רק התלהבתי שהנה אנחנו חוזרים לאיזושהי שגרה של טיול פעם בשבועיים והופ... שברתי רגל. ולא, לא כדימוי, אלא ברצינות - גבס וכל העניינים. כעיקרון זה קרה כשירדתי במדרגות בחושך עם עוגה ביד. מרוב עייפות (וכן, גם טמטום), פספסתי מדרגה ובמקום להציל את עצמי, באינסטינקט אימהי יוצא מן הכלל, החלטתי באותן שניות גורליות להציל את העוגה. אז למי שדואג – העוגה אכן ניצלה, אבל הקרסול שלי פחות.
הבנתי לראשונה בחיי מה הכוונה לכאב שגורם לנו להפוך לאסטרולוגים ולראות כוכבים גם בלי טלסקופ. לא החוויה הכי נעימה – מצד שני קיבלתי כמה שבועות של מנוחה, בעיקר ממשפטי "אמא תביאי לי" או "אמא תקפיצי אותי". אל תגלו לאף אחד, אבל אולי בסופו של דבר זה היה שווה את זה. ולההוא שם למעלה – אני רק מבקשת להדגיש – שווה את זה - הכוונה לחוויה חד פעמית בהחלט!!
בכל מקרה, אחרי שירד הגבס והתחלתי לחזור לעצמי וללדרוך על הרגל, החלטנו שהגיע הזמן לצאת מהבית. הפעם יצאנו בהרכב של זוג עם שני ילדים. בת 16 ובן 11.
למען גילוי נאות, את היעד בחרתי כבר לפני חודש פלוס, לפני ששברתי את הרגל. והמסלול שתכננתי היה אמור להתאים בדיוק לחודש נובמבר שבו חורבת מלח – שזה גם היעד הראשון שלנו - מתכסה כולה בפריחה, אבל הסתבר שזה עבד נהדר גם בדצמבר ותכף אני כבר לוקחת אתכם לשם.
בוקר השבת של הטיול, התחיל באופן מפתיע בעננים די סמיכים. ולמרות שבתחזית בשום מקום לא היה רשום אפילו סיכוי לגשם, הרגשנו לאורך כל היום פה ושם טפטוף קל. לא משהו שהפריע בשום צורה לטייל, אלא דווקא היה די מרענן ונחמד.
יצאנו מהבית באזור השעה 11:30 – הפעם בלי להאשים אף אחד. סתם בוקר באיזי. בדרך עוד עצרנו אפילו לאיזה סידור קטן.
ל חורבת מלח
הגענו רק בשעה 13:00.
אל תנסו לחפש ב waze את השם, כי את היעד הזה הוא לא מכיר. אנחנו עשינו ניווט לרחוב "אילן" באור עקיבא. הוא נמצא באזור התעשייה של העיר. נוסעים עד הסוף ושם יש חניה גדולה ואת תחילת המסלול.
בדרך זכינו לראות קצת את אור עקיבא. אני מאוד אוהבת להכיר ערים חדשות וגם אם העיר עצמה לא מהווה איזו אטרקציה מיוחדת, זה תמיד מעניין סתם להסתכל על הבתים, התושבים ולהרגיש (גם אם זה רק דרך החלון של האוטו) את האווירה של המקום.
חורבת מלח זה בעיקר חורבות של מחצבות כורכר קדומות. טוענים שמשם נחצבו האבנים שבנו את העיר קיסריה העתיקה.
בגלל הטבע הייחודי של האזור, המחצבה כולה מכוסה בפריחה מטורפת ובהמון המון ירוק.
אולי קצת הגזמתי כשאמרתי "מסלול". אין באמת מסלול מוגדר. פשוט מתחילים ללכת בשבילים ונהנים מכל נפלאות הטבע. ראינו שם פרחים יפיפיים
ביניהם גם נרקיסים אציליים.
וחצבים יבשים שניצבים שם כמו אנדרטה לסתיו שחלף
יש במקום גם קולומבריום פסטורלי שנשמר היטב.
היינו שם לא יותר משעה. לאחר מכן חזרנו לרכב ונסענו ליעד הבא שמאוד קרוב – "מצפה מורן". אפשר להבין מהשם על מה מדובר, אבל זה בערך כל מה שאני יכולה להגיד על המצפה, כי הדרך אליו הייתה חסומה עם שער ברזל ולא מצאנו דרך חליפית להגיע. אני מנחשת שהשער נסגר בשבתות ואילו בשאר השבוע יש גישה לשם.
בכל מקרה, נאלצנו לדלג עליו ונסענו ל:
תל מבורך
ממש בכניסה לכפר חנניה, דקות ספורות של נסיעה מהחורבות, נמצא תל עם שרידים ארכיאולוגיים. אי אפשר לפספס אותו, אבל אולי כדאי. מדובר בסך הכל בגבעונת קטנה עם כמה אבנים שכנראה שרדו מימי הקדם וקיבלו את השם המרשים "שרידים ארכיאולוגיים".
אין שם לא שילוט ולא כלום. עלינו על התל, הסתכלנו קצת על הנוף – טבע תמיד עושה לי את זה ולא משנה אם הוא מתחת לבית או אי שם בצפון. צילמנו כמה תמונות
והמשכנו ליעד הבא:
תל תנינים
כאן כבר מדובר במקום הרבה יותר מסודר עם שילוט ושרידים קצת יותר מרשימים. פשוט מקלידים את השם של המקום וה waze יקח אתכם לשם. חנינו בחניה גדולה שלידה יש שולחנות פיקניק ועצי דקל ארוכי גזע והתחלנו ללכת.
התל עצמו מרושת בשבילים סדורים, צמחיה יפה ונוף מרהיב לחוף ג'אסר אל זרקא.
אני מודה שלמרות שנהנינו לשבת על אחד הספסלים שממוקמים על התל, לנשנש קצת פירות ולנשום אוויר צח של ים, האטרקציה העיקרית היתה דווקא החוף שמתחת.
אם קראתם במקרה את הבלוג הקודם, אז בדיוק סיפרתי שם על טיול שעשינו לפארק חדרה.
https://www.lametayel.co.il/posts/0m0ylv
שם ראינו את נחל אלכסנדר נשפך אל הים. אז מסתבר שלא רק שם זה קורה. ממש בכניסה לתל תנינים רואים את המראה המרהיב הזה שבו הנחל והים מתאחדים.
בדרך נוצרו גם מן ברכות קטנות ופוטוגניות שאותן ניצלו כמה ילדים מקומיים כדי להשתכשך במים.
מיד אחרי, ממש ליד הים, ראינו מן מערה שהזכירה לי מערת נטיפים.
אנחנו בחרנו לרדת מן התל לכיוון
כפר הדייגים של ג'אסר אל זרקא
מעניין שבערך יומיים אחרי שתכננתי את הטיול, ראיתי בחדשות כתבה על המקום. אז אם לסכם את מה שנאמר שם – בהחלט מקום עם פוטנציאל.
שורת ספינות עגנה ליד החוף וגרמה לי להיזכר לרגע בנופים עוצרי הנשימה של תאילנד.
מספר מסעדות שכמובן היו סגורות, איגפו את הנמל הקטן והמאולתר. מבנים ישנים שהיו יכולים להשתלב בקלות ביפו העתיקה הוסיפו עוד נופך קסום למקום. הבעיה שהכל היה מוזנח וכמו שנאמר – מקום עם פוטנציאל, רק עם אחד שטרם נוצל. לכן אנחנו רק הסתכלנו, צילמנו כמה תמונות והתחלנו לחזור.
את הדרך חזרה עשינו דרך החוף. כאן חיכו לנו אינספור הפתעות.
רצועת החול שנושקת לים, רוצפה בשכבה עבה של צדפים. אני לא חושבת שאי פעם ראיתי כל כך הרבה צדפים מרוכזים יחד. איכשהו, המשחק הזה שהיינו משחקים בתור ילדים – למצוא צדפים בחוף – קצת מאבד כאן את הפואנטה. לכן המצאנו משחק חדש – מצא את הצדף הכי גדול, הכי יפה וכמובן הכי שלם. סתם לידיעה – הבן שלי ניצח.
אחרי שעברנו את הצדפים – הדרך הפכה להיות סלעית. ולא סתם סלעית, אלא סלעים שחורים ומחוררים שנראים קצת כמו גבינה שווייצרית נוסח ג'אסר אל זרקא.
קיפצנו על הסלעים, חיפשנו סרטנים (וגם מצאנו). הבן שלי הספיק לטבול אחת מהנעליים שלו בבריכה קטנטנה שיצרו האבנים ואילו בן זוגי טבל איבר אחר וקצת יותר ניכר ונאלץ להמשיך את שאר הטיול עם ישבן רטוב. אז ראו הוזהרתם – מחליק שם.
קצת לפני שחזרנו לנקודת המוצא, עברנו דרך סלעים חוליים שהזמן פיסל אותם על פי כיווני הרוח והים ויצר טקסטורה מרהיבה.
ולסיום – קיבלנו גם שקיעה מושלמת על רקע הים והסלעים. כמובן שמיד הפכנו אותה לסט צילומים מן המניין. ואחת התוצאות לפניכם:
משם, ללא שום תכנון הפעם, החלטנו לקפוץ לקחת טייק אווי בג'פאניקה ואת הסושי שלנו התיישבנו לאכול ב:
נמל קיסריה
בעבר היינו מגיעים לשם המון. בימי שישי היה שם תמיד פסטיבל מאולתר של עפיפונים, המון מסעדות, נופים עתיקים, ים ואווירה מדהימה.
הפעם, המסעדות היו סגורות והיו אולי מאית מהאנשים שהייתם מצפים לראות כאן במוצאי שבת.
קנינו גלידת קוקוס טבעונית מעולה, עשינו סיבוב קצר בין המבנים העתיקים והמרשימים והסמטאות שהם יצרו. התענגנו על האוויר, הגלידה ובכלל על היום המדהים שהיה לנו ואז לקראת השעה שש חתכנו לכיוון הבית.
קצת לסיכום:
1. חורבת מלח – מקום מושלם להגיע אליו החל מנובמבר ועד מאי. לדעתי בקיץ ממש לא יהיה שם מה לעשות. מה גם שהשביל חשוף כולו לשמש ואתם סתם תתבשלו שם בין העשבייה היבשה
2. תל תנינים – חייבים, אבל חייבים להגיע לשם. באמת אחד המקומות היפים שראיתי. דווקא לשם אפשר ואפילו רצוי לדעתי להגיע בקיץ בגלל הקרבה שלו לים, אבל אנחנו נהנינו ממנו מאוד גם בדצמבר.
3. אם בא לכם לקרוא על עוד טיולים בארץ (או בחו"ל) בואו לבלוג שלי באתר "למטייל":
ולמרות שזה נשמע מאוד פרסומי כזה – אני לא מרוויחה מזה כלום. פשוט נהנית לטייל ואז לכתוב על זה ומקווה שהטיולים המשפחתיים שלנו יתנו השראה לעוד אנשים.
אז תודה שקראתם, מקווה שנהניתם ונתראה בטיול הבא
