עשיתי זאת!!! בפעם הראשונה בחיי נסעתי לטייל לבד, רק עם הבן השלי. לקח לי רק 44 שנים כדי להבשיל לזה וגרוש אחד ששמאס בטיולים משותפים לעת עתה או בכלל ובואו נודה באמת... זה היה נס שמאז שהתגרשנו לפני 8 שנים המשכנו לטייל יחד. נשארתי עם שתי אפשרויות. האחת - לוותר על טיולים בטבע ולהסתפק במה שקרוב לבית או לאזור סוף סוף פאקינג אומץ ולנהוג לבד.
אחרי מלא חששות ועשרות פעמים שכמעט וביטלתי את הנסיעה (אני אלופה בלתרץ לעצמי תירוצים), עשיתי זאת! ביום שבת ארזתי תיק וילד אחד בן ה 14 ויחד יצאנו אל הלא הנודע. המשפט האחרון היה סתם תוספת דרמטית כי אם קראתם קצת את הבלוג שלי, אז אתם יודעים כמה אני קונטרול פריק ומתוכננת עד לפרטים הקטנים.
בוקר הטיול התחיל עם מזג אוויר שנשם בהקלה חלקית מאוד אחרי שרב של כמעט 40 מעלות. אמנם זה עוד לא היה יכול להיקרא נעים, אבל 33 מעלות הרגישו כמו שיפור משמעותי.
עין אביאל
עין אביאל הוא אפיק של נחל תנינים העליון. אם תרשמו ב waze "עין אביאל" הוא יוביל אתכם אל חנייה מסודרת ובה דוכן גלידות שמשמח את הילדים ומרוקן את ארנקי ההורים (על עליית המחירים המטורפת שקורית עכשיו בארץ כבר דיברנו?) מהחניה יש ירידה ישרות אל הנחל. המקום פופולרי מאוד וראינו שם המון מטיילים. מאחר והמסלול קל והמים ברובם רדודים מאוד – הוא מתאים גם לילדים קטנים.
מיד אחרי שירדנו אל הנחל (חיכינו קרוב ל 10 דקות עד שמי שסיים שם יעלה) נחתנו אל תוך עולם מקביל. כזה שרק מקור מים וצל יכולים לברוא.
המים דקרו את רגלינו במגעם הצונן, אבל התרגלנו מהר ואחרי מספר דקות כבר הפסקנו להרגיש את הקור. קודם פנינו שמאלה והתחלנו ללכת. המים הגיעו לנו עד הקרסוליים ומסביב שיחים וצמחיית נחלים שסיפקו צל נעים. למי שמתגעגע לראות קצת ירוק בעיניים בתקופה יבשושית זו של ספטמבר – זה המקום בשבילכם.
אני כבר לא זוכרת מתי הרגשתי כזאת התעלות רוח כמו שהרגשתי כשכף רגלי טבלה במי הנחל. זה לא היה רק בגלל יופי המקום (אם כי המקום מדהים ביופיו) אלא בגלל שעשיתי את זה לבד. הגעתי לשם בכוחות עצמי והנה אני עושה מסלול מים מהמם. אני חושבת שהחיוך שלי די מסגיר את זה בתמונה...
הבן שלי התרגש קצת פחות. טוב, מבחינתו זה לא ממש משנה מי נהג עד לשם. הוא חרפ כל הדרך גם ככה.
עצרתי כל שנייה כדי לצלם עוד ועוד.
אחרי הליכה לא ארוכה, של כעשר דקות/ רבע שעה, הגענו לבריכה הגדולה. למען האמת ככה היא מתוארת בכל מיני אתרים, אבל היא לא באמת כזאת גדולה. גם ההבטחה לכך שהיא בעומק 1.50 התגלתה כלא מדויקת. המקסימום שהמים הגיעו לי היה פחות מאשר עד המותן. שם גם לא היה צל והחלו להגיע לכיוון הרבה אנשים, אז אחרי חצי טבילה, פנינו חזרה.
חלפנו על פני המקום ממנו באנו והמשכנו לכיוון השני. כלומר הפעם ימינה מן הירידה מהחניון. המסלול המשיך בתוך המים והיה פשוט קסום. בשלב מסוים שביל המים הפך לצר במיוחד והצמחייה עבותה. אמנם אפשר לעבור שם, אבל לא בלי שריטות מזדמנות.
ראינו עליה לכיוון שביל עפר שנמתח במקביל לנחל ועלינו אליו.
השמש קפחה על הראש, אבל בקושי הרגשנו את חומה. זה היה השלב שבו מצאתי יתרון לא קטן בכך שהלכתי לטייל רק עם הבן שלי ובלי הגרוש שיקטר כמה הוא סובל ושונא ללכת בשמש. נהניתי מההליכה היבשה הזאת לא פחות מאשר הרטובה.
אחרי זמן מה מצאנו ירידה נוספת לכיוון המים. ירדנו בשנית ואז הגענו למפל הנסתר. זה יותר מפלון מאשר מפל והיו שם כמובן יותר מדי אנשים מכדי שנוכל בכלל להתקרב אליו. צילמתי אותו בחטף רק בשביל להראות על מה מדובר.
משם משכנו הלאה עד לעין ירדנית שמהווה את ההמשך הישיר מעין אביאל.
את החזור עשינו באותה השיטה של חצי רטוב/חצי יבש וחזרנו לרכב. כל המסלול לקח לנו קצת יותר משעה עם עצירות והמון התפעלות.
הסכמנו פה אחד שלא הספיק לנו ולכן נסענו אל :
עין ארובות
בריכה קטנה וקסומה שבה ביקרתי באזור מאי. באותה התקופה היה קר מדי להיכנס למים ולכן תחילת ספטמבר היה נראה כמו התקופה המושלמת לטבול בה. אז זהו שלא.
כבר כשהגענו לאזור, השביל שהוביל לבריכה היה חסום לכניסת רכבים. ראיתי ב waze שנשאר לנו עוד 300 מטר עד הבריכה והחלטנו ללכת את מה שנשאר ברגל. גם מההליכה הזאת נהניתי מאוד. בעיקר כי לא היה מי שיקטר על החום הלוהט. כאשר לא מצביעים על החסרונות, הלב מתפנה לראות את היתרונות כגון שדות חקלאיים שפרוסים עד מה שנראה כמו אינסוף, שמיים צלולים, מרחבים פתוחים, רוח נעימה ושלווה שבה אפשר לזכות רק כשיוצאים לטבע.
כאשר הגענו לבריכה גילינו שהיא ריקה לחלוטין. בור יבש ועצוב ניצב שם בודד ועזוב.
אני מניחה שעין ארובות שייכת לזן הבריכות שמתמלאות בחורף ומתייבשות בקיץ, כך שאני מנחשת שהעונה היחידה שבה ניתן לבקר וגם לרחוץ בה זה באזור יוני.
עשינו את דרכינו חזרה אל הרכב ומשם נסענו לאכול בעין שמר.
יש שם מרכז גדול עם חנויות ומסעדות. תכננתי לאכול ב BBB, אבל בסוף היה תור לשם ולכן הלכנו ללנדוור הסמוכה שהפתיעה אותנו לטובה.
לקחתי סלט ניסואז טבעוני שמגיע עם תחליף טונה שנקרא "וונה" והיה פשוט מעולה.
הבן שלי לקח פיצה טבעונית שגם הייתה מאוד מוצלחת ושייק בריאות.
יורש העצר נמצא בדיוק בגיל שבו הוא מסוגל לחסל את כל תכולת המקרר תוך יום ואז להתלונן שהוא רעב. עם זאת הוא ברצינות שבע מהפיצה והשייק ואפילו לקח מספר שעות עד ששמעתי שוב את המשפט הנצחי שהוא אומר בערך מאז שהוא למד לדבר - "יש משהו לאכול?"
בחזור הגענו תוך 40 דקות. נסעתי בכביש שש וכך חסכתי 20 דקות נסיעה.
הגעתי כל כך נלהבת שישר שריינתי את הבן שלי לטיול נוסף בעוד שבועיים. בכל זאת, הצלחתי לחצות מחסום ענק ועכשיו זה מרגיש כאילו כל העולם נפתח בפניי (או לפחות כל ארץ ישראל).
קצת לסיכום:
הטיול מתאים לימי הקיץ ומאחר ועין אביאל ועין ירדנה מוצלים ברובם אפשר לטייל בהם גם בימים חמים במיוחד. המים צוננים ולכן החום כמעט ולא מורגש. טיול אידיאלי למשפחות, זוגות וכל מי שמחפש מסלול מים קליל, לא ארוך ונעים.
ישנו מקום נוסף שקראתי שנמצא בסביבה בשם "עין עמיקם". אנחנו לא הגענו אליו, אבל אם בא לכם להאריך קצת את הטיול, אז תבדקו גם אותו.
תודה שקראתם ונתראה בטיול הבא :)
ואם בא לכם לקרוא על עוד טיולים שעשיתי בארץ או בחו"ל אז תבקרו אותי בבלוג שלי באתר למטייל: