לעומת הטיול הקודם שעשינו, כשאנחנו מכוסים בסווצ'רים עבים וצמרמורת, הפעם מזג האוויר התהפך. לבשתי את המינימום שבו אפשר להופיע בציבור מבלי להיעצר ועדיין הזעתי כמו פוטין נוכח איומי סנקציות חדשות.

אל הטיול המיוזע יצאנו רק אני ובן זוגי.  נוכח החום שהיה, אני מודה שעדיף היה ככה. אם אל הקיטורים של בן זוגי על כמה שחם לו, הייתה מצטרפת מקהלת הילדים שלי – כנראה שהייתי קופצת באותו הרגע מצוק.

ה"דובדבן " שבטיול הזה היה אמור להיות פריחת אפרסקים. זאת הסיבה העיקרית שבחרתי את האזור שבו טיילנו. היה זה על בסיס איזו ידיעה די ישנה שנתקלתי בה ברחבי הרשת על כך שליד מושב ערוגות יש מטע אפרסקים.

אני לא אלאה אתכם בכל הסיבובים שעשינו ליד ובתוך המושב – מספיק הלאתי את עצמי. רק אומר שעצי אפרסק כבר אין. כנראה שפעם באמת היו שם, כי ראינו מטע ריק לחלוטין מעצים ואיפשהו בשוליים שלו מספר עצים בודדים ופורחים. לצערי זה היה בלתי אפשרי לצלם אותם. בכל מקרה, אם אתם מחפשים פריחת אפרסק – לא שם.

במרחק קצר ממושב ערוגות נמצא:

תל צופית

תל עם שרידים ארכיאולוגיים ומסלול מעגלי של כ 3 קילומטר. למרות שצוין במפורש שהמסלול כולו משולט וקל להתמצא בו – סמכו עלי שאפספס את הכניסה למסלול. במקום לעצור בחניה שה waze הציע כדי להגיע לתל, המשכנו לנסוע. טוב, זה לא הוגן שאני אאשים רק את עצמי. ה"להמשיך לנסוע" עשה בעיקר בן זוגי. אני פשוט לא התנגדתי. כך יצא שהגענו עד לקצה השביל שמאוד הופתע לראות רכב פרטי במקום שבו הוא רגיל לראות ג'יפים.

חנינו איפשהו בצד ואז בעקשנות פילסנו את דרכנו במעלה הגבעה דרך קוצים ועשביה. למען האמת, עם הקוצים אני עוד יכולתי להתמודד, אבל עם הפחד שלי לדרוך על איזה נחש בדרך, היה לי הרבה יותר קשה. בדרך נס הגענו עד למעלה בלי הכשות או שריטות משמעותיות.

לפעמים אני תוהה מה עבר בראש של ההוא שם למעלה כשהוא המציא את הצמחים האלה.

זה בטח היה משהו כזה: "טוב נו. זה יצא יפה. והאנשים? שיסבלו. בעיה שלהם שהם לא מסתכלים על שלטי הכוונה וממשיכים לנסוע".

בעונה הזאת הגבעה כולה טובלת בירוק.

למרות שרק לפני זמן קצר עוד ירדו גשמים, החום כבר התחיל לעשות את שלו. והירוק דהה בגוון אחד. זה כמעט בלתי מורגש, אבל אם תסתכלו טוב טוב, תראו את זה.

היו על התל אינספור פרחים ושבילים בהם אפשר לשוטט. הדבר הכי מפתיע שם זה כמות הכלניות שראינו שם.

ראינו גם פרח שהענקתי לו את השם "מיני כלנית". זאת עד שעשיתי חיפוש באינטרנט וגיליתי שמדובר בדמומית ארץ ישראלית. הפרח בתמונה אולי נראה גדול, אבל במציאות הוא בגודל של מטבע.

בנוסף אליו ראינו עוד צמח שגרם לי להתלהב כמו קולומבוס ברגע גילוי של יבשת חדשה. מרחוק הייתי בטוחה שאלה פרחים לבנים.

ואילו מקרוב...

גם את אחד הפרחים האהובים עלי, ראינו שם:

קוראים לו לוף ארץ ישראלי. שיא הפריחה שלו נמשכת רק יממה, שאחריה הוא מתחיל לנבול. הוא גם צמח רעיל ובעבר היו משתמשים בו להפלות.

בניגוד לצמחים שדווקא מסיימים את העונה, בן זוגי פתח בחגיגיות את עונת המטריה. אם בחורף, הוא בקושי פותח אחת, אז בימים חמים יותר – הוא לא נפרד ממנה.

כמובן שחוץ מן הפרחים והצמחייה – עיקר האטרקציה במקום זה הנוף המדהים.

היו גם הריסות כלשהן ומערות, אבל היה לנו חם מדי, אז ויתרנו.

אחרי כשעה ירדנו באותה הדרך שבאנו ונסענו ל:

יער חרובית

תל צופית שוכן על הגבול של יער חרובית ושניהם יחד יכולים להוות טיול נינוח של יום שלם.

אנחנו נסענו עד לכניסה העליונה של היער – ליד צומת ראם. ממש בכניסה יש רחבה גדולה עם שולחנות פיקניק שרובם מוצלים, פחי אשפה ולא מעט אנשים עם מנגלים. משם גם יוצאים מספר מסלולי הליכה. חלקם מונגשים עם שבילי בטון וספסלים לכל אורך הדרך.

אנחנו בחרנו במסלול "שביל הסלעים". הוא לא מעגלי ואורכו לכל כיוון הוא כ 2 ק"מ. המקום באמת ובתמים מקסים. מתאים לנכים, עגלות ילדים ובעצם לכל המשפחה. מסביב יש צמחיה שופעת ומדי פעם צץ לו ספסל שאפשר לנוח עליו קצת ולהקשיב לשירת הציפורים או לחילופין לרמקולים המרוחקים של המשפחות שהתמקמו ליד שולחנות הפיקניק.

אני מודה שלא השלמנו את כל המסלול. בכל זאת הטמפרטורה עברה את השלושים מעלות ולא היה שם הרבה צל.

חזרנו לרכב והתחלנו כבר לנסוע לכיוון היציאה, כשעדר כבשים חסם את הכביש. זה היה אחד המראות הסוריאליסטים. בכל זאת מדובר ביער מאוד מסודר ומתוייר. מה כבשים עכשיו?

אחרי שהעדר עבר, יצאנו מן היער חזרה לכביש ונסענו לאכול במסעדת "ריבר" – קצת לגוון את הטעמים של ג'פניקה, עליה חרשנו בלי סוף.

הביתה חזרנו בשעות הצהריים המאוחרות.

בסך הכל היה לנו טיול רגוע של חצי יום. מה שכן, אני לא יודעת אם הוא היה כזה רגוע בגלל המקומות שבחרנו לטייל בהם או בגלל שהיינו בלי הילדים.

 הייתי ממליצה לבקר בתל צופית וביער חרובית באזור פברואר  - מרץ. כשהכל פורח וצומח ולפני שמגיעים השרבים של האביב. ליום טיול מושלם – הייתי מתחילה בארוחת פיקניק ביער חרובית. ממשיכה לאחד המסלולים שיש ביער ומקנחת בתל צופית.

תודה שקראתם ונתראה בטיול הבא :)