החזרה לנפאל - אוורסט (גוקיו) - יום 2

פאקדינג (2610 מ') – נמצ'ה באזר (3477 מ')

קמים בבוקר אחרי המון שעות שינה. מתארגנים, תה ויוצאים.

דיפו, הפורטר שלנו, טוען שיש לנו היום 4 שעות הליכה. אנחנו קצת סקפטים. זה מתחיל רגוע יחסית. קצת עליות, מישורים, עוד כמה גשרים. ה dudh koshi מלווה אותנו כל הזמן. רוני מראה קצת קשיי נשימה ואנחנו מחליטים לעצור לארוחת בוקר (על ארוחת הבוקר במלון דילגנו) ולהאט את הקצב (שגם ככה לא היה משהו).

לאט, לאט העליות נהיות קצת יותר עליות, הירידות קצת יותר ירידות ואנחנו חולפים בין שורה של כפרים נחמדים. הדרך כאן מאוד עמוסה במטיילים, שיירות של פרדות ושוורי משא. שיירה כזו יכולה לכלול גם 50 פרדות וחייבים להמתין בצד עד שכל השיירה חולפת כדי להמנע מדחיפות.

קצת אחרי מונג'ו', בכפר הזעיר bengar אנחנו עוצרים לצהריים. השמש יוצאת, חמים, נעים, טעים. גם להקת קופים נותנת הצגה על העצים מתחת למסעדה שבחרנו.

מכאן זה עניין אחר לגמרי. השביל מתחיל לטפס כאן בתלילות די רצינית. זו עלייה של 700 מטר. לנו היא לוקחת משהו כמו שעתיים וחצי של התנשפויות ומחשבות חצי אובדניות. ואז, שנייה לפני שאנחנו מחליטים שהטרק הזה אולי לא בשבילנו, קצת לפני השעה 4, מעבר לפינה צצה לה נמצ'ה באזר היפה וכולם נושמים לרווחה.

הטיפוס בתוך נמצ'ה אל המלון שלנו (hotel tibet – לא משהו) הוא כבר ממש סיוט. אנחנו מקבלים שני חדרים (שכרגיל) אינם מחוממים ולא ממש ניתן לשהות בהם בגלל הקור הרצחני. יורדים לסיבוב קצר. מוצאים קפה ושוקו ואפילו עוגת שוקולד מנחמת.

חוזרים למלון. המקום היחיד שניתן לשהות בו הוא חדר האוכל שבמרכזו יש תנור חימום, סביבו מתפתחת שיחה נעימה של מטיילים מכל העולם. אנחנו פוגשים שם קבוצה בריטית נחמדה אותם נפגוש עוד כמה פעמים בהמשך הדרך (עד שדרכינו יתפצלו בגוקיו). ארוחת ערב, משחק קלפים, קצת קריאה והופ למיטה