דולה (4110 מ') – מצ'רמה (4470 מ')
בבוקר אנחנו מתעוררים ומגלים שברז המים שעומד במסדרון, ליד השירותים, קפא לו בלילה והוא נראה כמו נטיף קרח. אנחנו מבקשים מבעל הבית שיביא לנו מים מופשרים כדי לצחצח שיניים.
בארוחת הבוקר הבנות כברר בכלל לא נוגעות. בכלל מצב התיאבון אצלנו מתדרדר במהירות, אולי כתופעת לוואי של הכדורים נגד מחלת גובה שאנחנו לוקחים, אולי משהו אחר. מה שבטוח זה שהכי גרועה היא ארוחת בוקר.
יוצאים לדרך. בחוץ שמש מדהימה אבל הכל קפוא, שלוליות, צמחים, שולי הנחלים. לאט, לאט במהלך היום הדברים מפשירים לאיטם. הדרך מתחילה דווקא בעלייה שמתמתנת לאחר כשעה הליכה, אולי אפילו פחות. אחר כך היא שומרת על גובה ומתפתלת על צלע ההר, ממש לא הליכה קשה.
בסביבות השעה 10 אנחנו עוצרים להפסקת תה ב luza. השמש ממש חמימה ואנחנו מצליחים לשבת בחוץ ולהנות מהנוף המשגע. עוד שעה של הליכה מישורית ועוד עלייה אחת די ארוכה והופ, אנחנו במצ'רמה (macherma). השעה עוד לא אחת בצהריים.
אנחנו אוכלים צהריים וממהרים לעשות קצת כביסה. נחים קצת ויוצאים לטיול קצר על השלוחה שמעל מצ'רמה. עלייה של כ 100 מטר, אולי קצת יותר. יפה שם מאוד, אבל רוח קפואה כמעט מעיפה אותנו למטה, אז אנחנו יורדים חזרה. יש טיילים רבים שעושים כאן עצירת התאקלמות של יום שלם, אנחנו שהגענו מוקדם מוותרים, אבל לשמחתנו אנחנו מגלים את ידידנו הבריטים שכן עשו כאן עצירה (אבל שוהים בגסט האוס אחר).
אנחנו יושבים ותופסים שמש בחצר הגסט האס שלנו (peacefull , ממש בכניסה לכפר – קטן, חמוד, אינטימי), ואז, בבת אחת, השמש יורדת אל מאחורי ההר והטמפרטורה צונחת. כולם ממהרים פנימה לחדר האוכל ומצטופפים סביב בתנור. זה מקום קטן, מעט אורחים ובעל הבית לא ממהר להסיק את התנור. הערב עובר לו באיטיות מחרידה. שמונה וקצת אנחנו כבר מתקפלים לשנת לילה בחדרים הקפואים.
