אל הטיול הזה יצאנו מספר ימים אחרי שירדו גשמים מכובדים. כלומר גשמים שנחשבים למכובדים לתחילת חודש נובמבר. הפעם עשינו שני שבילים מהממים וקלים שהרכיבו טיול מהנה של חצי יום.
שביל נופי נחל קטלב ושביל נופי נחל שורק. שניהם נמצאים בפארק עצמאות ארה"ב. כלומר שוב חזרנו אל הרי ירושלים.
על הטיול הקודם שלנו באזור אפשר לקרוא כאן:
https://www.lametayel.co.il/posts/jvp5yo
אין ספק שזה אחד האזורים היפים בארץ.
הפעם אל הטיול הצטרף הבן הקטן שלי. טוב נו, בשבילי הוא קטן, אבל תכלס הוא כבר בן 13.5 ועוד רגע עובר אותי בגובה.
כדי להתחיל את המסלול צריך לחנות בחניון קטלב או במילים שאני הצלחתי להבין – ליד מסעדת בר בהר. אני חושבת שאי אפשר לטייל באזור ולא להכיר את המסעדה המדוברת. היא מאוד פופולרית ומהווה מקום מפגש ויציאה למסלולים. בשבתות היא עמוסה מאוד ולמרות שהאוכל בה טעים – אנחנו לא אכלנו שם בגלל התורים הארוכים. אני מעדיפה לנסוע קצת ולשבת לאכול בנחת בלי לחכות שעה וחצי עד שיתפנה שולחן.
אל המסלול הראשון הגענו במקרה. כלומר רק אחרי שעשינו אותו ובסיומו הסתכלתי על שלט עם שם השביל, הבנתי שזה המסלול שגם תכננתי לעשות. ההסבר מאיפה המסלול מתחיל היה כל כך גרוע שאחרי שבהיתי במסך במשך דקות ארוכות פשוט התחלתי ללכת לכיוון אקראי, ראיתי איזשהו מסלול והחלטתי שעושים אותו וזהו.
שביל נופי נחל קטלב
או בשמו העממי – שביל שוסטר.
אז איך באמת מגיעים אליו בלי לסבך אתכם בהסברים שהיו מתאימים לסרטי "מצא את האוצר על פי רמזים שלא מובנים לאף אחד".
אז ככה: נווטו למסעדת "בר בהר" תחנו איפשהו שם – מזהירה מראש - בשבתות כמעט בלתי אפשרי למצוא חניה ממש ליד המסעדה, אבל מעבר לכביש או טיפה לפני ואחרי תמיד יש מקומות פנויים. אחרי שחניתם לכו אל המסעדה. כשאתם עומדים עם הפנים למסעדה ועם הגב לכביש ממנו באתם לכו שמאלה. תראו שם שביל סלול בשם "שביל נופי נחל שורק" (אני עוד אחזור אליו) תתחילו ללכת בשביל הזה ותסתכלו כל הזמן לצד ימין שלכם. אחרי בערך דקה של הליכה אתם תראו שביל קטן שפונה ימינה והוא מסומן בסימון שבילים אדום. זהו תחילת המסלול. יש גם שלט שאיכשהו הצלחתי לפספס. ממש לא ברור לי איך:
השביל הוא מעגלי ואורכו כשני קילומטר. רובו מישורי ורק בסוף יש עליה יחסית מתונה.
אי אפשר לעשות אותו עם עגלת תינוק, כי יש לא מעט סלעים לאורך הדרך שצריך לטפס ולרדת מהם, אבל ראיתי כמה וכמה משפחות שטיילו עם תינוקות במנשא.
הסתיו והגשמים שירדו כבר נתנו את אותותיהם על הנוף והקרקע החלה להתמלא בעשב ירוק ורענן.
גם האוויר שם היה רענן לא פחות ומלא ניחוחות סתוויים. מצדו השמאלי אל השביל ליוו אותנו נופים עוצרי נשימה של הרי ירושלים ונחל קטלב
ומצד ימין בעיקר המון טבע קסום.
יש המון פינות ישיבה מזמינות לאורך הדרך. חלקן זה סתם מובלעת מהשביל עם סלעים וחלקן עם ספסלים מסודרים וסכך עצים. בכל מקרה אי אפשר שלא לנצל את ההזמנה, לשבת ולנשום עמוק לריאות את כל היופי.
פגשנו גם לא מעט פרחים. קודם כל סתוונית היורה – לאורך השביל כולו היו המון מקבצים של אותו פרח יפה שמבשר את בואו של החורף.
ראינו מקבץ של נרקיסים
ואפילו מצאנו איפשהו בצד השביל את מה שאחר כך קראתי שקוראים לו "כרכום חורפי".
אה וזה שילוב מעניין שנוצר מסתוונית היורה ועלי רקפות שצמחו יחד על סלע:
בקיצור מי שטיפה מתעניין בפרחים ובטבע יגלה המון עניין לאורך השביל.
חוץ מהפרחים, לאורך השביל כולו, היו לא מעט עצי אלון עם בלוטים שהיו מאוד משמחים את חזרזיר אם היה מגיע לעשות שם טיול:
שימו לב שהשביל האדום נגמר בשלב מסוים ובמקומו מתחיל שביל שחור שפונה לשני כיוונים שונים. הראשון מטפס על הר והשני יורד לכיוון נחל קטלב. כדי לסיים את המסלול עליכם לעלות עם השביל השחור שיוביל אתכם חזרה אל מרכז מידע שנמצא כ 300 מטר ממסעדת בר בהר.
שביל נופי נחל שורק
על השביל הזה בעצם התחלנו לצעוד כדי להגיע לתחילת המסלול של שביל נחל קטלב. הבטחתי שאני אחזור אליו, נכון? זהו שביל סלול שנועד עבור כולם. כלומר גם נכים ועגלות ילדים יכולים לעשות אותו.
הוא מישורי ומספק נופים יפיפיים של הרי ירושלים ונחל שורק.
גם כאן ראינו מקבצי סתוונית היורה וצמחיה יפה. אורכו של השביל הוא 750 מטר. קחו בחשבון שאת ה 750 מטר תצטרכו לעשות גם בחזור כי הוא לא מעגלי.
בן זוגי התייאש איפשהו באמצע ונשכב על אחד הספסלים ואילו אני המשכתי עם הבן שלי עד לקצה השביל. בדרך ראינו עצי קטלב בשיא תפארתם. אני מודה שלא היה לי מושג איך נראה עץ קטלב וגיליתי את זה דרך אפליקציית google lens. סיפרתי עליה בעבר והיא מאוד עוזרת לנו לזהות את הצמחייה שסביבנו.
אגב לעץ קטלב יש את השם הכי מהמם באנגלית
""strawberry tree.
כמו כל מקום פופולרי בקרב עמינו – השבילים היו עמוסים במטיילים. למזלנו זה לא הפריע בשום צורה לטייל.
את הטיול סיימנו ב:
מסעדת אקא
אשר נמצאת במודיעין. מסעדה אסייתית שפתוחה בשבת. המחירים די דומים לג'פניקה וכך גם המבחר. לדעתי המוקפץ שלקחתי היה קצת יותר טעים מאשר בג'פניקה ואילו בן זוגי חשב ששלו פחות. בכל מקרה, זאת אופציה לא כל כך רחוקה מאותה מסעדת בר בהר עמוסה.
לסיכום:
שני השבילים מהווים טיול של חצי יום לכל היותר. אם תרצו טיול ליום שלם, אז יש עוד מסלולים רבים בסביבה. המסלול השחור למשל או מסלול נחל המערות.
הטיול מומלץ לכולם - ראינו לאורך היום את כל מגוון הגילאים.
העונות המומלצות הן כמובן החל מסתיו ועד הקיץ. בקיץ אני חוששת שיהיה חם מדי, במיוחד כי המסלול ברובו לא מוצל.
מקווה שנהניתם לקרוא ונתראה בטיול הבא :)