WHR - יום 11

זהו. זה יום ההליכה האחרון שלנו. הרגשה של סוף מרחפת באויר. העלייה מתחילה ממש בפתח המלון שלנו, זה דווקא נחמד ומכניס אותנו מייד למצב הליכה. השביל היום עמוס יחסית, מזג האוויר עדיין קר אבל בהיר עם שמיים כחולים. יש מכאן בערך 1100 מטר עלייה לכיוון augstbordpass בגובה 2900 מטר.

העלייה מתחילה בזיגזג נעים בתוך היער. מסביב כל הצמחיה מכוסה עדיין שכבה של כפור. אחרי היציאה מקו העצים, בערך בגובה 2200 מטר, העלייה מתמתנת והשביל עולה לאורכו של נחל חמוד.

בשעה האחרונה של הטיפוס השביל נעשה שוב תלול וקטע הטיפוס האחרון הוא דרדרת תלולה מכוסה איי שלג וקרח. זוג שהולך מעלינו מאבד את השביל ומטפס לתוך מקטע שלג תלול ומסוכן. אנחנו מסמנים להם בניפנופי ידיים לרדת למטה, חזרה לשביל, שבמתווה הסלעי הזה, מאוד קשה להבחין בו.

אל הפאס (כאן, בחלק הגרמני, כבר לא קוראים לו col) אנחנו מגיעים אחרי כשלוש שעות. קר שם במידה שלא תאמן. מצטלמים במהירות ויורדים לצד השני למצוא מחסה מהרוח. זה הפאס האחרון שלנו לטיול זה, הצצה אחרונה אחורה ומתחילים לרדת.

יש כאן מקטעי שלג רחבים ואנחנו רואים לפנינו שמטיילים אחרים מאוד מתקשים לחצות אותם. כשאנחנו מגיעים לראשון אנחנו לובשים קרמפונים ומתחילים לרדת בזהירות. אחרי כמה מטרים של עבודה מאומצת אני מתייאש, מתישב על השלג וגולש במורד. יורם מצטרף אלי ויחד אנחנו גולשים בחדווה גדולה. זה נגמר בצווחות שמחה שמרעידות את העמק ובמכנסיים רטובים.

3 גלישות ארוכות שכאלה מביאות אותנו כמעט לקצה אזור השלג, אחריו אנחנו מקפלים את הקרמפונים וממשיכים לרדת. חצי שעה במורד הנחל מביאים אותנו לצידו של אגמון קטן ולצידו אנו מאתרים אחו נעים ויבש. עוצרים לצהריים, אין לנו הרבה אוכל, אבל ממה שיש אנחנו מתקינים ארוחה מהנה. 

הצוות הבריטי מצטרף אלינו אחרי כמה דקות ושולפים את ארוחתם. הדשא נעים, השמש מלטפת ואפשר להשאר כאן כל היום. בסוף ממשיכים ללכת. השביל ממשיך מכאן במגמת עלייה מתונה על דרדרת ענקית המחייבת ריכוז ותשומת לב בהליכה. 

בקצה השלוחה אנחנו מגיעים לאחת מנקודות התצפית הטובות ביותר בטרק זה (אם לא ה..). עמק ה matterdal פרוש כולו מתחתינו, סביבו שרשרת של הרי ענק, פסגותיהם צבועים לבן ומדרונותיהם בירוק, קרחונים גולשים לעבר העמק ופסגת ה dom מולנו. הרחק למטה מציצה st. niklaus , תחנתו האחרונה במסע זה.

אנחנו עוצרים ללא מעט זמן מול היופי הזה ומתפעמים. הדרך מכאן יורדת בתלילות לכיוון jungun. בדרך אנחנו נתקלים בעדר של ibix שרועה בשלווה ומלחך עשב ממש בצד השביל. משתדלים לא להפריע וממשיכים הלאה, למטה

אחרי כשעה (מהתצפית) אנחנו מגיעים ל jungun. עבורנו זה סוף המסע. כאן אנחנו גם נפרדים מחברנו הבריטים. הם נשארים כאן ללון, וימשיכו מכאן לעוד שלושה ימי הליכה ב europaw, אנחנו יורדים מכאן ברכבל ל st. niklaus ומשם ברכבת ליום מנוחה ב zermat. 

אנחנו מתיישבים במסעדה הזעירה שיש כאן, ומזמינים בירה. זה לא פשוט להפרד, אנחנו הולכים איתם צעד בצעד כבר 10 ימים, לעיתים ממש ביחד, לעיתים קצת לחוד. חלקנו לא מעט חדרי שינה, ארוחות, שבילים, רגעים.

אנחנו קמים וצועדים לעבר הרכבל הזעיר שיש כאן. אוהבי הירידות מוזמנים לרדת ברגל ל st. niklaus עוד כשעה וחצי. זה אומר 1800 מטר של ירידה מהפאס. לנו כבר כואבות מספיק הברכיים. מ st. niklaus אנחנו ממשיכים ברכבת. מי שמבקש להשלים את ה WHR כולו יכול לעשות זאת ביום הליכה ארוך בעמק או ביומיים דרך ה europaw.

תם המסע, 11 ימי הליכה הסתיימו. המון עליות, ירידות, אין סוף שלג, כמה רגעים מפחידים, כמה מפעימים, בקתות טובות יותר או פחות, המון כפרים יפים, מיליוני פרחים ופרפרים, נחלים שוצפים, שלושה חברים בריטיים חדשים, כולם הסתיימו.