משפחת אור ביפן - מה אוכלים?

נתחיל מהסוף – ביפן אין הרבה סושי. זה לא שאין, יש, אבל זה לא האוכל הכי נפוץ. במסעדות "רגילות" הוא יקר ורק במסעדות סושי מסתובב (המנות מסתובבות על מסוע, אתה לוקח ובסוף סופרים צלחות) מחירו זול אבל מסעדות אלו לא נפוצות.

אז מה יש? המון מרקי אטריות (ראמן, אודון, סובה) זולים ומשביעים עם מגוון תוספות. המון אורז בכל צורה, בכל דרך, עם כל תוספת שמגיעה מעליו לצידו או מתחתיו. המון אוכל מוכן (רובו מבוסס אורז) שנמכר בדוכנים, מרכולים, תחנות רכבת – החל ממשולשי אורז מצופי אצה (מצוין) ועד קופסאות עם המון מרכיבים שונים ומשונים, לעיתים אפשר לבקש לחמם, מצוין לרכבות, לקחת למלון או לארוחות זריזות.

ויש גם דוכני רחוב – אלא מאוד מאופייני מקום. שיפודים קטנים, עוף מטוגן, טמפורה, גלידות (לרוב בטעם תה ירוק), עיגולי בצק ממולאים בשלל מילויים (לרוב תמנון), פנקייקים שעליהם עורמים מכל טוב ומכינים על משטח צלייה, לחמניות מאודות עם מגוון מילויים, ובייחוד המון דברים שעוד לא יצא לנו לתהות על קנקנם.

האוכל לא יקר ואפשר בקלות לאכול צהריים / ערב בסכום של 20-30 ש”ח. לנו האוכל היפני היה מאוד טעים וכמעט לא אכלנו בכלל אוכל “מערבי”. יוצא מהכלל היא ארוחת הבוקר (גדול עלינו מרק מיסו ואורז קר על הבוקר) שאותה לרוב היינו מארגנים בחדר המלון (קורנפלקס) או בדירות המצוידות במטבח (סלט וביצים) או קונים בחנויות נוחות (סנדוויץ / יוגורט / אוניגירי – משולש אורז עטוף אצה וממולא בדג שהיה חביב הטיול)