אנחנו יוצאים לדרך אחרי ארוחת בוקר מאוד מאכזבת (ארוחות בוקר בבקתות הן תמיד לא מדהימות - זאת רעה במיוחד). מטפסים ל col chassoure ב 2740 מטר. הדרך לשם מנוקדת אזורי שלג קפואים. אנחנו נועלים ומורידים קרמפונים. אלה מה שנקרא קרמפונים לטרק, הם מתלבשים בקלות על הנעליים ויש להם חודים קטנים כלפי מטה שמשפרים את האחיזה בקרח.
אחרי כשעה הליכה אנחנו מגיעים ל col. מצדו השני מדרון תלול מאוד מכוסה שלג גבוה ורך עם איים של סלעים שמציצים מתוכו. אנחנו מנסים להבין איך הולכים, אבל סימוני השביל קבורים מתחת לשלג, בסוף מבינים שהדרך היא כנראה דרך המתלול. הבריטים חוברים אלינו בשלב זה ואנחנו מתחילים ללכת. זו מתבררת מהר מאוד כמשימה לא פשוטה בכלל בגלל התלילות הרבה.
אנחנו שישה בשורה ומנסים ללכת בזיג זיג. המדרון חלק ותלול וזה מאמץ אדיר להשאר על הרגליים. ראשון מועד ומחליק ג'ון הבריטי שהולך אחרון בשורה. הוא עושה את זה במקטע התלול ביותר. בתחילה הוא מצליח להחליק עם רגליו קדימה אך בהמשך הוא מתחיל להתגלגל ללא שליטה כשהציוד שלו מתעופף לכל עבר. כמה מטרים לפני מצבור סלעים הוא מצליח לשלוח רגליים קדימה ולעצור. כולנו עוצרים נשימה וממתינים, אנחנו עכשיו הרבה מעליו והיכולת שלנו להגיע אליו אפסית. אחרי כמה שניות הוא מתרומם באיטיות ומנופף לנו.
אני מועד ומחליק שני, החלקה קצרה שנעצרת בסלע אחרי כמה מטרים. אחר כך כולם, חוץ מיורם מחליקים, מי יותר ומי פחות, מי פעם אחת ומי יותר. זה מאוד מפחיד אבל כולנו יוצאים מזה בקלות יחסי לג'ון.
השיפוע מתמתן ואחרי כשעה אנחנו יוצאים מתחום השלג אל אדמה יבשה. בקרת נזקים - כולנו רטובים, מותשים, הידיים קפואות, אבל ג'ון גם חבול כהלכה עם כמה שריטת מדממות וכמה צריבות קור קלות. יורם מטפל בו ואנחנו ממשיכים.
השביל מכאן יורד לתוך עמק ציורי ונעים. שעתיים של ירידה נעימה בעמק המוריק מביאים אותנו לאתר הסקי של siavix, שם אנחנו נחים מעט ואוכלים צהריים. כאן גם מחכה לנו טרנזיט שתאמנו מראש בעזרתו של רופרט, המדריך הנחמד מאתמול.
זה קצת מוזר בתוך הטרק הזה לעלות פתאום על רכב ממונע, אחרי שעה נסיעה הוא מוריד אותנו בתחתית סכר אגם dix. זה הסכר הגדול באירופה, מפלצת של ממש שמתנשאת לגובה של 250 מטר.
משם זה כ 45 דקות טיפוס תלול אל ראשו של הסכר, ועוד שעתיים אל בקתת prafleuri. לקראת הבקתה מתרבות כמויות השלג מסביב ולקראת הבקתה צריך לחצות כמה שדות שלג טובעני.
בסביבות השעה 5 אנחנו מגיעים לבקתה שנמצאת בגובה 2650 מטר. זו בקתה יפה מאוד, הצוות חביב והאוכל טוב. הנוף מסביב עוצר נשימה. כולנו יושבים במרפסת בחוץ ונחים עד ארוחת ערב.
אנחנו גם פוגשים כאן את שלושת היפנים שהחליטו אתמול לא להצטרף אלינו וחזרו ל verbier ומשם בתחבורה ציבורית אל הסכר. מחליפים חוויות ורשמים. לקראת ערב מגיע אל העמק ממול ibix מרשים. הוא נשאר שם שעות מלחך עשב באדישות באחו.
