע ( בעיקר בתחרויות)
- A Pair of Golden Fishes (או Sernya) - (דגים) מסמל את הקשר בין הגבר לאישה, מעגל החיים, כמו עין הדג שיכולה לראות במים.
- The Lotus Flower (או Pemh) - כמו שהלוטוס צומח מהרפש ואינו לוקח כל לכלכוך אתו, כל האדם שווים, לא חשוב מהיכן באו.
- Knot of Eternity (או endeless Not - Palbheu) - סמל האהבה, תיאורית הפילוסופיה של העולם, לחוק אין התחלה ואין סוף.
- The Wheel 0f Life (ה-Dharma) (או Choekyi - Khorlo) - מסמל כי 8 החלקים של החיים שבודהה לימד עדיין משמשים וקיימים.
ראג`ו הוא נהג עם אמביציה. ביזמתו בילה כמה שבועות במנזרים וביומן שנתי פשוט כתב לעצמו את עיקרי המיתולוגיה, הסמלים, המוטיבים והמשמעויות, בליווי ציורים. עכשיו הוא נעזר ביומן זה בכדי להנחיל לנו כמה עיקרים בסיסיים.
לקראת אחר הצהרים חוזרים שנית למקדש היפני, לטקס התפילה. לצערנו אין הרבה אנשים. הנוכחים יושבים על השטיח, כל אחד מכה בתוף שטוח כמו מחבט טניס וכולם יחד שרים את המנטרה "אום מאני פאדמי הום". אנחנו מצטרפים, מכים בתופים ושרים עם הנוכחים. Om Mane Fadme Hum - כל היצורים שאינם יכולים לדבר ולהביע את מחשבותיהם על סבל ומכאוב יכולים לרפא את הכאב של כל הנמצאים בגיהנום ולתקן את הרוע שעשו בחייהם. על ידי המלים הקדושות האלו כל הרע ייסלח להם וינתנו להם חיים טובים כמו היופי והקדושה של הלוטוס - פירושו של ראג`ו.
חוזרים למלון כאשר בתוכניתנו לצאת, בשעת ערב מוקדמת, לגן שבו יש מופע פולקלור. אנחנו כבר במכונית, מתחילים בנסיעה, אבל ברד בגודל גולות מחזירנו חזרה למלון. ארוחת הערב היום אמנם יקרה אך טעימה והמנות גדולות ומגוונות. השיחה שהתקיימה אתמול עם הטבח הראשי עזרה.
4.4.05 יום 4 (שני בשבוע)
הבוקר היינו אמורים להשכים קום ב-4 בכדי לראות את הזריחה ואת הרי ההימלאיה המושלגים מנקודת התצפית טיגר היל המקודשת להודים. אבל אתמול בערב ירד גשם וברד והיה קר מאד מאד. כולנו, למעט הרי מוותרים. הרי מחליט בכל זאת לנסוע עם ראג`ו. אנחנו שומעים אותו מבעד לקירות כשהוא קם ומתכרבלים במיטתנו. בארוחת הבוקר הוא מודיע לנו שלא הפסדנו. היה קור אימים, חיכו המון זמן (רק כאשר יוצאים מוקדם ניתן לטפס עם הג`יפ במעלה ההר. מאוחר יותר כמויות ההודים ההולכים בכביש אינן מאפשרות מעבר) ובסופו של דבר לא היתה ראות טובה והר הקהאנצ`נדזונגה, שפסגתו השלישית בגובהה מבין פסגות ההימאליה, היה מוסתר בעננים.
היום זה היום הגדול שבו ייקבע גורלנו - לסיקים עם אראלה והרי או לבד. בית המשפט שאליו יש להגיש את הבקשה נפתח רק ב-10 ועל כן אנחנו פותחים בביקור במרכז לסיוע עצמי לפליטים טיבטיים - מבקרים בבתי המלאכה לייצור שטיחים, תגליפי עץ ומוצרי צמר. אנשים מבוגרים, בעיקר נשים. בהיכנסנו לאולם האריגה נשמעת שירה עמומה בקול באס. אני הולכת אחר הקול ומגלה בפינה איש מבוגר, יושב על כיסא ברגליים משוכלות וגוזר את שאריות הצמר מהשטיח הארוג. זוהי כנראה המומחיות שלו והשירה היא לנפש.
יש במקום גם מגורים ובית ספר. טוב שיש מקום כזה, אבל המראה די עצוב. משם ממשיכים, בין שדות התה לעבר בית המשפט. ראג`ו מספר כי התה של דרג`לינג הוא מהטובים בעולם. קוטפות התה נראות בשטח. לקראת החורף גוזמים חזק את השיחים בכדי שיעלו ענפים טריים וצעירים. לכל אישה יש חלקה באחריותה ואחת ל-15 ימים היא קוטפת כל שיח ושיח. שטחי התה שייכים לחברות גדולות כמו Tata. העובדים מקבלים מגורים לכל המשפחה, בדרך כלל עם שטח אדמה קטן שבו הם מגדלים ירקות ופרחים. משתכרים כ-3000 רופי לחודש (300 שקל).
מגיעים לבית המשפט, השופט עוד לא הגיע. אראלה מנהלת שיחה טלפונית עם השגרירות הישראלית בדלהי. הפעם הם פחות אופטימיים. אומרים שאמנם יש הסכם בין המדינות אך הבירור בנושא יכול לקחת אף חודש ימים. אנחנו משאירים את אראלה והרי ואיתם ראג`ו הנהג לחכות לשופט ויוצאים העירה. ברצוננו להחליף כסף ואת זאת אפשר לעשות רק ב-State Bank. ההליכה בדראג`לינג אינה פשוטה. העליות מוציאות את הנשמה. קשה להבין איך המקומיים הולכים כל הזמן עם המשאות הכבדים. יש בעיר בעיה קשה של מים בכלל ובפרט לאותם תושבים שצינורות המים לא מגיעים לביתם וזה מסתבר מרבית האוכלוסיה. מיכלי פלסטיק גדולים וקטנים, דליים - כל הזמן סוחבים. נשים, ילדים, גברים - כולם מגויסים לעניין.
אנחנו עוברים שוב, במעלה ההר, דרך רחובות השוק המוכרים לנו עד שמגיעים, עם צאת הנשמה, לבנק. כבר מבחוץ משתרך תור ענק של אנשים. נדחפים פנימה וחושכות עינינו. אולם ענק מלא מפה לפה. צפיפות מדהימה. מצד שמאל מגלים חדר המיועד להחלפת כספים ושם ריק. לפני התחלת התהליך מוודאים שלא נצטרך לחכות בתור. לא מקבלים תשובה חד משמעית אבל ניתן להבין שיהיה בסדר. שמעון עוסק במתן הדולרים ואני מראיינת בינתיים פקידה נחמדה ושואלת אותה מה החגיגה. מתברר כי כולם עומדים בתור לחלוקת פנסיות. אנשים מגיל 35-40 שאינם עובדים מקבלים בממוצע כ-2000 רופי לחודש. חלק מהם פנסיונרים של הצבא (מתגייסים בגיל 18, משרתים 18 שנים ובגיל 36 הופכים לפנסיונרים). רושמים את הדולרים ושולחים אותנו לקופה לקבל רופיס. אבל לתדהמתנו הקופה היא זו שהתור הענק הזה מחכה לה. עוד אנחנו אובדי עצות מגיע מישהו, אומר מספר מלים לקופאית והיא עוזבת את התור ומעניקה לנו את הרופיס שלנו.
בדהירה כמעט עוברים את הדרך חזרה, עכשיו במורד ההר. לא מוותרים כמובן על המאפיה ועם הלחם הטרי מצפים לשמוע מה בפי אראלה והרי. למרבה הצער כניסתה של אראלה לסיקים לא הותרה. הם כבר הספיקו לדבר עם הסוכנת שלנו בבומבי והיא מכינה להם תכנית חלופית. אראלה והרי מקבלים את הבשורה בגבורה.
פנינו אל השוק העליון. המקום מאד יפה ותיירותי. רחבה גדולה, בית קפה, הרבה תיירים צעירים. חנות ספרים גדולה - אוקספורד - בה מצטיידים הרי ואראלה בספר להמשך מסעם. הרבה דוכנים עם מוצרים בזיל הזול.
גום
בשעה 2:30 יוצאת ה-Toy Train לעבר גום ואנחנו אמורים לצאת אתה. נוסעים לתחנת הרכבת, שמעון המשמש לנו כגזבר, קונה כרטיסים - 30 רופי האחד - ואנו תופסים מקום בקרון האחרון עם עוד 2 משפחות הודיות. בתחילה איננו מבינים מה אנחנו עושים בקרון המצ`וקמק הזה. אבל הדרך הנראית במהלך נסיעתה האיטית של הרכבת יפה מאד. במיוחד יפה בהוטיה באסטי גומפה, המנזר הענק המתנשא על צלע ההר. לפתע הרכבת עוצרת. מתברר כי זהו קטר צעצוע המוסק על ידי פחמים וכל 5 ק"מ עליו לעצור למלא מים. הרכבת שימשה בימי האנגלים להובלת עלי תה. כיום כל קרונותיה חודשו, למעט הקרונות והקטר שבהם אנו נוסעים והמיועדים לתיירים לשם הנוסטלגיה.
לאחר כחצי שעה, אנחנו יורדים בגום. המראה של מסיק הקטר המפמפם את האש כאילו לקוח מהאגדות. ראג`ו מחכה לנו ואנו בדרכנו למנזר סקיה צ`ולינג גומפה (בשפת המקומיים כה גה סאק) - זאת בעקבות סיפורו של ראג`ו שבמנזר זה יש מומיות. הגענו בדיוק בשעת התפילה. הנזירים שרים מנגנים ומתופפים. המומיה נראית כמו כל פסל אחר ואין לדעת האם אכן הסיפור הוא אמיתי. מנזר ייגה צ`ולינג גומפה מסכם את סדרת ביקורינו במנזרי דראג`לינג. זהו מנזר הבודהה של העתיד.
אחד הנזירים מצליח לתחמן אותנו ותמורת 200 רופיות הוא חובש את הכובע הצהוב האופייני למנזר זה ונושף בכלי נשיפה ענק המוציא קול חבוט.
הרי מקבל טלפון מהסוכנת המודיעה לו כי כל הסידורים הושלמו והוכנה להם תוכנית חלופית ל-6 ימים. המחיר בו היא נוקבת הוא כ-1000 דולר. לאחר שאלתו העדינה של הרי (הוא עדין, מה לעשות) האם אין כל קיזוז מול המלונות הקודמים, היא נזכרת שכן, יש קיזוז ומתקנת את עצמה - התכנית תעלה 700 דולר. הערב אנחנו מתכוונים לראות את מופע הפולקלור שהחסרנו אתמול. ראג`ו מביאנו לאתנחתא במלון Mayfair. מלון זה היה ארמון הקיץ של אחד המהארג`ות. הוא מוקף בגנים יפים, השירותים נקיים ומבושמים. הקפה, במרפסת המקסימה והמוקפת באורכידאות, נפלא. במעלה ההר, מעל המלון נמצא נייטינגל פארק שם אמור להתקיים מופע הפולקלור. המקום מואר מאד יפה. שילוב של אורות ומים. קר מאד בחוץ ואנו ממתינים. המופע מאכזב מאד. ריקוד אחד ברמה של מתנ"ס ואחר כך הקריין מודיע שאחד הרקדנים חולה והמופע מסתיים בזה.
היום החלטנו לאכול במסעדה על פי המלצתו של ראג`ו. אראלה והרי מזמינים אותנו לארוחה. כולנו נהנים והארוחה הרבה יותר זולה מאשר במלון שלנו. לעת ערב אנו מחלקים לחברינו טיפים לקראת ביקורם בקג`וראהו וורנסי.
דרג`לינג - פלינג
5.4.05 יום 5 ( שלישי בשבוע) (120 ק"מ - 5 שעות)
עם בוקר נפרדים מאראלה והרי. הם לשדה התעופה ואנחנו בדרכנו לפלינג. קצת עצוב אבל בעוד 6 ימים ניפגש בדלהי. ראג`ו אומר כי יש שתי דרכים המובילות לפלינג. הוא בחר בדרך הפחות טובה אך יותר מעניינת וקצרה. הדרך אכן משובשת ביותר. נוסעים בתוך מטעי התה והכפרים. הבתים הדלים אך המקושטים בעציצים פורחים משובבים את הנפש ואנו מבקשים מראג`ו לעצור ולהסתובב קצת ברגל. הוא מסביר כי זהו אזור של כפריים עוינים ולא כדאי לעצור. מהספרות אנו אכן יודעים כי קיים אי שקט פוליטי באזור זה. לאחר כשעה וחצי של נסיעה עוזבים את שדות התה. ליד סינגלה, מתגלה ערוץ נהר ה-Rangeet. עוד ממעלה ההר מבחינים בעבודת חקלאות ענפה בעמק. ככל שמתקרבים מתבהר כי הכפריים עוסקים בהכנת שטחים לשתילת אורז ובשתילתם. פעילות קדחתנית. מי חורש בשור, מי מפנה אדמה ויוצר תעלות והנשים שותלות. החלקות מוצפות במים.
עוצרים את המכונית ויורדים לעמק. הירידה תלולה מאד ובסופה הדרך עוד ארוכה. חם מאד, אבל אותי כלום לא מרתיע. שמעון עומד מרחוק וקורא לי לחזור. הנשים קוראות לי להתקרב. שאני אוותר על הזדמנות כזו? מאז שהתחלנו לטייל במזרח אני חולמת לצלם מקרוב את הנשים שותלות האורז. אבל איכשהו הן תמיד עומדות בקצה השדה המרוחק ואי אפשר להגיע אליהן. הפעם לא אוותר! אני עולה על תלולית העפר הצרה המפרידה בין החלקות המוצפות במים ומתקדמת ממש בהליכת שיווי משקל. הנשים מתפוצצות מצחוק. חסר לי שאפול, זו תהיה ההצגה הכי טובה בכפר. וכך, לאט לאט אני מגיעה עדיהן. נשים מבוגרות עומדות כפופות במים עד הברכיים ועוסקות בשתילה. למצלמה יש עדנה. הדרך חזרה עוד יותר מסובכת. התלוליות אינן בגובה שווה ואני ממש מזיעה עד הגיעי אל קרקע מוצקה. אבל התמונות, התמונות שוות הכול, שלל משובח.
המשכנו אל בין בתי הכפר בכדי לא לטפס בדרך התלולה. הנהג מגיע לקראתנו. שוב אנו מתפעלים משפע העציצים והפרחים המקיפים את הבתים העלובים. מישהו מזמין אותנו להיכנס לביתו - בפנים הכול נקי ומצוחצח. אפילו במטבח יש מקדש קטן שהוא בנה בעצמו. נסיעה קצרה עד לנקודת המעבר לסיקים. הנהג מציג את האישורים ואנחנו בסיקים. לאורך כל הדרך מלווה אותנו ערוץ הנהר ראנגייט. יערות, כפרים ומים.
עוברים את העיירות גורתאנג, לאגשיפ וגייזינג. הדרך משובשת ביותר. חלקים גדולים ממנה נוסעים על אבנים ממש. כל פעם שמגיעה מכונית ממול יש צורך לחפש התרחבות מה של הדרך בכדי לאפשר מעבר ואז אנו ממש על פי תהום. בשלב מסוים מגיעה מולנו משאית גדולה ואין כל דרך לעבור. המכונית שלנו היא מכונית פשוטה ביותר, בעלת נפח של 1200 סמ"ק. למרות זאת ומחוסר ברירה, הנהג יורד בירידה תלולה, בדרך לא סלולה, מלאת אבנים, המובילה לאחד הבתים. המכונית נתקעת והוא אינו מסוגל לעלות. אנחנו יורדים. אני מוצאת לי מקום ליד עמוד, ביחד עם עוד כפרית סקרנית. לפתע המכונית מתחפרת במקומה ומתחילות לעוף אבנים. אין לאן לברוח - מאחורינו תהום. רק בנס לא נפגענו. שמעון מתחיל להמריץ את הכפריים המתאספים להושיט לנו עזרה ולדחוף את המכונית. אחד מהם מנהל דו שיח עם הנהג, זה נותן לו רשות להיכנס למכונית ועומד אין אונים בצד. הכפריים ושמעון דוחפים, הנהג החליפי נותן גז. עשן יוצא מהגלגלים. לבסוף איכשהו מצליחים להחזיר את המכונית ל"כביש".
בשעות הצהריים המאוחרות מגיעים לפלינג, למלון Norbu Gang Resort. למלון מבנה מרכזי וכ-10 לודגים הפזורים במעלה ההר. השטח כולו מגונן יפה מאד אך המדרגות אינן אחידות וקשה מאד לעלות בהן. אנחנו מקבלים לודג` במרכז. החדר גדול מאד, וילונות יפים ונוף מרהיב הנשקף מהחלון. גם כאן הכול ריק. חוץ מאתנו יש כאן עוד זוג עם 3 ילדים. ארוחת הערב במלון שלנו מפתיעה לטובה.
פלינג וסביבתה
6.4.05 יום 6 (רביעי בשבוע)
עם בוקר עולים לפמאיאנגצה גומפה. הדרך עוברת בתוך יער. בין העצים שיחי קרדמון (בשפתנו - הל). ראג`ו מסביר כי המקומיים נזהרים מאד בהלכם בין השיחים המהווים בית גידול לנחשים. פמאיאנגצה - לוטוס מעודן. הוא נקרא גם המנזר הנחבא. זהו המנזר העתיק ביותר והחשוב ביותר בסיקים. הוא שייך לחלק נפרד של הבודהיזם הנקרא נניגמפא סאק. במנזר יש ציורים עתיקים אשר חודשו לאחרונה. כמו כן יש שם בית ספר לילדים יתומים. נכנסנו לכיתה ומצאנו את הילדים ומורם יושבים על הרצפה ולומדים.
בכניסה למנזר דגלים טיבטיים ב-5 צבעים. ראג`ו מרביץ בנו תורה: אדום מסמל אש, כעס - לשמור את הכעס בקונטרול; ירוק מסמל טבע - צמחים, עצים וכו`; צהוב מסמל אדמה; כחול מסמל שמיים; לבן מסמל מים. בפתח המנזר - תנור תפילה. ראג`ו מסביר כי העשן הוא קדוש. להבערת האש בתנור משתמשים בעלי עץ שנקרא Pine tree (שייך לעצי המחט) - או בשמו הבודהיסטי Sang. התנורים נמצאים לפני מנזרים או בתים בודהיסטיים. משמעות: מתן אוויר טוב וטרי לאל. ליד המנזר ניצבת סטופה. ראג`ו מוסיף ומסביר כי כל סטופה נבנית לזכרו של מנהיג או ראש מנזר או כת והיא מייצגת 5 אלמנטים של הטבע אשר אליהם הגוף מגיע לאחר המוות (טרנספורט). 5 האלמנטים הם (מלמטה למעלה): אדמה, מים, אש, אויר, שמיים.
לא רחוק מהמנזר נמצאים שרידיו של ארמון ראבדנצה, הבירה העתיקה של סיקים. הליכה רגלית של כ-2 ק"מ מהכביש, בדרך נעימה, מביאה אותנו לשרידי הארמון. מהמקום נשקף נוף יפה של הסביבה אבל אין בו שום ייחוד.
הדרך לאגם קהצ`פרי מתפתלת עם ערוץ הנהר Rimbi (אותו נפגוש בהמשך, לאחר שייפגש עם נהר ראנגייט אשר ייפגש עם נהר הטיסטה ליד קלימפונג. נהר הטיסטה ממשיך לבנגלה דש ונשפך לאחד הנהרות הגדולים בהודו). איננו מפסיקים להתפעל מהדרך. יערות פורחים, מפלי מים, גשרים, שיחי קרדמון, שטחים מעובדים בטרסות ובתים בודדים זרועים פה ושם. נשים יושבות על שפת הנהר ובעזרת פטיש, שוברות אבנים גדולות לחצץ. תמונה זו תלווה אותנו מעכשיו ועד יציאתנו מסיקים.
הדרך מתקרבת לנהר ומתרחקת ממנו חליפות והכל כל כך יפה. לאחר 27 ק"מ (וכשעתיים נסיעה) מגיעים לרחבה שבה משאירים את המכונית והולכים ברגל כרבע שעה עד שנגלה לפנינו אגם קטן מוקף בגבעות מיוערות ובדגלוני תפילה - האגם נחשב כקדוש. לפי האגדה הוא מתנקה לבדו ומימיו צלולים. אנחנו נהנים מהדרך חזרה כאילו איננו עוברים בה שנית.
המשך יבוא..
לחלקו השני של המסע לחצו כאן
