החדר הזעיר שלנו מתחיל לגלות סימני חיים בסביבות שש בבוקר. בשש וחצי זו כבר עובדה מוגמרת – צריך לקום. מחוץ לחדר המולה גדולה, כולם מתארגנים, אורזים תיקים, ממתינים לשירותים ושאר פעילויות בוקר. חדר האוכל כבר הומה ואנחנו מתאמצים לאכול משהו לפני היציאה לדרך, הפעם אנחנו גם לוקחים איתנו צהריים לדרך.
בסביבות שבע וחצי מתחילים אנשים כבר לצאת לדרך וגם אנחנו בשלבי התארגנות אחרונים. אנחנו בוחרים היום את האלטרנטיבה הגבוהה והקצרה יותר. צפוי לנו יום ארוך יחסית מכיוון שאתמול עשינו יום קצר יותר ומכיוון שלא הצלחנו להשיג מקום לינה ב refugio elisabetta שהיא הסיום "הרגיל" ליום זה אלא רק ל cabane du combal שנמצא עוד שעת הליכה הלאה מ elisabetta.
אנחנו חוזרים ל col de la croix bonhaomme שנמצא ממש מעל הבקתה ומשם עולים לcol de fours שהיא הנקודה הגבוהה ביותר בטרק (2665 מטר). העליה לא ארוכה, משהו כמו 45 דקות, אבל היא תלולה ומאוד סלעית. אנחנו מגיעים לפאס נטולי נשימה. הנוף מכאן מרשים מאוד ואנחנו זוכים למזג אויר צלול ונעים. כמה דקות אחרנו מגיע ידידנו "הקטין" מאמש, דניאל. כולו עולץ ושמח ומנסה לשכנע אותנו לטפס "רק עוד קצת" לאחת הפסגות באזור. אנחנו מוותרים בנימוס.
אנחנו מתחילים את הירידה הארוכה לכיוון ville de glacier. זו ירידה ארוכה, בוצית ותלולה. במהלכה אנחנו רואים מספר עדרים של ibix – מין חיה הדומה ליעל שלנו וחיה כאן חיי פרא. הירידה לוקחת לנו המון זמן, משהו כמו 4 שעות עד שאנחנו מגיעים לחווה הקטנה שעוסקת בייצור גבינות.
הירידה מ col de fours
בשלב הזה תמי ממש רוצה קצת מנוחה ואנחנו מחליטים להתפצל. תמי תצא מכאן באוטובוס ותפגוש אותנו מחר בקורמיור, אני ורוני נמשיך בתוכנית שלנו. בדיוק כשהחלטנו והתיישבנו לאכול את ארוחת הצהריים הממש לא מוצלחת שקיבלנו בבקתה שלנו, מגיעים ארבעת האמריקאים מאתמול בערב. גם אצלם יש את לורי שצריכה מנוחה והן חוברות ביחד למסע ממונע (לא יאמן אבל בחור הזה יש אוטובוסים).
רוני ואני ממהרים להמשיך, כבר שתיים בצהריים ויש לנו עוד המון ללכת. השביל כאן חוצה את הנחל וממשיך לאורכו כחצי שעה. ליד refuge mottets השביל פונה ימינה ומתחיל לטפס לכיוון איטליה. לוקח לנו בערך שעתיים של עלייה להגיע ל col de seigne בגובה 2516 מטר. בדרך אנחנו חולפים על פני שני ישראלים צעירים המתנהלים לאיטם עם המון ציוד על הגב, אנחנו מאחלים להם בהצלחה וממשיכים.
ל col שמהווה את הגבול אנחנו מגיעים עייפים למדי. מאכזב לגלות שלא מחכה לנו, כמתבקש, דוכן עם אספרסו וגלידה, אפילו שלט welcome to … אין שם. רק פירמידה קטנה שנמצאת כאן בכל מעבר הרים ומציינת את שמו של המעבר, רוח קרה והמון נוף מדהים לכל עבר. מרחוק כבר ניתן לראות את val venny האיטלקי שילווה אותנו בימים הקרובים.
אנחנו עוצרים כאן להפסקה קלה, שבמהלכה עוקפים אותנו ידידנו האמריקאים. הם מאוד מודאגים מכך שיש לנו עוד הרבה הליכה ומבטיחים לבדוק לנו אם יש מקום בשבילנו באליזבטה.
אנחנו כבר באיטליה
תחילת הירידה תלולה ובוצית אך בהמשך מתחלף השביל והופך נוח ורחב. אנחנו יורדים לתוך עמק רחב וירוק שבמרכזו זורם נחל הניזון מקרחונים המתנשאים משמאלנו. בתחתית העמק רועה לו עדר פרות הבאות והולכות לעבר מחלבה ניידת אשר הוצבה במרכז האחו. ההליכה כאן מאוד מהנה ורוני ואני מזמזים לנו שירים (ומגלים לבושתנו שאנחנו לא כל כך זוכרים את המילים).
בסביבות חמש אחה"צ אנחנו מגיעים אל מתחת לאליזבטה. הבקתה הזו יושבת על צלע ההר, בדיוק מעל מדרגה גבוהה שמייצר העמק. יש מכאן נוף מקסים והבקתה נראית ממש נחמד. אחד המקומיים מסביר לנו ש combal נמצא ממש בקצה העמק שמתחתינו, ליד האגם הקטן שאנחנו רואים. למרות העייפות אנחנו אוזרים כוחות ויורדים למטה. גם ההליכה בעמק התחתון היא נחמדה מאוד ועל דרך נוחה. משמאל הולך ונוצר לו אגם combal מתוך סבך של מאות פלגים קטנים הזורמים בעמק.
לאחר כ 50 דקות הליכה אנחנו מזהים את הבקתה משמאלנו מעבר לאגם. אנחנו עוברים גשר אבן יפה החוצה את הנחל שמנקז את האגם ומגיעים. בכניסה למקום אני מזהה את מכונת האספרסו ונושם בהקלה, נמאס כבר לשתות תה.
הבקתה מאוד נוחה, השינה היא בחדרים פשוטים ונוחים ואין dorm. גם בארוחת הערב לא מחברים אנשים וכל אחד מקבל שולחן משלו. אחרי מקלחת ארוכה אנחנו זוכים לארוחת ערב מעולה, ללא כל ספק אחת הטובות בטרק, אם לא ה.. שימו לב, במפות מופיע המקום כמסעדה בלבד אך לאחרונה נוספו למקום גם חדרי לינה. המקום מעט יותר יקר מבקתת הרים אבל גם יותר מפנק. השינה הלילה ערבה במיוחד אחרי היום הארוך שהיה לנו.