התחזית לשבת, שבה תכננו לטייל, הייתה עגומה במיוחד. אחרי ימים של שמש ומזג אוויר אביבי, הובטחו לנו, על ידי מיטב התחזאים בארץ, ממטרים לאורך כל היום. ואכן, התעוררתי לקולו של גשם המתדפק בחוזקה על הגגות. הסתכלתי על כל האפור שבחוץ וחשבתי, "טוב נו, הרי אי אפשר שכל שבת, כשאנחנו רוצים לטייל, לזכות בחסדה של שמש או של מזג האוויר". אחרי המחשבה שהייתה בעיקר מזויפת בקלילותה, משכתי את השמיכה חזרה מעל הראש ושכבתי להתבאס לי בשקט במיטה החמה.

בשלב מסוים קרן שמש אופטימית אחת חדרה מבעד לתריסים, הושיטה יד חמימה וניערה אותי ממחשבות מתוסכלות.

באותו הרגע הרמתי טלפון לקטיף ושמחתי לגלות שהם עובדים כרגיל, למרות התחזית הגשומה.

מיד קפצתי על הרגליים עם אנרגיות מחודשות והתחלתי להעיר את בני הבית. משימה שהייתה (כצפוי) לא פשוט במיוחד. הילדים (כפי שהבטחתי כבר בטיול הקודם), שכחו את כל הכיף שהיה להם והמטירו עלי מבול של קיטורים. הפעם הממטרים כבר לא הפחידו אותי (לא של הגשם ולא של הקיטורים) וקבעתי חד משמעית שהולכים וזהו.

באמת, תראו לי עוד ילדים שמציעים להם קטיף תותים, טבע, לראות אגם עם ציפורים נודדות ולסיום גם אוכל טעים וגלידה והם מתנהגים כאילו אני מנסה לקחת אותם לטיול לסין למחוז חוביי.

בסופו של דבר, באזור השעה עשר וחצי, אחרי שכולם כבר היו מאורגנים והילדים בניסיונותיהם הנואשים והאחרונים ניסו להמציא תירוצים מצוצים מאצבע למה הם בכל זאת לא יכולים לבוא, יצאנו מהבית.

בחוץ כבר היה יום שטוף שמש וכל זכר לענני הסערה שנתלו באיום ברקיע, אך לפני שעה קלה, כבר התנדף.

היעד הראשון שלנו ליום זה היה:

קטיף תותים – סתלבתות

http://www.stalbetut.co.il/

באזור הוד השרון יש ריכוז מאוד גבוה של קטיפי תותים למיניהם וגם דוכנים שמוכרים את הפרי החורפי והמתוק. התותים גדלים בשיטת הדברה ביולוגית ולכן ניתן לאכול אותם במקום. הם גם יותר טעימים מרוב תותים שטעמתי במקומות אחרים.

הסיבה שבחרנו את המקום הזה על פני אחרים היה פשוט – מחיר. קנינו שוברים דרך אתר "גרופון" ב 25 ₪ לאדם שכללו גם 2 סלסלות קטנות לכל אחד.

הגענו לשם בעזרתו האדיבה של waze. כמות המכוניות שהייתה בחניה הגדולה שבחוץ מעט הלחיצה אותנו תחילה, אבל אחרי שנכנסנו, ראינו שכל האנשים נבלעים בין שדות רחבי ידיים של המקום.

היו שם אינספור תותים בשלים, טעימים ויפיפיים שרק חיכו שמישהו יקטוף אותם.

כל אחד קיבל כמובטח שתי סלסלות וזוג מספריים (פעם ראשונה שאנחנו מקבלים מספריים בקטיף) ויצאנו לדרך. תפסנו לנו שורה אחת בשדה והתחלנו לנשנש ולקטוף, לנשנש ולקטוף, לנשנש ולקטוף וכן חוזר חלילה.

טיפ קטן: אל תלבשו לבן לקטיף תותים L

חוץ מבלוטות הטעם שחגגו באותו היום, גם גלריית התמונות בטלפון התעשרה. אין ספק שתות הוא אחד הפירות הכי פוטוגניים שקיימים.

אני סוטה לרגע מנושא תותים בשביל לחלוק אתכם עוד טיפ קטן בנושא תמונות:

כבר מספר שנים שהפסקתי להשתמש בגלריה שמציע הטלפון הנייד ומשתמשת אך ורק בתמונות גוגל. חוץ מכל מיני פיצ'רים מגניבים שיש שם (ויש המון), גוגל תמונות מאפשר ליצור אלבומים משותפים. לכן, כל טיול אני יוצרת אלבום משותף לי ולכל בני המשפחה וכל מי שצילם תמונות – מעלה אותן אל האלבום. כך יוצא שבמקום להתחיל להעביר אחד לשני תמונות בווטסאפ, כולן מרוכזות במקום אחד נגיש ונוח.

ואם לחזור אל השדות, אז בשלב מסוים כבר הרגשנו שאם נכניס עוד תות אחד לקיבה – הוא פשוט ידחוק החוצה את כל שאר חבריו שהתיישבו שם בצפיפות. לכן אמרנו יפה לשלום לקטיף, העמסנו את עשרת הסלסלות שלנו לרכב ויצאנו אל היעד הבא:

שמורת טבע ביתן אהרון

מדובר במסלול מעגלי וקליל בגבעת כורכר, המכוסה בעונה זו בפריחה מרהיבה והמון ירוק. יש חניה בשפע ליד בית ראשונים, שזוהי גם נקודת ההתחלה של המסלול.

אני נמנית עם אלה שתמיד מסתבכים עם למצוא את תחילתו של המסלול. במקרה ואירע נס ומצאתי את השביל, אז יש סיכוי די טוב שאני אסטה ממנו ואמצא את עצמי עושה את הדרך חזרה, במקום להשלים את המסלול כולו. במקרים פחות סימפטיים, אני גם עלולה למצוא את עצמי מטפסת דרך קוצים ושיחים (כן, גם זה קרה), רק כדי לגלות שהשביל היה מטר ליד ולא ראיתי אותו.

הסימון של השביל בשמורת ביתן אהרון היה כל כך ברור שאפילו אני הצלחתי למצוא אותו ולהשלים את כל המסלול המעגלי שמרגיש (אל תתפסו אותי במילה) כמו חצי קילומטר, בקושי.

עוד לפני שהתחלנו ללכת, צמוד לבית הראשונים ולחניה, קיבלה את פנינו פריחה מרהיבה של רקפות.

כל שנה מחדש אני לא מפסיקה להתפעל מן הפרח הביישן והיפיפייה הזה.

גם כשהולכים על השביל, אפשר לראות מקבצים נדיבים של רקפות בנוסף לעוד פרחי בר (עדיין לא קניתי מגדיר פרחים, כך שהם יישארו אלמוניים עבורי).

השביל מקיף את גבעת הכורכר שבנוסף לפרחים גם מכוסה בעשביה ירוקה שעושה טוב על הלב.

הובטחו לנו בתיאור המסלול - מערות. אנחנו ראינו שתיים. האחת צמודה לחניון והיא ממש לא נראתה מזמינה בכדי להיכנס אליה. גם השנייה שהייתה באמצע המסלול והתהדרה בשלט "הכניסה אסורה מחשש להידבקות בקדחת מערות" לא עשתה לנו חשק לבחון את אמיתות השלט.

מה שכן מצאנו זה תיבת אוצר שכנראה השאירו שם בשביל איזה "חפש את המטמון" של הצופים או משהו.

אנחנו עדיין מחכים לפרס המובטח.

איפשהו לקראת סוף המסלול (או ההתחלה – תלוי מאיפה התחלתם) גילינו גם עץ חרובים גדול שבין שורשיו וענפיו נוצרה כמו מין מערה מגניבה. מקום מושלם לילדים לטפס על ענפים או בימי שמש, סתם לנוח בצל. אפשר לפספס אותו בקלות, אם לא שמים לב לשביל גישה קטן שסוטה מן השביל הראשי.

כל המסלול, עם עצירות והליכה נינוחה, לקח לנו כשעה.

אחרי זה נסענו ליעד האחרון שלנו ליום זה:

אגמון חפר

כבר בשלב שבו עזבנו את השמורה והתחלנו להתקדם לכיוון האגמון, מזג האוויר החליט בכל זאת להצדיק את התחזית והשמיים התכסו בעננות אפורה. הדרך עד לאגמון (לפחות זאת בה ה waze לקח אותנו) ארכה כעשרים דקות וכולה עברה בשביל כורכר, בין שדות חקלאיים והמון ירוק.

היה כל כך כיף לשאוף את האוויר הצח דרך החלון הפתוח ולהתענג על הנוף. זאת עד שהחל לרדת גשם והחלון הפתוח הפך להיות משום מה לקצת פחות מהנה.

חנינו ממש קרוב לסככת עץ גדולה ובה הסברים על הציפורים הנודדות שניתן למצוא באגמון. הסככה מהווה את נקודת ההתחלה של המסלול שעובר כולו מסביב ל... טוב די ברור לפי השם שמדובר באגמון.

בינתיים הטפטוף פסק, גם אם השמיים עדיין היו מאיימים למדי. במקום הגשם, החלה רוח חזקה. אבל אנחנו כבר הגענו, אז בלי לחשוב פעמיים או להתחשב בחששות הילדים שקיטרו שעוד רגע נהיה כולנו רטובים, נקפא מקור או לחילופין נמחיש באופן מעשי את "חלף עם הרוח" – התחלנו ללכת.

השביל הסלול שמקיף את האגם היה אחד היפים והפסטורליים שיצא לי לראות בארץ. הוא הזכיר לי עד מאוד מקום אחר שטיילנו בו בהולנד. מה שמצחיק זה שלא רק אני חשבתי על זה. כשהתחלתי להגיד לבן זוגי שהשביל הזה מזכיר לי..

הוא השלים את דברי ב"כן, הולנד" - רגע רומנטי בהחלט ;)

מצד אחד של השביל נמתח אגם צלול שכולו רחש קרקורי צפרדעים ומן הצד השני צמחיה מגוונת, כאשר נחל אלכסנדר חוצץ בינה לבין הדרך ממנה הגענו לאגמון.

הגענו עד לקצה הרחוק של האגם ועלינו על מרפסת תצפית מעץ שהשקיפה על השדות, האגמון ובמזג האוויר המתאים, גם על ציפורים נודדות. אגב, ציפורים לא ראינו שם , חוץ משני ברווזים ששחו להנאתם באגם הריק.

בינתיים הרוח רק התחזקה והחלטנו שאנחנו לא מסיימים להקיף את האגם כולו, אלא חוזרים באותה הדרך שבאנו. כאשר ירדנו מן המרפסת גילינו עוד פלא של טבע. שיח שכולו מכוסה פריחה לבנה עם ריח שגרם לי פשוט לטחוב את האף פנימה ולשאוף.

אחרי בירורים גילינו שמדובר ברותם המדבר. הרגשתי שגיליתי באותו הרגע זן חדש של פרחים (טוב, למען האמת, בשבילי הוא באמת היה חדש). לקחנו שני ענפים קטנים שמצאנו על הקרקע כדי לקחת איתנו בכל זאת קמצוץ מן הניחוח המשכר הזה וחזרנו לאוטו.

את היום שלנו סיימנו בקניון שבעת הכוכבים ב:

פרנקפורט נקניקיות

לא, לא, לא חזרנו לאכול חיות. הדוכן שממוקם בקומת האוכל ההומה של הקניון מציע נקניקיות טבעוניות מעולות. יש להם המון רטבים ותוספות שלא מכילות שום דבר מן החי. לקחנו גם צ'יפס ולימונדה והתענגנו על ארוחה מהירה וטעימה.

לקינוח ביקרנו ב

גלידריית vanilla

דוכן שנמצא גם כן בכניסה למתחם האוכל. יש להם מבחר עשיר של גלידות טבעוניות - חמאת בוטנים ובננות, שוקולד, קוקס, עוגיות לוטוס ועוד...

בקיצור, כל אחד יכול למצוא לעצמו פינוק שמתאים לטעמו האישי.

הביתה חזרנו כשהשמיים כבר החלו להחליף לגוון כהה יותר לקראת הערב.

היה לנו טיול מעולה וטעים, עם המון טבע ופינות חמד חדשות שגילינו.

המקומות בהם ביקרנו מומלצים בעיקר לטיול חורפי או אביבי. הם כולם יחסית קרובים אחד לשני והרכיבו יחדיו יום נפלא ומלא בחוויות.

מקווה שנהניתם לקרוא. לפוסטים נוספים על הטיולים שלנו בחו"ל או בארץ, מוזמנים להיכנס לבלוג שלי בלמטייל: http://bit.ly/35kCKm0