טרק סובב מונבלאן (TMB) יום שישי

השביל מכאן מקיף את הבקתה, עולה מעליה ולאחר מכן ממשיך לאורך הרכס. לאחר כשעה הליכה השביל פונה חדות ויורד אל העמק. הצצה אחרונה אל הזוית המופלאה הזו של המונבלאן ומתחילים לרדת. זו לא ירידה קשה במיוחד ולא תלולה ובסביבות 10 בבוקר, אחרי כשעתיים הליכה, אנחנו מגיעים אל תחתית val ferret ואל chalet val ferret (אופציית לינה מעניינת באמצע הדרך בין בקתות elena ו bonatti) בגובה 1784 מטר.

זריחה מהמרפסת של bonatti

הגיע זמן להפרד. תמי ורוני מסיימות כאן את הטרק. הן חוזרות מכאן באוטובוס לקורמיור ומשם לשמוני ליום מנוחה וכיף ומשם הביתה. אנחנו מזמינים קפה ומנצלים את הדקות האחרונות לסיכומים. הבנות עוד עושות סיבוב קצר בעמק הירוק ואני מקצר את מקלות ההליכה ומתחיל לעלות לשוויץ.

פתאום אני לא תלוי באף אחד וצריך למצוא לעצמי את הקצב האישי שלי. העלייה לבקתת elena מאוד נחמדה ומדי פעם אני מציץ לאחור בפרידה מעמק val ferret היפה. אחרי 45 דקות עלייה אני מגיע כולי מתנשף ומזיע לבקתה. ברור לי שזה לא קצב ההליכה המתאים לי ושצריך לעשות התאמות. במרפסת של הבקתה נעים מאוד וגם יש נוף יפה, מקום מושלם לעצירה ולתפוח מתוך ערכת הפיקניק שלקחתי ב bonati.

מבט אחרון על עמק val ferret האיטלקי

ממלא מים וממשיך, הפעם בקצב יותר איטי. זה עובד לי מצוין ואחרי שעה וחצי אני מגיע ל grand col ferret בגובה 2537 מטר. עוד צעד קטן ואני בשוויץ. למרות השמש המפנקת קר על הפאס, אני לובש פליז ואוכל צהריים. הפאס מתחיל להתמלא אנשים, בייחוד שתי קבוצות מאורגנות יחסית גדולות שכבר פגשתי בעבר.

אני מתחיל לרדת לכיוון val ferret השוויצרי. מולי צץ המטהורן במלוא יופיו. אני עוצר לצלם ומגלה שאין מצלמה. לא נורא, יכל להיות יותר גרוע. מוריד תרמיל ומטפס חזרה לפאס. זוג צרפתי שרואה אותי מחפש מנופף לי ומוסר לי את המצלמה.

המטהורן בצד השוויצרי

חוזר לתרמיל, תמונה וממשיכים. השביל עכשיו נטוש לחלוטין ובמשך שעה וחצי של ירידה ל la peule אני לא רואה ולא פוגש נפש חיה. אני מזמזם לי את מעט מהמנגינה שאני זוכר מצלילי המוזיקה (שבה משפחת פון-משהו הולכת לה לשוויץ תוך שירה עליזה).

La peole בגובה 2071 מטר היא מעין מסעדה / חווה קטנה ואפשר לאכול בה ארוחות שנראות טוב. אני שכבר אכלתי על הפאס עוצר רק למנוחה ושתייה. מזג האוויר התחמם לו שוב, אבל במקום אין אפשרות למלא מים.

מכאן אני בוחר באלטרנטיבה הגבוהה לכיוון ferret. זוהי לא אלטרנטיבה פופולארית ואני הולך עד ferret לבד, בערך שעה הליכה. השביל מאוד יפה ולטעמי מומלץ, חלקו בתוך יער מקסים. יחד עם זאת, הוא מעט תלול וצר ולא נראה לי מומלץ למזג אויר לא טוב.

השביל עובר בפאתי ferret, כפרון קטנטן וחמוד, אבל אני צריך מים ולכן אני נכנס למלא בשוקת שיש כאן כמעט בכל כפר. תחנת האוטובוס מלאה מטיילים שמחכים. זו נקודת יציאה פופולארית למי שעושה רק חלק מהטרק, או למי שהתחיל כאן את הטרק וסיים הקפה שלמה, או למי שסתם בא לטיול יום.

גם המשך הדרך הוא ביער נחמד לאורך הנחל שזורם בתחתית העמק. עד ל la fouly זה משהו כמו 45 דקות של הליכה קלילה. La fouly הוא כפר קטן, מאוד יפה ומטופח. יש כאן סופרמרקט, בנק קטן, מסעדה ופיצריה (בכל זאת הגבול לאיטליה ממש לא רחוק). אני פונה לעבר מלון edelweiss שמציע חדרים וחדרי dorm וגם עסקת חצי פנסיון. אנחנו בשוויץ והמחירים בהתאם, משהו כמו 20 אחוז יותר מאשר אצל השכנות.

la fouly

אט, אט מתקבצים ל edlweiss כל "מכרי". ארבעת האמריקאים המבוגרים, ידיד הותיקים, כבר שם. אנדי ודויד הבריטים גם הם כבר לוגמים בירה, גם שתי אמריקאיות מבוגרות ושתקניות שאני פוגש כמעט כל יום מגיעות מיד אחרי. אחרונות להגיע הן איריס, הישראלית שפגשתי אמש ב bonatti וצ'אן, בריטית ממוצא סיני שראיתי כבר מספר פעמים. שותים בירה בצוותא על המרפסת, אחר כך כביסה ומקלחת וחזרה לחדר האוכל לקפה וקריאה (בחוץ כבר נהיה קר).

ארוחת הערב מוגשת בסטייל של מסעדה ולא כמו בבקתות ההרים, אבל כמות האוכל המוגשת קטנה יותר (ועדיין – מספיק בהחלט). איריס, צ'אן ואנוכי מתאחדים לשולחן אחד ומקשקשים לנו יחד ומחליפים חוויות ותוכניות.