טיול מים של סוף קיץ בעמק המעיינות, אוקטובר 2022

איכשהו יצא שכל הקיץ הזה, לפחות בזמנים שבהם היינו בארץ ,

על הטיול שלנו לרומניה, אתם מוזמנים לקרוא בפוסט נפרד:

https://www.lametayel.co.il/posts/4den1n

חרשנו על עמק המעיינות. בנוסף היינו פעמיים בכנרת שהפכה לאחד המקומות האהובים עלי בקיץ.

הפעם אני רוצה להמליץ על שלושה מקומות. שלושתם נמצאים במרחק נסיעה קצר אחד מן השני ושלושתם מהווים יחד טיול יום מושלם לטעמי:

1.    המפלים הלבנים

2.    בריכת אבוקה

3.    עין צמד

אל הטיול הזה יצאנו אני, בן זוגי והבן שלנו בן ה 13. אמנם במקלדת מאוד קל לכתוב את המילה "יצאנו" ואילו במציאות זה היה קשה, בערך כמו לדחוף טנק במו ידיי. כשאני אומרת טנק, אני מתכוונת לבן זוגי שהחליט שהחורף הגיע ונגמרה העונה למסלולי מים ובכלל שאני לא ממש שפויה (טוב, אולי החלק הזה לא לגמרי שגוי). מה גם שבתחזית בחדשות אמרו גשם וקור. (כבר מזמן גיליתי שה"חדשות" מתמחים בדרמה ורוב התחזיות שלהם הן, איך לומר בעדינות, "דרמטיות שלא לצורך")

הסתכלתי על בן זוגי בניסיון לא לגלגל את עיניי ואז על החלון בו זרחה השמש היוקדת עם ענן וחצי בשמיים הכחולים והחלטתי שני מוכנה לקחת את הצ'אנס. אחרי מאמצי שכנוע מאסיביים, הצלחתי לשכנע גם אותו. הוא פלט "טוב, נגיע ונראה" מובס שכזה ואני רצתי לארגן תיקים.

בוקר הטיול התחיל ב 27 מעלות ושמיים כמעט צלולים. מזג אוויר מושלם לטיול קצר שכולל בתוכו מים להתרעננות.

רוב הנופים שראינו בדרך היו "פריכים" למדי. זוהי התקופה היבשה ביותר בשנה. אמנם מרגישים כבר את קרירות הסתיו, בעיקר בערבים, אבל הגשם עוד ממאן להגיע והאדמה הצחיחה משוועת ליורה.

מה כן ראינו בדרך ולא מעט, חוץ מהצהוב, זה להקות של ציפורים נודדות. מרחוק זה היה נראה כמו חסידות ועגורים, אבל אני ממש לא סגורה על זה.  המחול שהם מבצעים בשמיים הוא בהחלט מרשים. לצערי את רוב הציפורים הנודדות ראינו תוך כדי נסיעה וזאת היחידה שהצלחתי לצלם.

בנוסף אליהם, ראינו באחד ממאגרי המים, בקרבת עמק המעיינות, כעשרה שקנאים. הבנתי שבמצפורים יש עשרות מהם כרגע.

רוב השדות עמדו ריקים מכל גידול חקלאי. היחידים שראינו שהיו בדיוק בשיא, רגע לפני הקציר, אלו שדות כותנה. בהחלט מראה מהמם שגם אותו לא הספקתי לצלם, אז תצטרכו לסמוך על המילה שלי.

היעד הראשון שלנו היה:

המפלים הלבנים 

תכתבו ב waze "מפלים לבנים" והוא כבר ייקח אתכם לשם.

מדובר במסלול מים שלכל אורכו ישנם מפלונים שוצפים. מרוב עוצמה צבעם נראה לבן– מכאן גם השם. המסלול הוא חדש ונפתח רק בשנת 2019. המים מגיעים החל מגובה הברך ועד לגובה המותניים של בן אדם מבוגר.

המים אינם טבעיים, אלא מוזרמים לשם על ידי צינור גדול ולכן יש שם תמיד מים. העצים יוצרים סביב מן מערה טבעית הבנויה כולה מענפים לבנים שבוודאות נלקחו מסט של סדרת פנטזיה כלשהי. ההליכה היא בתוך אותה "מנהרה", כלומר אפשר לעשות את המסלול גם ביום הכי חם בשנה כי תמיד מוצל שם והמים תמיד קרירים.

אחרי שחנינו עם הרכב ממש ליד הכניסה לתחילת המסלול, הדבר הראשון שהבחנתי בו וגרם למד החשדנות שלי לצפצף זה סוג המטיילים שהגיעו לעשות את המסלול. כולם היו בחורים צעירים בגילאי ה – 20. כולם חסונים, גבוהים ושריריים למדי. כלומר כל מה שאני לא. נפנפתי ממני את החשד כמו זבוב טורדני והחלטתי שמדובר בצירוף מקרים ותו לא. הרי היה רשום על המסלול הנ"ל שהוא "מעט מאתגר" ועם מעט מאתגר אני יכולה להתמודד.

הגענו לתחילת המסלול, המקום שבו רואים את הצינור מזרים את מים וקפאנו. המסלול נראה קשה עד בלתי אפשרי. יחד עמנו עמדו שם עוד שני בחורים שהיו בשנות ה 30 שלהם ופחות חסונים ושריריים. גם הם, בדיוק כמונו, עמדו בהתלבטות והביטו בזעזוע במים הגועשים.

אחרי כמה דקות כאלה, החלטנו לנסות למצוא כניסה אחרת אל אותו המסלול. כניסה שממנה הוא ייראה אולי קצת יותר בר ביצוע. אכן, אחרי בקושי דקה של הליכה, נכנסנו שוב אל תוך השיחים. זרימת המים הייתה אמנם חזקה מאוד, אבל איכשהו זה היה נראה פחות מאיים. בדיוק אז גם עברה שם איזו אמא אמזונה עם שלושת הבנים שלה ש... כן, ניחשתם נכון, היו גבוהים, חסונים ושריריים. היא המליצה בחיוך רחב על המסלול ואחרי שחישבתי את גילה והבנתי שהיא כנראה יותר מבוגרת ממני, החלטתי שאני עושה אותו ויהי מה.

זהו בהחלט אחד ממסלולי המים החווייתיים והמאתגרים ביותר שעשיתי. המסלול גם יפיפה ויש בו משהו כמעט מכושף. רוב המסלול לא פגשנו בכלל אנשים, מה שהוסיף מאוד לאותה תחושה מיסטית.

  זרימת המים הייתה חזקה מאוד, כך שהיא אילצה אותנו להפעיל שרירים כדי להתנגד לסחף לאורך כל הדרך.

הקרקעית לא ישרה. יש המון סלעים, ענפים והפרשי גובה ולכן כל צעד חייב להיות זהיר ומחושב. כל כמה מטרים יש מפל. המפלים מהווים את האתגר הכי גדול במסלול והירידה בהם היא קשה.

שהחיוך שלי לא יבלבל אתכם . זה רק בשביל התמונה. שאר הגוף שלי היה עסוק בניסיון נואש שלא להיסחף עם הזרם.

היו מספר מקטעים בהם הייתי בטוחה שזהו, אני נשארת שם לתמיד והשלד שלי יהווה למטיילים אחרים סימון מקום. עם זאת, עם קצת אומץ ומאמץ פיזי לא מתון, הצלחתי להתגבר על עצמי והמשכתי (בעיקר בגלל המחשבה שלחזור אחורה נגד כיוון הזרם יהיה מהנה בערך כמו לחטוף אבולה).

המסלול לקח לנו כשעה וחצי. למישהו עם קצת יותר כושר ושרירים, זה כנראה היה לוקח חצי מן הזמן.

אני ממש ממש ממליצה לעשות אותו רק למי שחושב, אחרי התיאורים הדרמטיים שלי, שהוא מסוגל פיזית לעמוד בזה. לא למשפחות עם ילדים קטנים ולא לבטטות כורסה שאחרי שנים של רביצה החליטו לעשות מסלול טבע קליל.  

בסיום המסלול ישנה הליכה חזור שנמשכת כעשרים דקות. לאורך כל הדרך הרגליים שלי רעדו כאילו עשיתי עכשיו איזה מסלול פסיכי בטבע, אה... רגע... זה בדיוק מה שעשיתי.  

משם נסענו אל היעד הבא שנקרא:

בריכת אבוקה

את היעד הזה waze אולי טוען שהוא מכיר, אבל אני לא בטוחה שהוא יוביל אתכם למקום הנכון. אנחנו ניווטנו לשם בעזרת קואורדינטות שמצאתי בבלוג טיולים אחר והוא אכן הוביל אותנו ממש עד הכניסה.

32°27'55.9"N 35°32'18.2"E

מדובר בבריכה ענקית ועמוקה עם מים שנראו נקיים למדי. יש גישה נוחה לבריכה היישר מהרכב.

היו מעט אנשים ביחס לעובדה שהיה זה יום שבת, איפשהו באמצע סוכות. אנחנו התלבטנו מאוד אם להיכנס למים והחלטנו בסוף שלא. היו לכך שתי סיבות: הראשונה היא בגלל שהבריכה כולה בשמש ושנית בגלל העומק. כל מי שטבל בה היה על מזרן או עם סוג כלשהו של מתנפח. בקיצור – מקום מומלץ ביותר, רק אל תשכחו להביא אתכם מצופים.

משם נסענו אל המקום האחרון שתכננתי לאותו היום:

עין צמד

בריכה קטנה שגם אליה מוזרמים מים מתוך צינור. עומק המים הוא בין הקרסול לברך. כבר מזמן לא ראינו מים כה צלולים כמו בעין צמד. הקרקעית נראתה כל כך בבירור שהיה קשה להאמין שיש שם מים בכלל.

כשהגענו, לא היה שם אף אחד ורק מאוחר יותר הגיע עוד זוג אחד. זה הפך את המקום לשוס אמיתי מבחינתי. למצוא בארץ ישראל מקור מים לטבילה עם גישה נוחה, בלי אנשים ושאפשר להגיע עד אליו עם רכב – זה כמו למצוא אוצר. אנחנו התיישבנו שם על כמה סלעים בצל, הורדנו סנדלים ופרסנו את הרגליים היחפות לדגיגים הקטנים ששמחו לארוחה ואנחנו שמחנו לפדיקור.

אחרי שמיצינו את המקום, בעיקר כי כבר נהיינו רעבים, חזרנו לרכב ונסענו חזרה לכיוון הבית. בדרך עצרנו לאכול פיתה דרוזית עם חומוס ועלי גפן ממולאים. לפעמים ברצינות יש לי הרגשה שזה האוכל הכי טעים שקיים בארץ.

הדרך חזור לקחה כמעט כפול זמן מהדרך הלוך. הגענו לקראת הערב עייפים, אך מרוצים ומלאי חוויות.

לסיכום:

שלושת המקומות יחד מהווים טיול מגוון של יום. כמובן שכל המקומות מתאימים למזג אוויר קייצי.

למשפחות עם ילדים - אפשר לחוות את המפלים באחת מנקודות היציאה/כניסה למסלול . יש לא מעט כאלה לאורך הדרך. פשוט להיכנס פנימה ולשבת ליהנות מהמים.

בריכה אבוקה מומלצת בכל גיל – עם אמצעי ציפה כמו מתנפחים, מצופים וכו'. אין שם מציל ולכן צריך להיזהר שם במיוחד.

עין צמד –זאת לגמרי פיסת גן עדן קטנה ומומלצת ביותר למשפחות עם ילדים קטנים שיכולים להשתכשך במים שעות.  

תודה שקראתם ונתראה בטיול הבא :)