זה הולך להיות פוסט שונה ממה שכתבתי עד עכשיו. כל הפוסטים הקודמים שלי עסקו במסלול טיול שבניתי. הפעם, חוץ מטיול מוצלח ביותר בחורבת חנות וגבעת התורמוסים, עליו אפשר לקרוא כאן:

https://www.lametayel.co.il/posts/qv97gx

את חופשת פסח 2021 העברנו בכמה מקומות מעניינים שאני מרגישה ממש חובה מוסרית לספר לכם עליהם. בתור תקציר רק אגיד שהיינו ב:

·        פארק כל הילדים הוד השרון – לטעמי הפארק הכי טוב ומוצלח בארץ. כן, ממש ככה.

·        יער אילנות – די התאכזבתי ממנו. לפי רמת הפופולריות שהוא זוכה, ציפיתי למשהו הרבה יותר מרשים.

·        שלולית החורף / חורשת סרג'נטים – מקום מקסים ומומלץ לפיקניק או סתם לטיול שלו של שעה, שעתיים.

·        המרפסת של המדינה – המקום הכי מדהים שהיינו בו בפסח הזה ואחד היפים בכלל.

·        פארק הנצח ברמת השרון – פארק מעולה לכל הדעות (גם של שאר בני המשפחה)

תוכלו תמיד לבחור ולבקר בהם בטיול קצרצר של חצי יום או למצוא עוד מקמות מעניינים באזור ולבנות מסלול ליום שלם.

 פארק כל הילדים הוד השרון

כבר שנים רבות שהפארק הזה הפך בשבלינו למקום מפלט מן הפיח העירוני. עוד כשהגדולה שלי רק נולדה (כלומר לפני 16 שנים) גילינו את הפנינה הזאת. בעבר הוא נקרא אחרת, אבל עם השנים השתנה לו השם ל"פארק כל הילדים". רוב התמונות של הפארק שתראו הן משנים עברו, אבל לא הרבה השתנה בו מאז.

אז מה יש בו בפארק הזה שמספק לנו תמיד בדיוק את מה שאנחנו צריכים?

1.    מדשאות ענק עם עצים שמספקים שפע של צל. מאז שאני זוכרת את עצמי אחד הדברים הכי מאתגרים בארץ, כשרוצים לעשות פיקניק בפארק, זה למצוא אחד שיש בו צל. זאת, מבלי להתחרות עם עוד מאות משפחות על פיסות דשא מתקרחות. הפארק הזה מאפשר בדיוק את זה. אין בו הרבה מבקרים ולכן אנחנו תמיד מוצאים בו עץ ודשא רענן ומוצל, כדי להניח עליו את המחצלת.

והנה אנחנו בתמונה של פעם ובתמונה מהפעם האחרונה שהיינו שם. מצא את ההבדלים...

אגב, במרכז הפארק ישנה גם מדשאה ענקית שאמנם אינה מוצלת, אבל מושלמת כדי לרוץ עליה עם עפיפון ביד. או לחילופין לרוץ אחד אל השני בסלואו מושן כמו בסרטי קיטש רומנטיים.  

2.    איסור מנגלים. אז נכון שכמו בכל מקום, יש לפעמים "מפירי חוק" ששמים פס (ועשן) על כל מי שסביבם, אבל באמת שנדיר שזה קורה שם. מה שכמובן מאפשר לנו להתרווח בנוחות ולנשום אוויר צלול.

3.    גן שעשועים לילדים. אמנם אצלי זה נמצא בסעיף שלוש, אבל לפני כמה שנים זה בהחלט היה הסעיף הראשון והמרכזי עבורי. בפארק הזה ישנם שני גני שעשועים גדולים. הראשון זה גן שעשועים ישן עם מגלשות ונדנדות של פעם (לפחות אני חושבת שהוא עדיין שם. לחלק הזה של הפארק אנחנו בדרך כלל לא מגיעים).

בתמונה של הבת שלי (היום בת 16.5) אפשר לראות אותו ברקע:

והשני מודרני יותר ובו מתקני חבלים למיניהם ועוד. יש שם גם מקום נפרד שנועד במיוחד עבור פעוטות.

4.    שביל מעגלי ארוך. הפארק אמנם לא ענק, אבל הוא בדיוק בגודל המושלם לילדים שרוצים לנסוע על בימבה, אופניים, רולרבליידס ועוד.

בפסח הזה אנחנו הגענו לפארק הזה לכבוד יום הולדתו של הבן שלי שמלאו לו 12. מאחר וזאת הייתה הבחירה שלו, אפשר להבין שלא רק אני אוהבת את הפארק הזה. עזבו שזה נפל לנו גם על יום בחירות וגם על איזה שרב פסיכי ואביך. מה שקיצר את הביקור שלנו שם לשעה ואת תוחלת החיים בכמה שנים.  

יער אילנות

אולי במקרה קראתם על הטיול המושלם שתכננתי ליום שבו בן זוגי החליט להזמין לנו שיננית וגם אם לא, אז אתם יכולים עכשיו...

https://www.lametayel.co.il/posts/qv98pm

בכל מקרה, בחופשת פסח החלטנו להשלים את מה שלא הספקנו באותו הטיול.

היה זה יום שבת – ערב ליל סדר. כלומר הזמן האידיאלי לצאת לטייל עבור פרזיטים כמונו שמתארחים בערב אצל חברים כשרים לפסח. כאלה שלא מרשים בשום פנים ואופן להביא מאכלים מעשה ידיי שהוכנו במטבח חמץ כמו שלי. מה שכמובן השאיר לנו כמעט יום שלם פנוי.

ליער אילנות הגענו אני, בן זוגי והגדולה שלי, בת השש עשרה. חנינו בחניה מסודרת שבקושי היו בה מכוניות. מסתבר שהניחוש שלי הצליח וזה אכן היה יום מושלם לטיול בלי יותר מדי אנשים ובלי לפגוש את השכן או את השכנה מהבית הקודם.

תחילה הלכנו לשביל האירוסים. אל תלכו לשביל האירוסים!! אלא אם כן זה זמן הפריחה – סביבות סוף פברואר.

פגשנו חורשה טיפוסית ואפילו לא כל כך יפה, חוץ מכמה פינות חמד שבכל זאת מצאנו בה.

אירוסים כמובן כבר לא היו שם. עשינו שם סיבוב נינוח ושקט. רק אנחנו והטבע ואולי עוד איזו משפחה אחת שפגשנו בדרך. אבל כמה נקודות זכות אפשר בכל זאת להעניק לחורשה הזאת. דבר ראשון - כמה פעמים כבר יוצא לכם להגיע לאחד המקומות העמוסים ביותר בארץ ולקבל אותו כמעט את כולו לעצמכם? ושנית, אני בטוחה שכשיש יותר פריחה וזה לא אמצע האביב, המקום הרבה יותר נעים לעין. אה והיה שם גם צמיג שתלוי מהעץ. זה לכאלה שמגיעים עם ילדים משועממים שתמיד ישמחו לגלות נדנדה מאולתרת.

משם פנינו לחלק המרכזי של יער אילנות – ארבורטום.

זהו פארק בוטני של עצים מכל העולם. יש גם מרכז מבקרים ממש בכניסה. שם כבר היה יותר הומה, אבל כמות האנשים שראינו הייתה אולי עשירית ממה שפוגשים בכל שבת אחרת בשנה.

להגיד את האמת, אם אתם לא חובבי עצים מושבעים, אני הייתי מוותרת על המקום. אמנם הוא נחמד. יש שבילים סדורים. מבוך לילדים קטנים, ספסלים. עם זאת אני רק יכולה לדמיין מה הולך שם בימים עמוסים וכמה לא כיף הופך להיות הביקור במקום.

המקום הוא יותר פארק מתורבת מאשר יער. אני לא מבינה או אי פעם התעניינתי בסוגי עצים ולכן, אני ממש נבוכה להודות, אבל רוב העצים נראו לי אותו הדבר. ולא ממש שינה לי אם זה קיסוס אוסטרלי או ישראלי.

אנחנו ראינו בערך חצי מהפארק, השתעממנו ונסענו ל:

שלולית החורף – חורשת סרג'נטים

אמנם זה הרגיש שפלשנו לשטח פרטי של בניינים רמי קומה מטופחים שסובבים את חורשה, אבל אל תתנו לזה לעצור אתכם. זהו מקום מקסים שאולי גם כאן ראוי להיקרא פארק ולא חורשה. שביל מעגיל ארוך מזדחל לו בין העצים והפרחים.

מדשאות רחבות ידיים שמחכות שיניחו עליהן מחצלת וכמה פינות מסתור פסטורליות לפיקניק בטבע.

בעונה המתאימה אפשר למצוא גם כאן אירוסים (אנחנו ראינו את השרידים הלא כל כך פוטוגניים שלהם).

גולת הכותרת של המקום היא כמובן השלולית. כולה מוקפת צמחייה עשירה וברווזונים חמודים עליהם אפשר להשקיף מגשר העץ שחוצה את המים.

אנחנו עשינו שם סיבוב בשביל הראשי ופשוט נשמנו אוויר צח. איכשהו, דווקא המקום הזה שהרבה פחות מוכר מיער אילנות, הצליח להשרות עלינו את החיבור וההתפעלות שאנחנו תמיד מרגישים כשמגיעים לטבע.

היינו שם כשעה, שעה וחצי במהלכה בן זוגי כבר הספיק להרים טלפון נלהב לאחותו שגרה קרוב, כדי לקבוע איתה לעתיד הלא רחוק פיקניק, במקום הזה בדיוק.

המרפסת של המדינה

מספר ימים אחרי ליל הסדר, החלטנו באופן די ספונטני (שתוכנן בקפידה במהלך חודשיים האחרונים) לבקר בתצפית "המרפסת של המדינה".

המרפסת של המדינה נמצאת בשומרון בישוב "פדואל". למרות שאנחנו גרים לא הרחק משם, לראשונה שמעתי על המקום לפני חודשיים דרך פוסט בפייסבוק. עם כל האהבה שלי לטיולים ממש התפלאתי על עצמי שלא הגעתי לשם עד עכשיו. הרי זה סך הכל 20 דקות נסיעה מהבית.

ובכל זאת ישנם שלושה גורמים עיקריים שגרמו לי עד עכשיו לפספס את הביקור במקום המדהים הזה ולכם חשוב לדעת אותם.

1.    הישוב שומר שבת ולכן אם אתם מגיעים לשם בשבת – תצטרכו להחנות את הרכב מחוץ לישוב ולחצות את הישוב ברגל. הליכה די ארוכה ומעייפת.

2.    למרות שלא חסר טבע מרהיב בשומרון (במיוחד בתקופה החורף והאביב), אין שום שמורה או פארק שלא הייתי בהם ואפשר היה לשלבם אל תוך טיול. עם זאת, אם בא לכם יום טיול שלם - הייתי ממליצה לשלב את הביקור במרפסת של המדינה עם פארק אנטיפטרוס שליד ראש העין (כחצי שעה נסיעה משם) ועם מגדל צדק שנמצא ממש בכניסה לראש העין. באנטיפטרוס ביקרנו כבר מספר פעמים והמקום מהמם. על מגדל צדק שמעתי הרבה דברים טובים, אבל עוד לא הספקתי להגיע לשם.

3.    ועוד משהו קטן שגם מנע מאיתנו להגיע לשם עד היום וזה שמומלץ לבקר שם לפני השקיעה.

אז למה כן לעשות את המאמץ ולהגיע לשם? פשוט כי זה אחד המקומות היפים והמרשימים שיש בארץ. ממש ככה.

הגענו לשם בשעה חמש וחצי, אחרי שעברנו כבר לשעון קיץ. יש שם חניה לצד הכביש. חולפים ליד גן אירועים שנקרא באותו השם, מצלצלים בשער ונכנסים. בגלל שהיינו שם בחופשת פסח - ברחבה של גן האירועים הקימו מתקני טיפוס ומיני פארק חבלים לילדים. 

הקור שהיה שם גרם לי להרגיש כמו דינוזאור בעידן הקרח. למזלי לא זכיתי לאותו הגורל וכשהתחלנו ללכת, הרגשנו קצת פחות מאובנים. אבל עזבו את הקור – הנוף ששם......

הרי שומרון המכוסים מן התהום ועד הפסגה במרבד ירוק התפרסו תחתינו. הרחק שם באופק בצבצו צלליותיהם של גורדי השחקים של תל אביב. קצת אחריהם נצץ פס זוהר של הים, רגע לפני שהשמש רוכנת להביא לו נשיקת לילה טוב. בימים של ראות טובה (אנחנו דווקא הגענו ביום מעונן) הבנתי שאפשר לראות אפילו עד חיפה.

במקום יש ספסלים ומשקפות חינם לשימוש האורחים.

אם ממשיכים עוד קצת עם השביל, מגיעים לעוד תצפית, קטנה יותר, ושם יש גם ספסל מתנדנד כזה שהכי כיף בעולם לשבת עליו ולספוג את הנוף.

אני לא יודעת אם זה בגלל שזה בתוך ישוב דתי או סתם הגובה הזה והנופים המטורפים, אבל יש שם מן תחושה של קדושה. כאילו אנחנו קרובים יותר לאלוהים מאי פעם.

משם מומלץ ביותר להמשיך ללכת עם השביל שיורד מטה אל:

דיר קלעה

זהו מנזר ביזנטי עתיק ורואים אותו כבר מן התצפית.

לפני שאתחיל לספר לכם על המנזר, אני חייבת להוסיף כמה תמונות של  הטבע הקסום שהקיף את השביל. בשלב הזה כבר לא ידעתי ממה להתפעל יותר – מן הנופים הרחוקים שטובלים באור הדמדומים, הנופים הקרובים שמקיפים אותי או מן המנזר.

 למרות שהמנזר עתיק, הקירות שלו נשתמרו יפה ואחד מהם מגיע עד לגובה של 7 מטר. אף על פי שיש ריבוי שרידים ארכיאולוגיים בארץ – אין הרבה מבנים עתיקים ששרדו את פגעי הזמן בצורה שיכולה לאפשר למי שמבקר שם להצליח לדמיין את החדרים והמבנה כפי שהם היו בימי הזוהר. דווקא כאן, במנזר נידח אי שם בשומרון הדמיון שלי הצליח להמריא מאות שנים אחורה.

בנוסף לזה המנזר גם ענק. עשינו שם סיבוב והתפעלנו לא רק מן הארכיטקטורה, אלא גם מן העוצמה והגודל.

ואם כל זה לא הספיק לכם, אז בסוף השביל, אחרי שמקיפים את המנזר, מגיעים למערה. אמנם אי אפשר להיכנס אליה מחשש לקדחת מערות, אבל היא מספיק מרשימה גם מבחוץ.

היינו במקום משהו כמו שעה וחצי וחזרתי הביתה בהתעלות רוח אדירה ועם הבטחה שקטה לעצמי שלשם אני עוד אחזור ובקרוב. גם אם זה סתם כדי לשבת על אחד הספסלים עם תרמוס תה ולבהות בנוף. 

אגב, את ההבטחה הזאת מימשתי בערך שבוע וחצי אחרי ולקחתי לשם את הבסטי שלי שהתלהבה מהמקום בערך כמוני. זאת אחרי שעשינו ביקור (מאוד מאוד לא מתוכנן) בשטח A כשלקחנו פניה לא נכונה. החוויה הייתה די קומית. אני שראיתי ראשונה את השלט "שטח A. הכניסה לישראלים אסורה", התחלתי לצעוק "קרן, זה שטח A, שטח A" ומה היא עונה לי? "על איזה שטח אש את מדברת? יש פה כפר נחמד". אז לא, לא נשארנו לגלות עד כמה הכפר הזה באמת נחמד ועשינו מהר פרסה. אז שימו לב טוב טוב לשילוט שבדרך.

כמה טיפים לפני שאתם רצים לבקר שם (אתם חייבים!!):

 כמו שכתבתי – הכי שווה להגיע לקראת השקיעה.

 נופי תל אביב אמנם יהיו שם כל השנה, אבל הצמחייה המרהיבה שמכסה את השומרון רק בחורף או באביב.

הביקור מתאים לכולם, כולל ילדים קטנים (לא עביר לעגלות).

פארק הנצח – רמת השרון

 ממש ביום האחרון של פסח ורגע לפני שכל מי שמהעדה הנכונה הולכים לחגוג את המימונה (או כל מי שהתמזל מזלו ויש לו חברים מהעדה הנכונה), העברנו את יום השבת בפארק הנצח. לפארק הזה הגענו עם המשפחה המורחבת. זוהי הפעם הראשונה שביקרנו בו, אבל בהחלט לא האחרונה. מדובר בפארק לא גדול, אבל עם כל מה שרק אפשר לרצות בשביל בילוי של חצי יום. יש שם מדשאות עם עצים שמספקים צל. שם הוצאנו את הבדמינטון החדיש שקנינו לפני כמה ימים. אני חושבת שלא היה עובר אורח אחד שלא התפעל מהמשחק. למי שלא מכיר – זה דומה למטקות, רק עם מחבטות רשת וכדור נוצה. ממכר לגמרי. אם בא לכם לנסות גם, אז אנחנו קנינו את כל הערכה, כולל הרשת, במגה ספורט.

גן שעשועים ענק שהבן שלי דגם אותו והתלהב.

 בריכת נוי עם דגים ופרחי מים יפיפיים.

גן שעשועים לקטנטנים שהאחיינית המהממת שלי נהנתה בו מאוד.

 מגרש לאופניים ורולרבליידס, גן שעשועים נוסף עם מתקני התעללות (השם הוענק לו, אחרי שהבן שלי הכריח אותי לנסות לפחות חצי מהם, לחטוף סחרחורת, לקבל כאבי גב ולהיזכר שאני לא בת שתים עשרה)

ואחרון חביב – מתקני כושר חביבים שגם אותם ניסינו ונהנינו מאוד.

בקיצור – פארק מומלץ ביותר.

אז זהו, עד כאן פוסט ההמלצות שלי.

צאו לטייל, תנשמו אוויר ואולי תגלו ותתאהבו מחדש בארץ היפה שלנו, קצת כמו שקורה לי בכל טיול מחדש.

שיהיו לכם הרבה טיולים מהנים ונתראה בפוסט הבא.