ניצלנו את חופש שבועות כדי ליהנות מעוד טיול טבע משפחתי. אחריו כל מה שאני רואה באופק זה ימי עבודה ארוכים וחמים שנמסים אל תוך אוגוסט מהביל וקיץ ללא חופשה ראויה (די, הרמתי ידיים לגבי האפשרות לטוס לאנשהו הקיץ). הדבר היחידי שנותר לנו זה לנצל היטב את כל הטוב שמעניק לנו הטבע הארצישראלי, ובאמת שלא חסר.

שלא תטעו, אני מכורה לנופים ולמזג אוויר אירופאי, אבל אני גם יודעת להעריך את מגוון האקלימים השונים שכולם מרוכזים בתוך אחת המדינות הקטנות בעולם. מה שמאפשר לנו לבחור אם בא לנו לחוות מדבר זהוב, טבע כמעט אירופאי בצפון או אולי להשתזף בים ולדמיין שאנחנו באיזה אי טרופי.

דווקא הפעם הלכנו על הטבע הכי ים תיכוני / ישראלי שיש. כל האזור של לטרון נחרש על ידי אינספור פעמים. הקרבה היחסית שלו לבית, הטבע המרהיב (בחורף) והאווירה - כולם הפכו אותו ל"מקום הזה שאליו נוסעים כשבא לנו טיול ספונטני או כשלא היה לי זמן לתכנן טיול אחר".

הפעם האזור נבחר בעיקר בגלל פריחת החמניות שליד חולדה (אבל תכף נגיע לשם).

הבוקר שלנו התחיל מאוד רגוע. שניים מתוך שלושת הילדים שלי התעוררו מעצמם כבר בשעה שמונה וחצי. התארגנו ובאו להגיד לי בוקר טוב ולשאול מתי יוצאים (הגדולה קיבלה פטור לכבוד עומס המבחנים שצפוי לה בשבועות הקרובים).

אם קראתם קצת את הבלוג שלי, אז אתם בטח שואלים אם החלפתי במהלך השבוע האחרון ילדים (כאלה שהמסכים ומשחקי המחשב טרם הפכו אותם לזומבים) או לחילופין התחלתי לסמם אותם.

אז לא. זה אותם ילדים, אבל יש הסבר מעט מביך לאותה התנהגות שמאפיינת יותר ילדים בריטיים במאה הקודמת ולא את שלי הציניים וחסרי המוטיבציה לצאת מן הבית. וההסבר זה שוחד. כן, אני יודעת, זה נשמע נורא, אבל היי, עושים מה שאפשר בשביל לשרוד, לא? לכן יום קודם הבטחתי לקנות להם איזה קשקוש בשביל משחקי המחשב שלהם (אל תספרו להם, אבל התכוונתי לקנות להם את זה גם ככה) והתניתי את זה בזה שאני לא אשמע מהם ציוץ על הטיול המתוכנן. (היה שווה כל שקל).

בכל מקרה, אחרי בוקר רגוע להפליא, יצאנו לדרך ותוך 40 דקות כבר חלפנו על פני הפניה לכיוון מנזר השתקנים לטרון והתחלנו לחפש בקדחתנות את החמניות שהובטחו לנו מאתר של "טיולי".

חמניות אמנם לא מצאנו שם, אבל כן מצאנו שדה חיטה שמאוד התאים לרוח החג.

ראינו שם מלא משפחות שקוטפות חיטה כדי להביא לגן ביום ראשון. חבר'ה באמת, כאחת שעובדת בגן ילדים ואני בטוחה שאני מדברת בשם כל הגננות והסייעות ובעיקר בשם בעלי שדות החיטה, אני באמת מעריכה את המחווה. כמובן שגם העצמת הילד היא חשובה לאין ערוך, אבל אין לנו שום צורך בקונטיינרים של חיטה. מספיקים מספר גבעולים בודדים. את השאר תשאירו לחקלאים.

אחרי עיכוב קל בשדה חיטה, המשכנו בחיפושים אחר החמניות החמקמקות, אבל לא מצאנו.

למזלי הכנתי לעצמי עוד מיקום פוטנציאלי שבו אפשר למצוא אותן ואכן מצאנו.

שדה חמניות ליד חולדה 

מישהי כתבה בפייסבוק (לצערי לא זוכרת את שמה, כדי לתת קרדיט): "אם היה מגיע חולה קורונה אחד לשדה חמניות, אז חצי מדינה הייתה צריכה להיכנס לבידוד"

אז אמנם לא היו שם עד כדי כך הרבה אנשים, אבל המקום בהחלט פופולרי.

השדה נמצא מאחורי תחנת דלק בצומת נחשון. כבר מן הכביש רואים אותו, כך שאי אפשר לפספס. חנינו בתחנת הדלק ואחרי רגע כבר היינו עמוק בתוך שדה פרחי השמש היפיפיים האלה.

אין ספק, חמניות הן כנראה מן הדוגמניות הכי פוטוגניות שהוליד הטבע. כל תמונה שצילמנו הרגישה כמו זוכת פרס הצילום של נשיונל ג'יאוגרפיק. גם השמיים באותו היום היו בצבע כל כך כחול וטהור שהניגוד בין הצהוב, הירוק והכחול היה פשוט מהפנט.

בילינו שם כחצי שעה שאחריה נסענו ל:

מנזר השתקנים לטרון

https://tour-yehuda.org.il/business/285/

המנזר שבעבר היה גם בית מלון בהחלט מרשים. אחד המקומות הפסטורליים והייחודיים שיש באזור המרכז.

בימי שבת יש שם שוק קטן עם כל מיני עבודות יד ותכשיטים. בנוסף בשעות מסוימות ניתן אף להיכנס אל תוך המנזר. הפעם לא התמזל מזלנו והגענו כאשר המנזר היה סגור, לכן עשינו סיבוב רק בגן המטופח של המנזר

ובחנות היינות.

הנזירים ידועים ביין ובשמן הזית שהם מייצרים לבד. המוצרים שלהם נמכרים בחנות גדולה ובמחירים שווים לכל כיס. מחיר היינות מתחיל מקצת פחות משלושים ₪ וממריאים עד למאה פלוס ואף יותר. תלוי כמובן בסוג.

הפעם רק עשינו שם סיבוב מבלי לקנות, אבל בעבר טעמנו וקנינו מהם יין שהיה מעולה.

במקום מתקיימים גם קונצרטים ומופעים שונים. בנוסף יש שם סיורים וטעימות של יינות. לפני שאתם מגיעים, שווה להתקשר כדי לבדוק לגבי שעות פתיחה ומגוון האירועים:

מספר טלפון:

08-9220065

משם חזרנו לרכב ונסענו אל:

מבצר לטרון

מבצר צלבני עתיק שכיום לא ניתן להיכנס אליו, אלא להתרשם ממנו רק דרך הגדר שמקיפה את כולו. אגב, ניתן להגיע אליו גם ברגל ממנזר השתקנים.

לידו ניצבת:

אנדרטת עוצבת סער

או נכון יותר לומר אולי ניצבת לידו. כאשר ביקרנו במקום לפני כשנה וחצי – האנדרטה כבר הייתה הרוסה יחסית. אני מצרפת כאן תמונה מאוקטובר 2018

הפעם, לא הצלחנו להגיע עד לפסגה, היכן שאמורה להיות ממוקמת האנדרטה. הצמחייה והקוצים שצמחו שם פרא במהלך האביב האחרון היו פשוט לא עבירים. לכן באמת שאין לי מושג אם האנדרטה עדיין שם או לא.

באופן עקרוני זה לא מקום להגיע אליו בקיץ או בשלהי האביב. השמש הקופחת, העשבייה היבשה והחרדה המאוד ממשית מנחשים לא בדיוק הפכו את המקום למזמין.

אני עוד העזתי לצאת מהאוטו כדי להתרשם קצת יותר מקרוב ולצלם תמונות ואילו בן זוגי והילדים לא טרחו לעשות אפילו את זה.

אגב, בחורף או בתחילת האביב המקום אמור להיות מהמם.

היעד הבא והאחרון שלנו לאותו היום היה:

פארק קנדה ושביל אמות המים

לא, זה לא מסלול במים, אלא שרידי אמות מים שהובילו…. כן נו, מים לעיר העתיקה אמאוס. למרות ההסבר שטוען כי יש להחנות את הרכב בחניון הראשי מיד אחרי שנכנסים לפארק קנדה ומשם לעקוב אחר סימן שבילים ירוק – לא מצאנו כזה.

המשכנו לנסוע עוד כעשר דקות, עד שבמקרה, בצד הכביש, ראינו עמוד צנוע ועליו היה שלט קטן וחץ "שביל אמות המים". מיד חנינו לצד הכביש ונכנסנו פנימה.

גם כאן, הטבע כבר השיל את צבעי האביב והכול היה יבש ולמען האמת לא כל כך יפה. לכן, גם לפארק קנדה הייתי ממליצה להגיע בחורף או בתחילת אביב.

אמות המים שרדו יפה את פגעי הזמן והצלחנו לעקוב אחריהם במסלול מעגלי, קצר שהיה בדיוק במינון הנכון בהתחשב בכך שהיה די חם.

התרשמנו מאותם שרידים עתיקים וקיללנו (ולא בלב) את האנשים ה"חמודים " שפיזרו שרידים לא עתיקים של זבל בכל מקום אפשרי בפארק. ברצינות, המצב היה פשוט מזעזע. לכל מקום שלא הסתכלנו, ראינו מגבונים, ניירות , בקבוקי בירה ועוד ממצאים ארכיאולוגיים של הניאנדרטליים המודרניים.

אחד הדברים שיכולים להוציא אותי משלוותי זה אותם תתי אדם שהורסים את הטבע הנפלא שלנו. הרי מה כבר יכול להיות כל כך מסובך, לקחת את הזבל איתם או לפחות לחפש פח, גם אם הוא לא קרוב (למרות שגם פחים קרובים לא תמיד עוזרים).

אחרי כשעה אותה בילינו בלהתחקות אחר אמות המים, חזרנו לרכב ונסענו למודיעין (נסיעה של כעשרים דקות) ל:

מסעדת אקא

https://www.aka-rest.co.il/

מסעדה שמתמחה באוכל אסייתי. המקום פתוח בשבת והיה די הומה. תפסנו לנו שולחן פינתי בתוך המסעדה עצמה (יש גם אופציה לשבת בחוץ). השירות היה אדיב והאוכל הגיע מהר.

הזמנו פתאי טופו

ומגוון מנות של סושי טבעוני

(אני יודעת, אנחנו לא יצירתיים במיוחד. למען האמת, בגלל שאנחנו טבעונים, אז התפריט גם לא תמיד מאפשר גיוון בחלק מן המקומות)

בכל אופן, הכול היה טעים במיוחד ונהנינו מאוד מן המנות והאווירה. בהחלט מקום ששווה להגיע אליו.

קצת לסיכום: העונה שנבחרה לטיול הייתה קצת פחות מוצלחת, פרט לחמניות שפורחות לקראת סוף מאי, תחילת יוני. את שאר הטיול באזור לטרון ופארק קנדה הייתי משאירה לחורף או אביב.

עם זאת, כן שווה לקפוץ לשדה חמניות ואז לבקר במנזר השתקנים של לטרון ולעשות מזה טיול קצר ומלא בנופים משגעים.

לפוסטים נוספים על טיול בחו"ל או בארץ, מוזמנים לבקר בבלוג שלי באתר למטייל:

http://bit.ly/35kCKm0

תודה שקראתם ונתראה בטיול הבא J