אחרי ששברתי את המחסום, הפעם השנייה לצאת לטייל ולנהוג לבדי כבר היה קל יותר. גם לטיול הזה גררתי איתי את הבן שלי, בן ה 14. אני מודה שהפעם זה היה קשה יותר. ככל שהגיל של הילדים עולה, כך הסיבולת שלהם לבלות עם ההורים יורדת.
למזלי הוא בכל זאת השתכנע וכך, בבוקר יום שבת, לקראת השעה 11:00 כבר היינו בדרך למה שיתגלה בהמשך כאחד החופים היפים בארץ.
הדרך ארכה כ 50 דקות. אם בעבר הייתי משתפכת על הנופים שחולפים לי מבעד לחלון, אז לזמן הקרוב זה לא הולך לקרות. מסתבר שכשאני נוהגת אין לי את היכולת לבחון את הנופים שלצדי הדרך, כך שפרט לאספלט ומכוניות שראיתי מבעד לשמשה הקדמית אין לי כל כך מה לחלוק כאן בנושא.
שמתי ניווט ל:
גן לאומי ושמורת טבע חוף גדור
Waze מכיר היטב את המקום, ולא רק הוא. הניווט הוביל אותי בדיוק עד לחניית עפר גדולה ובה אינספור מכוניות. אם תכנסו לאתרי טיול שונים ותקראו על השמורה – תראו שאין בשום מקום ציון לכך שמותר להיכנס למים. מצד שני היה ברור לגמרי שרוב האנשים שהגיעו לשמורה – הגיעו מצוידים לבילוי של יום בחוף ולא לצעידה בשבילי השמורה. כלומר אם לסכם את מה שראיתי שם – אסור להיכנס למים, אבל כולם עושים את זה.
מאחר ואני אופטימית תמידית – הצטיידתי במגבת ובגד ים מראש.
אחרי שחלפנו דרך שער הכניסה לשמורה
התחלנו ללכת על שביל שמוקף כולו בצמחיית חופים אופיינית.
המשכנו עם השביל עד שהוא התפצל לעוד שני כיוונים. אם היינו ממשיכים איתו ישר ויורדים לכיוון הים, היינו מגיעים אל:
"מפרץ הסיני"
חוף יפיפיה עם סיפור רקע מסקרן על קבוצת יהודים, שברחו מאירופה לשנחאי שבסין ומשם עלו לארץ. הם התמקמו באזור חדרה, התאהבו בחוף הזה והחלו לפקוד אותו בקביעות. זה בעצם מה שגרם לתושבים שבאזור לכנות אותו "המפרץ הסיני". עיקר האנשים שמגיעים לאזור – פונים לחוף הזה. היו שם לא מעט מחצלות, מטקות, ילדים וכל מה שחוף ישראלי ממוצע מכיל, חוץ משירותי הצלה.
אנחנו הצצנו עליו מן הצוק ופנינו שמאלה אל "שביל גדור". השביל המדובר פונה גם ימינה וגם שמאלה ואם אתם באים לטייל בשמורה, אז זה לא ממש משנה לאיזה צד תפנו קודם.
ממה שהצלחתי להבין – פנייה שמאלה (אם עומדים עם הפנים לים) מובילה בסופו של דבר אל חוות הדגרה של צבי ים. זוהי חלקת חוף מגודרת שמאפשרת לצבות להטיל שם ביצים ללא הפרעה ובפיקוח וסיוע של רשות הטבע והגנים. אנחנו לא הגענו עד לשם, אז אני רק חולקת את מה שקראתי על המקום.
בכל מקרה הבנתי שאין כל כך מה להגיע לשם אחרי יולי/אוגוסט שזאת העונה שהצבים הקטנים בוקעים ועושים את דרכם לים.
אז אחרי שפנינו שמאלה והתחלנו קצת ללכת, פגשנו את מה שגרם לי לפלוט צווחת התלהבות ולבן שלי לפזול אלי במבט המוכר של "האמא הלא כל כך שפויה שלי."
אם תגיעו איפשהו בספטמבר – תזכו לראות את פריחת "חבצלת החוף". פרח מהמם בגודל ממוצע של כף יד של ילד. בהתחלה ראינו כמה בודדים פה ושם.
בהמשך נתקלו ממש ב"זר" של חבצלות
ואז הבחנו במצוק שכולו היה מכוסה בהן.
לצערי בתמונה פחות רואים את זה, אבל במציאות זה נראה פשוט מדהים.
בדיוק תחתיו היה גם חוף נוסף. השכן של המפרץ הסיני והוא היה לא פחות יפה ממנו. בגלל שהיו שם באופן משמעותי פחות אנשים – זה הפך אותו ללא ספק להרבה יותר אטרקטיבי בעיניי.
זה השלב שבו הבנתי שאין לי שום רצון להמשיך הלאה על השביל, תחת השמש הקופחת. את החופים היפים כבר ראיתי וגם מחבצלות החוף כבר הספקתי להתלהב. לכן, מצאנו ירידה לכיוון החוף וירדנו למטה.
תפסנו לנו פינה עם רבע צל בין הסלעים
הורדנו בגדים ורצנו לכיוון המים להתרעננות אחרי הליכה לוהטת בשמש.
מי התורכיז התגלו כנעימים ובטמפרטורה מושלמת. לעומת חופי רחצה מוכרים ועמוסים – המים נראו צלולים ודרכם ניתן היה לראות בקלות את קרקעית הים.
היה לנו כל כך כיף במים שאני לא יכולתי שלא להכות לעצמי במצח בניסיון להבין למה עד עכשיו לא עשיתי את זה. כן, זוהי הפעם הראשונה שאני מבקרת השנה בים. אני יודעת, גם לי זה פתאום מרגיש בלתי נתפס.
אחרי שטבלנו במים פעמיים, כאשר ריווחנו את הטבילות בענבים שהבאתי איתי, החלטנו לחזור חזרה.
אני חושבת שהייתי נשארת שם עוד, אם לא השמש השורפת והעובדה שלא הבאנו אתנו שמשיה כלשהי. אמנם לא מרגישים את קרני השמש שצולות לאיטן את העור, אבל מניסיון מטופש של שנים עברו אני כבר יודעת שאם הייתי נשארת עוד, היו יכולים להגיש אותי אחרי זה בתור סטייק well done .
כאשר חזרנו לרכב בסביבות השעה שתיים בצהריים ראינו שהחניון היה עמוס אף יותר מאשר קודם ולא מעט מכוניות הסתובבו בחיפוש אחר חנייה.
מאחר והבן שלי העדיף לחזור הביתה ולאכול את האוכל שאני הכנתי ולא אוכל של מסעדה (כן, אני משוויצה כאן. תתמודדו) פנינו לכיוון הבית. לקח לנו כ 45 דקות להגיע חזרה.
לסיכום:
את הטיול הזה הייתי עושה שלוש פעמים. פעם אחת במתכונת שבה אני עשיתי אותו – כלומר כאשר המיקוד העיקרי הוא על שחיה בים. אם תלכו לשם בספטמבר אז גם תזכו לראות את פריחת חבצלת החוף – שרק בשבילה שווה להגיע לשם.
את הטיול השני הייתי עושה בחורף או באביב. כאשר מזג האוויר נעים יותר ואפשר לעשות הליכות ארוכות על הצוק או על החוף עצמו וליהנות מהים עם העיניים ולא עם הגוף.
ואת השלישי הייתי ממקדת יותר לכיוון חוף צבי הים. הבנתי שיש סיורים ואירועים במקום בזמן בקיעת הצבים. התאריכים שזה קורה בהם זה בערך בסביבות יולי. שווה לברר ברשות הטבע והגנים מראש.
אני מרגישה צורך מוסרי להזכיר שהרחצה בחופים אסורה ואין שירותי מציל, אז על אחריותכם בלבד.
תודה שקראתם ונתראה בטיול הבא :)
