הרידוואר
לפעמים צריך לרדת הרבה כדי לעלות עלייה אחת טובה. לי נדרשה ירידה אחת ארוכה מלאדק דרך מנאלי, נאגר, עמק פארווטי ועמק קולו, אגם ריוולסר, צ`אנדיגר, עד שהגעתי להרידוואר (Haridwar). הרידוואר שבתה את ליבי.
הגעתי אליה ביום הולדתי, בערב. החלטנו לחגוג במלון פאר. על הדרישה הזו ענה בלי כל קושי מלון בשם Haveli Hari Ganga. מלון שנמצא בארמון שנבנה ב1918 וכולו פאר והדר. קיבלנו, אחרי ששילמנו 4000 רופי (בכל זאת יום הולדת), חדר מפואר, ענק, מרהיב ומפנק כולל מרפסת ענקית על נהר הגנגס, כבר התחלה מעולה לעיר הזו.
למחרת נגלה לעיננו המון רב של אנשים, מרביתם לבושים כתום, חדורי אמונה, ומדי פעם מנהיג של קבוצה צועק מילות עידוד ואחריו עונה הקהל. במראה ראשון אפשר היה לחשוב שבני יהודה לקחה אליפות והיחידים שיודעים על זה בעולם הם ההודים בהרידוואר. אחרי בירור קצר הסתבר שבדיוק החל פסטיבל עלייה לרגל בן שבועיים כשהימים הכי חשובים הם ימי שני. מברור שני העלה כי הצבע הכתום הוא צבע קדוש ואלוהי ולכן כל עולי הרגל לובשים כתום. כל הדוכנים בעיר מכרו חולצות, מכנסיים, מטפחות הכל בכתום עז.
אל העיר זרמו כל היום אלפי עולי רגל, כולם פשטו בגדים טבלו בגנגס, שלחו מנחה, לבשו כתום, מילאו כדים במים מהגנגס, ונשאו אותם על הכתפיים במבנים מקושטים ומרהיבים. עדיין לא היה ברור לאן המים האלה מיועדים. המחזה עצמו היה מרהיב. בכל מקדש, מלון, רכבל...(על כך בהמשך) היו המוני כתומים. חדורי אמונה, נושאים את המים והולכים. קדושת העיר, הגנגס, ורצינות עולי הרגל הותירה אותי נפעמת ובעיקר מלאת סקרנות....לאן המים הולכים....
רישיקש
אחרי יומיים באוירה הכי דתית בהודו פנינו לרישיקש. לי הובטח עיר שקטה ושיעורי יוגה. בפועל, זה נראה יותר כמו "הנה הם באים השדים הכתומים"... המים מהגנגס עם עולי הרגל הגיעו לפה. סיור בעיר, במטרה למצוא מורה ליוגה שלא לבש כתום הוכתר בכישלון, והזרם הכתום ממשיך ומתנקז לשביל שנכנס ליער. מצוידת בסקרנות שלי,בקבוק מים, ובמסר הכי חשוב בחיים "תזרמי"....אז זרמתי. הכתומים זרמו ליער ואני עם הזרם. נורית אחותי עדיים זרמה איתנו, כל עוד היה מישור. עם תחילתה של העלייה, היא שאלה מוכר מים מזדמן, לאן פני הזרם ובעיקר מתי הזרימה נפסקת, ,"שלוש שעות" והיד שלו הצביעה על ראש ההר. נורית קיבלה את כל המידע החיוני לה לנטישה, ונותרתי אני ואלפי עולי הרגל, כולם עם בקבוק המים מהגנגס. "אם הם יכולים, ומגיעים לכאן מכל הודו, אז גם אני יכולה, וחוץ מזה לאן המים הולכים..."
על מנת לתת לכם תחושה כללית של תנאי השטח דמיינו שאתם בסאונה רטובה במיוחד, הזיעה כמותכם גם היא זורמת, ואתם על הליכון עם השיפוע הכי חד שניתן. דימיינתם, יופי. עכשיו קחו את עצמכם ליער עבות, לח, חם, מאחוריכם ולפניכם אלפי הודים, מגיל 4 ועד 80, כולם עושים בדיוק אותו דבר. בחיים שלי, כולל בטירונות המקוצרת שכפיתי על עצמי, לא עמדתי בקושי פיסי כזה.
הבגדים שלי, אם ניתן לקרוא לבדים השקופים מזיעה ומים, נדבקו לי לגוף. והפכו לחלק בלתי נפרד מהתנועה האנושית שלי. את המצב המגוחך בו נמצאתי הבנתי מהצחקוקים מאחורי. ואז קבוצת נערים עם פלאפונים עקפה אותי ולכולם על הצג היתה אותה תמונה, התחתונים האהובים שלי המנוקדים בצבעוניות די שמחה. מבט לאחור הבהיר הכל. המכנסיים שהיו פעם ורודים ואווריריים במיוחד הפכו שקופים מזיעה ומשם הדרך לתחתונים המנוקדים שלי היתה קצרה, לתפארת עם ישראל...ועוד כמה הודים צעירים. עטפתי את עצמי בצעיף לבן שהיה איתי, מנסה לשמור על מעט צניעות במעמד זה של עלייה לרגל. ואז ראיתי חבורת מעשנים מבוגרת, חשבתי אנוח לידם, ואלך בקצב שלהם. הם מבוגרים ועוצרים הרבה לעשן ככה שיהיה לי יחסית קל. אז חשבתי...
תוך דקה הסתכל עלי המבוגר, איש מקסים עם שפם מטופח, ואמר מילה אחת לעברי "צ`אלו" (שזה מעין קדימה, הלאה ויאללה ביחד) עניתי בגרון יבש "צ`אלו" וכולנו, חבורת "הזקנים", עלינו. היה להם קצב מטורף. בכל פעם שעצרתי לשנייה להשיב נשמתי המשופם נגע בי קלות בגב וסינן "צ`אלו, צ`אלו" ואני, הרכש החדש שלהם, המשכתי.
במקביל, במקום אחר בעולם התקיים לו הטור דה פרנס. בחיי שהייתי משאילה לכמה קבוצות שם את המאמן האישי שלי, שלא נתן לי לרגע להאט, ושמר אותי על קצב עלייה אחיד לרגל. היו רגעים לא מעטים בהם הרגשתי את הלב שלי מחשב להפקע, רק המחשבה על הטלפון של חיליק מגנוס לאבא שלי מנעה זאת ממנו. עוד לא, לא נמות פה, שום הליקופטר לא יכול לנחות באמצע ההר המיוער, חבל. וגם ברגעים הקשים האלה שהפכתי ליחידת דופק, המאמן המשופם המשיך "צ`אלו צ`אלו" וכמו אדרנלין אני המשכתי. באמצע הדרך כאשר הדיסטנס נשבר כבר ושחלקנו מים ומלפפון, הסתכלתי על עצמי ועל הידיים שלי. כל נקבובית על העור שלי היה בגודל תל טרמיטים. לא יכולתי להמנע מהמחשבה, לו רק אסתר הקוסמטיקאית שלי היתה מחכה לי למעלה הייתה לה עבודה מאוד קלה...ואז נעמדה מולי חבורת נערים. עם מצלמה. הם ביקשו לצלם אותי. מבט חטוף באישון העין של אחד מהם הסגיר את אחותו של פרדי קרוגר, אישה פרועת שיער, אדומה, נוטפת זיעה ובגדים רטובים. גם אם הבמאי של הצעקה 4 היה עובר ומבקש ממני הופעת אורח לשנייה ...רק בשביל הצעקה בפתיחה.. הייתי נאלצת לדחות אותו. יש רגעים שאישה צריכה לנצור בליבה בלבד ולא על שום אמצעי דיגיטלי שהוא. ובקיצור, תודה אבל לא!!!
עברו כבר שעתיים, ומסתבר כי נותרו עוד לפחות שעתיים. זה הזמן להכריע, האם ממשיכים בעלייה לרגל הזו ורואים לאן המים הולכים או נוטשים. אם היה לי מכשיר קשר זה הזמן למילים "Huoston, We Have Got A Problam" אבל פה, על ההר לא היתה במילא קליטה. הסקרנות הכריעה. המשכתי. העלייה ארכה עוד כשלוש שעות.
ואז, באופן פתאומי לגמרי, החלה ירידה חדה כשבסופה נראה מקדש ואלפי אנשים צועדים לשם. זה המקום להודות שעלייה קשה לי פיסית אבל ירידות קשות לי מנטלית. אני פשוט משתתקת לנוכח ירידה תלולה. נעצרתי ובאופן אינסטקטיבי הושטתי יד... ובליבי תפילה אלוהים,,, שיווה,... מישהו... יד בבקשה. התפילה נענתה. בכל זאת עליתי לרגל, מישהו צריך להקשיב לי, לא?!. יד חזקה אחזה בי, נער הודי, ירד איתי לאט לאט, בואכה המקדש. שם נפרדו ידינו.
הכניסה למקדש היתה גדושת אבטחה ומשטרה. הלחץ על הכניסה הזכיר לי רגעים מאוד לא נעימים מתמונות ממגרשי כדרוגל של אנשים נחלצים על הגדרות. עולי הרגל מאוד ניסו לשמור עליי ולהזהר בי, אבל ככל שקרבנו לשער, הלחץ מאחור גבר. ואני זרה יחידה, בתוך אלפי ההודים נמחצת לאיטי. הבנתי כי עובדה זו היא היחידה שתציל אותי. נשאתי עיניים לשוטרים מעל. הקצין זיהה את הייאוש בעיני והושיט לי יד. הוא משה אותי מתוך ההמון ואישר לי לצעוד לעבר המקדש נגד הכיוון, כלומר, בצד היוצאים.. כדי להמנע מהלחץ. החילוץ הזה חסך לי שעתיים של עמידה בלתי אפשרית בדוחק אימים. בכל זאת, זה האלוהים שלהם, לא שלי, אני רק רוצה לראות מה קורה עם המים.
כעבור עוד עשרים דקות, הגעתי למקדש שיווה. ושמה, עולי הרגל שופכים את המים מהגנגס... כדי להציל את שיווה כחול הצוואר ששתה רעל....מרביתם לא מצליחים להגיע ונאלצים לשפוך את המים בפאתי המקדש. אוקיי. אז לפה המים מגיעים. הסקרנות שכמעט הרגה את החתול... עלתה לי הפעם בחמש וחצי שעות, 17 ק"מ של עלייה מפרכת בחברת אלפי עולי רגל. התיישבתי.
הייתה חוויה מדהימה. חוויה של אחדות, של דבקות במטרה, אמונה, ויכולת. יש משהו בעצם העלייה הזו לרגל. לא בכדי מרבית המקדשים בעולם גבוהים. נישאים. נדרש מאמץ כדי להגיע. נדרשת אמונה כדי להצליח. עלייה לרגל היא מבחן לא קטן לאמונה. חבל שאצלנו כבר לא עולים לרגל. יש אחלה מזג אויר בסוכות פסח ושבועות, הרבה יותר נעים מהמונסונים פה...
מסופקת עד לראש ההר, חדורת אמונה ויכולת, חיפשתי ג`יפ. כי אחרי כל עלייה לרגל הגיע הזמן לרדת. ועם כל הכבוד לשיווה, ויש כבוד, אני לא יורדת את זה ברגל. 50 רופי ושעה בגיפ` עם עוד 15 הודים, ואני חזרה ברישקש. הדרך למטה הייתה יפייפה, בין כפרים הודיים, טרסות אורז, מטעים, והגנגס, שהוכיח פעם אחר פעם כי המילה נהר גדולה עשרות מידות על הירדן שלנו. גם למי שאינו חפץ בחוויה כולה שווה לקחת ג`יפ מהעיר ולעלות למקדש.
טיפים
ואחרי שעליתם אתי לרגל, מגיע לכם מנת טיפים להרגעת הגוף והנפש:
מאנלי (Manali)
- נסיעה מלה למנאלי - נסיעה קשה, ארוכה ומייגעת. נסו בכל דרך להקל על עצמכם. אנחנו בחרנו לנסוע ב Maxi Cab. הובטחו כיסאות נוחים, ניתנים להטייה. שילמנו 1400 רופי לנסיעה שלקחה 20 שעות (עיכוב של 6 שעות בדרך בשל מפולת אבנים). הנסיעה היתה קשה מאוד. ישבנו במושבים האחרונים וזו היתה טעות קשה. תמיד בחרו מקומות ישיבה ליד הנהג או עד לאמצע. לדעתי אוטובוס עדיף. אוטובוס עולה 1000 רופי והנסיעה היא יומיים. ישנה אפשרות נוספת בג`יפ, המחיר בג`יפ משתנה בהתאם למקום הישיבה ונע בין 1000 - 1600 רופי לנהיגה רצופה של 11-13 שעות. צפוף וקשה. תמיד יש גם אוטובוס מקומי. עשו את הבחירה שלכם.
- לינה במנאלי - למי שרוצה להרגע ולישון בצימר-קוטג` מפואר, עם 3 חדרי שינה, סלון, מטבח, חדר אוכל ושני אחים לחימום. גינה מטופחת, ונוף שיש רק בשוייץ ובמנאלי, מומלץ. הוילה כולה ניתנת להשכרה במחיר של 4000 רופי, אנחנו הצלחנו לרדת ל2200 רופי. מדהים, נוח ונקי.
Retreat Cottages,Log Huts Area
טלפון 252042, 252673
סלולרי 9816042360
נאגר (Nagger)
- כפר קטן ירוק, נעים בעמק קולו. ניתן לקחת אוטובוס מקומי ממנאלי, פחות משעה נסיעה. יש במקום מבצר יפייפה, ניתן גם ללון בו למי שרוצה. מעט יקר (החל מ1000 רופי), אבל עם נוף משגע. כניסה למבצר עולה 15רופי ולמטה, כמו במערכון של מונטי פייטון יש "A Small Museum " אילו המילים על השלט בכניסה ...לחדר. אכן מוזיאון קטן. כשההודים רוצים, הם מאאאאאאוד מדויקים.
- במעלה הכפר ישנה גלריה ובית של הצייר הרוסי Roerich. הגן נחמד, אוסף מאכזב של תמונות, והבית למעשה סגור כך שניתן רק להציץ מהחלונות...
- לינה - אנחנו ישנו בגסט האוס קטן, המנוהל ע"י צרפתי מקסים בעל ידע נרחב. Alliance Guest House חדרים קטנים עם מקלחת ומים חמים 300 רופי לזוג. יש גם יותר זול. אוכל טעים. שווה לעלות בבוקר מוקדם למקדש קרישנה, במקום ישנם שיעורי מדיטציה המתקיימים משבע בבוקר. אחנו הגענו מעט לאחר מכן, וקיבלנו שיעור פרטי, 150 רופי למשתתף, באויר הפתוח. שווה.
עמק פארווטי (Parvati Valley)
- עמק יפה, עמק שלי... ירוק, תפוחים זרוקים על כל עץ רענן, כפרים מקסימים כולל קאסול - שהשהייה בו הייתה מאוד נעימה, ומזמינת אורחים. יש אפילו בית חב"ד בכפר הקטן הזה. אנחנו המשכו לטבול במעיינות החמים ב מניקרן (Manikaran). המים שם כל כך חמים שניתן לבשל בהם.. במקדש הסיקים תוכלו לרכוש שקית אורז קטנה מבד לקשור אותה לבאר הנביעה להמתין כמה דקות ולאכול אורז... ניתן לטבול בצנעה יחסית במקדש ההינדי בתחילת העיירה. קחו איתכם בקבוק ריק ותמלאו אותו חצי מים קרים וחצי רותחים אחרת חם מדי. העיירה מעניינת גם ללא קשר למעיינות החמים. יש בה ריכוז מקדשים של מספר דתות.
- Rewalsar Lake - אגם מלאכותי מוקף מקדשים, הינדו, בודהיסטים טיבטים, סיקים. נחמד. לא הייתי טורחת במיוחד. מקומות הלינה מוגבלים ולאחר שעה בעיירונת העניין מוצה. לפחות שלי. אנחנו לנו במנזר הטיבטי הנמצא באיזור. הכניסה לאגם עולה 200 רופי לזוג עם מקלחת צמודה. מים חמים יש צורך להביא מקצה המסדרון.
צ`אנדיגר (Chandigarh)
- העיר היחידה המתוכננת בהודו, עליה טרח המעצב לה קורבוזיה. טרח ועכשיו מתהפך בקברו...חלק קטן מרוחו נשמר בעיר. העיר אמנם יותר נקייה ומסודרת ממרבית המקומות בהם ביקרנו, אך עדיין מדובר בעיר בהודו. בית המשפט שעוצב על ידו של לה קורבוזיה שווה ביקור בשעות היום, אז ניתן לטייל במסדרונות להנות גם מהאוירה ואפילו להציץ לתוך אולמות המשפט. די מזכיר את בית המשפט בתל אביב. לא ניתן להכנס עם מצלמה. ליתר המבנים שתיכנן ניתן להכנס עם אישור מיוחד בלבד. כולם מקבלים את האישור, אבל יש לטרוח ולהשיג אותו. שאלו במלון או במודיעין התיירות בתחנה המרכזית, שיפנו לכתובת המדויקת בסקטור 9.
- גן הפסלים בהחלט היה חוויה נעימה, שווה להגיע בשעות האור ולבלות כשעתיים מקסימות בגן קסום זה עמוס רעויונות עיצוביים ופסלי חיות ואנשים. שם הגן - Nek Chand Fantasy Rock Garden
- לינה - העיר יקרה אז או שתבקרו והמשיכו או פתחו את הכיס. מלונות עם מיזוג מתחילים ב 600 רופי לחדר. חדרים אלו נתפסים מהר. מרבית המלונות הסבירים נמצאים ממש מול תחנת האוטובוס פשוט עברו בינהם וקחו את המתאים לכם. תחסכו לעצמכם את הנסיעה למלון Panchayat Bhavan אמנם הוא זול אבל לא למגורי אדם.אנחנו ישנו במלון Jullunder בחדר מרווח עם מקלחת צמודה מיזוג וטלויזיה 1250 רופי.
טלפון 2706777
הרידוואר (Haridwar)
- הרידוואר אינה מתוירת, וחבל. מבין הערים הקדושות (ורנסי, רישיקש וכמותן) או בעלות ניחוח רוחני, היא בהחלט הכי מעניינת, צבעונית, נעימה, נטולת הטרדות לתיירים, ונראית הכי אותנטית. במרבית המקומות היינו תיירות בודדות, בכל העיר כמעט ואין תיירים. את מרבית המלונות מאכסנים עולי רגל הודים, שישנים גם באכסניות ענק המכונות "דארמסלה" ויש המון כאלה בכל רחבי העיר, האכסניות מאוד יפות, בעלות חצר פנימית מטופחת, בדרך כלל, וניתן להציץ ולצלם. השהייה שם היא רק להודים.
- בהרידוואר ריכוז מקדשים מדהימים יפים ומיוחדים. אנחנו לקחנו אוטוריקשה ליום במחיר 200 רופי. Jain Temple- מקדש מסותת מאבן צהובה מג`איסלמר. Lal Mata Temple מקדש שנראה כמו פארק שעשעוים, עם מחילות, זחילות, פסלי ענק של פילים עכברים ושאר אלים, Pawan Dham Temple - אולמות מלאים בקישוטי קיר עשויים מוזאיקה צבעונית. מרהיב. בכל המקדשים לא ניתן לצלם אלא את האיזור החיצוני. תביאו אתכם שקית ובה שימו את הנעליים והופה לתיק. אל תוותרו על הרכבל למקדש Mansa Devi עולה 48 רופי, יש תורים מסודרים, שווה את החיכיון, הנוף מרהיב וגם הסדר המופתי מעלה חיוך..
- לינה - אופציה יקרה ומדהימה ביופיה Haveli Hari Ganga שנמצא Pilibhit House 21 Ramghat טלפון 226443 או בנייד 9412074416 אתר אינטרנט Www.Havelihariganga.Com
אופציה נוספת, סבירה, חדרים נקיים ומרווחים עם מאוורר וקולר. מלון Sunshine נמצא בMoti Bazar טלפון 322002
אופציה נוספת רחוקה עם חדרים נקיים בתוך אשראם שמתפקד בעיקר כבית מלון. Mohyal Ashram,Shyamlock Colony טלפון 261337
- אוכל - מסעדות Chotiwala נמצאת ב Bara Bazar גדושת הודים ואוכל הודי טעים. Brijwasi Mathura Walla חנות המתוקים הכי טעימה ונקייה עד כה. שווה את מאמץ והחיפוש בסמטאות (במיוחד ממתק הראס מלאי (Ras Malai) הירקרק ואחיו הלבנבן) טעים טעים טעים.
- רכבת - בהרידוואר אין משרד לתיירים ברכבת ואין גם מכסות תיירים. אנחנו רצינו רכבת לווראנסי והיה מקום רק לרכבת בעוד חמישה ימים. ככה מצאנו את עצמנו בדרדון, נסיעה של שעתיים, ובה יש משרד תיירים ומצאנו מקום על הרכבת של מחרת. זאת גם לאחר שכל משרדי הנסיעות לא הצליחו למצוא כרטיס באינטרנט. לפעמים מכסות התיירים נפתחות רק באותו יום אז שווה נסיעה לבדוק. חוץ מזה שדרדרון חמודה ונקייה.
דרהדון (Dehra Dun)
- אם יש מקום אחד ששוה לבקר בו בעיר הוא מוזיאון לחקר היערות. חוץ מהנושא המרתק בטירוף...המבנה בו נמצא המוזיאון הוא אחד המדהימים. מבנה ענק סביבו גנים מטופחים וכל המסדרונות שלו מעוטרי קשתות בנויות לבנים אדומות. אנחנו הגענו 40 דקות לפני סגירה. כניסה עלתה 10 רופי ומדריך עלה 50 רופי. הסברנו לו את מוטיב הזמן, במרץ ובידענות הוא הוביל אותנו דרך 6 מוזיאונים ב 40 דקות. עכשיו אני שוקלת לטייל איתו סביב העולם בשבעה ימים.
ורנסי (Varanassi)
- הדבר הכי טוב בעיר הזו היה המלון שלנו. אני מאוד לא אהבתי אותה. במרבית הזמן היינו עסוקות בהדיפת בעלי מפעלי משי למרחק. מקטן עד גדול לכולם יש מפעלי משי. וכולם עסוקים בהכוונת תיירים למפעלים. דמיינו את עופרה שטראוס עומדת בנהריה ומשדלת תיירים למפעל שלה. ורנסי אינה משדרת כל תחושה דתית, היא מסחרית לגמרי, מטונפת ביותר, והעיר בה הוטרדנו הכי הרבה.
- לינה- מלון Surya באזור Varuna Bridge. חדר ממוזג 900 רופי, מאוורר 600 רופי, מסעדה מעולה, גינה יפה, בריכה מרשימה, שאחרי טבילה הסתבר כי צריך לשלם עוד 100 רופי, אז שתדעו.
טלפון 2508465 או 2508466
- טיסות מורנסי - טיסה מורנסי לדלהי עלתה 2800 רופי עם Spice Jet
