עין הוד ועוד פסח 2023
יומיים בלבד אחרי הטיול הקודם (אני עושה עבודה טובה בלהשלים את מה שפספסתי במהלך התקופה האחרונה) יצאנו שוב לטייל. לטיול הזה היו שלוש מטרות עיקריות. אחת – לעשות קטיף תותים (שהיה אגב מעולה.) שניה - לראות שדה פרגים ושלישית - לבקר במשכן אומנויות של עין הוד.
הפעם הבן שלי שבשיא גיל ההתבגרות וכל תופעות הלוואי הקשות הנלוות עם זה (כגון מרמרת כרונית, קושי לצאת מן הבית וכו'...) עשה טעות קטלנית. מתוך חוסר תשומת לב, כששאלתי אם לקנות לו כרטיסים לקטיף הוא ענה כן. כמובן שבבוקר הטיול הוא כבר התחרט וקיטר, אבל ברירה כבר לא הייתה לו. וכך יצאנו לדרך אני, בן זוגי/הגרוש שלי והבן שלנו בן ה 14.
לטייל בפסח זה כמו לטייל בבת אחת בכמה ארצות. מזג האוויר שאיבד את השפיות, האנשים שפוגשים בחוץ (כמו שומרי שבת אותם אנחנו מן הסתם לא פוגשים בטיולי השבת שלנו) והטבע שמתנהל בערך כמו מזג האוויר מאזור לאזור.
הפעם נפלנו על יום חם ואביך שהתהפך לגשום. מהבית יצאנו בשיא החום, אף על פי שהשעה הייתה סך הכל 09:30 בבוקר. בקטיף קיבלנו משבי רוח קרירים, עננות ואף טפוף, המשכנו לטמפרטורות של 35 מעלות עם קצת אובך וסיימנו בתוך ענן אבק וגשם.
קטיף תותים – משק אקלר
הקטיף נמצא באזור קדימה ואפשר לשים waze לשם.
קנינו כרטיסים בגרופון. 25 ₪ עבור קטיף וקופסא לקחת הביתה. הכנתי את עצמי נפשית לעומס של אנשים. בכל זאת קטיף וגרופון זה שילוב מאוד אהוב בארצנו. תוסיפו לזה שהלכנו באחד מן היומיים הבודדים שהיה בהם השנה חול המועד. כאשר הגענו לשם לא האמנתי למראה עיניי. שורות על גבי שורות של תותים עסיסיים ואף לא בן אדם אחד שיקטוף אותם. כמובן שמהר נרתמנו למשימה ואחרי משהו כמו 40 דקות כבר דידנו משם עם בטן מפוצצת וקופסאות מלאות. בשלב הזה אמנם הגיעו מספר משפחות, אבל ממש לא כמו שציפיתי. בקיצור, מומלץ ביותר. אה והתותים היו מעולים.
משם תכננו לנסוע לעין הוד כי הזמנתי כניסה לשעה אחת בצהריים. זה היה אחד מאותם אתרי חינם של בנק הפועלים. ראינו שיש לנו עוד זמן ולכן נסענו קודם ל:
כפר נין
כאן השנה קרה נס או לפחות כך קראתי וצמח שם שדה פרגים מטורף. אני בהחלט מאמינה שלפני מספר שבועות אכן היו שם פרגים, אבל חוץ מכמה ניצולים שהתחבאו בצל, לא נשארו שם כלום ושום דבר חוץ משדה תלתן עצום ומרשים בפני עצמו.
אני בהחלט מתכננת לבקר שם שוב בשנה הבאה, הפעם באזור אמצע מרץ.
אם כבר הגענו עד לשם, אז החלטנו להיכנס לתוך הכפר כדי לראות כנסיה שיש שם בשם "בן האלמנה".
כפר נין הוא כפר ערבי מוסלמי קטן שיש בו כנראה כמה נוצרים. הכנסייה והמסגד נמצאים אחד לשני. אל הכנסייה הגענו בלי בעיות מיוחדות והיא בהחלט יפה והייתה שווה את זה, אבל עם לצאת קצת הסתבכנו. במקום לפנות אל כביש רחב וראשי. כזה שהיה לי די ברור שיוביל אותנו החוצה. הגרוש שלי, בעקשנותו הבלתי נדלית, החליט לנסוע דווקא אל רחוב קטן. כבר בכניסה לאותו הרחוב עמד מישהו וניסה לסמן לנו לחזור אחורה. כמובן שאני ראיתי את זה והגרוש שלי לא. כשניסיתי להגיד לו את זה בקול שהפך מרגע לרגע היסטרי הוא נפנף את החששות שלי כמו שהוא היה מנפנף זבוב טורדני שנכנס במקרה לאוטו.
לאחר כמה מטרים הגענו עד לכניסה למסגד ולהתגודדות של משהו כמו עשרים מתושבי הכפר. אני עד היום לא יודעת אם המבט שלהם היה עוין או לא. ההסלמה הקשה שהתרחשה לאחרונה בארץ, הפחדים והדמיון המפותח מדי שלי יכלו בקלות לשתול בידיהם קלשונים. באותם הרגעים התחלתי להתפלל שהם יחשבו שאני תיירת ואילו הגרוש שלי, שזכה בצבע עור שחום יותר ולכן הוא קצת יותר דומה להם ממני, המדריך שלי. בכל מקרה, כמובן שיצאנו משם במהרה. בסופו של דבר, אני מניחה שהם פשוט היו מאוד מופתעים לראות אותנו. אה כן ואם תשאלו את הבן שלי, הוא לא יידע בכלל על מה מדובר. הוא ניצל את הדרך כדי לנמנם לו במושב האחורי.
משם כבר נסענו אל:
משכן לאומנויות עין הוד
כמה תמימות הייתה בי כשחשבתי שברצינות צריך להזמין לשם מקום. חוץ מכמה גמלאים שהסתובבו שם, היינו לבד. ליד המבנה עצמו הייתה גינה יפיפייה ושני נערים שניסו לשדל אותנו להצטלם עם "דן חסכן".
במוזיאון עצמו יש בעיקר אומנות מודרנית, גופה של דובי שנרצח באכזריות
וקצת חפצי אומנות יהודית.
אני מודה שכל פעם שאני רואה אומנות מודרנית אני מרגישה כאילו הכניסו אותי לתוך האגדה "בגדי המלך החדשים" ומתנגן לו בראש המשפט "המלך הוא ערום". אני פשוט לא מצליחה להבין אותה. אני כן יכולה לומר שאחרי עבודה של שנים בגן ילדים ראיתי לא מעט זאטוטים שהוציאו תוצרים די דומים למה שראינו שם על הקירות.
אחרי כחצי שעה שבה ניסיתי בכל הכוח למצוא עניין במריחות הצבע המאוד יקרות שהיו תלויות שם ולהתאושש מהדובי הוורוד שעבר דיקור סיני מאסיבי במקרה הטוב, התייאשתי מעצמי ויצאנו החוצה. רק לשם ההבהרה- אני בטוחה שהבעיה היא בי ובבורות שלי לגבי סגנון אומנות זה ולא באמנים וכל הנאמר – נאמר בהומור.
משם תכננתי לנסוע אל גבעת המורה ולעשות שם מסלול קצר או פשוט לנסוע ב"דרך נוף גבעת המורה". העניין שבאותו הזמן waze מאס בנו ולקח אותנו אל דרך חקלאית שבמהרה הפכה לבלתי עבירה.
הקצת שנסענו בה היה בהחלט נהדר.
הטבע בעונה הזאת אמנם כבר עבר את השיא שלו והיה בשלבי גסיסה איטיים, אבל זה לא גרע מהיופי והשפע שיש ממנו. עיקר היופי של האזור היו שדות חיטה זהובים שהתמתחו אל האופק, פרפרים צבעוניים שריחפו בין פרחי החרדל שלצדי הכביש והשקט הזה שאני יכולה לזכות בו רק כשאני בטבע ואין עוד אנשים מסביב (הגרוש והבן שלי התחילו להיות רעבים ולכן באותו הזמן הם היו עסוקים בלתרגל את נדר השתיקה בפרצופים עגמומיים).
אחרי נסיעה לא ארוכה, כשהדרך הפכה לבלתי אפשרית למעבר עבור רכב פרטי, עשינו רוורס ארוך עד שהצלחנו להסתובב ולחזור לכביש. משם כבר נסענו לאכול. הפעם בבורגר סאלון ביקנעם. כבר המלצתי מספר פעמים על ההמבורגר הטבעוני שלהם, כך שאני לא רואה צורך לחזור על זה. מה גם שהיינו כל כך רעבים שאפילו לא טרחתי לצלם את המנה.
קצת לסיכום:
קטיף תותים זאת תמיד אטרקציה מבורכת וטעימה ומשק אקלר בהחלט סיפק את הסחורה – תרתי משמע.
כפר נין – מוזמנים לפגוש אותי שם באמצע מרץ שנה הבאה. אני לא מוותרת על הפרגים.
משכן לאומנויות עין הוד – רק למביני עניין.
גבעת המורה – אולי אם היינו מנווטים אחרת, הייתי יודעת לתאר אותה יותר טוב. כרגע נשאר לי להכניס גם אותה לרשימה לשנה הבאה.
אה ועומסים של חול המועד – עם כל זה שאיכשהו הצלחנו לחמוק מהמולה של אנשים, המולה של מכוניות בהחלט השיגה אותנו בכבישים. עמדנו בלא מעט פקקים מרגיזים. כך שתזכורת לעצמי – לא לצאת מן הבית בחול המועד.
מקווה שנהניתם ונתראה בטיול הבא :)
