כשאנחנו מציצים במדחום הנמצא מחוץ לבקתה שלנו בבוקר הוא מראה 2 מעלות. מסביב ההרים מכוסים המון שלג טרי. התחזית מדברת על טמפרטורה מתחת לאפס מעל גובה של 2000 מטר וסביבות מינוס 7 לקראת גובה של 3000 מטר. כמו כן צפוי שלג לרדת.
אנחנו מחליטים לשנות מסלול, ניקח מכאן אוטובוס ל st. luc ומשם מעלית ל tignausa. זה מקצר את היום בכשעה הליכה ומשאיר לנו יותר זמן להתמודד עם השלג. לפחות הבוקר אין התלבטות מה ללבוש - אנחנו לובשים כל מה שנמצא בתרמיל
האוטובוס והמעלית לוקחים לא מעט זמן ורק לקראת 9 אנחנו מתחילים לצעוד בגובה של קצת מעל 2100 מטר. הכל מסביב מכוסה כפור וכמעט מייד מתחיל לרדת שלג קל. זה כנראה לא ואריאנט מאוד פופולרי כי אנחנו לגמרי לבד על השביל. ככל שאנחנו מטפסים סימני השלג הולכים וגדלים ומכסים את השביל. בשלב זה כבר נעשה ממש קשה לעקוב אחרי סימני השביל, מזל שהוא מסומן כאן טוב בסימנים המזכירים את הסימונים ה"ישראלים" המוכרים.
העלייה אורכת מכאן כ 3 שעות. זה שביל ממש לא קשה, רק בקטע האחרון ממש לפני meidpass בגובה 2800 מטר הוא מתחיל לזגזג בעלייה תלולה. על הפאס קר מאוד ושלג ממשיך כל הזמ ולרדת עלינו. אנחנו עוצרים לכמה דקות. שלט ההכוונה כאן מכוסה כולו שלג. בצד השני השלג עמוק בהרבה ואנחנו עוקבים בזהירות אחרי השביל.
כחצי שעה הליכה במורד אנחנו מגיעים לאגם חצי קפוא. לצידו יש לנו מעבר שלג עמוק בזוית די מפחידה. החלקה כאן ואנחנו במים. ברררררר. אחריו אנחנו מוצאים קבוצת סלעים יבשים המציצים מהשלג ועוצרים לארוחת צהריים. הקור והשלג ממריצים אותנו חזרה להליכה.
אנחנו נכנסים לקו העצים מעל גרובן. meidpass הוא גם הגבול בין שוויץ הצרפתית ושוויץ הגרמנית. באחת כל השמות שונים, הכתיב משתנה וכולם מכאן מדברים גרמנית. המשך הדרך הוא בירידה תלולה ביער יפה.
מלון weishorn הוא אופציית הלינה היחידה ב gruben. זה מלון ענק, שנראה כאילו יצא מסרט של ואס אנדרסון, שיושב בליבו של כפר זערורי. בניגוד לשמועות אין כאן חנות, במלון מוכרים חטיפים במחיר מפולפל.
ה dorm , כמו שאר המלון היום מאוד צפוף, סוף השבוע הגיע.
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
