היציאה מתמנע דרומה היא לא החלק המוצלח של השביל הזה. סימני עבודות עפר כבדות מופיעים מיד ביציאה לדרך והמצב עוד מחמיר אחרי הכניסה לשטח מטמנת (מה שפעם קראו מזבלה) נמרה.
בהקלה גדולה אנחנו עוברים את המטמנה ונכנסים לערוץ הרחב של נחל רחם. כמה מאות מטר לתוך הערוץ ממתינה לנו הפתעה נעימה בדמות שיטה מקסימה שמתחתיה הטמין מישהו ערכת פינוקים להולכים. יש שם ערכת קפה מדוגמת, קצת אוכל, ספרים, מחצלת ועוד מיני תופינים. תוך כדי ארוחת הבוקר שלנו חולפת על פנינו קבוצה של גרמנים מבוגרים נמרצים.
ממשיכים בערוץ שנקודות ירוקות של שיחי זוגן מלבלבים מעידות על חורף מוצלח באזור. ומגיעים לחניון רחם - עתק. במקום מוצב בעונת התיירות עוקב מים לשימוש הטיילים. אנחנו ממלאים מים ככל יכולתנו לקראת ההמשך. השביל ממשיך בטיפוס איטי עוד כמה קילומטר ואז פונה לנקיק תלול יותר ולכיוון גבי רחם, שם אנחנו עוצרים לארוחת צהרים.
הגבים נקיים, האוויר צלול וקריר וארוחת הצהריים ערבה לנו. האמיצים שבינינו אפילו מתגברים על קור המים ונכנסים לטבילה. אנחנו קצת כבדים בגלל כמות המים והאוכל על הגב והמנוחה באה בזמן. בגבים אנחנו פוגשים שוב את הקבוצה הגרמנית שפגשנו הבוקר.
מייד אחרי הגבים ישנה קבוצה של דקלים שנראית קצת לא שייכת למקום ואחרי הליכה קצרה אנחנו מגיעים לראש מעלה עמרם, ממנו ניתן לראות את העיר אילת ותצפית מקסימה על דרום הערבה.
אנחנו מתחילים לרדת את המעלה ורואים שהערוץ מתחתינו מלא בבני נוער בטיול כלשהו. בתחתית המעלה אנחנו מחליטים להאריך מעט את הדרך, פונים שמאלה, חולפים על פני אחרוני הקבוצה שבאה מולנו ועולים לכיוון הר אמיר. לאורכה של העלייה מלווים אותנו משחקי צבעים וצורות אינסופיים של אבן חול צבעונית שנשארים בלב לאורך זמן. מהאוכף אנחנו עושים תצפית נוספת וגולשים לערוץ נחל אמיר.
(הר אמיר מתנשא לגובה של כ-448 מטר. הוא נקרא על שמו של אמיר שמעון, לוחם בסיירת שקד, שהציל על פסגת ההר את חייו של חייל אחר, שגם שמו אמיר)
קצת אחרי היציאה מהנחל אנחנו נכנסים לחניון לילה שחורת שהומה אנשים. הקבוצה הגדולה שראינו בדרך נמצאת שם, קבוצה גדולה אחרת חונה ומתארגנת לארוחת ערב, כמה מכיניסטים שפגשנו פה ושם היום מתארגנים לחניית לילה. נמצא שם גם גל, שביליסט בודד שמנסה למצוא שלווה אחרי יום ההליכה הראשון שלו בשביל ישראל. אנחנו מאמצים אותו אלינו, הוא צמא למידע על הצפוי לו בהמשך ואנחנו מזמינים אותו לתה שנמשך אחר כך לארוחת ערב.
ואז זה קורה, ברחבי החניון נפוצה הידיעה של סכנת שטפונות הלילה והוא מתרוקן במהירות מעוררת הערצה. רק אנחנו וגל נשארים, כולנו עוברים למקום מעט יותר גבוה ומתארגנים למדורה וארוחת ערב. חניון שחורת נמוך יחסית והערב יחסית חמים. אי שם בלילה כמה טיפות של גשם יורדות עלינו, אבל רוב הלילה עובר בנעימים.
סה"כ 21 ק"מ, 590 מטר עלייה, 610 מטר ירידה
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
