היום ה – 1
מעבר מבוקרשט לסינאיה
בשלהי יולי 2022 יצאנו לטיול משפחתי שכנראה יהיה גם האחרון בהרכב מלא כי הבת הגדולה שלי אוטוטו מתגייסת. נחתנו בבוקרשט או נכון יותר בשדה התעופה של בוקרשט שנמצא בכלל באוטופני – עיירה קטנה וצמודה לעיר הבירה, לקראת השעה 02:00 בלילה. את הלילה הראשון העברנו במלון ליד השדה.
המלצות על המלון והדברים ה"טכניים" שקשורים לטיול כמו לינה, המרת מטבע וכו'... מוזמנים לקרוא בפוסט הקודם שהעליתי:
https://www.lametayel.co.il/posts/y24wd7
קמנו בבוקר, ארזנו מזוודות ויצאנו החוצה מן המלון בציפייה להרגיש את הקרירות האירופאית והאוויר הצח. פה גילינו שציפיות לחוד ומציאות לחוד. במקום אירופה, קיבלנו העתק הדבק של אילת בחודשי מאי. חום מעל 35 מעלות ובלי לחות. אבל רגע, אני בכלל לא רציתי לנסוע לאילת, אלא לברוח מהחום של הארץ. אני יכולה לתת כאן ספוילר קטן להמשך – אני עוד אקבל את מבוקשי בהמשך היום.
התחנה הראשונה שלנו הייתה ארוחת בוקר. כולנו, חוץ מבן זוגי, טבעונים, לכן נושא האוכל ברומניה היה לעתים מאתגר.
מסעדת La Iancu
Strada 23 August 2, Otopeni 075100, רומניה
המסעדה לא טבעונית וגם אין בה סימונים טבעונים, אך מחפירות ברשת שעשיתי מראש, ידעתי שיהיו בה מספר מנות שיכולות להשביע חבורה של טבעונים. בסוף זה השביע טבעונית אחת בזמן ששלושה ילדים חמוצי פנים ישבו והסתכלו איך היא בולסת. לא, אני לא מרעיבה את הילדים שלי. הם בררנים מאוד באוכל ובשלב הזה של חייהם (גילאי 13, כמעט 15 ו 18) אני די חיה על פי נוסחת "בעיה שלהם". אגב, המנה שלי של פולנטה ופטריות ברוטב עם ירקות הייתה מעולה.
משם נסענו ל:
קניון Băneasa Shopping City
קניון מקומי שגם כן מצאתי מראש, לצורך קניית סים לנייד. לקח לנו כמה דקות להבין מאיפה נכנסים כי הניווט (ניווטנו כל הטיול עם google maps) לקח אותנו לחניית מנויים ולא לחניה של אורחי הקניון.
רכשנו סימים של vodafon שהיו מעולים לאורך כל הטיול. כמעט ולא היו בעיות קליטה, חוץ ממקומות מאוד גבוהים או נידחים במיוחד. כל סים נתן 8 ג'יגה גלישה שהספיקו מעל ומעבר גם למתבגרים שחיים ברשת. שילמנו על הסים כ 40 ליי.
הקניון עצמו מאוד פשוט ופונקציונלי. תמצאו בו רשתות אופנה, מסעדות ובעצם כל מה שיש בכל קניון, רק שזה מגיע באריזה מאוד יומיומית ובנאלית. המחירים בקניון הזה ובכלל ברומניה זולים יותר מהארץ, אך יקרים מהציפיות שלנו. ברשתות אופנה ובמסעדות – המחיר הוא בערך 25 אחוז פחות מהארץ ואילו הקוסמטיקה זולה משמעותית וממש שווה לקנות אותה שם.
כמובן שניצלנו את הזמן גם בשביל סטארבקס. מי שקצת טייל איתי וירטואלית, יודע שזאת תחנת המנוחה וטעינת המצברים שלנו בטיולים. לשמחתנו גילינו שיש ברומניה סטארבקסים כמעט בכל מקום. בנוסף לזה, בכל הסטארבקסים היו 2 קינוחים טבעונים, כריך טבעוני וכמובן חלב סויה.
משם יצאנו לכיוון סינאיה. תכננתי בדרך שתי עצירות, בעיקר כדי להקל על המסע ולהתחיל לחוות את רומניה על היום הראשון.
מנזר סנגוב
זהו מנזר נוצרי אורתודוקסי רומני ששוכן על אי באגם סנגוב. למנזר קוראים לפעמים גם מנזר ולאד צפש כי יש הטוענים שוולאד השלישי בכבודו ובעצמו קבור במנזר. לאלו מכם שפספסו שיעור בהיסטוריה, אז ולאד צפש הוא דמות היסטורית אמיתית לחלוטין, עליה מבוססת דמותו של דרקולה.
חנינו על כביש עפר לא הרחק מן המנזר. יצאנו מן הרכב וקיבלנו מכת חום לפנים. 43 מעלות!! הדרך למנזר עוברת בגשר מעל נהר.
אם לא היינו מזדחלים לכיוון מזיעים ומקללים את הרגע שבחרנו לטוס לרומניה ולא לאיסלנד, אולי גם היינו שמים לב כמה שהמקום יפה.
המנזר לא גדול והוא מוקף גינה יפה. לצערי המנזר עצמו היה סגור ולכן התרשמנו ממנו מבחוץ.
מצד שני, אם תשאלו את הילדים שלי, אז קיבלנו במקומו אטרקציה הרבה יותר מרתקת:
אלו הם הכלבים החמודים של המנזר שקיבלו אותנו בכשכושי זנב נלהבים ותצוגה של בטנים חמודות שאי אפשר היה שלא ללטף. סוכם פה אחד, שבשבילם היה שווה ללכת את העשר דקות מהאוטו בחום. לקינוח, כשהתחלנו שוב בנסיעה לכיוון הכביש הראשי, פגשנו תהלוכה עליזה וקולנית. ממבט קרוב יותר התברר שזאת הייתה חתונה צוענית שהוסיפה עוד צבעוניות והתלהבות לאותו היום.
לעומת המנזר, הדרך עצמה הייתה די משעממת. כפר רודף כפר. חלק מן הבתים מטופחים, חלק הרבה פחות. מבנים נטושים הם לא מחזה שנדיר לראות ברומניה. בנוסף, החום הכבד נתן אותותיו על הצמחייה שנראתה.... טוב, בערך כמו שצמחיה נראית בארץ, בתחילת הקיץ. מד החום של האוטו הראה 40 מעלות, כך שלא היה לנו יותר מדי חשק לעצור ולצאת.
בשלב מסוים בדרך, ממש משום מקום, התחיל להתקדם לעברינו ענן אימתני ושחור. זה הרגיש כאילו מישהו זימן אותו עם שרביט קסמים. הטמפרטורות צנחו בחדות ויחד עם הקרירות הגיע גם המבול. הגשם היה מאוד חזק, אך הוא נמשך לא יותר מחמש דקות שלאחריו השמש והמעלות עלו חזרה, כאילו כלום לא קרה.
את העצירה השנייה עשינו ליד:
Lacul Bisericii
אגם קטן שמצאתי במפות גוגל והוא התאים לי מבחינת המיקום וכי רציתי הפוגה מהדרך. לא היה בו שום דבר מיוחד. בדיעבד הייתי מוותרת על עצירה זו.
כשחזרנו לכביש, גילינו שבין האגם לסינאיה הפרידה קצת פחות משעה ובערך עולם שלם. כשהתחלנו להתקרב לסינאיה כל הנוף השתנה בבת אחת. הדרך נכנסה אל בין הרים הטובלים בירוק עז. המעלות שוב צנחו לכיוון ה 22 והפעם גם נשארו שם לשלושת הימים הבאים. האוויר היה משכר מרוב חמצן. פתחנו את החלונות לרווחה ופשוט התענגנו על הנופים והאוויר.
כאשר נכנסנו אל תוך סינאיה, ההתלהבות שלנו רק עלתה. גילינו עיירה ציורית שמוקפת הרים. היא הזכירה לנו מאוד עיירות סקי אלפיניות עם בתי עץ מקושטים בפרחים, שפע צמחייה ומזג אוויר קריר. בשבילי זה הכי קרוב לגן עדן שאני יכולה לדמיין. סינאיה היא בהחלט העיירה הכי יפה שראינו ברומניה ולדעתי הביקור בה פשוט חובה.
אל הדירה הגענו בשעות אחר הצהריים. הדירה שלנו הייתה ממוקמת גבוה מעל מרכז העיר וזה הרגיש כמו לגור בתוך יער. בשלושת הימים שגרנו שם הנוף והאוויר גרמו לי לבלות כמעט כל רגע פנוי במרפסת. וזה הנוף מהמרפסת
אחרי שהנחנו את המזוודות, נסענו לסופרמרקט מקומי שעורר אצלי חשש רציני שאנחנו הולכים לגווע מרעב. לא היה בו כמעט שום מוצר טבעוני. למזלי גילינו בהמשך שחוץ מהסופר הזה, בכל סופר שביקרנו אחר כך מצאנו היצע טבעוני מספק בהחלט. קנינו קצת ירקות, פירות ולחם וחזרנו בכוחותינו האחרונים לדירה. באותו הערב נרדמתי באפיסת כוחות בשעה שמונה וחצי בערב.
היום ה – 2
הבוקר קמנו רעננים ומלאי מרץ. כבר לא נשאר זכר לאותה עייפות שהכריעה אותי בערב הקודם. אכלנו את ארוחת הבוקר הכי עלובה שיצא לנו לאכול עד כה בחו"ל. הילדים המפונקים שלי בקושי נגעו במשהו ובעצם יצאו ליום הזה רעבים. מעניין אם הבררנות הזאת באוכל אי פעם תעבור אצלם.
בחוץ ירד גשם קל. פתחנו מטריות וצעדנו לכיוון:
ארמון פלש peles castle
בשביל מי שמגיע עם מכונית, אז ישנה חניה בתשלום ליד שביל יער שמוביל לארמון.
משם זאת עליה מתונה מאוד ברגל שנמשכת כרבע שעה.
השביל תחום בדוכנים של צוענים שמציעים את מרכולתם. החל מצעצועים ומזכרות ועד לפירות יער טריים ותירס חם.
סביב נופים יפים של יער, נחל קטן ואוויר צח.
בערך באמצע הדרך, הארמון כבר נגלה באופק וכולנו נעצרנו מהופנטים.
זהו בהחלט הארמון הכי יפה שראינו ברומניה ואחד היפים בכלל.ט
אני לא מצאתי אפשרות לקנות כרטיסים לארמון מראש באינטרנט ולכן נאלצנו לעמוד בתור לא קצר לקופות. מסביב יש גן מהמם ששווה להקדיש גם לו זמן.
אני יודעת שזה באמת לא קשור לטיול, אבל שם, בתור הזה, קרה לי את אחד הדברים הכי מרגשים ונפלאים שקרו לי השנה. קיבלתי מייל שתסריט לסרט אותו הגיתי יחד עם חברה נבחר מבין אלפי פניות ויקודם עד לשלב ההפקה על ידי אחת הקרנות. כלומר יש ברצינות סיכוי שתראו את השם שלי בעוד שנה, שנתיים על המסך הגדול.
מן הסתם, משם ההתרגשות הייתה כל כך גדולה, שכנראה שפספסתי חצי ממה שהארמון יכול להציע, אבל אני אנסה בכל זאת להתמקד במה שאני כן זוכרת.
קודם כל מחיר כניסה – לקומה 1 המחיר הוא באזור 50 ליי למבוגר (מגיל 13). לשתי קומות זה עלה 95 ליי ויש גם קומה שלישית, אבל אני לא זוכרת את המחיר. בכל מקרה, אם אתם חובבי ארמונות, אך לא פריקים של דבר. בטח אם אתם באים עם ילדים, אין שום סיבה לשלם על יותר מקומה אחת.
אנחנו הקשבנו לאחת ההמלצות שקראתי ושילמנו על שתי קומות. לטעמי זה היה די מיותר.
הקומה הראשונה היא הראוותנית ביותר. היא נועדה בעיקר בשביל לנקר עיניים לאורחים ולכן היא כמובן גם היפה ביותר. בתוך החדרים יש המון גילופי עץ, גם ברהיטים וגם בקירות, שהופכים את הארמון הזה לשונה ממה שראיתי עד כה. יותר חמים, מזמין וביתי שכזה.
ישנם לא מעט חדרים על פי נושאים, כמו החדר הסיני, חדר מוזיקה וכו'...
הקומה השנייה הייתה פרטית יותר. היו בה חדרי שינה, שירותים ואמבטיה וכו. גם היא הייתה יפה ומעניינת, אבל לא כמו הקומה הראשונה.
משם עברנו דרך עוד ארמון קטן שקרוב מאוד לארמון פלש:
Pelișor Castle
הוא בהחלט חמוד למראה ושווה לעבור דרכו כדי להציץ עליו. בפנים לא היינו כי קראנו המלצות שאין הרבה מה לראות בתוכו.
משם חזרנו באותו שביל יער. הפעם קנינו סלסלה של פטל ואוכמניות. התנפלנו על זה כמו חיות טרף וחיסלנו אותה תוך דקה. את הסלסה החזרנו למוכרת ששמחה לקבלה.
במרחק של פחות מחמש דקות הליכה משם נמצא:
מנזר סינאיה Mănăstirea Sinaia
המנזר מאוד יפה מבחוץ. הוא גם די מרשים בפנים, אבל למען האמת חוץ מהצצה קצרה – לא נכנסנו. לא היה בפנים אף אחד וזה הרגיש כמו חדירה לפרטיות. הכניסה לשם לא עולה כסף ושווה לעצור להתרשם.
אחרי הביקור במנזר חזרנו לדירה כדי להחליף בגדים, אחרי שקפאו לכולנו כמה איברים חיוניים. כולנו היינו עדיין במוד שרבי ולכן יצאנו באותו הבוקר עם בגדים קצרים. משם נסענו עם הרכב לאכול:
Ramayana Cafe
Blvd Carol 19, Sinaia,
מסעדה הודית עם מספר אופציות טבעוניות (כמו בכל מסעדה הודית בעצם. הרי לא מעט מהמנות ההודיות הן מלכתחילה טבעוניות). האוכל היה טעים והאווירה טובה. המסעדה לא זולה במושגים של רומניה, אבל עדיין זולה יותר מהארץ ולגמרי שווה את המחיר.
משם נסענו אל:
טלגונדולה סינאיה Telegondola Sinaia
שם שילמנו כנראה את המחיר הכי יקר ששילמנו אי פעם על רכבל. 475 ליי לחמישה אנשים ועוד 20 ליי חניה. כשעשיתי לעצמי רשומות במהלך הטיול כדי לא לשכוח דברים שארצה להעלות לבלוג שלי, כתבתי לעצמי " אדע בסוף הטיול אם היה שווה או לא". אז עכשיו אני לגמרי יכולה לומר שכן, זה היה שווה את זה. לרגע לא הייתי מוותרת על החוויה.
לא היה תור לרכבל בכלל, הבנתי שזה בגלל שהזמינות שלו מאוד גבוהה. ישנן שתי עצירות במחירים שונים. הראשונה בגבוה 1400 מ' והשנייה בגובה 2000 מ'. אנחנו לקחנו את הרכבל עד הנקודה הכי גבוהה וזה גם מה שאני ממליצה לעשות.
הרכבל עולה בתוך נוף ירוק מדהים, נבלע בתוך עננים ואז פורץ מעליהם אל נוף שהזכיר לנו את התמונות שחברים שלנו שלחו מהיילנדס בסקוטלנד.
למעלה יש מסעדה שלא ממש עניינה אותנו ומסביב נוף קדמוני מהמם.
קחו אתכם סווצ'ר כי קריר שם. מרגישים היטב בטיפוס איך האוויר דליל יותר בגובה כזה. הסתובבנו שם בערך שעה של הנאה צרופה. צילמנו אינספור תמונות ואז ירדנו חזרה ברכבל לרכב.
היעד הבא והאחרון לאותו היום היה:
מרכז העיר סינאיה
מצאנו חניה חינם (משעה חמש) ממש במרכז ויצאנו לספוג את העיירה הקסומה הזאת. כל מבנה היה יפה יותר מהשני.
הכל מקושט בפרחים וברקע עצי מחט שמזכירים שסינאיה היא עיירה שנבנתה בתוך יער.
בדרך ביקרנו בעוד מקום שמהווה עבורנו – בדומה לסטארבקס – אתנחתא מבורכת בטיול. למקום הזה קוראים pepco וזאת חנות מאודדדד זולה של בגדים וכלי בית. הכי זולה שנתקלתי בה. אני מכירה אותה כבר שנים מהטיולים שלנו באירופה, אבל בשום מקום לא ראיתי כזאת השתלטות כמו על רומניה. אין קניון או מרכז קניות שאין בו פפקו.
חזרנו לאוטו והתחלנו כבר לנסוע חזרה לדירה, כשהבחנו בדרך בפארק קטן ויפה. למרות שהיינו סחוטים מעייפות, לא יכולנו לוותר על ביקור בו. כמו שיש קיבה נוספת לקינוחים, אז אצלי יש רזרבות של מרץ לטיולים ומקומות יפים.
אחר כך גיליתי שלפארק קוראים Dimitrie Ghica Park ואני לגמרי ממליצה להכניס אותו לתכנון שלכם.
בתוך הפארק נמצא מבנה מרשים מאוד בשם Casino Sinaia. שם גם סיימנו את היום שלנו.
היום ה – 3
זהו, הגוף כנראה התרגל, קיבל מספיק חמצן או כל דבר אחר שיכול להסביר איך קמנו בלי טיפת עייפות ועם אנרגיות שיא להתחיל את היום. גם ארוחת הבוקר הייתה משמעותית טובה יותר בזכות ביקור בסופרמרקט אחר אתמול.
היעד הנבחר להיום היה:
שמורת הטבע Bucegi natural park.
השמורה היא ענקית ויש בה המון מסלולי טבע ונופים מדהימים. אני בחרתי בתוכה 2 יעדים מרכזיים אליהם ניווטנו ובדרך פשוט עצרנו לתצפיות או מסלולים שקרצו לנו. היעד הראשון שלנו היה אגם בלבוצ'י. הנסיעה לשם היא בתוך יער שאי אפשר שלא לדמיין את כיפה אדומה או את הזאב מציצים מבין העצים.
בכלל השמורה כולה רקומה מנופים יפים וטבע קדמוני ורענן.
אני יכולה לומר בפה מלא שרומניה לא פחות יפה מגרמניה ברמה של אוצרות טבע כגון יערות ואגמים. ההבדל המשמעותי הוא בתחזוקה של כל זה. אם בגרמניה דואגים לכסח אפילו את השדות בצדי הדרכים, ברומניה הכל גדל פרא. גם התחזוקה הכללית של הכבישים ושל שמורות טבע לוקה בחסר. הכביש של השמורה בה היינו היה מפותל, מלא מהמורות וצר כך ששתי מכוניות לא היו מצליחות לעבור בו.
עצרנו בתצפית שמשקיפה על השמורה ובה היו גם לא מעט רוכלים צוענים.
חוץ מנוף יפה, נתקלנו הפעם במחזה שהבנתי שהיה מאוד נפוץ ברומניה לפני כעשור וזה ילדים צוענים קטנים ומלוכלכים שמתחננים לתיירים שיקנו את מרכולתם. הלב נשבר כשרואים את אותם הילדים בני לא יותר משש, שבע, פשוט עומדים שם וממלמלים "פליז, פליז".
אני שמחה שזה היה אחד המקומות הבודדים שראינו את המראה הזה. רוב רומניה כבר די התנקתה מקבצנים ואני מעיזה לקוות באופטימיות בלתי נדלית שזה קרה כי סופקו להם תנאי מחיה וחינוך טובים יותר.
קנינו מהם סלסלה של פטל. לא הצלחנו לעמוד בזה, למרות שמאוחר יותר, כשחשבתי על זה לעומק – זה כנראה לא היה הדבר הנכון לעשות. הרי הוריהם שולחים אותם לשם כי הם יודעים שהמראה המסכן שלהם מנגן על מיתרי הלב של תיירים. אולי אם אף אחד לא היה קונה מהם, הם לא היו שולחים אותם למכור ועושים את זה בעצמם בזמן שהילדים בגן או בבית ספר. ואולי זאת פשוט הנאיביות המערבית שלי.
בשמורה הזאת אי אפשר היה שלא לעצור ולהתפעל מהנופים. אנחנו הבחנו בצלב שניצב על גבעה וכמובן שהיינו חייבים ללכת לחקור את הנושא.
הטיפוס לשם לא היה קשה, אם לא מחשיבים את העובדה שהיה צריך לבדוק כל צעד שעושים, כי כל הדרך הייתה מרושתת ב"מתנות" שפרות השאירו אחריהן. חוץ מנוף משגע, מצאנו שם גם שני ספסלים שפשוט נועדו לככב בפוסט כלשהו באינסטגרם ואוויר שכל כך טרי וצח שאני כמעט בטוחה שהוא מסוגל להקים מתים לתחיה.
משם נסענו ישירות אל:
אגם בלבוצי
כל מקום ממנו תסתכלו על האגם הזה, תגלו עוד זווית צילום שאתם פשוט חייבים לנסות. מי המראה החלקלקים והטהורים האלה היו מוקפים בעצים, פרחים והרים. כלומר רשימת רכיבים שיחד יוצרים מתכון מושלם לרגע של אושר.
הדבר הראשון שעשינו, זה להתיישב על שפת האגם ולזלול את האפרסקים שהבאנו איתנו. אפרסקים מתוקים, בשלים ונוטפי מיץ, כאלה שמגדלים כנראה בארץ, אבל מוכרים רק באירופה. אחרי שסיימנו לאכול ניצלנו את האגם כסט צילומים מוצלח במיוחד.
משם חזרנו לרכב והמשכנו ליעד הבא.
בדרך קלטנו מסלול על גשרוני עץ. מיד עצרנו את הרכב ויצאנו לשם. אגב, היינו שם לגמרי לבד.
המסלול היה מאוד לא מתוחזק. שלבים חסרים ובולי עץ רקובים שאף התמוטטו בחלק מהמקומות. ועדיין אני, בן זוגי והבן הקטן החלטנו לקחת את הסיכון. המסלול התגלה כקצר מאוד ומעגלי ותוך כרבע שעה סיימנו אותו. הייתי ממש ממליצה עליו עם כל הטבע שסביב והחוויה, אבל בגלל רמת הבטיחות אני חוששת לעשות את זה. בקיצור, על אחריותכם.
משם הגענו ליעד הבא של יום זה:
מערת יאלומיטי / ialomitei cave
ברגע שיצאנו מהרכב, הגענו היישר אל המולה של דוכנים שהיו מפוזרים לאורך הדרך.
הרים ירוקים ועשב רענן מסגרו את השביל ואת הצבעוניות של הדוכנים וקולות הרוכלים התמזגו להם עם רעש של נחל שפכפך לו ליד.
את אותו רגע אידילי הרסה כרכרה עם סוסים. מבט אחד לכיוון הסוסים הבהיר כמה הם מסכנים ואומללים. האיש שהוביל את הכרכרה בוודאות לא ניחן באינטליגנציה רגשית כי למרות המבט המזועזע שתקעתי בו ובסוסים המסכנים הוא בכל זאת ניגש וניסה להתעקש לקחת אותנו לסיבוב תמורת תשלום. גם אחרי שאמרתי לו "לא" מאוד תקיף, זה לא עזר. רק כשהתחלתי ממש להרים את הקול ולצעוק "this is abuse" הוא הניח לנו. מעניין שהיה נדמה כי הוא לא הבין כמעט כלום באנגלית, אבל את המילה "abuse" הוא דווקא הבין. כנראה שאני לא הראשונה שאמרה לו אותה.
המסלול היה קליל בהתחלה, אבל אז התחילה העלייה למערה. אם יש משהו שלמדתי בטיול הזה – זה להפסיק להקשיב למטיילים אחרים שכותבים – "מסלול קליל", "עליה מתונה" וכד'...זה קרה לראשונה כאן ובהמשך בעוד מקומות.
מצטערת, אבל העלייה למערה לא הייתה בשום צורה מתונה, אלא עליה תלולה ולא סימפטית. לא כזאת שבגללה הייתי מוותרת, אבל כן כזאת שגרמה לכולנו להתנשף כמו חבורה של קומקומים. למעלה ניצב לו מנזר קטן ויפיפה, ממש בכניסה למערה.
מחיר כניסה למערה היה 10 ליי למבוגר ו 5 ליי לילד עד גיל 18. אנחנו שילמנו 30 ליי עבור חמישה אנשים. אם תעשו חשבון מהיר, תראו ששילמנו פחות ממה שהיינו צריכים. כשניסינו להעמיד את הקופאי על טעותו, הוא התעקש איתנו שזה בסדר.
מערת יאלומיטי, בהגדרה שלה, אמורה להיות מערת נטיפים. ולמה אני אומרת אמורה? כי לא ראיתי בה אפילו נטיף אחד. בסופו של דבר זוהי מערה רטובה עם מדרגות שלא נגמרות.
עלינו, עלינו, ועלינו עד שהגענו לחלל שבו כביכול גרו דובים (יש שם גולגולת של דב) ונחל תת קרקעי קטן, אמרנו די וחזרנו. הבת האמצעית שלי (זאת שכמעט אף פעם לא מטיילת איתנו) לקחה את העליות המפרכות קשה במיוחד ומאותו הרגע סירבה יותר להיכנס למערות. כמובן שאצלה, בנוסף לקושי הפיזי נשברה גם הציפורן מה שהיווה סיומת "הולמת" לאותה חוויה. אגב, אני לרגע לא הייתי מוותרת על הביקור במערה, למרות שהיה גם לי לא קל.
ביציאה מן המערה נכנסנו לבקר במנזר הקטן והיפה שבכניסה
ומשם ירדנו חזרה. בדרך פיצינו את עצמנו על העלייה הקשה בתירס קלוי. התירס הכי טעים שאכלתי לאורך הטיול כולו. בהמשך ניסיתי לשחזר את החוויה, אבל שום דבר לא התקרב לטעמו של אותו התירס.
משם רצינו ללכת לרכבל שעולה לפסגה Babele בה אמורים להיות סלעים שיוצרים צורות כמו ספינקס, אבל איחרנו. הרכבל פעל עד השעה ארבע והגענו כמה דקות לפני. כלומר היינו מספיקים לעלות, אבל לא לרדת. הבנתי שהרוב עולים לשם מהעיירה Busteni אבל זה לא מומלץ, כי יש שם תמיד תור עצום. ההמלצה שקיבלתי היא לעלות מהשמורה. נווטו לכיוון Hotel Pestera מבלי לפנות באמת למלון. הרכבל נמצא מול המלון, מעבר לכביש בערך. כלומר אם תראו מהכביש את המלון בצד ימין, תמשיכו עם הכביש עוד קצת והרכבל יהיה בצד שמאל.
מאחר והשעה כבר הייתה די מאוחרת, החלטנו להתחיל לנסוע לכיוון מסעדה שמצאתי ליום זה. בדרך עצרנו על עוד גשר יפה שהשקיף על האגם המהמם.
אני חייבת לומר משהו על רומניה וישראלים. זוהי המדינה עם הכי הרבה ישראלי שפגשנו בחו"ל אי פעם. אפילו היער השחור לא מתעלה על רומניה! לא היה כמעט מקום בכל הטיול הזה שהגענו אליו ולא שמענו עברית ולא משנה עד כמה היה זה מקום נידח.
על הגשר ההוא זה בא לידי ביטוי בקבוצה של ישראלים עם מדריך ומוכר תירס שהתחיל לשיר בעברית עם מבטא רומני כבד "תירס חם, בים בם בם". בזמן שאני התפעלתי מהנוף, בן זוגי כבר הספיק לקשור שיחה עם המדריך של הקבוצה. הסתבר שהוא מישהו שאמורים להכיר אם נוסעים לרומניה ויש לו אתר ייעודי ואינפורמטיבי עליה. הוא כמעט נעלב כשלא היה לנו מושג מי הוא והתפלא לשמוע שאת הטיולים שלנו אני מתכננת לבד, על ידי חפירות מאסיביות ברשת ומהמלצות של אנשים ב"למטייל", google maps או ב TripAdvisor ושלא נתקלתי אף פעם באתר שלו.
הדבר הכי מצחיק עם המדריך והקבוצה הזאת, זה שפגשנו אותם שוב, אחרי שעה בערך במסעדה בסינאיה. מסעדה שבשום צורה לא קשורה לשמורה שהיינו בה. מסעדה שמצאתי בhappy cow כשחיפשתי מקום עם אופציות טבעוניות.
Taverna Sarbului
המסעדה נמצאת ליד מסלולי סקי רבים והיא פשוט עצומה בגודלה. ממש יכולתי לדמיין איך היא מתמלאת בחורף בגולשים רעבים ונוטפי שלג. המסעדה היא לא באמת vegan friendly. מה שטבעוני בה זה התוספות. טוב, בערך כמו בכל מסעדה, כך שהתקשיתי להבין למה דווקא היא נכנסה לhappy cow. לקחנו אורז, ירקות מאודים, תפוחי אדמה, צ'יפס וכו'... לא יודעת אם הכל היה טעים במיוחד או שפשוט היינו רעבים במיוחד. בכל מקרה, התענגנו על כל ביס ובהחלט שבענו שם.
משם כבר חזרנו לדירה ולאריזה חלקית של מזוודות, לקראת המעבר מחר לבראשוב.
היום ה – 4
בבוקר עזבנו את סינאיה לכיוון בראשוב, אבל מאחר והיום כולו תוכנן בסמוך לסינאיה, אני מצרפת גם אותו לפוסט זה. אם אתם לנים בסינאיה, אז כל מה שתראו כאן, נמצא במרחק קצר של נסיעה מהעיר.
מנזר Caraiman Monastery
המנזר ממוקם על הר ולגמרי שווה ביקור. השילוב של המנזר היפה עם הנופים המרשימים סביב יוצרים תמונה שלא יוצאת לי מהראש.
מצד שני, יכול להיות שהרושם העז שנותר מהמקום היה בכלל בגלל איזה בריון מגודל בן כ 35 שצרח על נזירה קטנטנה וכפופה בת 80. ולא, אין לי שמץ של מושג למה הוא צרח שם עם אגרופים קפוצים. יכולה רק לומר שהנזירה לא נשארה פראיירית ונתנה שם פייט של מה שנשמע כמו קללות ברומנית. בהחלט מסוג הדברים שנחקקים בזיכרון.
בכל מקרה המנזר, כפי שהבנתם, מהמם בזכות עצמו וגם בזכות הגנים שסביב.
הגענו אליו בדיוק בשעת תפילה. הדת העיקרית ברומניה היא נצרות אורתודוקסית (כמו ברוסיה), כך שהתפילות והאיקונות המוזהבות החזירו אותי אל הטיול שעשינו לרוסיה, עליו ניתן לקרוא כאן:
משם נסענו ל:
Cantacuzino Castle
על פי הביקורות שקראתי, הומלץ לא להיכנס לטירה עצמה מאחר והיא נבזזה בתקופת הקומוניזם ולכן אין כל כך מה לראות בפנים. מה שכן אמור להיות יפה שם, זה הגנים שמסביב. מה שלא ציפיתי זה שיבקשו תשלום גם בשביל להיכנס לגנים. עכשיו בואו, עם כל הכבוד זה לא גני ורסאי. זאת בסך הכל טירה קטנה עם גנים קטנים. אז על מה ולמה?
בגלובלי הייתה תחושה חזקה לאורך הטיול כולו שרומניה היא מסחטת כספים. על כל דבר שרק אפשר הם מבקשים תשלום. בסופו של דבר, הטיול הזה עלה לנו יותר יקר מאשר הטיול של שנה שעברה לאותו פרק זמן לגרמניה. אם בגרמניה כמעט לכל אטרקציה יש אופציה לקניית כרטיס משפחתי שמוזיל את הכניסה או כרטיס של עיר או של אזור מסוים שבכלל הופך את כל הבילויים לחינמיים לגמרי, אז ברומניה ברוב המקומות תשלמו סכום מלא. מה גם שבגרמניה באופן כמעט גורף – ילד זה מעל גיל 18 ואילו ברומניה כל מקום מחליט לעצמו, כך שלא פעם יצא לנו לשלם על ילדים כרטיס בסכום מקסימלי של מבוגר.
הפרינצפיזם שבי הרים את ראשו הצדקני, גער בקופאי על החוצפה לקחת כסף על מטר וחצי של גנים ופשוט עשה אחורה פנה. לכן לא היינו שם ולא יודעת לספר לכם איך שם. המחיר שביקשו היה 15 ליי לבן אדם. כלומר לנו, משפחה של 5 נפשות, זה היה אמור לעלות 75 ליי.
לפחות זכינו להינות לא הרחק משם מנוף יפה
בינתיים הטמפרטורות טיפסו לאיטן מ 22 מעלות, אליהן כבר התרגלנו בימים האחרונים, אל 32 מעלות שאליהן לעולם לא אתרגל. היעד הבא אליו רצינו להגיע בסביבת בושטני זה:
Foamy Valley Waterfall,
כל האזור ליד זה מלכודת תיירים. מלא דוכנים וחניון בתשלום, אליו יכוונו אתכם עם חיוך. החניון הוא מאחורי Hotel Silva - אל תחנו שם! אם תמשיכו לנסוע עם הכביש על דרך עפר עבירה פנימה, בסופו של דבר תגיעו לא רק להמון מקומות בהם ניתן לחנות חינם, אלא גם לתחילת המסלול של המפל ולא תלכו כמונו קילומטר ברגל בעליה.
כשהגענו לתחילת המסלול כבר היינו מיוזעים ועייפים. המסלול עצמו התחיל בעוד עליה די מאסיבית והיה ברור שזה לא הולך להיות קל.
בן זוגי והבת האמצעית העיפו מבט על העליה וויתרו ישר. אני ושני הילדים האחרים עוד המשכנו קצת. אחרי עשר דקות הגענו לשלט הזה:
החלטנו שהרפתקת טיפוס הספיקה לנו ואנחנו לא צריכים לתבל אותה עם דב רעב. אם תרצו לעשות את המסלול, אני מצרפת כאן קישור שמסביר איך ולאן מגיעים:
https://travelonabudget.travel.blog/2016/12/02/valea-spumoasa-waterfall-busteni-romania/
עוד לפני שהספקנו להגיע למכוניות, הניידים שלנו ובעצם של כל האנשים שהיו סביבנו התחילו לצפצף באופן די מלחיץ. ממבט מהצד זה היה נראה כאילו נחתנו לתוך איזה סרט אסונות ואנחנו בדקות הראשונות של הסרט.
כשגוגל תרגום תירגם לנו את ההודעה – הבנו שהיה מדובר על התראת מזג אוויר סוער, מה שלאותו זמן נתון, בו המעלות נותרו מעל 30 והשמש קפחה לנו בעקשנות על הראש, היה נראה די אבסורדי.
האטרקציה האחרונה שלנו לאותו היום הייתה:
Domeniul schiabil Kalinderu
זהו מתחם קטן ובו יש מגלשות הרים, טרמפולינות ועוד אטרקציות לילדים. כולם, חוץ ממני, דגמו את מגלשת ההרים. למי מכם שהתנסה במגלשות הרים באירופה – תנמיכו ציפיות. מדובר במגלשה קצרה, אך יחד עם זאת חביבה ולא מאוד יקרה. מחיר לסיבוב אחד – 10 ליי. על שאר האטרקציות שם ויתרנו.
רעבים, נסענו לעיירת busteni שבה או לידה התרכזו כל האטרקציות של יום זה. אנחנו נסענו שם למסעדה טבעונית בשם:
Quwwa
אז לומר על המקום "מסעדה" זאת קצת הגזמה. זה יותר בית קפה קטן שנמצא על הרחוב הראשי. כמו הרבה מסעדות טבעוניות בעיירות קטנות, גם כאן שעות הפעילות היו מאוד מוגבלות, בדיוק כמו התפריט. למרות שהיה תפריט מספיק מכובד, הכל היה חסר חוץ ההמבורגרים וגם על זה נאמר לנו שצריך לחכות עוד חצי שעה.
בלית ברירה, את חצי שעת ההמתנה ניצלנו בשיטוט בקניון הסמוך וקצת שופינג.
ההמתנה השתלמה וקיבלנו המבורגר שהיה בהחלט טעים. רק אל תצפו לביונד או לתחליפים שהתרגלנו אליהם בארץ. הם עדיין לא הגיעו לרומניה ולכן כל ההמבורגרים שם כמו שהיו בישראל פעם. בריאים מדי וכמעט ולא מזכירים את המקור הלא טבעוני.
משם יצאנו לדרך לבראשוב בלי עוד עצירות. על השבוע שלנו בבראשוב אפרסם פוסט נפרד.
תודה רבה שקראתם ואם תרצו לשאול, להתייעץ או סתם להגיב – אני תמיד אשמח לשמוע ולעזור.
שיהיה לכם אחלה טיול, נתראה בבראשוב :)
