בוקר מוזר עובר עלי. כל מי שפוגש אותי מברך אותי במזל טוב, ואני מהנהן תודה תוך כדי צחצוח שיניים, שתיית תה, נעילת הנעליים וכו'. מזג האוויר בחוץ צלול, אבל שכבת עננים סמיכה תלויה מעל העמק ומסתירה את ההרים סביב.
ביציאה מ trient צריך קודם לחזור ל peuty, משהו כמו 15 דקות הליכה נעימות בעמק. משם השביל מתחיל לטפס. העלייה הזו, משהו כמו 900 מטר, היא לא העלייה הכי קשה בטרק, אבל בהחלט יתכן שאם הייתה תחרות כזו היא הייתה עולה על הפודיום. מעניין מה הייתי חושב עליה אם הייתי צריך לעשות אותה לפני שבוע, אבל היום אני ממש בסדר איתה.
את תחילת העלייה אני הולך לבד, רק אני וטיפות הגשם שנופלות מהעצים שספגו גשם כל הלילה. השביל רטוב, אבל סביר ומזג האויר קריר, מהר מאוד אני נכנס לתוך ערפל סמיך. בערך במחצית העלייה משיגה אותי צ'אן. כבר אתמול שיתפה אותי ברעיון לעשות יום ארוך ולהגיע עד lac blanc. בינתיים אנחנו ממשיכים ללכת ביחד, יוצאים מהיער ומהענן.
העליה ל col de balme
ל col de blame בגובה 2190 מטר, על הגבול חזרה לצרפת, אנחנו מגיעים אחרי כשלוש שעות בקצב סביר ומתיישבים לשתות תה. המקום, וזוג הזקנים שמנהלים אותו לא עושים עליו רושם חיובי. הם ממש עושים טובה שהם מכינים את התה ופנים הבקתה נראה קודר ומשמים. מחוויות של אחרים הבנו שהלינה במקום מאוד לא נעימה.
מכאן יש שתי אופציות, השביל הנמוך יורד לעמק למטה דרך le tour ומשם ל tre le champ ולוקח כשעה וחצי עד שעתיים של הליכה ונחשב לקל יותר. אנחנו בוחרים בדרך הראשית דרך col de posettes. הסימון לא מאוד ברור כאן, השביל הראשי מתפצל ימינה כמאה מטר לפני הבקתה (לבאים מ peuty) ומיד בפיצול הבא שמאלה (פנייה ימינה כאן תחזיר אתכם ל col de la forclaz בואריאנט הגבוה).
השביל יורד במתינות לכיוון col de posettes שמהווה את חלקו העליון של אתר הסקי של le tour. יש כאן המון שבילים ומעט סימונים, אבל אנחנו מוצאים את דרכנו אל הפאס.
משם הדרך משתנה, היא נעשית סלעית ומעפילה בתלילות אל laiguillette des posettes. הערפל חזר עכשיו והוא סמיך במיוחד. לאחר כ 40 דקות של עלייה מאומצת אנחנו מגיעים לראשו של ההר. ההרגשה היא כאילו אנחנו הולכים בתוך חלום שיצא מאיזו פרסומת, מדי פעם הערפל נקרע מעט ואנחנו זוכים למבט קצר אל פיסת ארץ או פיסת רקיע. בראש ההר אנחנו עושים הפסקה, אבל יותר מדי קר ורטוב שם ואנחנו ממהרים להמשיך.
הליכה בתוך חלום
מכאן יש לפנינו ירידה ארוכה ותלולה עד col de montets בגובה 1400 מטר, זה לוקח לנו משהו כמו שעה, אולי יותר. ה col נמצא ממש על הכביש, קצת מעל tre le champ. אנחנו עוצרים בפינת פיקניק חמודה ואוכלים צהריים. השעה כבר שלוש בצהריים וזו העצירה הראשונה שלנו מאז col de balm לפני המון שעות. היום התשיעי על פי הספר מסתיים ב tre la champ , כמה דקות במורד הדרך, אבל אנחנו מחליטים להמשיך ל lac blanc, בתמונות בספר המקום נראה מאוד יפה. אנחנו מנסים להתקשר כדי להזמין מקום, אבל הקו תפוס תמידית. ממש מעבר לכביש אנחנו רואים סימון ל lac blanc , אנחנו יודעים שיש מכאן שתי דרכים שעולות בהר ממול, אחת דרך הסולמות ואחת בלי סולמות אבל לא מצליחים להבין בפני איזו אנחנו עומדים וגם אין נפש חיה לשאול.
ירידה לצורך עליה
מתחילים לעלות בעלייה התלולה, רק אחרי כשעה עליה אנחנו מבינים שאנחנו כנראה בעלייה הלא נכונה (שימו לב העלייה דרך הסולמות יוצאת ממש מ tre la champ). אנחנו שוב בתוך ענן סמיך מאוד ועדיין לגמרי לבד. העלייה מזגזגת בשעה הראשונה ולאחר מכן ממשיכה לאורך הרכס. הערפל כה סמיך שממש קשה לראות את השביל ואנחנו עוצרים מפעם לפעם ומתלבטים. מבעד לערפל אנחנו נתקלים ב ibix רבים שנראים מאוד מופתעים לראות אותנו במקום השומם הזה וגם במרמיטה אחת שעומדת על סלע וצועקת בקולי קולות, לא ברור למה ולמי.
אגם יפה מתחת ל lac blanc
לאחר כשלוש שעות עלייה נטולת הפסקות אנחנו מגיעים לאגם יפה ועוצרים להצטלם. הענן קצת מתפזר ולפתע אנחנו רואים את מבנה הבקתה תלוי גבוה מעלינו. אנחנו נושמים לרווחה, כבר הרבה זמן אנחנו הולכים בלי להיות בטוחים שאנחנו בכיוון. עד הבקתה יש עוד קטע טיפוס קצר, משולב גם סולמות מתכת ועץ וצ'אן נרגעת מהאכזבה של הטעות שגרמה לנו לפספס את עליית הסולמות המפורסמת.
בשעה שש, מותשים לחלוטין אנחנו מגיעים לבקתה. את המדרגות האחרונות צ'אן כבר ממש לא מצליחה לטפס ונזקקת לעידוד מסיבי. בסך הכל עלינו היום מעל 2000 מטר, ירדנו כ 1000. אין שום סיכוי שלפני שבוע היינו עומדים ביום הליכה כזה.
כשאנחנו מגיעים לדלפק הקבלה, המנוהל ע"י בחור נפאלי חביב, הוא שואל אותנו אם יש לנו הזמנה. אנחנו מודים שלא. הוא מביט בנו במבט משתומם, מעיין ברשימותיו ומתייעץ עם צרפתי מבוגר במטבח. לבסוף הוא חוזר ומודיע שלמזלנו יש ביטול של שני אנשים ולכן יש לנו מקום. אני עונה לו שזה לא מזל, זה פשוט יום ההולדת שלי.
לבן (blanc) הוא לא
אנחנו קורסים על אחד השולחנות הסמוכים ומזמינים בקבוק יין. שוב מרימים כוסית לכבוד יום ההולדת שלי, קבוצה איסלנדית שהייתה אתנו אתמול מברכת אותי בקולי קולות והשמועה מתפשטת במהירות בבקתה. שוב המון ברכות (מזל שזו בקתה קטנה), תודה לאל הפעם בלי שירים. עד ארוחת הערב אנחנו לא מצליחים לאזור כוחות ללכת להתרחץ ופשוט יושבים בחדר האוכל. אנחנו כנראה נראים לנפאלי שמנהל את המקום כל כך עייפים שהוא משנה את כל תכנית ההושבה לארוחת הערב רק כדי שלא נצטרך לעבור שולחן.
מיד אחרי האוכל העננים מתפזרים למעט זמן וכולם נוהרים החוצה, גם אנחנו יוצאים ומגלים את הנוף היפה ביותר לו זכינו עד היום, פשוט עוצר נשימה. המונבלאן ניצב מולנו במלוא הדרו עם מסגרת עננים מושלמת. כולם מסביב מצלמים כמו משוגעים.
בלי מילים
שמונה וחצי כולם כבר במיטות, אני מנסה למשוך את יום ההולדת המיוחד הזה עוד קצת בקריאה, אבל העניים נעצמות.
