שבוע בבולגריה, סופיה עם מתבגרים, יולי 2023

שבוע בבולגריה, סופיה עם מתבגרים, יולי 2023

אחרי שהבאתי לכם את כל המפרט הטכני של הטיול, כך שלא אצטרך להתעסק בו כאן, אפשר סוף סוף להתחיל לטייל.

אגב, למי שצריך, זה הפוסט עם טיפים, פירוט לינה, טיסה וכו'...

https://www.lametayel.co.il/posts/d4lmop

"מה זאת המדינה הרנדומלית הזאת?" את המשפט הזה פלטו הילדים שלי, כאשר סיפרתי להם שסגרתי טיסה לבולגריה. עכשיו, אחרי שכבר חזרנו, אני יכולה רק לומר שבולגריה היא מדינה ייחודית, יפיפייה ויש בה טבע שלא נופל מכל ארץ אירופאית אחרת.

הטיול הזה היה טיול הקיץ הקצר ביותר שלנו מאז שהתחלנו עם קונספט טיולי קיץ, לפני 11 שנה. כמו כן, הבת הגדולה שלי לא יכלה לבוא בגלל שהיא בצבא. אולי בגלל כל אלה ואולי סתם בגלל מן תחושת באסה כללית (וכלכלית) שמרחפת באוויר לא התרגשתי כמעט בכלל לפני הטיול. אני כן יכולה להקדים ולומר שכל התחושות האלה התחלפו במהרה בתסמונת "התלהבות בלתי נדלית" שאני "חוטפת" בכל טיול ובמיוחד בטיולים בחו"ל, כך שהיה לי טיול מעולה.

יום הטיסה – 22.7.23

הטיסה שלנו נקבעה ליום שבת, לשעה 18:20 בערב. כמובן שהיא יצאה באיחור. לאחרונה אני לא זוכרת אף טיסת לואו קוסט שטסתי בה או ששמעתי עליה ממשפחה או מחברים שיצאה בזמן. למזלנו זה היה עיכוב של 50 דקות. פחות ל"מזלנו" העיכוב הזה קרה בין השער לבין המטוס. כלומר בשלב שבו כבר עשו לנו "boarding" והגענו לאולם קטנטן שבו מחכים לאוטובוס שייקח למטוס (טסנו מטרמינל 1, למי שתוהה). אחרי שקראתי על נוסעים מטיסה אחרת שנתקעו במטוס חמש שעות שאחריהן הם גם לא טסו לשום מקום, זה בהחלט נראה הרע במיעוטו.  

הטיסה הייתה קצרה ותוך כשעתיים ועשרים כבר נחתנו בסופיה. מאחר וידענו שאנחנו מגיעים כאשר עדיין יש תחב"צ פעיל, החלטנו להגיע לעיר עם המטרו המקומי. אני מודה שיש לי חולשה למטרו. כנראה שזו נוסטלגיה מילדות, אבל הריח של הרכבת התחתית הוא אחד הריחות האהובים עלי. וכן, כל המשפחה שלי גם חושבת שאני מוזרה. אתם לא לבד.

כדי להגיע למטרו עליכם להימצא בטרמינל 2 של סופיה, ללכת לכיוון היציאה ושמאלה. יש שילוט די ברור לשם. הכניסה למטרו ממש מתחברת עם הטרמינל. הנסיעה למרכז העיר היא פחות מחצי שעה ועולה 1.60 לבה. בהחלט משתלם.

הדירה שלנו הייתה במרחק של מספר צעדים מהמטרו. למטרו היו שתי יציאות שמובילות למקומות שונים. אנחנו כמובן בחרנו בשוגג את זאת שרחוקה מהדירה, כך שהיינו צריכים להיגרר עם המזוודות דרך גן ציבורי גדול של "ארמון התרבות הלאומי". חוויה שהייתה קצת פחות נעימה לטעמי בגלל עשרות צעירים שתויים שאיישו שם את כל הספסלים וזרקו לעברינו מבטים שנעו בין סקרנות לבין התלבטות וכמה מילים שאני די בטוחה שטוב שלא הבנתי אותן.

אני יודעת שסופיה נחשבת לבטוחה לטיול ולמען האמת לא נתקלנו בשום דבר שהפריך את הטענה הזאת פיזית, אבל לתחושתי האישית – לא הייתי מסתובבת בה לבד בלילה.

הכנסנו את עצמינו לתוך הדירה עם הנחיות כל כך ברורות שאפילו אני, בשעת ערב מאוחרת, אחרי טיסה, הצלחתי להבין. עשינו בה סיבוב נלהב (אחלה דירה שבעולם. הפירוט עליה בפוסט הקודם) ופרשנו לישון.

הר ויטושה - יום ראשון 23.7.23

אחרי לילה של שינה, לא שינה – ככה זה בדרך כלל הלילה הראשון אצלי בחו"ל, קמנו ליום הראשון של הטיול שלנו. התחלנו את היום ב:

ארמון התרבות הלאומי

היה הרבה יותר נחמד לראות את המקום באור יום. ארמון התרבות כשלעצמו לא ממש יפה לטעמי, אבל הגן שלידו דווקא מאוד סימפטי.

ארוגות גזומות עם פרחים, מדשאות ועשרות ספסלים שפזורים להם בצל. הבוקר, קשישי העיר היו אלה שקיבלו את פנינו במקום הצעירים שבטח סבלו בשעות האלה מהנגאובר קטלני.

אחד הנופים האהובים עלי בטיול עירוני, זה כאשר הרים מקיפים את העיר ומציצים מתוך קצות רחוב. זה תמיד מרגיש לי כמו כתר מרהיב על ראשה של מלכה. כך גם בסופיה. במרחק של נסיעה קצרצרה תגיעו להר ויטושה ולנופים הנפלאים של הטבע הבולגרי. כמובן שבחורף היתרון הזה אף עולה מדרגה וחוץ מנופים מופלאים, ההרים גם מספקים אפשרויות לסקי.

אחרי ששתינו קפה בסטארבקס, רשת בתי הקפה האהובה עלינו שתמיד מאפשרת לנו הפסקה נינוחה עם ידיעה שכאן נמצא חלב סויה, מזגן וקפה איכותי, המשכנו למסעדה לארוחת בוקר.

Edgy veggy

מסעדה 100 אחוז טבעונית ממש במרכז העיר. אני מודה שהגעתי אליה עם חשש גדול. בטיול הקודם שלנו לורנה, הניסיון שלנו עם מסעדות טבעוניות היה מאכזב מאוד. למזלנו, המסעדות בסופיה שינו לנו לחלוטין את הרושם. הזמנתי טאקו פטריות וגבינה טבעונית. המנה הייתה משביעה, טעימה ומושחתת ביותר.

הילדים אכלו נקניקיות טבעוניות שהיו מעולות

והגרוש לקח טוסט אבוקדו. הוא היחיד בחבורה שאינו טבעוני וכאשר קיבל את המנה הוא עיקם את הפרצוף, אבל זה השתנה מיד בביס הראשון. אפילו הוא הודה שהאוכל כאן נהדר.

באופן כללי, המחירים במסעדות היו זולים בערך בשליש מאשר בארץ.

משם ניסינו להזמין מונית עם אפליקציית yellow ולא הצלחנו (למרות שהבנתי שהיא מומלצת מאוד) ולכן עברנו לאפליקציה לא פחות מומלצת בשם texime. תוך מספר דקות כבר ישבנו בנינוחות בתוך מונית. ממה שהבנתי מקריאת ביקורות זה שלא כדאי לעצור מוניות ברחוב כי יש לא מעט ניסיונות של רמאות. לעומת זאת, הנהגים באפליקציה תמיד שמים מונה והחוויה שלנו עם האפליקציה, לאורך הטיול כולו, הייתה מעולה.

הנסיעה ממרכז העיר עד לתחנה של הרכבל להר ויטושה עלתה 18 לב, כלומר קצת פחות מ 40 ₪. שימו לב שעליכם להזין בתור יעד את lift simeonvo"  "

שזה המקום ממנו לוקחים רכבל כדי לעלות על הר.

הר ויטושה

הסיבה העיקרית שבחרתי את היעד הזה ליום הראשון שלנו כאן היא בגלל שהרכבל פועל אך ורק בימי שבת וראשון וזה היה יום הראשון היחיד שלנו בסופיה.

עמדנו בתור לא קצר לקופות. בזמן הזה הספקנו להכיר עוד מספר מטיילים ישראלים שהיוו בערך חצי מן התור. שילמנו 70 לב עבור 2 מבוגרים ו 2 ילדים.

זאת הייתה נסיעת רכבל קצת שונה ממה שהכרנו בעבר. קודם כל כי הרכבל עולה למעלה במן צורת גלים. כלומר יש חלקים שבהם הוא יורד, לפני שמתחיל לעלות שוב. הקבינות היו מעט מיושנות. הנסיעה נמשכה חצי שעה שבמהלכה התענגנו על הנופים היפים שבדרך. הטבע הבולגרי בהחלט מופלא.

בגלל החום הכבד ששורר בעיר בקיץ חששתי שאראה נופים שיותר מזכירים את ישראל הקייצית, אבל הטבע היה לחלוטין שופע, ירוק ורענן.

שימו לב לרדת בתחנה השלישית והאחרונה.   

נופים מטורפים קיבלו את פנינו עם רוח קרירה ותחושה נפלאה של אוויר צח שממלא את הריאות בחמצן.

הבנתי שיש כל מיני מסלולים שאפשר לעשות שם. ראינו אחד מהם שמטפס לו כלפי מעלה ועליו כמה צעירים מתנשמים בכבדות והחלטנו שזה לא בשבלינו. לכן פשוט פנינו שמאלה מהיציאה מהרכבל והתחלנו ללכת בכביש שנראה מישורי. אגב, למעלה היה מאוד נעים, לעומת סופיה שהתהדרה באותו היום ב 35 מעלות. 

פגשנו אינספור פרחים ויופי מהפנט.

שבילים המפלחים שדה ירוק

יער עבות ונחל קטן

וכנסיית עץ קטנה ומקסימה

מאחר והבת שלי לא סובלת טיולי טבע ואילו הבן שלי התבאס כשפנינו לחזור בטענה שהטיול היה קצר מדי, הרגשתי שהצלחתי ליצור איזון מושלם.  

ירדנו חזרה עם הרכבל והתחלנו לצעוד אל קניון שנמצא כעשר דקות הליכה משם. שם כבר הרגשנו את החום הלוהט. למזלנו הייתה רוח חזקה שהצליחה לצנן במעט את קרני השמש היוקדות.

sofia ring mall

קניון ענק עם המון חנויות ממותגות ולא פחות חשוב – מזגן!

המטרות שלנו לביקור זה היו:

1.    סים - קנינו סים לבן שלי שעלה באזור 30 ₪. לשאר המשפחה הייתה אופציה בנייד ל e sim, כלומר סים אינטרנטי שגם עולה זול יותר מכל סים בחנות (בטח מכל סים חו"ל שקונים בארץ) וגם נוח מאוד לתפעול. אגב, הוא עבד לנו מצוין לאורך הטיול כולו.

2.    אוכל – אכלנו ברשת המפורסמת wok to walk. היתרון הוא שניתן להרכיב די בקלות מנה טבעונית של נודלס וטופו ויש להם גם רטבים טבעונים. החיסרון - אני לא יכולה להגיד שזה היה טעים במיוחד.

3.    קניית מצרכי מזון לכל השבוע. בטיולי חו"ל שלנו אנחנו אוהבים לאכול את ארוחת הבוקר בדירה. זה התחיל בגלל אילוצי טבעונות והמשיך בגלל שאני מאוד נהנית לבקר בסופרים המקומיים ולצאת ל"צייד" בחיפוש אחר מוצרים טבעוניים מעניינים. מחברה שביקרה בסופיה לפני חצי שנה, הבנתי שבסופר הזה אני בטוח אמצא דברים ואכן, חזרנו עם שלל מאוד יפה לדירה. אגב, מחירי המזון היו, בדומה למסעדות, זולים בערך ב 30 אחוז לעומת המחירים בארץ.

באופן עקרוני הקניון הזה בהחלט ממלא את תפקידו לחובבי שופינג. החיסרון שהוא רחוק ממרכז העיר ויש מספיק קניונים במרכז, בשביל לא לבזבז זמן ולנסוע אליו במיוחד.

אחרי שהחזרנו את הקניות ואת עצמנו לדירה, בסיועה של עוד מונית, ואחרי מנוחה קצרה, יצאתי עם הגרוש שלי ל:

שדרת ויטושה

השדרה המרכזית בסופיה ומרכז הבילוי האולטימטיבי של תושבי העיר והתיירים. כל כולה זרועה במסעדות, בתי קפה וחנויות. נעים מאוד להסתובב בה ועוד יותר נעים לשבת באחד מבתי הקפה שפזורים לאורכה על קוקטייל או כוס בירה. בסופי שבוע יש שם מופעי רחוב וכמובן המון המון אנשים. בקיץ היו שם אינספור צעירים מגונדרים שנעו לאורכה בחבורות או בזוגות.

יש חנות אחת על השדרה שאני מאוד רוצה לציין לטובה:

הנזל וגרטל

חנות ממתקים אגדית – תרתי משמע. העיצוב שלה פשוט מדהים. בפנים יש אינספור סוכריות, ממתקים, גלידות, דונאטס ועוד פינוקים שכל חובבי המתוק לא יצליחו לעמוד בפניהם. אחת הסיבות שהמקום קסם לי באופן אישי זה שיש סימון טבעוני על הממתקים הרלוונטיים. כך שאם אתם טבעונים והתגעגעתם לנחשי גומי וכאלה – זה המקום בשבילכם.

עוד מקום אחד, אליו קפצנו אחרי הטיול בשדרה:

parkmart

Bulevard Knyaginya Maria Luiza 2, Sofia, Bulgaria, 1000

סופרמרקט שבו יש מגוון אפשרויות טבעוניות כמו המבורגרים של ביונד, פיצות קפואות, נקניקים, גלידות ועוד...

יצאנו משם עם שלל מפתה ביותר. אמנם המחירים לא זולים, אבל לטעמי בהחלט שווים את זה.

אגב, הסופרמרקט נמצא ממש ליד תחנת מטרו.

העיר סופיה - יום שני

את הבוקר התחלתי בהזדהות עם מקגייוור. זאת אחרי שאור הבוקר חדר מן החלונות הענקיים בחדר השינה שלי ולא היו וילונות כהים שימנעו מהשמש להתעלל בשינה שלי. לשם כך העמדתי מזרן אחד שהיה פנוי כנגד החלון ופתחתי את אחת מדלתות הארון שתחסום עוד חלק ממנו. אמנם לבוקר זה, זה כבר היה פחות רלוונטי, אבל בשאר הימים הצלחתי לישון עד לשעות שמזכירות שעות יקיצה של חופשה ולא עבודה במאפייה.

אחרי ארוחת בוקר בדירה, יצאנו לחקור סוף סוף את סופיה. בבקרים מזג האוויר נעים, כך שעד הצהריים היה לנו כיף להסתובב בעיר.

בסופיה יש מספר מבנים מרשימים, כגון אלה:

אבל בסך הכל יש לה מראה די סובייטי. אחד הדברים שהכי בלטו לעין היו ציורי הגרפיטי על כמעט כל בניין של העיר. כלומר היה ממש צריך להתאמץ כדי למצוא מבנה שאין עליו קשקוש זה או אחר. חלק מן הגרפיטי היו מהממים

וחלק נראו יותר כמו וונדליזם.

האנשים הבולגרים התגלו בעיקר כאדישים או אולי אפילו חמוצים מעט. הם לא היו שירותיים במיוחד ודי התעלמו מקיומנו. חשוב לציין שעם כל מה שנאמר, לא הרגשנו מהם איבה וזה לא פגם בטיול שלנו.

אז מה כן ראינו בעיר וראוי לציון:

התאטרון הלאומי איבן וואזוב / Ivan Vazov 

התאטרון נבנה בתחילת המאה העשרים בסגנון נאו קלאסי. הוא עדיין פעיל ומכיל בתוכו כ 750 מושבים. הוא נפגע קשה בזמן מלחמת העולם השנייה ושוחזר. זה התאטרון הוותיק ביותר בסופיה ואחד המרשימים.

אנחנו התרשמנו ממנו מבחוץ ומשם המשכנו למסעדה, בגלל שהבת שלי לא אכלה איתנו ארוחת בוקר.

Satsanga

8 Georgi Benkovski Str., Sofia, Bulgaria

מסעדה הודית צמחונית בסגנון בופה עם הרבה מנות טבעונית. הבת שלי מילאה לעצמה צלחת טעימה ואילו אנחנו הסתפקנו בבירה מקומית. המסעדה מומלצת בהחלט למי שבאזור.

הכנסייה הרוסית סנט ניקולס

הכנסייה נבנתה בתחילת המאה ה – 20 על שטח שהיה שייך לרוסיה. גם כיום הכנסייה היא חלק מן הפטריארכיה במוסקבה. היא לא גדולה, אבל מרשימה בהחלט גם בפנים וגם בחוץ, כמיטב המסורת הרוסית.

בכנסייה טמון הארכיבישוף Seraphim Sobolev, ששרת בכנסיה בין השנים 1921-50. יש הטוענים שידע לעשות ניסים ונפלאות בחייו וממשיך את המסורת הזאת גם לאחר מותו. לכן אם תרדו במדרגות אל הקריפטה בה הוא קבור, תראו אנשים יושבים ליד שולחנות וכותבים פתקים עם בקשות. לאחר מכן אותם האנשים ניגשים אל הקבר, משתטחים עליו ומשלשלים את הפתק אל תיבת הבקשות שליד. לא נעצרתי לשאול אם זה עבד להם.

Saint sofia church

כנסיה קטנה ויפה ששווה ביקור. כאשר הגענו אליה, ראינו אנשים עומדים בתוך הכנסייה ושרים שיר נוגה ומרגש. בהתחלה חשבנו שזאת תפילה ורק אחרי שהצצנו החוצה, הבחנו ברכב קברנים וארון קבורה בתוכו והבנו שפלשנו בטעות להלוויה. מן המבוכה לא צילמנו בכלל את הכנסייה.

קתדרלת אלכסנדר נייבסקי

שימו לב שכדי לצלם בקתדרלה עליכם לשלם סכום די גבוה של 10 לב או לחילופין לחמוק מסדרנים שמסתובבים שם ובוחנים את המבקרים בעיניי נץ. הם עטו על הבת שלי שמחוברת לנייד כמו לאינפוזיה, אף על פי שהדבר האחרון שעניין אותה זה לצלם את הקתדרלה. 

הקתדרלה נקראת על שמו של הצאר הרוסי אלכסנדר נייבסקי השני ששלט במחצית המאה ה- 13 והציל את בולגריה מהפולשים השוודים. אם לחלוק את דעתי האישית בעניין – בדיעבד הוא כנראה לא בדיוק עשה להם טובה.

הקתדרלה היא אחד מהמבנים היפים של סופיה והיא בהחלט שווה ביקור. מבחוץ היא כולה צבועה בלבן ותכלת והיא מאוד הזכירה לי את הכנסיות בסנט פטרסבורג.

בפנים אי אפשר להתעלם מהזהב והציורים המרהיבים על קירותיה.

אחרי שסיימנו שם, רצינו ללכת לגן בוטני שנמצא ממש ליד הקתדרלה, אבל גילינו לצערנו שהוא סגור. אף על פי שבמפות גוגל סומן שהוא פתוח. אם אתם שם, שווה לקפוץ ולבדוק אם אפשר להיכנס. ממה שהבנתי, המקום חביב ביותר. אנחנו צילמנו תמונה אחת מבעד לגדר.

בנוסף לגן הבוטני, ליד הקתדרלה יש פארק ציבורי קטן ובו פסלים ושוק עתיקות מסקרן.

משם הלכנו לאכול צהריים במסעדת:

 מסעדת loving hut

113 Georgi S. Rakovski Str, Sofia, Bulgaria, 1000

שעות פעילות – חוץ מיום ראשון, 11:00 עד 18:00

מסעדה טבעונית קטנה עם פיצה, ראפים, סנדוויצ'ים ועוד

הבעלים של המסעדה התגלה כאיש שיחה נעים ופטפטן. הוא סיפר לנו שיש בסופיה שלוש מסעדות שהן 100 אחוז טבעוניות (מידע שאגב לא היה נכון כי יש מסעדה רביעית חדשה שעליה עוד אספר בהמשך). עד עכשיו לא ברור לי למה השמיט את המסעדה האחרונה.

 לקחנו פסטה פסטו שהייתה מעולה. הוא גם המליץ מאוד על מרק בולגרי מסורתי קר של יוגורט ומלפפונים שהיה בהחלט מעניין ומרענן בטעמים.

אני בעיקר עפתי על זה שאני יכולה לטעום אוכל בולגרי מסורתי בגרסה הטבעונית. בנוסף גם טעמנו מהעוגות וכולן ללא יוצא מן הכלל היו מעולות.

אין ספק שזאת הייתה חגיגה לחך.

בדרך למטרו, עברנו דרך בית הנשיא של בולגריה.

הבנתי שיש שם טקס החלפת משמר. אנחנו לא זכינו לראות אותו, אבל כן ראינו את השומרים המסכנים. החלטנו פה אחד שזאת אחת העבודות הגרועות שיש, לעמוד ככה בלי לזוז עם החליפות שהיו מתאימות יותר לסיביר, כאשר בחוץ הטמפרטורות כבר גירדו את ה 35 מעלות.

חזרנו לדירה בשעות הצהריים למנוחה ויצאנו שוב רק בשעות הערב, אחרי שהמעלות החלו לרדת קצת. לקחנו מונית ונסענו ל:

גני בוריסובה / Borisova Gradina

הרעיון המקורי היה לבקר בקוקולנדיה Kokolandiya/ שזה פארק חבלים מומלץ מאוד בתוך גני בוריסובה. לצערי הגענו בשעה מאוחרת מדי והוא כבר נסגר. לפי ההתרשמות שלי הוא בהחלט שווה ביקור גם עם ילדים קטנים וגם עם מתבגרים שיימצאו שם מסלולי אקסטרים.

גני בוריסבה נחשב לפארק הגדול ביותר בסופיה. לעומת פארקים אירופאים אחרים בהם ביקרנו יש לומר שהוא די מאכזב. מדובר ביער (לא כזה עבות) עם שבילי חצץ לאורך קילומטרים.

אם אתם מגיעים עם ילדים, אז לא ראינו שיש יותר מדי מה לעשות שם. בנוסף לזה, למרות שהשעה כבר הייתה שבע בערב, היה מאוד חם ומלא יתושים.

בכללי יש תחושה שהפארק פשוט מוזנח. הציוויליזיה היחידה שראינו בפארק, חוץ מבריכה אולימפית עצומה ונטושה שכולה מתפרקת, הייתה בכניסה הראשית ובה מספר ערוגות עם פרחים וכמה דוכנים.

את היום סיימנו שוב בשדרת ויטושה. מסתבר שבאמצע השבוע העסקים סוגרים מוקדם ולכן לא ממש הצלחנו למצוא מקום מעניין לשבת בו. אכלנו גלידה בהנזל וגרטל ולאחר מכן הבן שלי קנה לעצמו טאקו טייק אווי והעמיס אותו עם מה שהוא חשב שהיה מלפפון חמוץ. רק מאוחר יותר בדירה, אחרי שראיתי אותו מחליף צבע לאדום עגבניה הבנו שזה היה פלפל חלפיניו.

קניון סרדיקה - יום שלישי

התכנון ליום זה היה לקחת מונית לאגם פנצ'רבו. יש שם ספא, אגם גדול וקייקים. אבל כמו שבכל טיול קורה – תכנונים לחוד ומציאות לחוד. מאחר וזה היה היום החם ביותר בשבוע ובגלל ענייני נשים שהופיעו להם ללא הזמנה – נאלצנו לוותר על התוכנית. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות ביום שבו אפילו הבוקר היה פחות נסבל ובצהריים המעלות המריאו מעל 40, זה למצוא קניון ממוזג.

לכן אחרי ארוחת בוקר, החלטנו לנסוע ל:

קניון סרדיקה

הבן שלי וויתר על התענוג מראש ופשוט נשאר בדירה עם הפלייסטיישן והנייד. בשביל להגיע לשם לקחנו מטרו ואז חשמלית שהתגלתה כנטולת מזגן. מעניין מתי האירופיים סוף סוף ישכילו להבין את נחיצות המזגנים?

הקניון חביב בהחלט. יש בו את כל המותגים, קומת אוכל ועוד. היינו בו קרוב לארבע שעות ואפילו לא הספקנו לעבור על כל החנויות. עשינו קצת שופינג

, ביקרנו בסטארבקס

ובכללי העברנו יום רגוע ונעים.

בחזור לקחנו מונית. היה נראה לנו לא אנושי להתמודד עם תחבורה ציבורית בדיוק כאשר מעלות החום נסקו עד לגובה המקסימלי.

לקראת הערב, כבר היינו מורעבים. הלכנו לאכול שוב במסעדה מהיום הראשון שלנו בסופיה - Edgy veggy

הפעם לקחנו המבורגר ביונד. עם הרטבים שהם מכינים במקום ואיזון מושלם של ירקות ולחמניה טרייה, הוא היה בין הטעימים ביותר שאכלתי.

כאשר חזרנו לכיוון הדירה מצאנו ממש שני בניינים ליד חנות מקצועית לסקייטבורדים. יכולתי להישבע שהחנות לא הייתה שם קודם והיא פשוט התגשמה לה לכבוד הבן שלי שרוכב כבר שנתיים. כמובן שהעברנו בחנות שעה עד שהוא יצא משם עם מגינים וגלגלים חדשים ואני עם 420 ₪ פחות בחשבון הבנק.

את הערב סיימנו בשדרת ויטושה, אחרי שהחום קצת ירד ולפני שכל המקומות נסגרו, על בירה קרה.

היה זה כביכול "יום מבוזבז" ורגשות האשם אכלו אותי מבפנים. זאת עד שהזכרתי לעצמי שאני בחופשה ולמרות שאני מרגישה צורך עז לראות ולחוות דברים, לפעמים זה נחמד להוריד הילוך ופשוט ליהנות ממסעדה טובה, סיבוב קניות ובירה.

מוזיאון ההיסטוריה של הטבע וקניון פרדייז - יום רביעי

התחזית שוב איימה שגם היום הזה עומד להיות חם במיוחד – 38 מעלות. לכן עשינו את ההחלטה המושכלת (והמטופשת, אבל את זה נגלה בהמשך) להתחיל את היום ב:

מוזיאון טבע / National museum of natural history

הרעיון היה להעביר עוד יום לוהט במזגן. בגלל שהבקרים נסבלים צעדנו לשם ברגל. המוזיאון היה רבע שעה הליכה מהדירה. בדרך עוד עצרנו למנוחה וקירור בסטארבקס. בסופו של דבר הגענו למוזיאון מיוזעים רק כדי לגלות שהוא ממוקם בבניין ישן ללא מיזוג.

למוזיאון יש 4 קומות ו 15 אולמות. ניתן לראות שם פוחלצים של בעלי חיים - חלקם של כאלה שנכחדו, אבנים ומינרלים טבעיים ואוסף מכובד של חרקים.

המוזיאון היה בהחלט ברמה גבוהה ואפילו הבת האמצעית שפחות מתחברת למוזיאונים גילתה הרבה עניין בין המוצגים. לצערי הביקור בו הפך להרבה יותר קצר ממה שהוא היה אמור להיות בגלל החום.

אני מאוד ממליצה על הביקור בו, רק לא בימים חמים.

שילמנו 25 ליי עבור זוג ושני ילדים.

משם נסענו ל:

קניון פרדייז

קניון במרכז העיר שמחובר פיזית עם הרכבת התחתית, כך שההגעה אליו היא קלה ביותר. לטעמי זה היה הקניון הטוב ביותר שביקרנו בו בסופיה. הוא ענק. יש בו את כל המותגים. קומת אוכל מגוונת מאוד, סופרמרקט ובעצם כל מה שצריך להיות בקניון.

החיסרון – מחירים יקרים. כמעט כמו בארץ.

אכלנו שם ב:

מסעדת happy

מדובר ברשת מסעדות מוכרת מאוד בבולגריה, אותה גיליתי לראשונה בורנה. גיליתי והתאהבתי. יש להם תפריט עצום שכל אחד יכול למצוא בו מה לאכול ובונוס לטבעונים – כל מה שטבעוני מסומן ככזה.

אמנם המבחר הטבעוני לא ענק, אבל בהחלט מספיק בשביל ארוחה. האוכל טעים (אם כי מעט שומני) והמחיר לא יקר.

משם חזרנו לדירה למנוחה. בערב יצאתי עם הגרוש שלי. בשנייה שכף רגלינו דרכה בחוץ הרגשנו שנחתנו בארץ אחרת. אחרי ימים ארוכים של חום לוהט, הטמפרטורות צנחו בחמש עשרה מעלות. השמיים הפכו למעוננים. רוח קרירה נשבה וקולות של רעמים נשמעו מרחוק.

אנחנו ניצלנו את הערב הזה לעוד מסעדה טבעונית מעולה:

Neéko Street Food

Angel Kanchev 35, Sofia, Bulgaria, 1000

מסעדת מזון מהיר חדשה בסופיה. היא נמצאת דקות ספורות של הליכה משדרת ויטושה, על רחוב פסטורלי וחמוד. יש בה המבורגרים, סנדוויצ'ים וסלטים. אני לקחתי סלט עם "עוף" שהיה פשוט מעולה ובירה מקומית. המחירים בה לא יקרים. שילמנו על הסלט המושקע עם 2 בירות 20 לב. אם היו לנו עוד כמה ימים בסופיה, ללא ספק הייתי חוזרת לשם.  

בדרך חזור, רעש והמולה מכיוון ה NDK משכו את רגלינו היישר למקור. גילינו שהשדרה שמול ארמון התרבות בדיוק התכוננה לתצוגת אופנה שהייתה אמורה להתקיים שם מאוחר יותר. המוני אנשים כבר גדשו את הגדר. מוזיקה קצבית התנגנה ברקע ואורחים מפונפנים התחילו למלא את הרחבה הפנימית שהכניסה אליה דרשה כרטיסי VIP.

אנחנו נהנינו מאווירת הפסטיבל, אבל לא נשארנו לתצוגה עצמה וחזרנו לדירה.

כלומר ניסינו לחזור לדירה עד שנתקענו במעלית של הבניין. המעלית המדוברת נראית כמו ארון קטן שיכול להכיל לא יותר מאשר בן אדם מבוגר. שלא לדבר על כך שהיא לא מרגישה לא בטיחותית בעליל וכל פעם שעליתי בה הרגשתי את אותה רמת פחד שאני מרגישה כאשר אני עולה על מתקן אקסטרים בלונה פארק.

עד כה סירבתי בתוקף לנסות להפוך אותה לקופסת שימורים והתעקשתי שנעלה אחד אחד. באותו הערב, כבר היה די מאוחר והתעצלתי לחכות למטה עד שהמעלית תעלה את הגרוש ותרד כדי לקחת אותי, כך שנדחקנו לתוכה שנינו.

טעות!

בערך באמצע העלייה המעלית נעצרה בין הקומות. מאחר ואין לה דלתות, מה שקיבלנו לפרצוף היה קיר בטון ומנות גדושות של אימה. לאחר מספר דקות שבהן החיים שלי חלפו לי לנגד עיניי בעודי מדמיינת איך אנחנו צונחים יחד עם ארון המתכת הזה למותנו בפיר, המעלית התאוששה על עצמה. מיותר לומר שמאותו ניסיון כושל, כבר לא עלינו בה יותר יחד.

טיול יום מחוץ לסופיה - יום חמישי

במהלך הלילה המעלות ירדו עוד וקמנו ל 15 מעלות וקור שהצריך מאיתנו ללבוש סווצ'רים. כך שאם אתם טסים ומבטיחים לכם טמפרטורות שמזכירות גיהינום, כדאי שתהיו מוכנים להכל ותמיד תקחו אתכם לכל מקרה עליונית במזוודה.

אחרי התארגנות קצרה, הלכנו ברגל לסוכנות sixt, ממנה הזמנו מראש את הרכב שלנו. הליכה של כרבע שעה מהדירה.

המתנו לא מעט לזוג שהיה לפנינו, אבל בסופו של דבר בשעה עשר כבר היינו בדרך ליעד הראשון שלנו:

כנסיית בויאנה

הכנסייה נמצאת בהרי ויטושה המהממים בהם כבר הספקנו לבקר. הנופים המושלמים ליוו את הדרך ולי נשאר רק לקנא בכל אלה שגרים להם שם בכפרים הקטנטנים ומוקפים בנופים האלה לאורך כל השנה.

הכנסייה עצמה התגלתה כיפה, מסקרנת ומאכזבת. שילמנו 10 לב למבוגר ועוד 2 לב לכל ילד בשביל כנסייה קטנטונת עם ציורי קיר ישנים וביקור שנמשך כרבע שעה. התמורה בהחלט לא הצדיקה את מחיר הכניסה לטעמי.

אני באופן אישי התלהבתי שם יותר מגזעי העץ בני המאה ומשהו שנה מאשר מהכנסייה.

משם המשכנו ליעד הבא שלנו בהר ויטושה:

נהר האבנים

הוא נקרא גם גשר האבנים או גשר הזהב. תעשו ניווט בגוגל מפס Zlatnite Mostove והוא יוביל אתכם לשם. מדובר בתופעת טבע מרתקת של סלעים עצומים אשר תחתם זורם נהר.

יש שביל מסודר מהחניה שעולה במקביל לסלעים ומאפשר תצפית נפלאה לאורך כל הדרך.

כל זה כמובן תחום ביער מהמם.

כמובן שאי אפשר להתאפק מלא לחצות את הגבול ולטפס על הסלעים עצמם ולהצטלם.

מבחינתי זה היה המקום הכי יפה ומיוחד שהיינו בו בטיול הזה והייתי ממליצה , לכל מי שיוצא מסופיה עם רכב, לעבור שם. לא חייבים לעשות את המסלול. אפשר גם לצלם את כל היופי הזה מלמטה, איפה שהחניתם את הרכב שלכם.

משם המשכנו עם הכביש של הר ויטושה. בדרך הבחנתי באיזה מבנה ומשהו שהזכיר גן שעשועים עלוב למראה.

אילצתי את הגרוש שלי לעצור בצד הדרך, כי לא היה סיכוי שאשן טוב בלילה אם לא אלך לחקור במה מדובר. מסתבר שזה לא מסוג הדברים שמדירים שינה מכל שאר בני המשפחה שלי וכולם נשארו ברכב לחכות לי.

גיליתי מוזיאון דובים שסגור בחודשי הקיץ. כן, גם לי זה היה מוזר. ליד הייתה ביצה

ושביל מהמם אל תוך יער.

רוטנת על חוסר שיתוף הפעולה של המשפחה שלי, החלטתי ללכת לטייל לבד. התחלתי להעמיק לתוך היער, נהנית מהאוויר, ריח הטבע הרענן והשלווה, אבל מהר מאוד אי הנעימות שאני מייבשת אותם ברכב, החזירה אותי חזרה.

אין לי לתת לכם קואורדינטות של המקום, אבל מה שכן הייתי ממליצה – תעצרו ותחקרו. זאת הדרך הכי טובה למצוא פינות חמד מושלמות. ראינו עוד כמה שבילים מסקרנים שנבלעים אל תוך היער ואני בטוחה שכל אחד מהם יהיה מדהים.

משם כבר יצאנו מהרי ויטושה ועלינו על כביש מהיר בדרך ליעד הבא. ראינו שדות על גבי שדות עם ערמות חציר מגולגל, חמניות זהובות והמון ירוק בעיניים.

הכבישים בבולגריה היו הכבישים הכי משובשים שיצא לנו לחוות בחו"ל. הם התעלו על רומניה, פולין, וייטנאם ועוד. אפילו הכבישים הבינעירוניים שם לא מדהימים.

Ovcharchenski Waterfall

Goritsa Ecotrail

 מדובר במקום קטן ולא ממש מתוייר איפשהו בהרי רילה. ראינו שם רק עוד זוג אחד של מטיילים. תכתבו במפות גוגל את שם המפל והוא יוביל אתכם ממש עד לכניסה לשביל מסודר שמטפס לאיטו כלפי מעלה.

השביל עובר במקביל לנחל גוריצה שהוא אחד הנחלים הנקיים ביותר בבולגריה.

אחרי הליכה קצרה הגענו למדרגות שנראו כאילו הן נגמרות אי שם בין העננים, אבל זה רק למראית עין.

טיפסנו אותן די בקלות ובסך הכל אחרי הליכה של רבע שעה כבר היינו למעלה - מתצפתים על מפל גדול ומרשים.

המפל ממוקם 900 מטר מעל קו הים. הוא נופל לאורך 39 מטרים.

יש למעלה ספסל ששימש כמקום נהדר למנוחה ולתצפית. בזמן שישבנו שם, התיידדתי עם פרפר שפשוט התיישב עלי ואף ליווה אותי חלק מן הדרך חזור. 

היעד הבא היה אמור להיות ספא בעיירה קטנה בשם Saparava Banya

אמנם לספא לא נכנסנו בסוף, אבל כן יצא לנו לראות עיירת נופש קטנה ומקסימה.

נכנסנו שם לאחת המסעדות המקומיות כדי לאכול צהריים.

זוהי הפעם הראשונה שאני מגיעה למסעדה וחוץ מצ'יפס לא היה לי ולילדים מה לאכול. לא רק שהם לא שמעו על טבעונות, הם גם לא הסכימו לשנות שום מנה או אפילו להוריד מהפיצה את הגבינה. לכן, יש לי תחושה שאם אתם טבעונים ומתכננים טיול טבע בבולגריה, כדאי שתיקחו את זה בחשבון.

משם התחלנו לחזור לכיוון סופיה. בדרך ראינו חסידות

אחרי נסיעה של שעה וקצת, הגענו ל:

אגם פנצ'רבו Pancharevo Lake

קראתי שיש שם קייאקים. אמנם מצאנו אותם, אבל הם היו סגורים.

כנראה בגלל מזג האוויר הסגרירי והרוח החזקה. האגם עצמו חביב, אבל לא הייתי מגיעה אליו במיוחד רק בשביל לראות אותו.  

משם נסענו ל:

Pancharevo Lake Dam Wall

סכר שנמצא על האגם.

אפשר לעלות עליו וללכת לאורכו.

אנחנו בקושי הספקנו לעלות עליו ולהתרשם מהיופי, כאשר באה מולנו חבורה של נערים מפוקפקים למראה. מאחר והבת שלי נשארה לבד ברכב והם בדיוק פנו לכיוון שבו היא הייתה, החלטנו למהר ולחזור אליה.

משם נסענו ליעד האחרון של היום:

The Bells (Kambanite)

פארק הפעמונים

הפארק הוקם ב1979, שנה שהוכרזה ע”י האו"ם כשנה הבינ"ל של ילדים. באותה שנה התקיים פסטיבל בינ”ל בפארק במשך 10 ימים במטרה לקרב בין ילדי העולם. הפסטיבל המשיך כל שנה עד לשנת 1989.  בכינוסים, ילדים מכל העולם יצרו יחד על מנת להכיר תרבויות אחרות וכל מדינה הביאה איתה למפגש פעמון ושתיל.

הפעמונים יצרו מן אנדרטה ענקית מהמון ארצות, באמצע עומד מגדל גבוה ומסביב חורשה.

אפשר לצלצל בפעמונים, אבל תעשו את זה בעדינות. אחרי שהגרוש שלי צלצל באחד הפעמונים כשהייתי ממש לידו, המשכתי לשמוע את הדנדון באוזניים הרבה אחרי שהלכנו משם.

אגב, גם פעמון מישראל היה שם, רק שהם עיוותו את המילה ישראל.

בהחלט מקום מומלץ לביקור.

משם חזרנו לעיר והחזרנו את הרכב בסניף אחר של סוכנות sixt בעיר, בגלל שהסניף ממנו לקחנו כבר נסגר.

אם הייתי צריכה לסכם ולייעל את היום הזה, הייתי ממליצה לשכור רכב ליום אחד. לבקר בהר ויטושה בשבילים הקסומים וכמובן בנהר האבנים. משם להמשיך לאגם פנצ'רבו – אמורה להיות שם בריכת שחיה של מים מינרליים מוצלחת מאוד בשם Swimming Pool Korali Pancharevo.

לעשות את הקייאקים באגם ולקינוח לעצור בסכר ובפארק פעמונים.

בדיעבד לא הייתי נוסעת את כל הדרך עד הרי רילה רק בשביל המפל.

מסיימים את הטיול בעיר סופיה - יום שישי

 היה זה היום האחרון שלנו בסופיה. מאחר והטמפרטורות היו שפויות (סביב 28 מעלות), דחסתי ליום זה את כל מה שלא הספקנו לעשות עד כה. הפעם הבת שלי החליטה לוותר ונשארה בדירה.

שוק הנשים

השוק עצמו הוא מאוד מקומי. הוא ממוקם בדיוק באמצע הרחוב, כאשר משני הצדדים שלו ניצבות חנויות.

באותן חנויות ניתן לקנות ביגוד והנעלה בזול, אבל לא בטוח שתרצו. בכל זאת מדובר באופנת "סבתא קומוניסטית במאה ה – 20" באמצע השוק מוכרים בעיקר פירות וירקות מעוררי תאבון.

השוק לא היה מתוייר וראינו בו בעיקר קשישים שגוררים סלי בד על גלגלים וצוענים.

בית כנסת סופיה

אני חושבת שהפורט נוקס פחות ממוגן ממנו. אפשר להיכנס אליו רק עם תעודה מזהה והבנתי שגם צריך לתאם ביקור מראש. אנחנו במקרה פגשנו שומר דובר עברית כשהתעכבנו ליד המבנה. הוא שאל אם אנחנו רוצים להיכנס, אבל כאשר גילה שלא לכולנו יש דרכונים בהישג יד הוא חזר בו מהצעתו.

המבנה עצמו בהחלט מיוחד ויפה, כך שגם אם לא תרצו להיכנס, אני ממליצה מאוד לעבור על פניו ולהתרשם ממנו מבחוץ.

מוזיאון האשליות/ Museum of illusions Sofia

מדובר במוזיאון קטן עם מחיר כניסה לא זול. כ 50 ₪ לאדם. הגרוש שלי החליט לוותר, כך שנכנסתי רק עם הבן שלי. אני חושבת שמה שהבן שלי אמר על המוזיאון אחרי הביקור, די מסכם את זה -

"מאוד פרימיטיבי, ראיתי את זה כבר מלא פעמים".

למי שמגיע לעיר עם ילדים קטנים יכול לנסות אותו. אני בטוחה שהקטנטנים ייהנו ממנו הרבה יותר מאשר בן ה 14 שלי שכבר היה במהלך חייו בכמה וכמה מוזיאונים מהסוג הזה בכל מיני ארצות.

המוזיאון נמצא ממש ליד:

 מסגד בניה באשי

 שממוקם בכיכר בשם Central Baths (Banski) Square

המסגד מרהיב ביופיו ואחד ממקומות החובה בסופיה. עם זאת, קחו בחשבון שבאזור הזה ובמיוחד בגן הקטן שמול המסגד, מסתובבים לא מעט טיפוסים מפוקפקים (כולל הגרוש שלי שחיכה בזמן הזה עד שנצא מהמוזיאון). באור יום תשמרו על הארנקים שלכם ואילו בלילה לא הייתי מתקרבת לשם.

משם צעדנו לאכול:

Vegetarian Buffet - Kring Restaurant

מסעדת בופה צמחונית, כאשר רוב המנות הן טבעוניות. הם לא משתמשים בביצים ומאכלים עם גבינה מצוינים ככאלה. האוכל היה ביתי, פשוט ומאוד מאוד טעים. המחיר הוא לפי משקל (של הצלחת, לא שלכם, לא להיבהל)

מומלץ ביותר.

היעד הבא שלנו לאותו היום היה:

כנסיית סנט ג'ורג'

טוענים שזה המבנה העתיק ביותר בסופיה, עוד מהתקופה שהעיר נקראה סרדיקה. הכנסייה בהחלט נראית עתיקה והמבנה שלה כלל לא דומה למבנים המוכרים של הכנסיות היותר מודרניות. היא יפה ומעניינת בחוץ. בפנים קצת פחות. בכל מקרה, אם אתם שם, שווה להיכנס כדי להתרשם ממנה.

משם הלכנו את היעד האחרון שלנו ליום זה:

מוזיאון ארכאולוגי

מדובר במוזיאון לא גדול, אבל איכותי ומאוד מעניין. זה הרגיש כאילו הם בחרו את המוצגים הטובים והמסקרנים ביותר בפינצטה,

כך שכשמסתובבים שם, אין תחושה של עומס יתר או של שעמום אחרי שראיתם את אותו הדבר באלף ורסיות שונות. היינו במוזיאון במשך שעה וקצת. אגב, גם הוא לא היה ממוזג, אז אל תבנו עליו ליום שרבי.

אחרי שסיימנו עם המוזיאון פנינו לכיוון הדירה. אף על פי שנראה שהיינו במלא מקומות – יצאנו באזור 10 בבוקר וחזרנו לדירה בשעה שתיים בצהריים. כלומר כל המסלול הזה ברגל יצא בסך הכל ארבע שעות עם הפסקת אוכל.

את היום ואת הטיול שלנו סיימנו בערב לפי מיטב המסורת שלי ושל הגרוש שלי. כלומר ישבנו בפאב מקומי, הפעם בשדרת ויטושה. הוא על כוס בירה ואני ניצלתי את מחירי האלכוהול הנמוכים והזמנתי לעצמי קוקטייל מפנק שעלה פחות ממה שעולה שליש בירה בארץ. 

יום הטיסה חזור – היום השביעי

הטיסה שלנו חזור נקבעה לשעת צהריים ולכן התארגנו בנחת ויצאנו לכיוון שדה התעופה כשלוש ומשהו שעות לפני. נסענו לשם במטרו שמגיע עד לטרמינל 2. הגענו לשדה שעתיים וחצי לפני הטיסה. בשדה גילינו שאמנם נחתנו בטרמינל 2, אבל טיסת החזור היא מטרמינל 1.

בדלפק מודיעין הפנו אותנו לחכות לשאטל שעובר בין הטרמינלים. כמובן שאני עם חוש הכיוון שלי פניתי בדיוק לכיוון ההפוך ונעמדנו לחכות להסעה בקצה השני של הטרמינל. כאשר השאטל סוף סוף הגיע, היינו בדיוק במרחק המתאים כדי לנפנף לו לשלום מרחוק. שום אצן אולימפי לא היה מספיק לרוץ את המרחק הזה בזמן. לכן צעדנו לשם עם ראשים שפופים. כאשר הגענו לתחנה הריקה, גילינו שהשאטל הבא יגיע רק עוד חצי שעה. בינתיים ביננו לבין שעת הטיסה שלנו כבר הפרידו פחות משעתיים.

הפעם האחרונה שהמתנתי בכזה לחץ וכסיסת ציפורניים למשהו הייתה בחדר לידה.

למזלנו אחרי שהשאטל השני הגיע והגענו לטרמינל הנכון היו איתנו רק מזוודות טרולי שעולות איתנו לטיסה, כך שלא היינו צריכים לעמוד בדלפק הצ'ק אין, אלא להתקדם ישר לכל הבידוקים. הבידוקים עברו במהירות ונאלצנו לחכות לבורדינג יותר משעה, כי שעת ההמראה נדחתה בקצת יותר מחצי שעה. הטיסה חזור הייתה כשעתיים ועשרה.

 לסיכום:

סופיה היא יעד נהדר לכל מי שמחפש אתנחתא קטנה מהמרוץ. יש בה תרבות, מסעדות מעולות, מדרחוב שוקק ומלא חיים, חנויות זולות יותר מהארץ ובירה שעולה פחות ממה שעולה בקבוק מים. בלי לצאת מן העיר – מספיק להיות בה 3-4 ימים כדי לחוות אותה ולראות את כל מה שיש לה להציע. אם תרצו לטייל מסביב, אז תיקחו לכם עוד יום, יומיים בנוסף.

הטיול כולו לארבעה אנשים, כולל טיסות, לינה, השכרת רכב, מסעדות, שופינג ועוד עלה לנו באזור 10 אלף ₪. אם טסים מחוץ לעונת התיירות, אפשר לצמצם את המחיר הזה .

מקווה שהצלחתי לתרום לכם קצת לטיול הבא שלכם. אם יש לכם שאלות, בקשות או סתם הגיגים שאתם רוצים לחלוק איתי – מוזמנים להגיב.

תודה שטיילתם איתי ונתראה בטיול הבא.