לא תיארתי לעצמי שיבוא יום ואכתוב ברצינות פוסט על ראש העין. העיר בה גרתי מעל עשור. בשנים הכי משמעותיות בחיים שכללו את גיל ההתבגרות, החתונה וגם שלושה ילדים. העיר אליה אני מגיעה, בעיקר בשביל סידורים או בדיקות קורונה. כן, השומר של בדיקות הקורונה מכיר אותי היטב. הוא כבר שאל אותי פעם אם עשיתי מנוי. בפעם האחרונה שהייתי שם, נפרדתי ממנו בלבביות ומתוך תקווה שלא אצטרך לחזור לשם בזמן הקרוב. ואכן, יום אחרי הבדיקה קיבלתי את ה" positive" המיוחל.

אז מה יש בראש העין? הפעם אני לא מתכוונת להתמקד באותם אתרים היסטוריים מוכרים כמו מגדל צדק היפיפה, עליו כתבתי כבר בעבר:

https://www.lametayel.co.il/posts/m1o9gn

לא פארק אנטיפטרוס הסמוך ואפילו לא יער ראש העין שלגמרי יכול להיות זכאי לפוסט בפני עצמו, אלא בעיר עצמה. ליתר דיוק בטיילת שבנו שם בשנים האחרונות.

ביום חופש אחד, כשלא התחשק לי לנסוע רחוק, אני והבסטי שלי החלטנו לטייל בראש העין. כבר מזמן שהנוף של הטיילת היה קורץ לנו בכל פעם שחלפנו על פניו, כשהיינו בדרך לבדיקות קורונה דו שבועיות. הפעם החלטנו להקדיש לטיילת הזאת את היום.

קוראים לה:

טיילת צלילי המוסיקה

כמו שציינתי, את הטיילת התחילו לבנות לפני מספר שנים וסחטיין על ראש העיר של ראש העין. הפרויקט הגרנדיוזי התמקד בכל פעם בחלק אחר של הטיילת. ישנו חלק אחד שכבר בנוי ויש חלק שממש עכשיו בשלבי בניה.

אנחנו התחלנו דווקא ממנו. לפי google maps  קוראים לו:

אגם הצלילים

רגע לפני שפונים לגבעת הסלעים. בדיוק בצומת בצד ימין מקימים עכשיו את המשך הטיילת. האגם המלאכותי כבר שם וגם התצפית על האגם בנויה, אם כי עדיין לא ניתן לעלות עליה. גשרון עץ עם ביתן עץ יפיפה כבר מחכה לאורחים.

ואילו אל האגם המלאכותי האורחים כבר הגיעו ובהמוניהם.

חלקנו ארוחת צהריים יחד על הספסל באותו ביתן עץ ולא רק. אני די בטוחה שזה היה היום שבו נדבקתי מחברה שלי שהייתה "מחלימה" טרייה. בדיעבד נראה לי שהיא הייתה "טרייה מדי", כי ארבעה ימים אחרי התחילו לי התסמינים.

אחרי האוכל וההתפעלות על המיקום הפסטורלי שמצאנו, פנינו אל האגם והברווזים. גיליתי מאוחר יותר שקוראים לזן הזה "ברווז מוסקובי".

נשאר לנו קצת לחם מארוחת הצהריים ותוך רגע כבר היינו מוקפות באותם ברווזונים חמודים. חלקם היו אמיצים יותר ולא התביישו להתקרב ולקחת מן היד וחלק היו קצת יותר חששניים. אני בטוחה שאם היה לנו יותר לחם, היינו מסוגלות להישאר שם גם יום שלם או לפחות עד שהברווזים היו אומרים לנו די – מה שהיה מגיע קודם.

בשלב מסוים  ובלב כבד נפרדנו מהם ומהחלק הזה של הטיילת ופנינו אל החלק השני – זה הבנוי. כדי להגיע אליו צריך לחצות כביש.

הדבר הראשון שבלט שם זה עצי השלכת האדמדמים שכמו שובצו בתוך כל הצמחייה הירוקה והשופעת כתכשיטים מנצנצים.

נחל קטן בשם "נחל רבה" זורם שם במלוא העוצמה לה הוא מסוגל. בכל זאת הגשמים האחרונים הרבים הרוו את צימאונו.

שביל סלול פרוס לאורך הנחל. אורכו כקילומטר (מדדתי! ותודה לפוסט הזה שאילץ אותי ללמוד איך מודדים מרחק במפות גוגל). בין לבין נזרעו ספסלים כדי לעצור למנוחה והתפעלות. בדיוק באמצע יש גם בית קפה קטן וחמוד עם ויטרינות זכוכית שמאפשרות לשבת מוגנים מחום וקור בפנים, אבל להמשיך ליהנות מה"בחוץ".

בימי הקיץ יש שם גם מזרקות שיוצאות היישר מתוך המדרכה. כאלה שמושכות אליהן ילדים יחפים וצוהלים שנהנים להשתעשע עם המים. גם מזרקות "רגילות" יש שם, איפשהו לקראת סוף הטיילת. אמנם זה לא בדיוק פונטנה די טרווי, אבל הן מהוות סיום הולם לאותה טיילת יפיפייה.

הייתי ממליצה לבנות טיול של חצי יום כדי לבקר גם ב"גן לאומי מגדל צדק"

ואפשר גם טיול של יום שלם לתוכו ניתן לשלב את יער ראש העין ואת פארק אנטיפטרוס המרשים שנמצא ממש קרוב.

תודה שקראתם ונפגש בטיול הבא (ספוילר – זה הולך להיות בדרום).

ואם בא לכם לקרוא עוד קצת על הטיולים שלנו בארץ או בחו"ל, כנסו לבלוג שלי באתר למטייל

 http://bit.ly/35kCKm0