תל אפק - מבצר אנטיפטרוס ומקורות הירקון – מרץ 2022

 כמה כבר הזכרתי את המקומות האלה. כמה המלצתי עליהם בפוסטים קודמים וזאת מבלי לבקר בהם תקופה ארוכה. אז הנה, הקשבתי להמלצות של עצמי והקדשתי שבת לשני הגנים הנפלאים האלה:

גן לאומי תל אפק – או בשמו ה"עממי" אנטיפטרוס" וגן לאומי מקורות הירקון.

תל אפק נמצא במרחק של מספר דקות נסיעה מראש העין. יש בו מבצר עתיק ושמור בשם "אנטיפטרוס", אגם גדול ובקיץ גם מסלולון מים מקסים לילדים. מקום פסטורלי ויפיפה ששווה לבקר בו הרבה יותר מפעם אחת.

מקורות הירקון – נמצא כמה דקות נסיעה מתל אפק ובעצם הם סוג של תאומים. אמנם במקורות הירקון אין מבצר, אבל יש שם נחל וטבע שופע ומדשאות מושלמות בשביל לפרוס עליהן מחצלת לחצי יום בפיקניק משפחתי.

קצת ברוח פורים "ונהפוכו" גם ההרכב המשפחתי שלנו התהפך ויצאנו לטיול עם הילדה האמצעית בלבד. זאת שקשה לגרור אותה מהבית ומהמחשב. דווקא שני הילדים האחרים שעוד מואילים בטובם להצטרף אלינו מדי פעם, החליטו להישאר בבית.

אחרי שראיתי את הבת הגדולה שלי, שרק קיבלה רישיון, נוהגת למרחקים שאני עם רישיון שמתיישן אצלי בארנק כבר מעל עשרים שנה לא העזתי – החלטתי עם עצמי שאני חייבת להתחיל לנהוג יותר. שלא תטעו – אני נוהגת בלי סוף בתוך היישוב שאנחנו גרים בו. עד לרמה ששקלתי לשים על האוטו שלט "הסעות בע"מ", אבל בזה בערך מסתכם המתחם הגאוגרפי של הנהיגה שלי.

עם ההחלטה האמיצה שלי להתחיל לנהוג יותר, הבנתי שהדרך הכי טובה להתחיל  - זה לנהוג למרחקים קצרים יחסית מחוץ לישוב. וכך, התעקשתי לנהוג מהבית אל גן לאומי תל אפק שנמצא במרחק של  רבע שעה.

אחרי פחות משתי דקות של נהיגה, נזכרתי למה עד עכשיו לא עשיתי את זה. כל הדרך לוותה בצווחות אימים של בן זוגי שישב מאחורה. מאזין מהצד היה כנראה חושב שהושבתי אותו במושב יחד עם דקסטר או ג'ק המרטש.

 "תזהרי מהבאמפרים", "תאטי", "תיזהרי" ועוד פנינים "בוני הערכה עצמית." מה שגרם לי להבין מהר מאוד שאמנם לנהוג אל מחוץ ליישוב אני בהחלט צריכה, רק בחיים, אבל בחיים לא עם בן הזוג. בנסיעות משותפות, את הנהיגה, אני משאירה לו מעתה והלאה.  

בטיול הקודם (עליו ניתן לקרוא כאן):

https://www.lametayel.co.il/posts/g8nj49

החזאים הבטיחו גשם ולא קיימו. הפעם הם דווקא הבטיחו שרוב היום יהיה יום יפה ו... כן, גם את זה הם לא קיימו. אני מתחילה לתהות אם הם חזאים או פוליטיקאים. למרות הבטחות למזג אוויר נעים עם סיכוי לטפטוף קל בשעות הבוקר – קיבלנו יום שלם של גשם, שמיים סגריריים וקור. לא קור חמוד כזה של מרץ, אלא קור של ינואר בשיא החורף.

באשמת החזאים או אולי ללא שום קשר אליהם, הופתענו לגלות לא מעט מטיילים בפארק. רובם המוחלט היו דוברי רוסית, כך שזה קצת יכול להסביר את זה. גם אני לא עושה יותר מדי עניין מגשם. לעומת זאת, רוב האנשים שאני מכירה, מאלו שנולדו כאן בישראל,  מתייחסים לגשם כאל אסון טבע בסדר גודל של צונאמי.

אז מה תכלס ראינו בפארק חוץ מיוצאי חבר העמים לשעבר?

בריכת החורף: או אולי הצפת החורף, תלוי איך מסתכלים על זה. שדה שלם שדי נראה כמו ביצה.

העשבים מזדקרים מתוכו ומעט פרחי מים מכסים חלק מן המשטח המיימי והנוצץ.

הבת שלי ש"חובבת טיולים נודעת" – שימו לב למרכאות, החליטה להראות התעניינות קצרה. היא אפילו פתחה את הטיול במשפט "אז מה אנחנו רואים פה", אבל... כאן זה גם נגמר.

אחרי שהסברנו לה על בריכת חורף והיא איבדה עניין אחרי שני משפטים,  התחלנו לצעוד לכיוון השכשוכית – כלומר מן בריכונת קטנה ורדודה שמתוכה יוצא שביל לא ארוך של מים לעוד בריכונת ועוד אחת. כל המסלול המיימי הזה  נועד לימים חמים ולילדים קטנים שיהנו מאוד לטבול את הרגליים ולהשתכשך שם.

משם השביל התחיל להוביל אותנו לאורך האגם לכיוון המבצר. היה פשוט תענוג ללכת על השביל ולהשקיף על האגם היפיפה. אפילו הגשם לא העיב על החוויה.

בתמונה הבאה זאת לא פליטה אוקראינית קשישה, אלא אני, אחרי שהחלטתי שיהיה ממש מגניב לקנות לי מעיל גשם באליאקספרס – התוצאה לפניכם:

נו טוב, העיקר שלא נרטבתי. אה ואני בת 43, גם אם בתמונה אני נראית בת מאה.

מבצר אנטיפטרוס זאת בהחלט גולת הכותרת של הביקור במקום. המבצר ענק ובמצב מספיק טוב כדי שתוכלו להשלים את מה שחסר מתוך הדמיון.

בעבר היינו כאן בחתונה. ברחבה העצומה, תחת כיפת השמיים. זאת בהחלט הייתה חתונה ייחודית ובלתי נשכחת.

יש מספר מקומות בהם ניתן לעלות למבצר קצת יותר גבוה. בתמונה הבאה אפשר לראות את שאריות העניין שהבת שלי גילתה בטיול, כשהיא משקיפה דרך חרך הירי אל מבצר נוסף שממוקם בראש העין – "מגדל צדק".

אגב, גם שם טיילנו לא כל כך מזמן. על הטיול הזה ניתן לקרוא כאן:

https://www.lametayel.co.il/posts/m1o9gn

אחרי שסיימנו לחקור את המבצר, פנינו להקיף את האגם

ובדרך מצאתי איזו נקודה מושלמת כזאת. אני לא יודעת עד כמה התמונה מצליחה להעביר את הפסטורליות והשלווה שנחה על ספסל העץ הזה, אבל באותו הרגע היה לי חשק עז פשוט להתיישב שם ולא לזוז.

לצערי הגשם מנע ממני את התענוג הזה, כך שהמשכנו לצעוד הלאה עד לרכב.

בסך הכל היינו באנטיפטרוס כשעה, שעה וחצי. בעיקר בגלל מזג האוויר שלא אפשר שום עצירה. אם אתם מגיעים לשם בימים חמים יותר עם ילדים, אז לגמרי אפשר להעביר במקום חצי יום בכיף.

 אל היעד הבא כבר נתתי לבן זוגי לנהוג או אם לדייק, הוא חטף לי את המפתחות של הרכב מהיד. תוך כעשר דקות כבר חנינו בחניה של :

מקורות הירקון

אני לא יודעת אם זה בגלל "תסמונת היעד האחרון של הטיול" שגיליתי (תקראו את הפוסט הקודם שלי, ההסבר על מה לעזאזל אני מדברת נמצא שם) או סתם בגלל הקיטורים של הבת שלי שכבר מיצתה את הטיול. כך או כך המקום הזה היה נראה לנו הרבה יותר מאכזב ממה שזכרתי אותו. זה לא אומר שהוא באמת כזה או שהוא לא שווה ביקור. זאת התחושה שהתעוררה בי באופן אישי לאותו היום. אני כן אתאר את המקום בשילוב הקסם שזכרתי מהביקורים הקודמים:

יש שם רחבת דשא ענקית עם שולחנות ואפשרות לפיקניק נפלא בטבע.

נחל הירקון זורם לו לאורך הפארק וכל כמה מטרים צץ לו מזח עץ שמאפשר לגשת קצת יותר קרוב למים.

מסילת הרכבת עוברת ממש בצמוד לפארק. אני זוכרת יום טיול מוצלח במיוחד עם חברה שבו פשוט ישבנו על הדשא בגבעה קטנה. התענגנו על הנוף בזמן שרכבות חלפו מעלינו ובידרו לנו את השיער.

אבל נחזור רגע להווה ולעובדה שהטיול היה ביום שבת, כך שרכבות בוודאות לא חלפו שם. המשכנו עם השביל המקביל לנחל עד למבנה בטון. יותר נכון לומר – המבנה הראשון שנבנה מבטון בארץ. משם, הגשם שרק הלך והתחזק, די קבע לנו חד משמעית שהטיול שלנו הגיע לסיומו. באופן עקרוני, הבנתי שיש בגן גם ביתן שומר מסילה מימי המנדט הבריטי ועוד כל מיני דברים אותם לא הספקנו לראות.

היינו שם פחות משעה ואני יודעת שגם לשם אני חייבת לחזור בקרוב. המקום לגמרי שווה ביקור ואם אתם מתכננים גם פיקניק בטבע, אז קחו לכם אפילו חצי יום להעביר שם בכיף.

יש גם שמועה שלא רחוק משם, קצת מחוץ לגן הלאומי, בהליכה קצרה ממנו, יש מקום שבו אפשר לטבול במי הנחל בימי הקיץ החמים.

בקיצור, אל תוותרו על שני המקומות האלה. הזמן המומלץ לביקור הוא... למען האמת זה ממש לאורך כל השנה. איכשהו שני הפארקים מצליחים לשמר עניין גם בעונות הקרות עם פריחה וצמחיה ירוקה ושופעת וגם בקיץ עם אפשרויות לשכשוך במים הקרירים שיקלו קצת על החום בחוץ. שני הגנים נגישים לכולם ושניהם מהווים מקום מושלם להעביר שבת עם הילדים. כמובן שהמיקום שלהם במרכז הארץ הופך אותם לעוד יותר מפתים. אלא אם כן יש את ההלוויה של הרב קנייבסקי ואז עזבו – עדיף שתישארו בבית.

 תודה שקראתם ונתראה בטיול הבא :)