טיול של סוף חורף עם תותים, אירוסים, בריכת חורף ועוד כמה הפתעות משמחות 25.2.21

מכירים את טיפולי השיננית שמגיעים לכם חינם פעם בשנה אם אתם בתוכנית המתאימה בקופת חולים? ומכירים את זה שאם אתם רוצים ליהנות מזה, אז צריך לתאם איזה שנה מראש? ואיך זה באמת קשור לטיול, אתם שואלים? אז מאוד פשוט - בן זוגי שיחיה, לא הכי בקיא בלוח החופשות וכל שנה מחדש הוא מתלהב שיש תורים פנויים בתאריכי סוף פברואר – מרץ כזה ומזמין מבלי לבדוק שמדובר בחופשת פורים. הסיבה לאותם תאריכים מיותמים היא מאוד ברורה, הרי רוב בני האדם לא ששים לבלות את החג הכי שמח בשנה באחד המקומות הפחות משמחים שאפשר להגיע אליהם. אבל לא אנחנו. אנחנו שנה אחרי שנה מוצאים את עצמנו בחדר המתנה לבן שספוג בריח הזה שגורם לי תמיד לרצות לצחצח שיניים בתדירות גבוהה יותר, רק כדי שלא אצטרך להגיע לשם יותר.

ככה קרה גם השנה. תכננתי לנו טיול מהמם באזור קדימה, רק כדי לגלות אחר כך שיש לנו שיננית באותו היום. מיותר לומר שמרוב עצבים דפקתי לבן זוגי נאום מאוד ארוך על שינניות, רופאי שיניים והעובדה שאם שנה הבאה הוא ינסה שוב לתאם את התור לפורים – הוא עוד עלול להזדקק לאחד.

בכל מקרה – נאלצתי לבטל חצי מהתכנון, אבל למען האמת, בכל זאת יצא לנו טיול מושלם של חצי יום.

דבר ראשון קניתי חמישה כרטיסים דרך גרופון לקטיף תותים (היחיד שהיה פתוח בפורים ובמרחק נסיעה סביר מהבית). בבוקר הטיול, הבת האמצעית שלי ביטלה ברגע האחרון (לא שזה הפתיע אותי) וככה נשארנו עם כרטיס מיותר.

בגלל התור המעצבן הזה לשיננית שנקבע לשעת צהריים, החלטנו שהפעם אנחנו עושים בבוקר מאמץ מיוחד ויוצאים מוקדם. המוקדם שלנו הסתכם בשעה 10:15. אני לא מעיזה לחשוב באיזו שעה היינו יוצאים אם הייתי אומרת לילדים "קחו את הזמן".

אמנם תכננתי למלא את הבטן המקרקרת והריקה בתותים עסיסיים, אבל מקהלת הקרקורים שנוצרה באוטו אילצה אותנו לעבור במאפייה ובכל זאת לקנות משהו שישתיק את הקולות המביכים.

כך שלקטיף הגענו כשאנחנו חצי שבעים.

 קטיף תותים – משק אריאל

למען האמת, בגלל שהקטיף פורסם בשלטי החוצות של גרופון, הייתי בטוחה שיהיו שם מאות אנשים. לא יודעת אם גם אנשים אחרים חשבו ככה, או שסתם אף אחד כבר לא יכול להרשות לעצמו להפסיד יום עבודה, כי בכל זאת, אמנם פורים, אבל זה היה יום חמישי – את האנשים שהיו שם, אפשר לספור על האצבעות של שתי הידיים.

העסקה כללה בתוכה בופה "אכול כפי יכולתך" וסלסלות שאמורות להכיל בתוכן כחצי קילו תותים. קיבלנו 5 סלסלות בגלל ה"נעדרת" שנשארה בבית, ברחנו מהרמקול שצרח בפול ווליום שירי פורים והתחלנו לקטוף.

היינו כבר בלא מעט קטיפים, אבל הקטיף הזה היה בהחלט אחד הטעימים שבהם. היו גם המון פירות, כך שלא היה קשה לאתר אותם וכולם היו חגיגה לבלוטות הטעם.

היינו שם קצת יותר מחצי שעה שהספיקה כדי למלא את הבטן ואת הסלסלות ועם חיוכים אדומים במיוחד – המשכנו הלאה אל:

 אלוני קדימה

 ניווטנו לשם עם waze.

אני מודה שאת המקום הזה ו... טוב, גם את המקום הבא בו ביקרנו, מצאתי דרך google maps. בדקתי איזה מקומות מעניינים יש ליד הקטיף ומצאתי כמה שנראו מסקרנים. דווקא בגלל זה לא יכולתי בכלל לתאר לעצמי עד כמה השמורה הזאת תתגלה כמדהימה.

חנינו בכניסה לשמורה ונכנסנו פנימה. חוץ מעוד אולי שניים, שלושה מטיילים נוספים לא ראינו שם אף אחד. לא יודעת אם זה היה בגלל שהגענו לשם ביום חמישי או בגלל שהשמורה פחות מוכרת. כך או כך הרווח היה כולו שלנו.

השמורה עצמה קטנה ואפשר לסיים אותה תוך חצי שעה. יש שביל אחד שעליו מותר ללכת והוא תחום בכבלי מתכת והרבה שלטי אזהרה שלא לסטות ממנו, כדי לא להרוס את הטבע המופלא שצומח מסביב. והוא באמת מופלא. מן השנייה שיצאנו מהאוטו אני לא הפסקתי להתפעל עד כמה הכל שם שופע ועשיר (אני מניחה שזה בגלל שהשמורה כולה תחומה ומטיילים לא רמסו אותה ברגליהם).

השוס הכי גדול בשמורה זה פרח "אירוס הארגמן" שפורח שם במלוא הדרו ובכמויות נדיבות למדי ביחס לפרח די נדיר. קראתי שאת האירוסים העבירו במיוחד לשמורה הזאת משטחי בניה קרובים. הוא כל כך מרשים ומיוחד ששווה להגיע לשם אפילו אם זה רק בשבילו.

אבל לא רק אירוסים פורחים שם, פגשנו גם בתורמוס ארץ ישראלי, ריכוזים מטורפים של חמציצים, כלניות ועוד...

ממש לקראת סוף השביל, קלטתי פתאום את הבן שלי גורר איתו שלט רחוב. מסתבר שהשביל מסתיים במן מזבלה שבה הוא מצא את השלט ולידה מחנה מאולתר בין השיחים עם פרטי ריהוט ישנים, מזרנים וכל מה שיכול להוות לילדים מבצר דמיוני סופר מגניב או בלילות - לא לילדים - יכול לשמש גם כמקום לדברים אחרים אותם אשאיר לדמיון שלכם.

משם נסענו ל:

 פארק בריכת החורף לב השרון

גם המקום הזה התעלה מעל לכל הציפיות שלי. גם לשם ניווטנו בעזרת waze שהוביל אותנו לחניה מסודרת בכניסה למקום. ישנם שני מפלסי חניה. אחד למעלה בכניסה, ליד מן חורשה ועוד אחד קצת יותר למטה. אם יורדים עם הכביש אל במקום אליו מכוון השלט "בריכת חורף".

מאחר ויש לי את הנטייה (המעצבנת לפעמים) שלא ללכת על השביל שפרסו בשבילי או במקרה הזה לפי השלט שהיה נעוץ שם. גררתי קודם את כולם אל החורשה שנמצאת במפלס החניה העליון. תחילה היה נראה שמדובר בעוד חורשה ארץ-ישראלית טיפוסית וכבר רצינו לעשות אחורה פנה, כדי ללכת לכיוון בריכת החורף, אבל אז התגלתה הסיבה האמיתית שמשכה אותי לחורשה הזאת באיזה חוש שישי:

עשרות צבעונים יפיפיים פרחו שם בכל מקום. חלק מן החורשה הייתה תחומה על ידי כבלי מתכת, בדיוק כמו אלוני קדימה וחלק ממנה נותר פנוי למעבר, מה שאפשר לגשת ממש עד לפרחים ולצלם אותם מקרוב.

לרגע הצלחתי לדמיין את עצמי בהולנד בשדות הצבעונים המפורסמים שם שאף פעם לא יצא לי להגיע אליהם, אבל תמיד חלמתי לעשות את זה יום אחד. אני כמובן לא מעיזה להשוות את שדות הצבעונים לקמצוץ שמצאנו שם, אבל לשם כך קיים הדמיון, לא?

אחרי שצילמנו את הצבעונים מכל זווית – תרתי משמע. תנסו את זה – זה נראה כאילו כל פעם זה פרח אחר לגמרי,

הלכנו סוף סוף לפי הכיוון של השלט לבריכת חורף.

שביל ראשי אחד רחב ומסודר התחיל להוביל אותנו לכיוון הבריכה, כאשר כולו טובל מכל הצדדים בצמחים ופרחים יפיפיים. גם שם ראינו אירוסים, אם כי בכמויות פחות נדיבות מאשר ב"אלוני קדימה". גם תורמוסים פרחו שם, אבל שם הם היו סגולים וענו לשם "תורמוס צר עלים". באמת, ניסיתי, הם ענו לי "היי" וזה...

אחרי הליכה קצרה הגענו לבריכת החורף המדוברת. הבריכה היא משהו בין אגמון קטן לשלולית ממש ממש גדולה. השלט "סכנת טביעה" רמז על זה שהבריכה כנראה די עמוקה. בכל מקרה, אני בטוחה שאם מבקרים שם בקיץ, אחרי שהמים מתאדים – השלט הופך להיות די משעשע.

יש שם מן משטח עץ שתלוי בדיוק מעל המים ומאפשר תצפית נהדרת.

מים שמוקפים בטבע תמיד עושים טוב על הלב והנשמה. התמקמנו על הקצה וכמו שהבן שלי הגדיר היה "ממש צ'יל" שם. ישבנו וסתם נהנינו מהנוף והאוויר לאיזו רבע שעה שלווה ורגועה. באמת שקשה למצוא הגדרה אחרת לתחושה שהייתה שם חוץ מאשר chill.

לצערי באותו הזמן השעון כבר התחיל לדחוק בנו לזוז, כדי להספיק להגיע לאותה שיננית מדוברת, ככה שנאלצנו לחזור לאוטו.

 אמנם את המקומות האלה לא עשינו, אבל אם תרצו טיול ליום שלם, אז יש באזור עוד שני מקומות שנראים ממש שווים ביקור:

1.    יער אילנות – לפי מה שקראתי גם בו יש אירוסים, מבוך, גן בוטני ומרכז מבקרים. נשמע בהחלט מרתק ואני מתכוונת להגיע לשם ביום מן הימים.

2.    שלולית חורף - חורשת הסרג'נטים. המקום מבטיח שלולית חורף מרשימה, המון פרחים וצמחיה, שולחנות פיקניק וגן משחקים, כמובן בהתאם לעונה.

הטיול המתואר מתאים לעונת החורף ותחילת האביב. אני מניחה שבקיץ או בסתיו לא ממש יהיה מה לעשות שם.

היה לנו חצי יום של טיול מושלם. מקווה שנהניתם לקרוא, כמו שאנחנו נהנינו לטייל שם ואני לכתוב על זה אחר כך.

אם בא לכם לקרוא עוד קצת על טיולים שעשינו בארץ או בחו"ל, מוזמנים לבלוג שלי באתר "למטייל"

 http://bit.ly/35kCKm0