טרק סובב מונבלאן (TMB) יום שמיני

מזג האויר צפוי היום להשתנות לקראת הצהריים וכולם באכסניה מתלבטים באיזה מסלול לבחור היום. יש מכאן שתי אופציות. האופציה הגבוהה עולה דרך fenetre darpette לגובה של כ 2660 מטר ונחשבת אופציה קשה. זוג שהגיע משם אתמול טען שהמסלול מאוד סלעי וקשה להליכה.

בסופו של דבר, בגלל הגשם הצפוי, הרוב מחליטים ללכת באופציה הנמוכה. יומיים אחר כך, כשפגשתי את אנדי ודויד, ידידי הבריטים שבחרו באופציה הגבוהה, הם סיפרו שיצאו בחמש בבוקר. הגשם תפס אותם בירידה שהפכה לחלקה ומסוכנת, אנדי החליק ונפצע בפניו והיה לא נעים.

אני יוצא די מוקדם. השביל יוצא ממש מפתח האכסניה ויורד תחילה בתוך הכפר החמוד הזה עם בתיו המטופחים ואחר כך לאורך הנחל. לאחר מספר דקות השביל פונה שמאלה ומתחיל לעלות על השלוחה. יש כאן עליה של כ 700 מטר והיא ברובה בתוך יער. זה לוקח לי משהו כמו שעתיים. קצת לפני סוף העלייה משיגים אותי שלושה מארבעת האמריקאים שמלווים אותי כבר זמן רב. לורי לקחה יום חופש ותגיע בתחבורה ציבורית.

השביל היוצא מ champex d'en haut

כמה דקות לאחר מכן, בדיוק כשאנחנו יוצאים מקו העצים, מתחילה רוח חזקה שמגיעה מולנו ומביאה איתה גשם חזק. אנחנו ממהרים להתעטף בשכמיות, אבל ההליכה מאוד לא נעימה. למזלנו אחרי כ 10 דקות הליכה בגשם אנחנו מגיעים למעין אחו נרחב ומתון ובמרכזו שוכנת alp bovine. זו מעין חווה זעירה, נטולת כביש גישה, שבמבנה המרכזי שלה מפעילות אמא ושתי בנותיה בית קפה פשוט. אנחנו ממהרים פנימה ומתיישבים ליד אחד השולחנות ומזמינים שתיה חמה ועוגה. המקום מתמלא במהירות (זה לא ממש קשה למלא מקום זעיר שכזה). עד שהגשם יחלוף אנחנו מתענגים על העוגות המעולות.

אנחנו פוגשים כאן תופעה מעניינת. קבוצות רבות של אוסטרלים שעושים את הטרק הפוך מהמקובל. אף אחד מהם לא יודע להסביר למה הם עושים אותו דווקא בכיוון הפחות נפוץ. כנראה שזה מה שקורה כשאתה חי כל החיים עם הראש כלפי מטה.

הגשם פסק ואנחנו שוב בדרך. הדרך מטפסת עוד קצת (עד לגובה של 2050 מטר) ולאחר מכן מתחילה לרדת מטה. הדרך כאן נוחה ונעימה ואנחנו נכנסים שוב לתוך היער. אחרי כשעתיים הליכה אנחנו מגיעים ל col de forclaz. המקום יושב במקום חשוף וקר ומבנה המלון ממוקם ממש על הכביש. אנחנו ממהרים להמשיך.

הירידה ל col de forclaz

יורדים ל trient, משהו כמו חצי שעה ירידה די תלולה ולא נעימה. השעה מאוד מוקדמת אבל מזג האוויר קודר מאוד ומדי פעם מטפטף. במקום שני מלונות ואנחנו מתיישבים ב relais du mont blanc שעוד לא פתח שעריו ואוכלים צהריים. מזג האוויר מאוד לא יציב עם גשם שמגיע לעיתים.

המקום מתמלא במשך אחר הצהריים בטיילים רבים המגיעים. צריך לזכור ש trient נמצאת על מספר מסלולים פופולריים ולא רק הולכי ה TMB מגיעים לכאן. זו אכסניה גדולה עם חזות מיושנת משהו אבל בפנים יש שטחים ציבוריים ובחוץ גינה נעימה עם שולחנות וכסאות.

trient

כשפקיד הקבלה מגיע סוף סוף כבר משתרך תור ארוך של מבקשי מקלט. הוא בחור מאוד יסודי ואיטי והתהליך אורך הרבה זמן. בסוף גם אני מקבל מיטה בחדר dorm נחמד. אני מנצל את אחר הצהריים הפנוי לכביסה של כמה פריטים שכבר מזמן צריכים כביסה.

לקראת ערב מגיעה גם צ'אן ואנחנו יושבים קצת ומקשקשים, בחוץ גשם שוטף את הכפר. ארוחת הערב היא מעין פונדו של תפוחי אדמה מבושלים וגבינה. כל אחד שם בצלחתו תפוחי אדמה ושופך מעליהם גבינה מותכת מתוך סיר היושב על להבה במרכז השולחן. מאוד נחמד, מאוד טעים, מאוד דיאטטי.

פונדו ב trient

לקראת סוף הארוחה מגיעים לשולחן שלי ארבעת חברי האמריקאים עם בקבוק יין. ג'י מושיט לי כוס מלאה, נעמד ומקיש על כוסו. חדר האוכל כולו משתתק (משהו כמו 100 איש). ג'י מצביע עלי ומודיע לכולם שמחר אני חוגג 50. קריאות”מזל טוב” במיליון שפות מהדהדות מכל עבר. מרימים כוסית וחדר האוכל כולו פוצח בשירת happy birthday to you... מאוד מרגש. אחרי הארוחה (שמסתיימת בקינוח גלידה בצבעי הדגל השוויצרי) אנחנו יושבים עוד קצת ומקשקשים ואז הולכים לישון.