בעצם אנחנו יוצאים לדרך עם רכב כבר יום קודם לתחילת הצעידה, אוכלים ארוחת ערב בגמליה בעין יהב (אנחנו ממליצים) ומשם מוצאים נקודה סתמית ללינת שטח לצד כביש הערבה.
בבוקר משכימים ונוסעים לתמנע, שם הסכימו לאחסן לנו ארגז מזון ומשם ליוטבתה. את הרכב אנחנו נוטשים בחניון האורחן, לוקחים נשימה ארוכה, מצלמים סלפי של תחילת מסלול ומתחילים בהליכה.
לרוצים לעלות מיוטבתה ולהתחבר לשביל ישראל עומדות לא פחות מארבע אפשרויות. בכל האפשרויות תחילת ההליכה היא לאורך כביש 90 דרומה. אנחנו בחרנו מראש לעלות דרך נחל יוטבתה. לפחות "על הנייר" זו נראתה האופציה הקלה יותר. כדי להגיע לתחילת העלייה יש להקיף קודם שמורה של צבאי ערבה (צבי שיטים – תת מין נדיר של הצבי המצוי ממנו נותרו עשרות פריטים בעולם כולו), מה שמאריך מעט את הדרך.
העלייה עצמה לא קלה. הנחל מלא בולדרים שהופכים את העלייה עם התיקים שהגב עוד לא התרגל אליהם למעט מסורבלת. למזלנו מזג האוויר קריר ונעים. העלייה ממשיכה ביתר מתינות גם אחרי המפגש עם השביל הירוק שמוביל אותנו לשביל ישראל.
אנחנו ממשיכים לעוד עלייה אחרונה להיום ואחריה בירידה ארוכה ומתונה לבאר מילחן, נקודת הלינה שלנו. מזג האוויר מתקרר במשך היום ובקטע ההליכה האחרון אנחנו הולכים מול רוח חזקה וקרה שגורמת לחששות כבדים להמשך הלילה.
בחניון מתארגנת קבוצה נוספת מגובה בג'יפ עם עגלה עמוסת ציוד, אז אנחנו מוצאים פינה שקטה ומעט מרוחקת כדי להתארגן. מחכה לנו כאן הטמנת מים שאותה אנחנו מוצאים ומצליחים לאסוף גם מעט שאריות עצים מרחבי החניון למדורה קטנה. יעל פותחת כאן את סדרת ארוחות הערב גורמה של הטיול שכולן נעשות בסיר אחד על מדורה.
סה"כ – כ 20 ק"מ, 780 מטר עלייה ו 240 ירידה
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
