בבוקר אנחנו מגלים שני דברים חשובים. הראשון הוא שהרגליים שלנו תפוסות לחלוטין מההליכה אתמול, העליות והירידות כאן מטורפות, לא דומה למסלולי הליכה בארץ. השני הוא שארוחות הבוקר כאן ממש לא משהו – לחם, ריבה, חמאה, קפה רע ותה סביר. אגב – השרירים התפוסים יעלמו לאיטם בהמשך הטיול, ארוחות הבוקר הלא מוצלחות ילוו אותנו עד הסוף.
היום הזה הוא יום של עלייה. החשבון פה פשוט, אנחנו מתחילים מגובה של 1160 מטר ב les contamines וצריכים לעלות, אי שם בסוף היום עד col de croix du bonhahomme ב 2443 מטר. זה יוצא קצת פחות מ1300 מטר עלייה. מירידות אנחנו פתורים היום.
זה מתחיל מאוד בתמימות, עם עלייה מתונה לאורך הנחל בשביל נוח מאוד אבל מתחלף במהרה לשביל שאומנם נשאר נוח ורחב אבל תלול למדי. אנחנו בסוף החופש והשביל עמוס היום למדי בהרבה משפחות, בודדים, קבוצות וזוגות, כולם עולים ומתנשפים.
ב refuge de balme, שאליו אנחנו מגיעים אחרי כשעתיים של עלייה, יש כר דשא מושלם לעצירה, הוא ירוק, הוא מול השמש והוא בדיוק בזווית הנכונה להשתרעות. אנחנו מנצלים זאת היטב, מכרסמים אגוזים ופירות יבשים ומחזירים נשימה. נציין שגם הבקתה הזו נראת מקום מאוד נחמד ויכולה להיות אופציה לקיצור ימים בתחילת הטרק.
אחר כך השביל הופך לצר יותר וגם תלול יותר. אחרי כחצי שעה, קצת אחרי שעזבנו את קו העצים, יש פיצול שבילים לא מאוד ברור. כמעט כל ההולכים בשביל פונים שמאלה ואותנו שלט זעיר מפנה דווקא ימינה. מתחילים ללכת לגמרי לבד אבל מהססים. בחורה שחולפת על פנינו מאשרת לנו שאנחנו בסדר.
refuge de balme
בסביבות 2 אחה"צ אנחנו מגיעים ל col du bonhomme . איך שהוא למרות שהלכנו רוב הזמן לבד ה col די מלא אנשים וגם תיש הרים חברותי חונה לו שם. אנחנו עושים חנייה ארוכה, אוכלים צהריים ומצטלמים. המקום מתחיל להתרוקן ואנחנו מבינים שהגיע הזמן לזוז.
משם ל col de la croix bonhaomme בגובה 2483 לוקח לנו עוד כשעה של הליכה שבדלילות האוויר כאן ובמצב העייפות שלנו לא קל לנו איתה. קצת מעבר ל col ומעט מתחתיו יושבת לה, בתוך נוף מהמם, בקתת refuge de la croix du bonhomme. אנחנו מגיעים היום בשעה יותר סבירה ובמצב גופני טוב יותר מאתמול. חשוב לציין שעל פי חלוקת הטרק בספר, היום לא מסתיים כאן, אלא עוד שעתיים ירידה בהמשך הדרך ב les champieux. אנחנו, שמתכוונים להמשיך מחר בואריאנט הגבוה, עוצרים כאן למזלנו.
זו בקתה גדולה, הומה, וחברותית מאוד. אנחנו לוקחים בירה ושוקו ויורדים לשבת מול הנוף מתחת לבקתה.
את השיחה שלנו שומע איש מבוגר שיושב לא הרחק מאיתנו. הוא פונה אלינו בעברית עם מבטא צרפתי כבד ומספר ששמו דניאל, הוא יהודי שחי 7 שנים בארץ ויש לו הרבה משפחה בארץ. במהלך השיחה אנחנו מגלים שהבחורצ'יק הוא בן 83. איך לעזאזל הוא הגיע לפה? ניחשתם נכון – בהליכה. ולא, הוא לא הגיע מהכיוון שלנו, אלא מכיוון אחר, יותר קשה.
הנוף מהבקתה
אחר כך אנחנו מתחילים ללמוד על חיי הבקתה. אנחנו מקבלים 3 מזרונים בחדרון זעיר של 6 מיטות שאותו אנו חולקים עם עוד זוג צרפתי ואישה בודדה ושתקנית. אנחנו ממהרים להעמד בתור הארוך למקלחות הסגפניות וגם מכבסים קצת בגדים במי קרח.
לקראת ארוחת ערב התכונה בבקתה גדולה. הצוות עורך את השולחנות וכל האורחים מתחילים לזרום מהחדרים ומהמרפסת ולחפש את מקומם. על כל שולחן מונח פתק עם שמות היושבים בו. אנחנו מתיישבים ליד 4 אמריקאים ובהמשך השולחן מנופף לנו דניאל לשלום.
האמריקאים ישר מזהים אותנו. הם יהודים, החיים בפילדלפיה, היו בארץ מספר פעמים ומכירים אותה היטב. הם בתחילת שנות השישים לחייהם, מנוסים מאוד בטרקים ועם רקורד מרשים בתחום. אנחנו צוחקים ותוהים איך כל היהודים הושבו בשולחן אחד ומה זה אומר על הבאות. ארוחת הערב ממש מעולה – מרק, פולנטה עשירה מאוד עם בשר ואפילו עוגת שוקולד לקינוח. בכלל, ארוחות הערב בבקתות ההרים הם ארועים חברתיים ובלא מעט מקרים גם ארועים קולינריים.
בסיום הארוחה, בתזמון מזהיר, מגיעה השקיעה. כולם ממהרים החוצה לצפות בה ומייד אח"כ למיטות. השעה שמונה וחצי בערב, חיי לילה זה לא הצד החזק של הבקתות האלה.