הטרק הזה מדהים - לא פחות
קושי – שאלה מאוד סובייקטיבית ותלויה בכושר שלכם, במיומנות שלכם ובאופן פריסת הימים. אבל בשום אופן זה לא טרק קל, הוא יושב איפה שהוא בין הבינוני לבינוני-קשה. אם עוד לא עשיתם טרק, לא בטוח שזה הראשון שכדאי להתחיל ממנו. אם אתם לא בכושר, תתחילו להתאמן. אם אתם לא בטוחים, תפרסו את היומיים הראשונים לשלושה (זה אפשרי גם בהתחלה מלז'וש וגם מקורמיור).
להתאמן – הגעה בכושר תהפוך את הימים הראשונים לקלים ומהנים יותר. זה הזמן לחדש את היחסים עם החבר שגר בקומה עשירית ולהזמין את עצמכם פעמיים ביום לקפה. יש מעט עליות בישראל תלולות וארוכות מספיק לאימון, תמצאו את הכי תלולה לידכם ותעלו אותה שלוש פעמים בשבוע.
התחלה וסיום – רוב האנשים מתחילים ומסיימים בles houches (מבטאים – לזוש) פשוט כי היא קלה להגעה עם שירותי שטל משדה התעופה של ז'נבה
טרק חלקי – יש שעושים רק חלק מהטרק. כמעט כל כפר יכול לשמש נקודת כניסה או יציאה מהטרק ולכן יש אין סוף אפשרויות. נקודת התחלה פופולרית לטרק חלקי היא קורמיור ומשם בשישה / שבעה / שמונה ימים ללזוש או לשמוני.
לינה ואוכל – רוב מכריע של המטיילים ישנים בבקתות ההרים ובמלונות. מיעוטם ישנים באוהל. צריך לקחת בחשבון שלינה באוהל פרושה לסחוב הרבה יותר ציוד וצריך גם לשים לב למגבלות של המדינות השונות על לינה באוהלים. באופן די גורף, כל מי שישן בבקתות אוכל את האוכל המוגש בהן ולא מבשל. מי שישן באוהל מבשל (מה שאומר עוד ציוד לסחוב על הגב)
מרחקים – הטרק הזה לא נמדד במרחקים אלא בשינויי גבהים. במהלך הטרק לא תזכו כנראה ללכת יותר מכמה צעדים במישור. באחד עשרה ימי טרק צריך לעלות 10 ק"מ ולרדת אותם. זה אומר כל יום לעלות ולרדת את מעלה צאלים שלוש פעמים. יום מעל 1000 מטר עלייה הוא קשה, ואל תזלזלו בירידות.
ציוד – יש שלוש דרכים מקובלות להתמודדות עם הציוד האישי
- לקחת הרבה ציוד ולסחוב אותו בתיק גדול. אופייני ליוצאי סיירות למיניהם.
- לקחת הרבה ציוד בשני תיקים ולשכור את שירותיה של חברה שתעביר את תיקי הלילה בין הבקתות. צריך לקחת בחשבון שזה מחייב התחייבות מראש על מסלול ושאין משלוחים לבקתות שאין אליהן כביש.
- לקחת מעט ציוד, אבל ממש מעט, ולסחוב על הגב. זה מחייב כביסה קטנה כמעט כל יום. הבעיה כאן היא שבכל התמונות תצאו באותם בגדים. זו השיטה שאנחנו בחרנו. את רשימת הציוד שלקחנו אפשר למצוא בפוסט הראשון של טרק זה.
בקתות - פגשתי אנשים שהזמינו שנה מראש ופגשתי כאלה שמחליטים בבוקר, או אפילו בצהריים, מה הם עושים. התשובה כנראה באמצע: בשיא העונה צריך להזמין כמה שבועות מראש, בשוליים פחות. יש שלוש בקתות "מרכזיות" שכדאי לתת עליהן את הדעת ביתר זהירות – cruix de la bonhomme בצרפת. Elisabetta ו bonatti באיטליה. לבקתות האלה קשה למצוא תחליף בקלות והן מאוד עמוסות. שימו לב שבסופי שבוע יש כמובן עומס יותר גדול על הבקתות.
בקתות – אתם ממש לא רוצים להעביר את הלילה בבקתת col de balme על גבול שוויץ – צרפת (לא לבלבל עם בקתת de balme שדווקא נראית נחמד)
התנ"ך – הוא ללא ספק tour of mont blanc בהוצאת cicerone. רוב האנשים לוקחים אותו איתם. חלקם מצלמים את המפות וכולם משתמשים בו כדי לתכנן.
תכנון – פגשנו לא מעט אנשים שחברות כאלו או אחרות תכננו להם את הטיול. החברות מזמינות בקתות, הסעות וכו' ונותנות לכם הוראות הליכה. בחלק מהמקרים התכנון לא היה מוצלח (בלשון המעטה) עם ימים לא סבירים באורכם (לשני הכיוונים). אם אתם משתמשים בחברה כזו, בדקו את התכנון שעשו לכם בשבע עיניים ושנו אם צריך.
מקלות הליכה – קחו אתכם, קחו בחשבון שאם לא תקחו, תהיו כנראה היחידים בלי.
זמנים – הבלוג של ענבר הוא חומר חובה לפני תכנון הטרק, יחד עם זאת כדאי לשים לב שהיא הולכת מאוד מהר. היא משיגה את החברים שלה, היא משיגה את הספר והיא כנראה משיגה גם אתכם. בתור התחלה הייתי לוקח את זמני הספר, מוסיף 20%, מוסיף שעה וחצי לעצירות. אחרי יום יומיים של הליכה כבר תדעו לחשב לבד.
עלויות – מלבד הטיסה וההגעה משדה התעופה לנקודת ההתחלה, העלות העיקרית היא הלינה (שלרוב כוללת גם ארוחת ערב ובוקר). בצרפת ובאיטליה לילה עולה בסביבות 45 יורו לאדם בחדר dorm, בשוויץ בסביבות 60. יש מקומות שבהן יש גם אופציית חדרים והמחירים כמובן גבוהים יותר.
סימון – סימון השביל די מינימלי ולא תמיד מספיק. מפה טובה של הטרק היא חובה מכיוון שלא תמיד יש את מי לשאול.
ללכת לבד – אי אפשר להיות לגמרי לבד בטרק (אלא אם כן ישנים באוהל). בערבים תמיד יש עוד אנשים ועם חלוף הימים מתחילים להיות פרצופים קבועים ומוכרים. כשהולכים לבד נפתחים יותר להכרויות וזה נחמד. במשך היום אפשר ללכת לבד או עם מישהו, או קצת וקצת. מצד שני אני יכול לחשוב על כמה קטעי הליכה (בייחוד בערפל) שהייתי מרגיש לא נעים ללכת אותם לבד, וכמובן שתמיד יש את ה "ואם יקרה משהו...".
תהנו
