אילנה באפריקה
באמצעות כתבה זאת תוכלו להכיר את אילנה ולהבין מה הביא אותה לארוז תרמיל (וחבר) ולצאת ליבשת השחורה, שבכוונתה לא להסתפק רק בצבירת חוויות, אלא למצוא במהלך הטיול מקום שתאהב ותעסוק בו בפעילות התנדבותית.
באמצעות כתבה זאת תוכלו להכיר את אילנה ולהבין מה הביא אותה לארוז תרמיל (וחבר) ולצאת ליבשת השחורה, שבכוונתה לא להסתפק רק בצבירת חוויות, אלא למצוא במהלך הטיול מקום שתאהב ותעסוק בו בפעילות התנדבותית.
דמיינו לעצמכם מבצר עתיק שחולש על עיר שבתיה צבועים בגוונים שונים של כחול, דמיינו שמש מדברית ששוקעת מאחורי אגם שפעם ביקר בו סופר אנגלי חשוב, וארמון שעל קירותיו מצויירות בחורות שיוצאות לצייד, לבושות בחצאיות שקופות. ברוכים הבאים לבונדי.
תמר ושמעון יוצאים אל דרך המשי שבסין, ומגלים נופים מרתקים, תרבויות מופלאות, ערים עתיקות, פסטיבלים ותרבות וחומה סינית אחת.. הצטרפו למסע עם תמונות מרהיבות - החלק הראשון.
מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן, קדחת הטיולים היתה כבר עמוק בנשמתי. אני זוכר היטב את ימי השבת וימי החג בהם היה אבא שלי מעיר את כולם מוקדם (למרות מחאות קשות והבעות כעס ומירמור) וגורר אותנו לעוד מקום לא ברור שאף אחד לא שמע עליו. אבל מהרגע שהיינו עוצרים את האוטו ומתחילים לצעוד ברגל כשמסביבנו עצים, ציפורים ותו לא - מצב הרוח היה משתפר פלאים.
שלווה, שקט והמון ירוק - יומיים של טיול רגלי בין שדות התירס על רמת יבנאל דרך עליה מפרכת למצפה אלות ועד פכפוכו של נחל תבור. בבי ובבי יוצאים אל הטבע הארצישראלי למפגש אינטימי עם השקט והשלווה, שכל כך חסרים בארצנו, וגם עם עדר פרות מאיים.. ?!
``עונת המלפפונים`` זה שם נרדף לעונה שבה לא ניתן לגדל דבר למעט מלפפונים. כאשר אנו מחכים ויושבים על אחורינו, לא עושים דבר אלא מצפים למכירה שתבוא, אין הרפתקאות, אין מעללים. זו עונת המלפפונים. ועליה, בכתבה הבאה.
אחרי קוצ`ין וחוות התבלינים אפשר להמשיך להרים, להגיע למונאר המוקפת מטעי תה מדהימים, ללמוד כיצד מכינים תה, לשוט בתעלות הטבעיות של קרלה ולנוח כמו שצריך בחוף ורקלה המקסים.
מי שמגיע לדרמסאלה, ילמד הרבה על הטיבטים שחיים שם, על עברם ועל ההווה. בכתבה שלפניכם על קשר מיוחד במינו שנוצר עם נזירים טיבטים ועל מצבם הלא פשוט של הטיבטים החיים בהודו ובסין, שמעניק פרופורציה לחיים ומזכיר שתמיד צריך להסתכל על כל הטוב שיש לנו.
על הכפר ג`יבי מעולם לא שמענו. פשוט חיפשנו עצירת ביניים בדרך לדהרמסאללה. עוד כשהיינו בעמק פארוואטי פגשנו קבוצת אנשים שביקרו בכפר ג`יבי וסיפרו על קסמו של האזור והפליגו בשבחיו של בעל הבית שם התארחו. רשמנו את הפרטים ולבסוף החלטנו לנסוע לכמה ימים לפני שנמשיך לדרמסאלה.
כל ההתחלות קשות. ההתחלה שלנו לא היתה יוצאת מן הכלל. אבל אחרי משברי תיקים, גשמי זלעפות וכרטיסי טיסה בעייתיים, נראה שהטיול שלנו נכנס סוף סוף לקצב הנכון. אפילו הספקנו לתייר קצת...
הדרך מדלהי לפושקר התחילה ביום צילומים לסרט בוליוודי בהשתתפות כוכב מפורסם (וגם בהשתתפותי), עברה דרך הטאג` מאהאל ונמשכה בשוד בחסות החשיכה ומפגש עגום עם המשטרה ההודית, נשנשתי שוקולד פרה ברחובה הראשי של ג`איפור, ובסוף הגעתי.
``אל הדרך שוב יצאנו, דרך ארוכה בלי קץ, דרך בה רק ילוו אותנו האבק האבן והעץ... את הבית לא שכחנו, ואת כל האוהבים. אם נרחק גם אלף קילומטר, אל ביתנו אנו עוד קרובים``
ביולי 2005 יצא אסא לטיול בתאילנד, ויאטנם ולאוס, אחרי פרידה נרגשת בנתב``ג.. אתם מוזמנים לטייל איתו בין הריחות של בנגקוק, מקדשים, מזכרות מהצרפתים, פרי הדרקון, טרקים באזורים כפריים ועוד.
לכבוד סופהשנה האזרחית מייב מסיימת את הטרק בקווין שרלוט בשלום, וממשיכה אל בירת הנצח של ניו זילנד - וולינגטון. בין לבין וגם בהמשך היא מספיקה לבקר ב-מוזיאון הגדול של וולינגטון, לסעוד את לבה בפיקניקים וארוחות בוקר ולקפוץ למפלים ול-קרייטרס אוף דה מון - אזור פעילות געשית.
לפני ישבו שני ילדים, וכיוון ש-boys will be boys, הם די רבו והרעישו, אבל אני, אני בעד התלהבות הנעורים. שירעישו, למה לא? לפני שכובד החיים ימחץ אותם. דבקתי בדעה זאת עד שאחד מהם זרק משהו על השני, פיספס, והמשהו נחת עלי.
יוצאים לטרק עם שלג בפסגות, משתכשכים במעיינות חמים, רובצים במנאלי ו.. חוזרים הביתה. האם החיידק ההודי דבק?
המבקרים במקדש הזהב יפגשו אלפי סיקים ויתוודעו לכלים שהם נושאים בבגדיהם, לשיטת שטיפת הרצפות ולשימושיה השונים של המטריה. כתבנו מגיעים לשם, מתרשמים וממשיכים לרישיקש.
מבקרים בואשישט, מעיינות חמים ומפל, פוגשים קופים ומנסים קורס בישול ושיעור ביוגה. ומה עוד עשינו במקלוד? קשה להזכר, הכל מתערבב לרצף של גשם, ארוחות בוקר, שיעורי יוגה, ארוחות ערב, שיטוטים בעיר וארוחות צהריים.
מיכל ורון יוצאים לדרך, לחודשיים בהודו. חלוקת העבודה ברורה - רון מצלם, מיכל כותבת. יחד הם טועמים את המומו הראשון שלהם, מטפסים אל השאנטי סטופה בלדאק, נוסעים על הדרך הסלולה הגבוהה ביותר בעולם, פוגשים נזירים וילדי בית ספר ו.. נוסעים למנאלי.
משפחת פלג מגיעה למדינת קרלה לאחר מסע מייגע אבל מסתבר שהיה שווה כל מאמץ. קרלה היא מדינה טרופית יפהפיה, ירוקה ומלאת חופים ומים. האנשים אדיבים וחביבים, האוכל מתובל היטב והאוירה של נופש אמיתי. שווה להגיע לקרלה כבר אמרנו?!
ברחובות אנטיגואה, נשים לבושות בגדים צבעוניים, נושאות סלים ומיני חבילות על ראשיהן, ואני שואל את נעמה למה לדעתה הן לא לוקחות, כמונו בידיים. - את הידיים הן משאירות פנויות לעשות ג`אגלינג. -ומה עם הגברים, הם לא יכולים לעזור? -לא, הם צריכים לקצוץ עשב במאצ`טה
במהלך השיטוטים בעיר למדנו גם להכיר את הנהג הארגנטינאי הטיפוסי. בואו רק נגיד שהם הרבה יותר נחמדים כשהם לא מאחורי ההגה. בפעם הראשונה שעברנו במעבר חצייה עם רמזור ירוק ובכל זאת כמעט נדרסנו, עוד חשבנו שמדובר בנהג גרוע אחד. אבל מהר מאוד למדנו להבין שמדובר בתופעה.
הטיול בויאטנם הוא ללא ספק אחד הטיולים היפים שעשיתי עם אופניים. השילוב של נופים עוצרי נשימה, אוכלוסייה מסבירת פנים ומזג אוויר נוח לרכיבה, עושים את המדינה ליעד מושלם לרוכבי שטח.
מתישהו כבר לא יכולתי יותר, ממש הרגשתי שהברכיים שלי עומדות להתפרק. לא עזרה להן גם העובדה שלגב המושב היה מחובר מין T ממתכת, שאם מקפלים אותו למטה, ברמת העיקרון אפשר לשים עליו את הרגליים כמו על הדום. במישור של התכל`ס, הוא היה תקוע לי בנשמה והגביל את המקום שהיה לי לשים בו את הרגליים. כשהוא היה מקופל, דרך אגב, הוא לחץ לי על השוקיים. נורא מקסים...
ואז הגיע לו לאיטו הכדור של הזורב היבש, ומכיוון שיש עוד פעמיים לפני, אני התחלתי. הבחור האחראי תפס את הכדור, שצף לו במין אמבטיה, ואמר לי להיכנס, כמו בקפיצת ראש. זינקתי פנימה, לא הצלחתי להתקדם, יצאתי וזינקתי שוב, הפעם באופן יותר מעודן. התחלתי לחגור את עצמי והבחור נכנס גם הוא לכדור ורתם אותי עוד יותר רצועה אחת בחזה, אחת בבטן, בקרסוליים, והייתי אמורה להחזיק ברצועות מהתקרה. ואז, הוא דחף אותי למטה...
אתם יודעים איך אומרים שאסור ללכת לסופר רעבים, כי אז קונים הרבה אוכל? אז באמת לא קניתי הרבה אוכל - פטה, שוקולד ותפוזים. אבל מסתבר שהכלל הזה תקף גם למקרים של צמא, כי קניתי הרבה שתיה- בקבוק גדול של L&P ובקבוק קטן של ספירולינה, שזה מיץ שמזמן רציתי לנסות אותו...
שהייה ארוכה במקלוד מביאה למודעות לבעיית הפליטים הטיבטים. תוסיפו לזה סרטים בנושא ושיחות עם פליטים טיבטים ותרצו גם אתם לקשור את עולמכם בעולמם.
צפון מערב אתיופיה הוא אחד האזורים העשירים מבחינה תרבותית, היסטורית וטבע פראי. בעיר גונדר שהוקמה בימי הביניים, יש יותר טירות מבכל עיר אפריקאית אחרת. הקסם המיוחד של ימת טאנה, הנוף המרהיב הנשקף מפסגות הרי Simien (חלק מרכס ההרים של ראס דשן המתרוממים לגובה של 4543 מטרים) והיופי של טיסיסט Tissisat... מפלי הנילוס הכחול - כל אלו מעידים על העושר והיופי במדינה.
אקסום (Axum), אחת הערים הארכיאולוגיות החשובות, נוסדה במאה השניה לפני הספירה. היא נחשבת ל"עיר הקודש של אתיופיה". במשך מאות רבות היא שמשה בירת אחת מארבע הממלכות החזקות ביותר בעולם.
דרום אתיופיה הוא איזור של טבע נהדר, עם מגוון תרבויות מרתק. בכתבה שלפניכם מידע על קצה המזלג על המקום.