שלהי פריחה אביבית - שמורת אלוני יצחק ועין ארובות – תחילת מאי 2023
זה כנראה היה הטיול הכי ספונטני שעשיתי בחיי. אם קראתם קצת את הבלוג שלי, אז אתם בטח כבר מכירים את ה OCD שלי לתכנון מראש. גם לשבת הזאת התכוננתי כהרגלי עם ניווט, מסלול מדויק, נקודות עצירה ואפילו מסעדה לסיום. הרעיון היה לנסוע לנחל יהודיה - אי שם בקצה הארץ ובמרחק שעתיים של נסיעה ובחילות בפיתולים של הגולן.
יום לפני הטיול הבנתי שאין לי שום חשק לנסיעה כל כך ארוכה וכך גם לגרוש שלי והשותף שלי לילדים וטיולים. לכן אחרי מחשבה קצרה, החלטתי שניסע לכיוון רמות מנשה ולמספר מעיינות שיש שם. מחשבה שהייתה מאוד הגיוניות לאותו יום שרבי של 38 מעלות.
בבוקר, שמחה ונלהבת, לבשתי את בגד הים שלי בפעם הראשונה השנה. ארזתי מגבת, קרם ההגנה ושאר המטלטלין שרובו כנראה לא חיוני ונסענו לנו לנקודת העצירה הראשונה – עין אביאל.
מצאנו חניה ממש בכניסה למעיין. עם חיוך מאוזן לאוזן יצאתי לי מהרכב לבושה בבגד ים ומוכנה לטבילה. רק ש... אחרי שניה וחצי בחוץ הבנתי שזה לא הולך לקרות. היה לי פשוט קפוא (וזה מבלי שנכנסתי בכלל למים). מסתבר שבין יום התכנון לבין בוקר הטיול הטמפרטורות הספיקו לצנוח ב 15 מעלות מבלי ששמתי לב.
בשלב הזה, אחרי שלבשתי את הסווצ'ר שזרקתי ככה למקרה חרום באוטו, הגיעה גם ההבנה שכל מה שתכננתי לאותו טיול כבר לא רלוונטי. אגב, כן ראינו שם משפחות עם ילדים נכנסים למים. לא ראינו אותם יוצאים אחר כך, כך שאם תמצאו שם כמה קוביות קרח בגדלים שונים – אלו כנראה יהיו הם.
למזלי, בדיוק יום לפני, הורדתי אפליקציה חדשה של טיולים. מיד הפעלתי אותה כדי לבחון את טיבה. לאפליקציה קוראים בשם האירוני "אל תבואו, יהיה כיף". למרות השם ה"מזמין" גיליתי אפליקציה מעולה ומדויקת מאוד. נכנסתי בה ל "מסלולי טיול בסביבתך" והיא המליצה מיד על מספר מסלולים. כולם מאוד ברורים ועם קואורדינטות לניווט.
"הזוכות המאושרות" שנבחרו לארח אותנו בשביליהן הפורחים הן :
שמורת אלוני יצחק ועין ארובות.
שמורת אלוני יצחק
השמורה מאוד קרובה לעין אביאל ושאר המעיינות של הסביבה. אמנם הניווט של waze לקח אותנו לנקודה אחרת – כפר נוער אלוני יצחק ומשם המסלול היה חסום, אבל עוד לפני שהתקרבנו לחניה של אותו כפר נוער, ראינו בצד ימין של הכביש כניסה משולטת לשביל עפר. לכן חנינו בחניה מסודרת של כפר נוער, חצינו את הכביש ולאחר מספר צעדים כבר נכנסנו לתוך השביל של השמורה.
כמות הפעמים שאמרנו "וואו" ו "איזה מדהים כאן" יכלה למלא מילון. מילון מאוד משעמם, אבל לפחות תואם בעובי.
שביל צר ונוח להליכה הוביל אותנו בין צמחיה עבותה, אלוני התבור ופריחה מאוד מרשימה.
באמת שלא תיארתי לעצמי שעדיין אפשר ליהנות מפריחה בתחילת מאי כמו שנהנינו בטיול זה.
פגשנו כמובן את הכוכבים של העונה:
גזר קיפח
חוטמנית זיפנית
וגם כמה פרחים שפחות נפוצים כמו חבלבלת השיח
או הפרח שהכי הרשים אותי, כי עוד לפני שראיתי אותו כבר הספיק להגיע אלי הריח הנפלא שלו – אחירותם החורש
חוץ מן הפריחה, ההליכה כולה הרגישה כמו ביקור ביער של פיות. איכשהו מצאנו את עצמינו רוב הזמן לבד (כנראה ששאר המטיילים קפאו להם אי שם במסלולי מים). רק אנחנו, שמיים מעוננים, 23 מעלות ושירת הציפורים. אם היינו זוג, זה ללא ספק היה יכול להיות טיול מאוד רומנטי.
אחרי הליכה של לא יותר מרבע שעה, מצאנו את עצמינו חזרה בציוויליזציה. כלומר בחורשה עם לא מעט משפחות שבילו שם על מחצלות, כיסאות מתקפלים או כל אביזר אחר שגורם לך לשבת במקום אחד ולפספס את המסביב.
משם התחיל המסלול המעגלי של השמורה. עשינו אותו בשמחה ובקלות. לפחות הפעם, כשרשמו שזה מסלול קצר וקל של קילומטר, לא עבדו עלינו. היה פשוט תענוג לעשות את כל המסלול וליהנות בדרך מהשקט, הנופים והשלווה. פגשנו גם לא מעט פינות חמד בדרך שאפשר לעצור בהן.
בסוף בקענו שוב באותה קרחת יער עם המחצלות ומשם חזרנו בדיוק באותה הדרך שבאנו עד לרכב.
בדרך ליעד הבא (אותו מצאתי גם כן באותה אפליקציה נהדרת) ואחרי שתיית מים מרובה, הגיע צורך טבעי להתרוקן. הבעיה שלא מצאנו שום תחנת דלק בדרך. מרוב ייאוש עצרנו במטע רימונים. ברגע שיצאתי מהרכב כדי לחפש לי פינה שקטה ונסתרת, עצר שם עוד רכב ואישה יצאה לצלם את המטע. מאחר ואני גם ככה מעדיפה שירותים מסודרים והמחשבה שאותה אישה תחזור עם תמונה של מטע רימונים והישבן החשוף שלי פחות נראתה לי סימפטית, לכן הסתפקתי בצילום כמה תמונות בעצמי. בסוף (לדעתי האישית כמובן) דווקא משם יצאו לי התמונות הכי יפות מהטיול.
עין ארובות
למרות שהאפליקציה טענה שהשמורה נמצאת בסך הכל במרחק של כמה קילומטרים בודדים, זמן הנסיעה עד אליה ארך כחצי שעה. לנו זה לא הפריע, כי זה גם ככה היה לכיוון הבית.
השמורה עצמה היא מן אי ירוק שנטוע לו באמצע של שדות חיטה זהובים. waze הוביל אותנו עד לכניסה לחלק הרטוב של השמורה.
בין שיחי פטל וקני סוף ובמרחק של מספר צעדים מהרכב הסתתרה לה בריכת מים יפיפייה.
המים נראו כל כך צלולים וזכים שכמעט והתפתינו להיכנס פנימה למרות הקור. אבל אחרי טבילה של רגל אחת הבנו שאת הפלא הזה אנחנו נשמור לימים חמים יותר. גם שם פגשנו משפחה של אמא ושני ילדים שהשתכשכו להם במים כאילו אנחנו באמצע אוגוסט. לאחר מספר דקות פגשנו גם את אב המשפחה שגרם לי להתקף לב קטן. לקח רגע עד שהצלחתי להבין שהיצור השחור והמטפטף שמתקדם לעברנו זה בעצם גבר צעיר שמרח על עצמו כמויות מכובדות של בוץ. אם אתם בעניין, אז היה לא מעט ממנו בסמוך לשמורה.
משם חזרנו לכיוון הרכב, חלפנו על פניו ופנינו שמאלה עד שהדרך הובילה אותנו אל הכניסה לשמורה עצמה. אמנם היה רשום שהיא מעגלית, אבל אנחנו לא הצלחנו למצוא את חצי העיגול השני שלה.
השמורה לא פחות קסומה מאשר אלוני יצחק. ההבדל היה בעיקר בנוף. כאן הדרך ברובה הייתה מוצלת והיו לא מעט מקומות בהם השיחים יצרו כיפה של עלים ומנהרות חיות שתמיד מעוררות את הדמיון שלי.
השביל הוביל אותנו עד לנקבת מים צרה שבה זרמו אותם מים צלולים שמזינים את הבריכה בה ביקרנו. גם מפלון מים קטן וחמוד היה שם וגם אנשים שישבו להם שם בנחת וטבלו את הרגליים באותו פלג מים קטן.
יכול מאוד להיות שלא חקרנו את השמורה כמו שצריך, כי שמענו שמועות שאפשר לעשות שם מסלול מים. מה גם שראינו עוד פניות והסתעפויות של השביל לכיוונים שלא בדקנו אותם. אם תהיו שם, מוזמנים לעדכן מה פספסנו.
את היום שלנו סיימנו בג'פניקה – קיסריה. המסעדה נמצאת במרחק של כעשר דקות נסיעה מהמסלול.
קצת לסיכום:
שמורת אלוני יצחק - מומלצת ביותר למי שלא מחפש מסלול מאתגר. אמנם היא לא עבירה לעגלות, אבל ילדים קטנים לא יתקשו לדדות על השבילים הסדורים שלה. גם עבור זוגות השמורה הזאת יכולה להתאים מאוד, במיוחד בימי חול, כאשר יש פחות סיכוי לפגוש מטיילים אחרים.
התקופה הטובה ביותר להגיע אליה היא כנראה החל מתחילת החורף ועד סוף האביב. המסלול אינו מוצל ולכן בימים חמים אני מניחה שכבר לא כזה כיף להיות שם.
עין ארובות – את המקום הקסום הזה אני דווקא כן משאירה לימי הקיץ החמים. הנגישות מהרכב לבריכה, המים הצלולים והעובדה שהשמורה קרובה למרכז הופכים אותה לאידיאלית לטיול במזג אוויר חם. גם המסלול הרגלי, אותו אפשר לעשות אחרי הטבילה, ברובו מוצל. ליד הבריכה לא היה יותר מדי מקום לשבת. כנראה שאם תגיעו מוקדם יש לכם סיכוי לתפוס חלקת אדמה פנויה. ואם אתם כמונו, יוצאים מהבית רק באזור עשר, אז הסיכויים שלכם די אפסיים.
עריכה * - ביקרתי בעין ארובות בספטמבר וגיליתי בור ללא מים כלל. לכן הזמן האידיאלי לביקור שם הוא מאי - יוני.
מקווה שנהניתם לקרוא ונתראה בטיול הבא :)
