הדרך שיוצאת מ Arolla מתחילה קצת מוזר. מין שבילון, בקושי נראה, שיוצא בין שני בתים ממש מול המלון שלנו. יש מכאן שתי אופציות, האחת ישר למטה לאורך העמק, אנחנו בוחרים בשנייה, זו האופציה הגבוהה יותר דרך lac bleu, שמטפסת תחילה מעט מעלה על דופן ההר ומאפשרת הצצה טובה יותר לנוף.
הדרך מתפתלת לאורך כמה קילומטרים על צלע ההר. זה לא שביל לסובלים מפחד גבהים. הוא צר ותהום עמוקה פרוסה לצידו. השוויצרים מתחו בכמה נקודות שרשראות להקל על אחיזת היד, אך ברובו הוא מסתמך על שיווי המשקל הטבעי של ההולך בו.
אחרי כשעה וחצי אנחנו מגיעים ל lac bleu. זו פנינה של ממש. האגם, כפי שמעיד שמו, באמת כחול ויושב לו בשלווה לצד אחו נעים וכמה עצים. מזין אותו נחל הנשפך אליו במפלון. אנחנו משתרעים בצל אחד מהם ואוכלים פרי שהבאנו איתנו. נעים ויפה כאן.
העמק נמצא עכשיו הרבה מתחתינו, זה אומר ירידה ארוכה, תחילה דרך le gouille ועד לתחתית העמק שם שוכן les hauderes בגובה 1450 מטר. זה כפר גדול יחסית, אך מנומנם משהו (לפחות בשעת צהריים זו). הסופר מרקט דווקא פתוח (למרות שתושבי הכפר ששאלנו אותם טענו שלא). אנחנו קונים מצרכים בכמות מופרזת לחלוטין, מתיישבים על שולחן בחוץ ומתקינים לנו ארוחה מפוארת, כולל שפע של פירות ושוקולד שווצרי איכותי.
ממשיכים, עכשיו במגמת עלייה לכיוון la sage שהוא גם נקודת הלינה שלנו. זו עלייה של בסך הכל 200 מטר ואנחנו מגיעים בשעה מוקדמת יחסית מתוך כוונה לנוח קצת אחרי הימים האינטנסיביים שהיו ולקראת הימים הבאים. זה חשוב מדי פעם לעשות ימים יותר קצרים כדי לתת לגוף לנוח. בשעות אחר הצהריים מגיע הגשם, הוא מבשר ימים גשומים וקרים שמגיעים. חברנו הבריטים שישנים במלון הסמוך (יש בדיוק שני מלונות ב la sage) מגיעים לבקר. שותים יחד קפה וקובעים ללכת מחר ביחד.
