העיר אוגסבורג נוסדה בשנת 15 לפני הספירה על ידי הקיסר אוגוסטוס, והפכה במהרה למרכז מסחרי חשוב. אוגסבורג ידעה ימים של פריחה ושגשוג בימי הביניים, כתוצאה ממסחר בין-לאומי מקיף ושגשוג עסקי הבנקאות שנוהלו על ידי משפחות הסוחרים פוגר וולסר
קראו על המדינה הפדרלית הקטנה ביותר בגרמניה, <b>ברמן</b>, מורכבת למעשה משתי הערים ברמן וברמרהפן. העיר <b>ברמן</b> שוכנת על גדות נהר הוזר והיא אחת הערים החשובות ביותר בצפון גרמניה.
מהעמקים הירוקים (ולאחר מכן שרופים...) של המזרח, לאגמים אדירים, דגים קפואים, קרחונים עצומים, צוקים גבוהים, ורוחות בלתי פוסקות של המערב, ארבעה אנשים קורעים את התחת לאורך ה 123.2 ק``מ של המסלול ההיקפי ב-Torres del Paine, שבעה ימים של בריאה מחדש.
נסיעה באוטובוס מפושקרלדלהי אורכת כשמונה שעות ובאופן לא מפתיע אפשר להתעורר ממנה עם כאב ראש טורדני. אם מישהו קדח חור במיטתכם במשך שמונה שעות, יש סיכוי שתבינו על מה מדובר בכתבה הזו, שעוברת דרך בית חב"ד בלהי ומסיימת במעבר הגבול עם נפאל.
לאחר נסיעה מייגעת של 21 שעות מגיע רועי לפטגוניה ונחשף להבדל הראשון בין צ`ילה וארגנטינה - ארוחות ה``אכול כפי יכולתך``... עוד בכתבה על קרחונים, לגונות, נהרות שוצפים, הרים נישאים, מיני דרמה וסוף טוב.
בניו זילנד ובעולם חגגו את חג המולד, חג משפחתי לכל הדעות ואילו אנחנו חגגנו את החג שלנו, חג פרטי, של דיבורים לעומק הלילה, של טיולים משותפים בנופי ארו טאון, קווינסטאון והסביבה, ארוחות משותפות והרבה שמחה שהפיגה את הגעגועים ואת הבדידות.
עם מיקום מעולה לא רחוק מעיירות סקי ומטירות מפורסמות, לא פלא שבראשוב היא אחת הערים המתויירות ברומניה. בראשוב היא אחת מהערים היפות והנעימות ברומניה, עם אווירה ימי-ביניימית קסומה, מבנים מרשימים וכיכר מרכזית מקסימה (פיאצה ספטולוי).
כאשר מגיעים להתנדב במקום כמו טנזניה, זה ממלא אותך כוחות כאלה שאפילו המחלות האפריקניות הרגילות לא מתמודדות איתך. זה מה שקורה ליעל, ועם קצת מזל, וכמה חתולים קטנים, היא מתחילה להסתדר במקומה החדש.
מירית ואודי מבלים את הקרנבל בפלוריאנפוליס, רוקדים עם העם, צופים במצעדי התחפושות, אוכלים שיפודים, שותים קפירניות ונחים על החוף. מכאן ממשיכים לריו דה ז`נרו, ומלבד מצעד המנצחות הידוע, מבקרים מירית ואודי במפעל תכשיטים, יוצאים לציד ערסלים והולכים למשחק כדורגל.
במאמץ מרוכז ובשירשור אינסופי כמעט נאספו מיטב הטיפים על מחוז יונאן המופלא. מה לעשות ולראות, איפה האוכל הכי טוב, מקומות לינה ואיטרנט. לשרותכם.
מקסיקו סיטי נחשבת כעיר הגדולה בעולם, מוקפת בשכונות עוני צפופות עד כאב. העשירים מסתגרים מאחורי חומות, בבתים מפוארים ושמירה צמודה. את העיר העמוסה השארנו מאחור לטובת נוף בריא ופראי, כדי להכיר אנשים ומקומות בחבל הארץ היפה מיצואק`אן.
הרבה פעמים טיול מוכתב על-ידי ההתחלה שלו. יעל מגיעה לטנזניה וההתחלה לא קלה בכלל - טיסות שמתעכבות, בחילות מתקדמות ועוד ועוד. למזלה, יש לה מספיק זמן בטנזניה בשביל לדאוג שהכל יסתדר.
אני לא ממש יודעת למה אני נוסעת... קשה להסביר משהו שמרגיש לך מצד אחד כל כך נכון ומצד שני כל כך טיפשי... קשה להסביר משהו שרוצים כל כך, שמוכנים לשלם כדי שירעיבו אותך, יכאיבו לך ויגידו לך מה לעשות... אפילו בצבא נתנו לי גרביים כשהגעתי!
רגע לפני הסוף מגיעים מירית ואודי לשלב המנוחה בטיול. כמה ימים בבואנוס איירס, שנראית פתאום כל כך מושכת, וממשיכים למפלי האיגואסו. בין הצד הארגנטינאי של המפלים מ- Puerto Iguacu לצד הברזילאי מ-Foz do Iguacu מבקרים מירית ואודי גם במכרה של אבנים semi יקרות ורוכשי
No hay nada escrito- לא תמיד המזל משחק בטיול (פתגם ספרדי). והפעם על איך סוף סוף השמש נעלמה והסופה הגיעה, איך הותקפנו על ידי זבובי ענק מוצצי דם ובסוף נתקלנו בחומה בלתי נראית שלא רצתה שנגיע לקרטרה אוסטרל. אבל יותר מהכל למה זה היה שווה את זה בכל זאת.
יש מקומות ששווים את כל המאמצים בעולם כדי להגיע אליהם. גיל מספר על הפינה הדרום מערבית של אוגנדה, שלא קל להגיע אליה, אבל מאד מאד שווה. ויש גם השתפנות ברגע האחרון מראפטינג בג'ינג'ה.
פורטו ריקו הוא האי בעל המסורת הספרדית העשירה ביותר בקריביים. יש בו מבצרים, ערים מוקפות חומות, בניינים היסטוריים, רחובות צרים ומפותלים, כנסיות ושפע קרנבלים התורמים לאווירה.
``חמש וחצי שעות``, הבטתי בהשתאות על שעון היד שלי, ``חמש וחצי שעות היינו פה!`` רמי והילדים התבוננו בי בתמיהה, הם לא הרגישו שהזמן חולף. ``אפשר לבוא גם מחר?`` שאלה א
אוגנדה היא יעד נהדר לביקור במזרח אפריקה. גיל מגיע אליה אחרי נסיעה ארוכה מטנזניה וישר מתאהב. בכתבה זו: על קמפאלה הבירה, מפלי מוריצ'יסון שבצפון, ואיי ססה שבאגם ויקטוריה.
ציריך עיר יפה. מאוד. שוויץ כולה נראית כאילו תוכננה ביד אמן, לאן שלא תביט תראה הר מושלג, אגם ומגדל עם שעון. העיר העתיקה של ציריך נראית יותר כמו תמונה מאשר עיר אשר משמשת למגורים. כתבתנו אתי מטיילת בעיר לפני שעוברת לאיטליה וקופצת לביקור בארץ.
האתר המפורסם ביותר בקמבודיה, מקדשי האנגקור שמכונה לא פעם ``הפלא השמיני של העולם`` מהווה את הסיבה המרכזית לגל המבקרים הפוקד את המקום. מדובר במקדשים מרהיבים מהמאות ה-9 עד ה-13 שבנייתם נחשבת ליצירה ארכיטקטונית מופלאה.
מצד אחד, המונגולים שומרים מאות בשנים על מנהגים וחוקים שירשו מאבותיהם. הם מחזיקים עדיין בספר עתיק שבו מצויה המורשת שלהם. מצד שני, העם המונגולי עבר תהפוכות מרחיקות לכת לאורך הדורות. מי הם המונגולים? קראו עוד על זהותם של המונגולים ואילו גלגולים עברה מורשתם.
יש אנשים שאוהבים ערים, יש כאלה שאוהבים הרים, יש אפילו כאלה שמתים על שלג, ויש כאלה, רק תנו להם חוף טרופי והם לא רוצים יותר שום דבר בעולם. ברוכים הבאים לגואה!
עצרנו על צוק מדהים שהוציא ממני אנחת רווחה - הנה חוף טרופי. מפרץ החלומות הראשון בטיול נפרס לנגד עינינו - בדיוק כמו בהזיה - מי טורכיז, חול לבן - שקוף, עצי קוקוס וכמה תיירות משתזפות בניחותא על שפת החוף המדהים... עלילותיהם של אנרג`ייזר, גרבר ורובי בנבכי רחוב הקוואסאן, ביער הטוקטוקים של בנגקוק, באיים הקסומים, במסיבת פול מון, חופים טרופיים ושקיעות אדומות ויפות עד כאב...
אם נסתכל על הצד הרוחני של הדברים, אין ספק שכיום יש התעניינות הולכת וגדלה בצד המיסטי של העולם, אצל יהודים בפרט ובעולם בכלל. זהו דבר שמהווה הכנה לייעוד האלוקי של ימות המשיח- ``לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה` בלבד``.
צפון אירלנד מתחילה להיות יעד תיירותי אטרקטיבי. אחרי משימת התנדבות ב-Camphill, יוצאת רקפת לטייל במרחבי צפון אירלנד, וחוזרת עם המלצות על מסלולים, מקומות לישון ולבלות, אמצעי תחבורה וגם על עלויות.
יצאתי מהטרמינל כי לא היה לי נעים לעשות דרמה ודפקתי על הדלת הראשונה שראיתי בחוץ. פתח לי גבר בסרבל-טיסה, טייס-קבע כנראה: ``לאדרון, לאדרון!`` (גנב, ספרדית) צעקתי.
מירית ואודי ממשיכים במסעם בפטגוניה לסוף העולם. בדרך, הרבה קרחונים ורוחות, הפיץ רוי באל צלטן, קרחון הפריטו מורנו באל קלפטה, טרק אמיתי (ה-V) בפארק טורס דל פיינה, פינגווינים בפונטה ארנס ואושוויה - סוף העולם!
המחשבה צצה בגואה, למה לא נקצר את הטיול ונטוס לניו זילנד אהובתנו משכבר הימים? עשינו טוויסט במחשבה ובתכנון וטסנו דרך בנגקוק, שעשתה לנו נעים בצליליה, במראותיה, באנשיה, בטעמיה וריחותיה עדיין צובעים לנו חיוך על הפנים ונחתנו בניו זילנד, גן עדן די קטן.
