אנחנו מתעוררים בחניון השקט להפליא, מתארגנים, נפרדים בתה ועוגיות מגל שישן איתנו הלילה ומתחילים לצעוד. החיבור חזרה לשביל ישראל הוא כ 700 מטר במעלה הנחל, ממש בכניסה לקניון שחורת. הקניון עצמו יפה מאוד עם קירות אבן חול משני הצדדים ומספר גבים שמלאים במים צלולים. אנחנו ראשונים הבוקר וכל הקניון לרשותנו.
אחרי היציאה מהקניון השביל פונה חדות שמאלה ומתחיל לטפס להר שחורת. על ההר יש תצפית יפה ואפשר לראות את כל הדרך שלנו דרומה עד גבול מצרים ואת הערבה הרחק מתחתינו. אנחנו יורדים מצידו השני של ההר ועוצרים בכניסה לגיא האבוד. מטמינים את התרמילים ומטפסים ימינה לתוך הערוץ. זה ערוץ מאוד קצר, רק כמה מאות מטרים לכל כיוון, אבל מאוד מרשים. קירות האבן הצבעונית הולכים ונסגרים ככל שנכנסים פנימה עד ההגעה לקיר זקוף המקיף אותנו משלושה עברים.
חוזרים לתרמילים, מעמיסים וממשיכים בעמק הרחב לכיוון דרום. אחרי כ 2 קילומטר אנחנו פוגשים את נחל נטפים ונכנסים לתוכו. במפגש הנחלים אנחנו פוגשים שוב את קבוצת הגרמנים שפגשנו כבר כמה פעמים. הם עושים טיול של שבועיים בארץ שמוקדש להליכות בשטח. חבורה מאוד מרשימה.
אנחנו מוותרים על העיקוף שעושה כאן שביל ישראל ובוחרים להתמודד עם הבולדרים בתוך הערוץ (סימון שחור). הטיפוס בנחל לא קשה ולא דרמטי למעט סולם אחד בערך באמצעו. קצת אחרי הסולם אנחנו פוגשים את יוהנס, גרמני צעיר שסיים התנדבות בקיבוץ הרדוף. הוא יצא הבוקר מאילת ומתכנן ללכת את כל השביל. הוא קנה הטמנות בכל המקומות הבעייתיים ותחנתו הראשונה מתוכננת בהר יהורם. אנחנו מחניקים צחוק ומסבירים לו בעדינות שאת הר יהורם הוא כבר עבר לפני כשעה. הוא לא מהסס לשנייה (בכל זאת הוא גרמני ותוכנית זה לא משהו שמוותרים עליו בקלות), מסתובב ומצטרף אלינו בדרכנו דרומה.
את ארוחת הצהריים שלנו אנחנו עורכים בעין נטפים ואותה אנחנו חולקים עם יוהנס ועוד מטיילת שאספנו איפשהו (בשלב הזה אנחנו כבר מרגישים כמו קייטרינג מהלך). בעלייה מעין נטפים הגשם מגיע ואיתו גם רוח קרה וחזקה. למזלנו זהו מטח גשם בודד ואחריו נשארים רק הרוח וטמפרטורות שצונחות במהירות. אנחנו מטפסים לכיוון כביש 12 שם אנחנו פוגשים חבר שמביא לנו משלוח מים ומפתיע אותנו גם בפיצה.
אנחנו מחליטים לא להשאר על הר יהורם סחוף הרוחות ומתחילים לרדת לכיוון נחל גשרון. בירידה לתוך הנחל אנחנו פוגשים שתי בחורות ומאיצים בהן לעלות מהר לפני החושך. בתוך הנחל אנחנו מאתרים מקום נוח לישון ומתחילים להתארגן.
ואז, ממש לפני חשיכה, צץ ממורד הנחל עמיתי. אין לו מפה, אין לו ספר והוא לא ממש יודע לאיפה הוא אמור להגיע. יש לו בת דודה "שעשתה את השביל" ואיתה הוא מתכנן להתייעץ בווטסאפ. יש לו ציוד חדש שבו הוא עוד לא ממש יודע להשתמש ואפס הבנה של המשך המסלול. הוא יצא מאילת לפני לא מעט שעות והגיע רק עד כאן בגלל כמויות ציוד לא הגיוניות שהוא סוחב איתו.
אני מגייס את כל הסמכותיות שאספתי בשנים של עבודת איתור ביחידת חילוץ ומודיע לו שהוא לא יכול להמשיך בנחל היום. הוא די מותש אז זה לא ממש קשה. הוא שמח להצטרף אלינו לארוחת ערב כי בכל התרמיל הענק שלו יש רק לחם וטחינה (ו 15 ליטר מים שהמוכר בפיצוציה באילת שכנע אותו לקנות).
אנחנו מעבירים ערב ארוך ונטול מדורה בסיפורים על מקרים הזויים שקרו לנו. בשמונה וחצי העיניים נסגרות ואנחנו מתחפרים בשקי השינה. הרוח קצת נרגעה (או שאולי כאן למטה היא פחות מורגשת).
סה"כ 15 ק"מ (כולל טיול הצד לגיא האבוד), 750 מטר עלייה, 370 מטר ירידה
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
